הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 68168-03-19

בפני
כבוד ה שופטת בלהה טולקובסקי

המבקשים

  1. אלי דוד
  2. שושן גורביץ

על-ידי עוה"ד א' בן עמי

נגד

המשיב
ניצן דרור

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט מוטי פירר) ברע"ב 65203-10-18 והפ"ב 16272-11-18 מיום 13.3.2019, במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק בוררות שניתן על ידי הבורר כב' השופט [בדימוס] שאול מנהיים (להלן: "פסק הבוררות" ו"הבורר").

רקע עובדתי ותמצית ההליכים הקודמים
2. המבקשים ניהלו עסק משותף בתחום התכשיטנות והזהב שהיה מאוגד כחברה בשם ש.א. אביב סילבר בע"מ. המבקשים שיווקו את תוצרתם לחנויות ודוכנים ובמסגרת זו הכירו את המשיב. ביום 1.12.2010 נחתם בין המבקשים והחברה שבבעלותם (להלן: "החברה המקורית") לבין המשיב הסכם לפתיחת חנות תכשיטים משותפת בעיר אשדוד. הוסכם כי כל אחד משלושת הצדדים ישקיע סכום של 100,000 ₪ והבעלות בחנות תתחלק בין השלושה בחלקים שווים. עם זאת הוסכם כי המשיב יהיה "שותף סמוי" עד אשר יבקש לרשום את חלקו על שמו.

3. ביום 1.3.2012 נחתם הסכם נוסף בין החברה המקורית (ללא המבקשים עצמם), לבין המשיב, במסגרתו סוכם על פתיחת חנות נוספת בעיר באר שבע. גם בהסכם זה נקבע כי חלקו של המשיב יהיה שליש וכי הוא יוותר שותף סמוי. עוד הוסכם כי המשיב יערוב באופן אישי לחובות החנויות בערבות אישית עד לסך של 700,000 ₪, וכי החברה המקורית תחייב את החנות בדמי ניהול.

4. בתחילת 2013 נפתחה חנות שלישית, בפתח תקווה. חנות זו נמכרה בסוף שנת 2016 לצד שלישי ותחתיה נפתחה חנות חדשה בגדרה.

5. החל מיום 1.1.2013, ניהול החנויות הופרד מהחברה המקורית והועבר לחברה חדשה בשם תכשיטי אביב בע"מ (להלן: "החברה החדשה"). גם החברה החדשה נרשמה בבעלות המבקשים בלבד, בחלקים שווים. ואולם, בעוד שהחברה המקורית כללה פעילויות נוספות של המבקשים לרבות מפעל לייצור תכשיטים, הרי שממועד הקמת החברה החדשה, פעילות החנויות הופרדה מכלל פעילויות המבקשים ונוהלה ב מסגרת החברה החדשה.

6. במהלך שנת 2013, פרץ משבר בין המבקשים לבין המשיב, במהלכו הורו המבקשים לעובדי החנויות למנוע מהמשיב כל מידע או מעורבות במתרחש בחנויות. משבר זה הוליד תביעות הדדיות שהתנהלו בבית משפט השלום בראשון לציון (ת"א 17883-02-15 ות"א 55227-01-14). הצדדים הגיעו להסכמה כי שתי התביעות תועברנה ל בוררות והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. בהסכם הבוררות נקבע כי הבוררות תהיה פטורה מסדרי הדין אך תהיה כפופה לדיני הראיות ולדין המהותי , ו כי תחול על הבורר חובת הנמקה. עוד נקבע כי סעיף 29ב לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות") יחול על הבוררות.

