הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 65110-12-21

בפני
כבוד ה שופטת יעל טויסטר ישראלי

מבקש

מאהר אל שמאלי

נגד

משיבה
וואליו קפיטל וואן בע"מ

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הרשמת הבכירה אביגיל פריי) מיום 28.11.21 בת"ט 3728-06-21, ולפיה ניתנה למבקש רשות להתגונן כפוף להפקדת סך של 10,000 ₪.

המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לבצוע שיק בסך של 48,200 כנגד המבקש. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השיק וטען בעיקרם של דברים, כי מסר את השיק לידי אחיו על מנת לסייע לו במצבו הכלכלי , השיק ביחד עם שיקים נוספים נמסר לידיו של מר ברק סמימי אשר לאחר דין ודברים קיבל מידי המבקש תשלום ואישר כי אין לו כל חובות נוספים כלפיו. המבקש טען כי השיק ניתן למר סמימי שלא היה רשאי להעבירו לידי אחר. המבקש אינו מכיר את המשיבה ואינו חב לה דבר. המבקש טען כי אינו יודע אם השיק חתום על ידו, ומכל מקום המשיבה פעלה בחוסר תום לב כאשר הגישה את השיק לפירעון אחרי כשנתיים מהמועד המתוארך של השיק.

המשיבה טענה כי היא מחזיקה בשיק כדין , אין לה כל קשר למערכת היחסים בין המבקש למר סמימי, כי אפשרה לבעל החוב מולה להביא לפירעון השיק אולם משלא כובד השיק פנתה למימושו.

בדיון שהתקיים ביום 28.11.21 אישר המבקש כי מסר לאחיו שיקים על מנת לעזור לו "אני נתתי שיק לאחי ורוב השיקים חזרו אליו וחלק נפרעו..." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 23'), וכי ידע שהשיקים מועברים למר סמימי כערבון (ראו גם, עמ' 3 לפרוטוקול ש' 22-29). עוד אישר כי ההתנגדות שהגיש " הוכנה עבור השיק הזה וזה גם עבור עוד שיקים" (פרוטוקול עמ' 2 ש' 16-18) והלכה למעשה לא הכחיש המבקש כי מסר את השיק.

בהחלטה מיום 28.11.21 קבע בית משפט קמא, כי טענותיו של המבקש, רובן ככולן, מופנות כלפי צד ג', מר ברק סמימי, אשר אינו צד להליך, וכי טענתו של המבקש בדבר קנוניה בין מר סמימי לבין המשיבה נטענה בעלמא. יתרה מכן, התכתבויות שצורפו מעידות על כך כי שיקים שמסר המבקש הגיעו לידי גורמים שונים ולא רק לידי המשיבה, והמבקש לא הצביע ולו בראשית ראיה כי המשיבה אינה אוחזת כשורה בשיק. הטענה היחידה כנגד המשיבה מתייחסת למועד הגשתו של השיק לביצוע, שאינו מצוי בסמיכות למסירתו, אולם מצוי בתוך תקופת ההתיישנות. בית משפט קמא מצא כי הגנתו של המבקש גבולית, כי טענותיו קלושות, אולם על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקש ניתנה למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה בסך 10,000 ₪.

בבקשת רשות הערעור נטען בין היתר, כי בית המשפט טעה כאשר לא התייחס לעניין אי התייצבות נציג של המשיבה לדיון הגם שהתבקש להכריע בסוגיה זו. אי ההתייצבות גרמה לב"כ המשיבה לענות על שאלות שמי שהיה אמור להשיב עליהם הוא נציג המשיבה או מנהלה ומכל מקום היה על בית המשפט לדחות את מועד הדיון , לחייב את התייצבותו של נציג המשיבה , ולחייבה בהוצאות בהתאם.
עוד טען המבקש כי טענות ההגנה שלו חזקות והחלטתו של בית המשפט סותרת את קביעתו שאין מדובר בהגנת בדים (עמ' 3 להחלטת בית משפט קמא, ש' 9). זאת ועוד, בית משפט קמא, לא נתן משקל לכך שהמשיבה החזיקה בשיק כשנתיים והתייחס רק לטענה כי הופקד לאחר כשנתיים.

