הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 12253-01-18

לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

תובע

חוסיין פחמאוי
באמצעות ב"כ עו"ד סיף ותד

נגד

נתבע
פח'רי מוחמד גאנם
באמצעות ב"כ עו"ד עדי צור

פסק דין

לפניי תביעה שהגיש התובע למתן סעד הצהרתי שלפיו הוא זכאי להירשם בלשכת רישום המקרקעין, כבעלים של 600 מ"ר מחלקה 41 בגוש 8657 (להלן " הנכס"), ולחלופין, אם לא ניתן לעשות זאת, לקבוע כי הוא זכאי להירשם ב לשכת רישום המקרקעין כבעלים של 600 מ"ר מחלקה 48 בגוש 8657 או בשטח דומה בכל נכס השייך לנתבע.

רקע עובדתי

הנכס שנמצא בכפר איבת'אן-זמר רשום בלשכת רישום המקרקעין על שמו של המנוח רג'א מוסטפא סאליח אזזירי (להלן " המנוח רג'א"), כעולה מנסח רישום מקרקעין שצורף בנספח ת/1 לכתב התביעה. יורשיו של המנוח רג'א הם בניו ובנותיו, כעולה מצו ירושה מיום 10.2.97 שצורף בנספח ת/2 לכתב התביעה. המנוח מוחמד גאנם ז"ל (להלן "המנוח מוחמד") הוא אחד מבניו ויורשיו של המנוח רג'א. הנתבע הוא בנו של המנוח מוחמד ונכדו של המנוח רג'א. לטענת התובע, הנתבע הוא אחד מיורשיו של המנוח מוחמד.

ביום 3.6.1985 נחתם "הסכם חלוקת ירושה" בין שלושה מבניו ויור שיו של המנוח רג'א: המנוח מוחמד, גמיל וחסן, ולפיו חלקו של המנוח מוחמד בנכס הוא 3,629 מ"ר. הסכם החלוקה בחתימתם צורף בנספח ת/3 לתביעה.

טענות התובע בכתב התביעה

ביום 5.8.07 נערך ונחתם הסכם מכר בין התובע לנתבע - נספח ת/4 לכתב התביעה (להלן "הסכם המכר").

במבוא להסכם המכר הצהיר הנתבע כי הוא יורש של המנוח מוחמד שהוא אחד מיורשיו של המנוח רג'א הרשום כבעלים של הנכס וכ ן הוצהר כי קיים הסכם חלוקה מיום 3.6.1985 בחתימתם של כל יורשי המנוח רג'א המסדיר את חלקו של כל אחד מהם בנכס הרשום על שם המנוח רג'א . עוד הצהיר הנתבע כי הוא בעל הזכויות, המשתמש והמחזיק בפועל בשטח של 600 מ"ר לפחות מהנכס שהוא אדמה חקלאית , אך טרם רשם בלשכת רישום המקרקעין את הזכויות המגיעות לו בנכס ונמצא במו"מ עם יתר היורשים של אביו (המנוח מוחמד) כדי שהשטח הנ"ל יירשם על שמו.

בגוף הסכם המכר התחייב הנתבע למכור לתובע שטח של 600 מ"ר מהנכס בתמורה מוסכמת של 180,000 ₪. עוד התחייב הנתבע כי ידאג לרשום את צו הירושה של אביו המנוח מוחמד ולעשות את כל " הסידורים" עם יורשי סבו המנוח רג'א כדי שהשטח הנמכר יירשם על שמו של הת ובע, ולחלופין, אם לא יצליח לעשות זאת, יעביר לתובע שטח חלופי מאותו טיב בגוש 8657 חלקה 48 או בכל מקום אחר בתחום השיפוט של מועצה אזורית זמר הרשום על שמו של הנתבע, לפי בחירתו הבלעדית של התובע.

כמו כן התחייב הנתבע בהסכם המכר כי אם לא יצליח לקיים את התחייבויותיו על פי ההסכם תוך 12 חודשים , יפצה את התובע על השקעותיו . מנגד הצהיר התובע כי ידוע לו שאינו יכול לרשום הערת אזהרה על הנכס כיוון שהזכויות בו אינן רשומות על שם הנתבע.