7. במסגרת הבוררות נדונו תביעות הדדיות כדלקמן: המשיב תבע מהמבקשים סך של 1,090,000 ₪ המורכב מהחזר כספים שהשקיע במיזם המשותף; שווי חלקו בחברה החדשה נכון למועד ההיפרדות ושווי "זהב שבור" שנותר בידי המבקשים.
המבקשים טענו כי המשיב הפר את התחייבותו לנהל את החנויות, נמנע מלהשקיע סכומים נוספים מעבר להשקעה הראשונית באופן שכל ההשקעות מעבר לכך נעשו על ידם בלבד. המבקשים טענו כי הקשרים העסקיים בין הצדדים מסתיימים ביום 31.12.2016, ותבעו מהמשיב סך של 1,750,000 ₪, על בסיס הנחה שחלקו של המשיב בעסקי החנויות יועבר אליהם, זאת בגין שליש מההפסד של החנויות "לצורכי פירוק"; השוואת הסכומים שהושקעו על ידם במיזם המשותף; ופיצוי בגין נזקים שונים שלטענתם נגרמו על-ידי המשיב .
מחלוקת נוספת שהתגלעה בין הצדדים נגעה לשאלת המועד הקובע להיפרדות. המשיב טען כי מדובר ביום 31.12.2014 ואילו המבקשים טענו כי המועד הקובע הוא 31.12.2016.

8. בפסק הבוררות נקבע שסיווגם המשפטי הנכון של יחסי הצדדים הוא יחסי שיתוף. החל מראשית שנת 2013, מועד הקמת החברה החדשה ועד למועד ההיפרדות, מדובר ביחסים של בעלי מניות בחברה, באופן שמניות המשיב מוחזקות בנאמנות על ידי המבקשים או שהמשיב זכאי לכך שהחברה החדשה תנפיק לו מניות כך שלאחר ההנפקה הוא יחזיק בשליש ממניות החברה.
אשר לשאלת החזר ההשקעות, נקבע כי ההסכמים בין הצדדים לקוניים, לא נוסחו בידי עו"ד, ואינם מתייחסים למצב של סיום הקשר העסקי או למצב בו נדרשות השקעות נוספות. בהיעדר הוראה חוזית המקימה זכות להחזר השקעה, לא ניתן למצוא בסיס שבדין לדרישה להחזר ההשקעה, ככל שהיא מבוססת על הקשר החוזי בין הצדדים.
אשר לשאלת "השוואת ההשקעות", נקבע כי כאשר הוחלט על פתיחת חנות נוספת בבאר שבע, הוסכם כי במקום שהמשיב ישקיע כספים הוא יערוב להתחייבויות שתי החנויות עד לסך 700,000 ₪. המשיבים לא עמדו על השוואת ההשקעות אלא להיפך, כאשר הוחלט על פתיחת חנות שניה ללא השקעת כספים מצד המשיב, נערך הסכם בו נאמר שהמשיב ממשיך להיות שותף סמוי בשליש משתי החנויות, כך שהצדדים מצאו חלופה להשקעת המשיב בדמות הסכמתו לערוב ל עסקי החנויות. המסקנה מניתוח מהלך הדברים היא כי הצדדים עצמם "בזמן אמת", לא סברו שעל המשיב להשוות את השקעתו להשקעת המבקשים, ואין מקום לדרוש ממנו כעת לערוך "השוואת השקעה".
אשר למועד ההיפרדות, נקבע כטענת המבקשים כי המועד הקובע לסיום יחסי הצדדים הוא 31.12.2016. עוד נקבע כי הדרך היחידה ששני הצדדים הציעו בעניין זה היא רכישת חלקו של צד אחד על-ידי משנהו. משהובהר כי המשיב אינו רואה עצמו רוכש פוטנציאלי נותרה רק החלופה שבה הוא מוכר את חלקו למבקשים (סעיף 48 לפסק הבוררות). נוכח העובדה שהחנויות נותרו בידי המבקשים, המשיב זכאי לשליש משווי החברה החדשה נכון למועד ההיפרדות.
בעניין שווי עסקי החנויות, הוגשה מטעם המשיב חוות דעתו של רו"ח חרפ"ק. לאחר דיון בטענות הצדדים בכל הנוגע לחוות דעתו ועדותו של רוה"ח, נקבע כי יש לערוך "התאמה" של הערכת השווי תוך התחשבות בטענות המבקשים בעניין ההוצאות. הערכת השווי נכון למועד ההיפרדות, סוף שנת 2016, הועמדה על דרך האומדן על סכום של 1,500,000 ₪ (סעיפים 55 - 50 לפסק הבוררות). בהתאם נקבע כי על המבקשים לשלם למשיב את שווי חלקו בסך של 500,000 ₪, נכון למועד הקובע.
אשר לשווי הזהב השבור - תביעת המשיב בעניין זה נדחתה במלואה.
בנוסף חייב הבורר את המבקשים לשאת בהוצאות הבוררות וכן בשכ"ט המשיב בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.

9. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות, בהתאם להוראות סעיף 29ב' לחוק הבוררות.

10. בית משפט קמא דחה בפסק דינו את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי בנסיבות העניין לא נפלה בפסק הבוררות טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין. נקבע כי מדובר בפסק בוררות יסודי ומעמיק במסגרתו נדונו כל הסוגיות שבמחלוקת, וכי מרבית טענות המבקשים מופנות כנגד קביעות עובדתיות לרבות ממצאי מהימנות שנקבעו בפסק הבוררות. לפיכך, לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 29ב' לחוק הבוררות למתן רשות ערעור על פסק הבוררות.

טענות הבקשה למתן רשות ערעור
11. המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא שלא קיבל את הבקשה לרשות ערעור שכן בפסק הבוררות נפלה טעות משפטית. מדובר בטעות יסודית ומהותית שגרמה לעיוות דין חמור בשני נושאים:
האחד; אי חיוב המשיב לשלם את יתרת השקעתו כשותף שווה כפי שהוא חייב על פי ההסכם, זאת תוך התעלמות מהודאתו המפורשת של המשיב בחקירתו הנגדית, המהווה הודאת בעל דין, ולפיה עליו לשלם את חלקו בהשקעה.
השני; הטעיה ומצג שווא בחוות דעתו של רו"ח חרפק, המומחה מטעם המשיב עליה הסתמך הבורר בפסק הבוררות. בהקשר זה נטען כי בחווה"ד הושמטו הוצאות ללא כל בסיס רק בכוונה להטעות ולהציג רווחים. בחקירתו הנגדית של רו"ח חרפק התברר כי מדובר בטעות, מה שלא הוכחש בטיעונים מטעם המשיב, כך שפסק הבוררות מבוסס על חוו"ד שגויה ומסולפת.
עוד נטען כי הבורר חרץ את הדין וקבע עמדה לגבי התוצאה בטרם הסתיימו הליכי הבוררות, והתעלם מחובתו לפסוק על פי דיני הראיות, הדין המהותי ולנמק את החלטתו. לטענת המבקשים, המדובר בטעויות יסודיות ביישום הדין שכל אחת מהן גרמה לעיוות דין חמור למבקשים.

דיון והכרעה
12. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט השלום ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

13. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים כאשר מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הדבר נדרש משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (13.8.2018); רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (4.3.2010)). כך הדבר גם כשמדובר בהחלטות של בית משפט בבקשות רשות ערעור מכוח סעיף 29ב' לחוק הבוררות (רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן (12.4.2016) (להלן: " אדלר"); רע"א 6467/18 חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ (14.10.2018)).

עיון בבקשה מעלה כי היא נטועה בטענות הנוגעות למחלוקת הקונקרטית בין הצדדים ויש בה משום חזרה על הטענות שנטענו בפני בית משפט קמא. הבקשה אינה מגלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ואין בה כדי להצביע על עיוות דין המצדיק התערבות בפסק דינו של בית משפט השלום.

14. למעלה מן הצורך אציין כי צדק בית משפט קמא בקובעו שהמקרה דנן אינו בא בגדר המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור על פסק הבוררות. בסעיף 29ב' לחוק הבוררות נקבע כי האפשרות לערער לבית משפט על טעות בפסק בוררות, מוגבלת בשני מובנים: האחד, כי מדובר בערעור ברשות. והשני, כי רשות ערעור תינתן רק אם הטעות עליה מבקשים לערער עומדת בשלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 29ב(א) לחוק, כדלקמן: מדובר בטעות יסודית; הטעות היא ביישום הדין; יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין (פסה"ד בעניין אדלר ורע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (6.5.2012) (להלן: " אבישר")). כדברי כב' השופט סולברג, בעניין אבישר: "משמע, לא כל טעות מאפשרת לבטל את פסק הבורר. יש להראות כי עוצמת הטעות מחייבת את ביטולו. זאת בשל העובדה כי מדובר בטעות משפטית ביישום הדין, טעות שאינה שולית או זניחה, אלא יסודית, ותנאי חשוב נוסף הוא שאכן יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין ".