למקרא בקשת רשות הערעור עולה, כי עיקר טענתו של המבקש מופנית כלפי החלטתו של בית משפט קמא להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה של 10,000 ₪. (סכום אסטרונומי בלשונו) , אשר נועדה לחסום בפני המבקש את שערי בית המשפט. המבקש טוען כי היה על בית המשפט לאפשר לו להתגונן בפני התביעה ללא כל תנאי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
בהתאם לתקנה 20 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: " התקנות") מוסמך בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים שונים, וזו לשונה:
"בית המשפט רשאי להתנות רשות להתגונן בתנאים, לרבות בדבר מתן ערובה"
בפסיקה נקבע כי מקום בו הגנת הנתבע לוקה בחוסר בהירות אינה מפורטת ושלמה מבחינה עובדתית או נראית על פניה קלושה, תותנה הרשות להתג ונן בהפקדת סכומי ערבות. כך, במקרי גבול, כאשר לנתבע אין סיכוי רב להוכיח את הגנתו, ניתן להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכומי כסף, ולמעשה מתן הרשות להתגונן עושה חסד עם הנתבע אפילו היא מותנת בתנאי הפקדה . (ראו רע"א 384/17 קלמו סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ, מיום 1.2.17 פסקה י', והאסמכתאות שהובאו שם; רע"א 8123/18 נעמי זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (11.12.18) ).

שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך בפניה רחב מאוד וככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית. החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן מסוג ההחלטות הדיונית ניהוליות אשר בהן כאמור לערכאה הדיונית יש שקול דעת רחב ורק במקרים חריגים תתערב בהן ערכאת הערעור . (ראו: ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס- חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ, פ"ד מג(1)106; רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים(8.6.2006); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (18.9.2019) ).

בענייננו כאמור , המבקש אינו מכחיש כי נתן לאחיו שיקים שנמסרו כערבון למר סמימי, לא הכחיש כי השיק נושא הבקשה נמסר גם הוא לאחיו ואף לא הכחיש למעשה כי נחתם על ידו. טענות המבקש בהתנגדות שהגיש לביצוע השטר ואף בחקירתו , היו כלליות ביותר, הופנו רובן ככולן כלפי צד ג' שאינו צד להליך, ועלו סתירות מהותיות בגרסתו העובדתית , עד שהלכה למעשה טענות הגנתו נותרו בלתי ברורות וללא גרסה אחידה. כך למשל באשר למספר השיקים שמסר לאחיו, כמה מהם לא כובדו, התנהלותו מול מר סמימי, ועוד. יתרה מכן, התברר כי שיקים נוספים שמסר המבקש הגיעו לידי גורמים שונים ולא רק לידי המבקשת. בנסיבות אלה סבורני כי קביעותיו של בית משפט קמא, כי ניתן היה לדחות את בקשת המבקש להתגונן, כי טענות ההגנה שהציג המבקש חלשות עד קלושות, וכי הגנתו מפני ביצוע השטר גבולית, הינן קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות שבית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהן.

למרות האמור, ועל מנת שלא לחסום בפני המבקש את האפשרות להוכיח את הגנתו, ניתנה למבקש רשות להתגונן, אך בית משפט קמא התנה את הרשות להתגונן בהפקדת 10,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת תוך 30 ימים.
אין מקום להתערב במקרה דנא בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בהתניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה ובשיעורה. ההחלטה בנסיבות העניין, מאוזנת מידתית ומצויה במתחם הסבירות ולא מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים בשלב שבו טרם ניתן פסק דין. משניתנה למבקש רשות להתגונן ממילא טענת המבקש בעניין אי התייצבותו של נציג המשיבה מתייתרת. יתר טענות המשיב יתבררו במסגרת ניהול התביעה.

לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.
משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.