התובע שילם לנתבע במזומן את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם המכר, הנתבע אישר זאת בחתימתו על ההסכם ואף גרושתו של הנתבע שהייתה אשתו במועד החתימה הייתה עדה להסכם ולתשלום התמורה לנתבע. התובע שילם גם את מס הרכישה בגין עסקת המכר, ובשנת 2011 ניתן אישור על תשלום מס הרכישה.

למרות זאת, הנתבע לא קיים את התחייבויותיו בהסכם המכר , לא שילם את מס השבח המוטל עליו בגין העסקה ולא עשה מאומה כדי להוציא את הסכם המכר לפועל ו כדי לרשום את זכויות התובע על פיו.

לאחר חתימת הסכם המכר החל הנתבע להתנער מהתחייבויותיו, ולצורך כך התחזה לאדם לא כשיר ולא שפוי , ואף הטעה בעניין זה את בית הדין השרעי שמינה את אחיו של הנתבע ג'מאל לאפוטרופוס שלו. התובע ט וען כי הנתבע הוא אדם כשיר אשר ניהל בעצמו ובאמצעות ייצוג של עורך דין, ללא אפוטרופוס, הליכים משפטיים בשנים 2004, 2007, 2008, ו- 2009, ואף בשנת 2011 ניהל באופן פעיל תביעת מזונות נגד אשתו.

טענות הנתבע בכתב ההגנה

יש למחוק את התביעה בשל התיישנות ושיהוי מאחר שלפי הנטען, הנתבע התחייב לרשום את זכויות התובע עד 4.9.08 , תוך 12 חודשים מהמועד שבו לכאורה נחתם הסכם המכר , אך התביעה הוגשה רק בדצמבר 2017, דהיינו שנה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, והתובע לא הסביר מדוע המתין 9 שנים ממועד חתימת ההסכם.

החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע על הסכם המכר מזוייפת. שני העמודים הראשונים של ההסכם אינם חתומים. מי שאישר את חתימת ה נתבע על הסכם המכר היא גרושתו, אשר חברה לתובע בניסיון לנשל את הנתבע מזכויותיו.

התובע לא שילם לנתבע את התמורה הנטענת בסך 180,000 ₪, ולא הציג כל קבלה. התובע אף אינו מסביר כיצד הסכום הנ"ל הוא מחיר סביר עבור שטח של 600 מ"ר .

התובע לא טרח לדווח על העסקה לרשויות המס .

לפי חוות דעת פסיכיאטרית, הנתבע אינו מסוגל לבצע עסקה כזו לאור מצבו הנפשי . התובע היה מודע למצבו של הנתבע, ניצל אותו והמציא לבית המשפט מסמך מאולתר חסר כל תוקף משפטי. מחוות דעת שיוגשו לתיק כשיגיעו במלואן לב"כ הנתבע עולה כי הנתבע מוכר כחולה נפש מגיל 15, וכיום הוא כבן 50, חסוי, והאפוטרופוס שלו מטפל בכל ענייניו.

התובע לא הסביר מדוע בחר להחתים דווקא את הנתבע על הסכם המכר, אף על פי שקיימים יורשים נוספים שלא הוחתמו.

טענות התובע בכתב התשובה

התובע מכחיש את טענות הנתבע בכתב ההגנה, לרבות טענת זיוף החתימה.

התביעה לא התיישנה, שכן תקופת ההתיישנות לאכיפת זכות במקרקעין היא 25 שנים .

הטענה כי תמורה בסך של 180,000 ₪ אינה ראויה היא משוללת יסוד. סכום התמורה שצוין בהסכם המכר ושולם לנתבע היה ועודנו סכום גבוה תמורת שטח הנכס שנמכר.

התובע דיווח על העסקה ו שילם מס רכישה בגינה כעולה מ אישור שצורף ל כתב תביעה.

הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל טענות ההתיישנות והשיהוי המוזכרות בכתב ההגנה וכן מן הטעם ש תובענה קודמת שהגיש התובע באותו עניין בה "פ 25733-03-16 נמחקה . הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 3.1.19, תוך חיוב הנתבע בהוצאות.

הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע וכן הוזמן להעיד מטעמו עו"ד ד"ר ריאד עומר (להלן " עו"ד עומר"). לא הוגשו תצהירים וראיות מטעם הנתבע, למרות ארכה שניתנ ה ל הגשתם בהחלטות מיום 7.5.19 ו- 14.5.19 , ואף לא הוזמנו עדים מטעמו.

ב"כ הנתבע טען כי מרשו אינו כשיר להגיש תצהיר, אך לא ביסס את טענתו זו. אחיו של הנתבע , ג'מאל מוחמד גאנם, התייצב לדיון קדם המשפט הראשון וטען כי הוא משמש אפוטרופוס של הנתבע , אולם לא הגיש לתיק החלטה של בית משפט מוסמך שלפיה הנתבע הוכרז כפסול דין ואף לא הגיש תצהיר מטעם הנתבע. בקשה לדחות פעם נוספת את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחה מטעם הנתבע נדחתה בהחלטה מיום 26.5.19.

ביום 11.7.19 התקיים דיון ההוכחות בתיק שאליו התייצבו התובע, בא כוחו והעד מטעמו - עו "ד עומר ו כן ב"כ הנתבע. הנתבע עצמו ואחיו ג'מאל לא התייצבו לדיון ההוכחות .

לאחר הדיון הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.

דיון

התיישנות ושיהוי

לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן " חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות להגשת תביעה הנוגעת למקרקעין מוסדרים היא 25 שנים.

אמנם בסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין נקבע כי "חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים...", אך בפסיקה נקבע כי סעיף זה מתייחס לתביעה לאכיפת זכות רשומה בלבד, ואילו כאשר מדובר בתביעה לקיום זכות חוזית שלא נרשמה במקרקעין מוסדרים, חלות לגביה הוראות סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות ותקופת ההתיישנות להגשתה עומדת על 25 שנה (ראו למשל ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נד(3) 487 ).

גם בענייננו התביעה הוגשה בגין זכות חוזית של התובע שלא נרשמה במקרקעין מוסדרים, ולכן חל סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות שלפיו תקופת ההתיישנות היא 25 שנה.

לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. במקרה דנן עילת התביעה נולדה לכל המוקדם במועד ההתקשרות בהסכם המכר ביום 5.8.07 והתביעה הוגשה ביום 25.4. 18, שנים רבות לפני חלוף תקופת ההתיישנות.

לפיכך, טענת ההתיישנות נדחית.

אין לקבל גם את טענת השיהוי שהעלה ב"כ הנתבע. בפסק הדין המנחה בנוגע לדיני השיהוי שניתן ב ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים פ"ד נז (5) 433, נקבע בעמ' 446 כדלקמן:

"לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע... איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתורו או מחילתו של התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעיתים להיות אמצעי חשוב לפתרון המחלוקות מחוץ לערכאות. לפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה על זכות התביעה הנתונה לו".

בענייננו התביעה הוגשה כאמור שנים רבות לפני חלוף תקופת ההתיישנות, והנתבע לא הוכיח כי התקיימו התנאים לדחיית התביעה בשל שיהוי.