16. טענות המבקשים מכוונות ברובן כנגד קביעות עובדתיות לרבות קביעות בעניין מהימנות בעלי הדין והעדים. הלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יטה להתערב בקביעות עובדתיות וקביעות בדבר מהימנות עדים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבקשת רשות ערעור על פסק בוררות המוגבלת לטעות יסודית ביישום הדין. וביתר פירוט - קביעות פסק הבוררות בעניין "השוואת ההשקעות" מבוססות בעיקרן על קביעות עובדתיות בדבר התנהגות הצדדים על רקע מערכת היחסים החוזיים ביניהם. הקביעות בעניין הערכת שווי החברה החדשה, מבוססות על בחינת חוות הדעת של רוה"ח מטעם המשיב תוך התייחסות מפורטת לטענות המבקשים בעניין ההוצאות ובעניין נטרול הפעילות בתחום הזהב השבור. יצוין כי המבקשים לא הגישו חוו"ד של רו"ח מטעמם כך שלא עמדה בפני הבורר גרסה חלופית לעניין הערכת השווי. חרף זאת, פסק הבוררות כולל דיון מפורט בטענות המבקשים כנגד חווה"ד של רו"ח חרפ"ק. חלק מטענות המבקשים התקבלו והבורר ערך התאמה של הערכת השווי על דרך האומדן. גם בעניין זה מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על הערכת עדות שבמומחיות ודיון בטענות הצדדים.
קביעות פסק הבוררות בשני עניינים אלה בהם מתמקדת הבקשה לרשות ערעור, הן קביעות עובדתיות בעיקרן. גם בניתוח המשפטי בעניין היחסים החוזיים בין הצדדים, אין לראות משום טעות יסודית ביישום הדין המצדיקה מתן רשות ערעור על פסק בוררות (רע"א 3943/15 עו"ד גבריאל יניב נ' פרידמן (30.6.2015)). כן ראו רע"א 154/18 לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב (15.3.2018) (להלן: " לנדקו"), שם נפסק: "... פרשנות חוזה מוטעית במסגרת פסק בוררות, למעט מקרים חריגים, אינה טעות יסודית ביישום הדין אשר מצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי. אשר על כן, אף אם נפלה שגיאה בפסק הבוררות בעניין זה, אין מדובר בטעות העומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 29ב' לחוק הבוררות".

17. כן צדק בית משפט קמא משדחה את טענת המבקשים לפיה הבורר חרץ את הדין בטרם הסתיימו ההליכים. המבקשים הפנו בעניין זה לאמירות שונות של הבורר במהלך הדיון ובמהלך שמיעת הסיכומים. אין לקבל טענות אלה. אין פסול בכך שהבורר העיר הערות מסוימות במהלך שמיעת הסיכומים כדי למקד את השאלות הטעונות הכרעה ולעמת את ב"כ המבקשים עם "כשל לוגי חשבונאי – ראייתי ", כלשון בית משפט קמא, העומד בבסיס טיעוניו, זאת כדי לאפשר למבקשים להתמודד עם הטענה. לאחר שמיעת הסיכומים, יצא מלפני הבורר פסק בוררות ארוך ומנומק הכולל התייחסות מפורטת לטענות הצדדים ואין בטענות המבקשים כדי להצביע על טעות יסודית בישום הדין העומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 29 ב' לחוק הבוררות.

אף אם היה מוכח כי נפלה שגגה מלפני הבורר בפרשנות היחסים החוזיים בין הצדדים או בקביעת מנגנון ההיפרדות והערכת שווי החברה המשותפת, ואיני נדרשת לכך, הרי שאין מדובר בטעות יסודית ביישום הדין המצדי קה מתן רשות ערעור בפני בית משפט (ראו עניין לנדקו הנ"ל).

18. סוף דבר, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

משהבקשה לרשות לערער נדחתה, מתייתר הצורך בדיון בקשה לעיכוב ביצוע.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, 04 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

בלהה טולקובסקי, שופטת