הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 11616-09-17

מספר בקשה:35
בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיאה אורן שוורץ

מבקש (תובע)

נמרוד בייר

נגד

משיב (נתבע)
איגור פאר

החלטה

1. לפניי בקשה להגשת ראיות מפריכות מצד התובע, בתביעה דנן שקבועה לישיבת הוכחות ראשונה ליום 28.04.2021 ועניינה נזק שנגרם לתובע בגין חבר ת הזנק שקרסה. התובע שימש בתפקיד מנהל טכנולוגיה ( CTO) בחברה והחזיק במניות ואילו הנתבע שימש בתפקיד מנכ"ל.
אליבא התובע, ברצונו להפריך את טענות הנתבע באשר לאישיותו ותפקודו של התובע בחברה שניהלו במשותף. עוד ביקש התובע להפריך את ראיות הנתבע בעניין אותנטיות פרוטוקול של ישיבת דירקטוריון החברה מיום 09.06.2010 וכן להפריך את טענת הנתבע בעניין פעילותו של התובע במזיד כנגד החברה.
אליבא התובע אלו הן טענות חדשות ומפתיעות ועל כן מן הראוי שתינתן לו האפשרות להז ים אותן באמצעות הגשת 18 מסמכים שונים שהוגדרו על ידו כראיות מפריכות.

2. לטענת הנתבע, מדובר בבקשה שנועדה להרחיב את היריעה שלא לצורך. כך, בקשה לזימון עדים רבים מצד הנתבע נדחתה בחלקה בישיבת קדם המשפט המסכם. התובע מנסה לשפר עמדות באמצעות הבקשה דנן. לפיכך, דין בקשתו להידחות, מה גם שטענותיו עומדות בסתירה להסכם פשרה שנחתם על ידו לפני מספר שנים.

דיון והכרעה

3. התובע מתבסס על תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 , אשר הוחלפה בתקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – תקנות 2018), שזו לשונה:

"באין קביעה אחרת המתחייבת מנסיבות העניין, בתחילה תבוא פרשת התביעה ולאחריה פרשת ההגנה; הבאת ראיות מפריכות טעונה רשות מבית המשפט."

כעולה מדברי ההסבר לתקנות 2018 בעל דין אמור להגיש ראיותיו במקשה אחת. סטייה מכלל זה תתאפשר רק במצבים בהם קיימים טעמים שמצדיקים זאת. בית המשפט יתחשב באופי הראיה הנוספת, בשלב בו מצוי ההליך ואם המבקש היה צריך לדעת על הראיות שבידי יריבו. יפים לכך הדברים שקבע בית המשפט העליון, השופט י' עמית, ברע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, (נבו, 17.03.2013):

"הנה כי כן, אין לתובע זכות מוקנית להביא ראיות מפריכות בתום פרשת הנתבע, והדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר לא יתיר לעשות כן אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהן נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה ..."

4. לאחר ששקלתי את טענות התובע לאורן של העקרונות שנקבעו בתקנות 2018 ובהלכה הפסוקה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. לכך שני טעמים עיקריים:

ראשית, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. ישיבת קדם המשפט המסכם בה נקבעו סדרי שמיעת ההוכחות התקיימה ביום 06.01.2021. לאחר מכן בעקבות בקשה חוזרת של התובע לזימון עדים, התאפשר לו לזמן עד נוסף מכוח החלטה מיום 13.01.2021. לא ברור מדוע השתהה התובע עם הבקשה דנן. תוספת ראייתית של 18 מסמכים שכוללים גם מסמכי פטנטים תשבש את שלב הדיון (הראיות) במשפט. בית המשפט שמופקד גם על האינטרס הציבורי, כקבוע בתקנה 5 לתקנות 2018, אינו יכול לתת יד להתנהלות דיונית כגון דא.

שנית, לא השתכנעתי כי אכן מדובר בראיות שנועדו להתמודד עם טענות מפתיעות של הנתבע, שלא ניתן היה לצפות מראש, בעת הגשת ראיות התביעה. כך, הטענות באשר לאישיותו של התובע עלו כבר בכתב ההגנה [סעיף 6.4 לכתב ההגנה]. גם הטענות באשר להתנהלות התובע בניגוד לטובת החברה עלו במפורש [סעיף 6.3 ו – 10.7 לכתב ההגנה]. הנתבע הדגיש בעוז בכתב הגנתו שהתובע הוא אשר אחראי להתמוטטות החברה [סעיף 8.5 ו – 11.6 כתב ההגנה]. גם נושא השלמת הליך פיתוח הפטנט עלה במפורש בכתב ההגנה [סעיף 10.1 לכתב ההגנה] ו אף זכה למענה מפורט בכתב התשובה [פרק 6 לכתב התשובה]. יתר הטענות שצוינו בבקשה על ידי התובע נבלעות בטענות אלה או שהן שוליות ומבוססות על סברות למיניהן, כדוגמת טענת זיוף פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 09.06.2010 .

5. בהינתן שהבקשה הוגשה בשיהוי משמעותי, למרות שראיות הנתבע היו פרושות לפני התובע זה מכבר, ובהתחשב בכך שאותן טענות שהתובע מבקש להפריך אינן טענות מפתיעות כלל ועיקר, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה [למקרה דומה ראו: רע"א 1569/20 מלוייב נ' מנהל מס ערך מוסף באר שבע (נבו 06.04.2020)].

6. סוף דבר – הבקשה נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי והתנהלותו הדיונית של התובע אני רואה לנכון לחייב אותו בשכ"ט ב"כ הנתבע בסך 2,500 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים בלי קשר לתוצאה בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ט' אייר תשפ"א, 21 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.