עו"ד עומר העיד כי דיווח על עסק ת המכר לרשויות המס רק ארבע שנים אחרי שנערכה כיוון ששני הצדדים ביקשו ממנו להימנע מדיווח מי ידי, ובפרט הנתבע שטען כי הוא עושה שיפוצים ולא רוצה לשלם מסים בתקופת עריכת ההסכם (עמ' 14 ש' 26-22). התובע העיד כי העסקה לא נרשמה במרשם המקרקעין בשל התנהלותו של הנתבע אשר לא מסר ל עו"ד עומר את המסמכים הדרושים כדי לקדם את הרישום (עמ' 22 ש' 14-11). קודם לכן העיד התובע כי הנתבע התחייב בהסכם המכר לחתום על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר אך לא עשה זאת בשל בעיות שהיו לו עם אשתו דאז ועם אחיו, והתובע לא רצה ללחוץ עליו עד שראה שאין ברירה אז יזם הליך משפטי ( עמ' 18 ש' 8-7, עמ' 21 ש' 36-31). כמו כן העיד התובע כי הנתבע השתמש בכסף שקיבל ממנו כדי לבנות בית בחלקה אחרת שאינה החלקה נושא הסכם המכר (עמ' 22 ש' 19-15). בנסיבות המתוארות לעיל, ובהיעדר גרסה עובדתית כלשהי של הנתבע הנתמכת בתצהיר, לא הוכח כי התובע הציג מצג שלפיו זנח את זכות התביעה העומדת לו וכי בעקבות זאת שינה הנתבע את מצבו לרעה ואף לא הוכח כי התובע השתהה בחוסר תום לב בהגשת התביעה.

על כן, טענת השיהוי נדחית.

הטענה בעניין זיוף חתימתו של הנתבע

מעיון בהסכם המכר עולה כי בעמוד האחרון שלו מופיעות החתימות הבאות: חתימות לצד שמות הצ דדים – התובע והנתבע , חתימת עד הנחזית להיות של אשת המוכר אשר שמה המלא ומספר הזהות שלה צוינו בהסכם , ובסוף העמוד - חותמת וחתימה של עו"ד עומר ריאד שהוסיף בכתב ידו "מאשר חתימת הנ"ל בפני היום 5/8/07".

התובע הצהיר כי הנתבע חתם על הסכם המכר וכי אשתו של הנתבע דאז, אימאן, הייתה עדה לחתימה (סעיף 16 לתצהירו). בחקירתו הנגדית העיד התובע כי לא הכיר את אימאן לפני חתימת הסכם המכר ולא ביקש שתגיע, אך כיוון שהייתה יחד עם הנתבע אצל עורך הדין כדי להתייעץ איתו בעניינים אחרים, ביקש ממנה התובע לחתום על הסכם המכר כעדה, בין היתר לאור היכרותו עם הנתבע ועם אופן התנהלותו (עמ' 18 החל מש' 9).

עו"ד עומר ריאד העיד כי " ... הם היו אצלי במשרד שלושתם, ואני החתמתי את שלושתם באותו יום ובו זמנית באותה שעה את שלושתם, ז"א, המוכר, הקונה ואשתו של המוכר , והכל הסתיים ברוח טובה ולא היו שום התנגדויות או כל מיני טענות בכלל. לא היה שום דבר חריג באותו יום" (עמ' 11 ש' 16-13).

ב"כ הנתבע הלין בסיכומיו על כך שהעדה המרכזית לטענתו, אשתו לשעבר של הנתבע , לא הוזמנה להעיד. כמו כן טען ב"כ הנתבע כי עדותו של עו"ד עומר מעלה תמיהות לעניין אופן התנהלות ם של הצדדים, והתייחס בהקשר זה בין היתר לכך שכמה חודשים לאחר חתימת הסכם המכר, ערך עו"ד עומר עבור הנתבע ואימאן הסכם מתנה להעברת רכוש של הנתבע לאימאן (עמ' 12 ש' 16-13 ועמ' 13 החל מש' 28 ).

אין בטענות שהועלו בסיכומי הנתבע כדי לערער את גרסתם של התובע ושל עו" ד עומר שלפיה הנתבע חתם מרצונו על הסכם המכר. מנגד, הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית, לא התייצב לדיון ההוכחות, לא הוזמנו עדים מטעמו ולא הוגשו ראיות כלשהן לביסוס הטענה כי חתימתו של הנתבע על הסכם המכר מזויפת.

לפיכך, אני קובע כי התובע הרים את הנטל הנדרש כדי לבסס כי הנתבע חתם על הסכם המכר ולא הוצגו ראיות כלשהן מטעם הנתבע כדי לסתור זאת. לכן, טענת הזיוף נדחית.

שאלת כשירותו של הנתבע

בכתב ההגנה נטען כי הנתבע שהיה כבן 50 במועד הגשת התביעה אובחן כחולה נפש מגיל 15, ו כיום הוא חסוי אשר כל ענייניו מטופלים בידי האפוטרופוס שלו, אחיו ג'מאל. ואולם, לא הוגשה לתיק החלטה של בית משפט מוסמך שממנה עולה כי הנתבע הוכרז כחסוי שאינו כשיר משפטית. ב"כ הנתבע אף לא הציג חוות דעת פסיכיאטרית לביסוס הטענות בעניין מצבו הנפשי של הנתבע, וזאת חרף ארכות שניתנו לו כדי לעשות זאת בהחלטות מיום 7.5.19 ומיום 22.5.19. אמנם אחיו של הנתבע, ג'מאל , התייצב ל דיון קדם המשפט הראשון, טען כי הוא משמש אפוטרופוס של הנתבע לכל הפחות במשך 5 או 6 שנים והעלה טענות בין היתר בנוגע למצבו הנפשי של הנתבע , אך ג'מאל לא הגיש תצהיר עדות ראשית לביסוס טענותיו והמסמכים שהציג בדיון קדם המשפט לא הוגשו כראיות לתיק.

מנגד, התובע הצהיר כי הנתבע מתחזה לאדם לא כשיר כדי לחמוק מהתחייבויותיו וכי הוא ניהל בעצמו וללא אפוטרופוס הליכים משפטיים אחרים החל משנת 2004 ועד לשנת 2011 , כעולה מנספחים שצורפו לתצהיר ו של התובע (ראו סעיפים 27-22 לתצהיר וההפניות שם ). בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הוא מכיר את הנתבע משנת 1991, אז פנה אליו הנתבע כדי לבקש ממנו עבודה, ו כן העיד כי הנתבע עבד אצלו כמעט כל שנה בעסק של עיבוד פרדסים (עמ' 15 ש' 32-28). עוד עלה מעדותו של התובע כי הנתבע הוא זה שהפנה אותו לעו"ד עומר (עמ' 16 ש' 18-17). עו"ד עומר העיד כי הכיר את הנתבע שנים לפני חתימת הסכם המכר ואף ייצג אותו בהליכים משפטיים שונים, לרבות תיק הוצל"פ לביצוע פסק דין משנת 2007 וקובלנה פרטית שבה התנהלו דיונים ב שנת 2008. לפי עדותו של עו"ד עומר, הנתבע לא טען בשום שלב שהוא לא שפוי או לא כשיר ולא הייתה כל סיבה לחשוב שיש לו בעייה כלשהי (עמ' 11 החל מש' 19 עד עמ' 12 ש' 12 ועמ' 13 ש' 27-22 ).

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי אין כל ביסוס לטענה שלפיה הנתבע לא היה כשיר משפטית לחתום על הסכם המכר, ולכן טענה זו נדחית.

האם שולמה התמורה בגין הנכס?

בסעיף 9 להסכם המכר נקבע כי "תמורת הנכס הנ"ל הקונה מתחייב לשלם למוכר את הסך של 180,000 ₪ (מאה שמונים אלף ₪) ועם חתימתו של המוכר על הסכם זה הוא מאשר את קבלת התמורה הנ"ל במלואה ובמזומן מידי הקונה".

מכאן שהנתבע אישר בחתימתו על הסכם המכר כי קיבל את מלוא התמורה מהתובע.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי שילם לנתבע 180,000 ₪ , וכשנשאל אם יש לו קבלה אמר שמצא יום קודם לכן חלק מפנקס שיקים ישן שאותו הציג לבית המשפט על חלקו העליון של הפנקס נכתב כי ביום 15.7.07 שילם 40,000 ₪, ביום 25.7.07 שילם 40,000 ₪ נוספים וסך של 100,000 ₪ שולם ביום חתימת הסכם המכר, 5.8.07, ובסך הכול 180,000 ₪ (עמ' 20 ש' 12-3). לאחר מכן העיד התובע כי שילם הכול במזומן (שם, ש' 20) וטען כי התמורה הייתה סבירה מאוד כיוון שבאותה תקופה הנכס היה שטח חקלאי (שם, ש' 36).

מעדותו של עו"ד עומר וכן מתצהירו של התובע ומהמסמכים שצורפו אליו עולה כי העסקה דווחה לרשויות המס (אם כי באיחור כמפורט לעיל), התובע שילם בגינה מס רכישה בסך של 4,500 ₪ (ראו אישור התשלום שצורף בנספח ת/5(ב) לתצהירו) והנתבע נדרש לשלם בגינה מס שבח ( ראו נספח ת/5(ג) לתצהיר התובע).

מנגד, טענתו של הנתבע שלפיה לא קיבל את התמורה עבור הנכס אינה נתמכת בתצהיר , בעדות או בראיה אחרת, והיא אף סותרת את האמור בהסכם המכר בכתב שעליו חתום הנתבע.

לפיכך אני קובע כי התובע הרים את הנטל הנדרש כדי לבסס כי שילם את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם המכר, וגרסתו לא נסתרה.

האם התובע זכאי לסעד המבוקש?

כפי שנקבע לעיל, התובע הרים את הנטל הנדרש כדי לבסס כי הנתבע חתם על הסכם המכר, קיבל מהתובע את מלוא התמורה שנקבע בהסכם המכר בסך של 180,000 ₪ והתחייב למכור לתובע 600 מ"ר מהנכס , ואל מול זאת, לא הוצגו עדויות או ראיות כלשהן מטעם הנתבע כדי לסתור את גרסת התובע הנתמכת בראיות ואף לא הוכח כי הנתבע לא היה כשיר משפטית לחתום על הסכם המכר.

עם זאת, אין חולק כי הנתבע אינו רשום כבעל זכויות בנכס ולא הוצגו ראיות מספיקות כדי לבסס כי הנתבע זכאי להירשם כבעל זכויות . המנוח רג'א הוא שרשום כבעלים של מלוא הזכויות בנכס. הסכם החלוקה של עיזבון המנוח רג'א , שלפיו המנוח מוחמד (אביו של הנתבע) יקבל שטח של 3,629 מ"ר מהנכס , נערך רק בין חלק מיורשיו של המנוח רג'א ולא נרשם בלשכת רישום המקרקעין. לא הוצג צו ירושה של המנוח מוחמד כדי לבסס מיהם יורשיו ומה חלקו של הנתבע בירושה ולא צורפו להליך כל היורשים של המנוח רג'א ושל המנוח מוחמד.

מכאן שהתובע לא הוכיח כי הנתבע זכאי להירשם כבעל זכויות בחלק כלשהו מהנכס ולא צ ירף להליך את כל בעלי הדין הרלוונטיים שיש להם או שעשויות להיות להם זכויות בנכס. התובע אף לא הוכיח ולו לכאורה כי הנתבע הוא בעל זכויות בחלקה 48 גוש 8657 או בנכס חלופי אחר, כפי שהוגדר בסעיף 8 להסכם המכר .

לפיכך, אין אפשרות לתת לתובע את הסעד המבוקש.

על כן אני דוחה את התביעה, אך קובע כי התובע יהיה רשאי להגיש תובענה נוספת לאכיפת הסכם המכר שאליה יידרש לצרף את כל בעלי הדין הרלוונטיים – יורשיהם של המנוח רג'א ושל המנוח מוחמד, ושבה יהיה עליו לבסס כי הנתבע זכאי להירשם כבעל זכויות בנכס נושא הסכם המכר או בנכס חלופי כהגדרתו בסעיף 8 להסכם המכר .

בנסיבות העניין אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏י"ט אייר תש"פ, 13 במאי 2020, בהעדר הצדדים.