הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 62181-09-20

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקש

אבישי שמואלי

נגד

משיב
יוסף כהן

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' סגנית הנשיאה השופטת שלהבת קמיר וייס) מיום 28.9.20 ומיום 30.9.20, אשר דחה את בקשת המבקש למתן צו עיון והעתקת מסמכים וחייב את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח.

רקע והחלטות בית משפט קמא-

2. המשיב הגיש כנגד המבקש ורעייתו תביעה לפינוי ע"פ פרק ט ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, (להלן: "התקסד"א" או "התקנות"). המבקש (הנתבע 1) ורעייתו (הנתבעת 2) הגישו כתב הגנה ביום 21.6.20.

3. ביום 10.9.20 הגיש המבקש בקשה למתן "צו לעיון והעתקת מסמכים", שעניינם כלל ההתכתבויות בין הצדדים במסרונים, לרבות התכתבויות שאינן קשורות לתביעה שבנדון, בהתאם לדרישה ששלח למשיב ביום 3.9.20.

המשיב השיב לבקשה וטען כי דרישת המבקש תמוהה, שכן ההתכתבויות הדדיות ומצויות גם בידי המבקש, ויש בבקשה כדי להטיל עליו טרחה רבה ללא צורך, יחד עם זאת ככל שהבקשה תתקבל יש לחייב את המבקש בהוצאות בהתאם. לכך השיב המבקש כי ההתכתבויות נמחקו כתוצאה מהחלפת מכשיר הטלפון שלו וכי המסמכים נדרשים להגנתו. המשיב טען כי צרף את כל המסמכים הרלוונטים וכי דרישת המבקש חורגת מכל פרופורציה ומבוקשים מסמכים שאינם קשורים לתביעה. המשיב שב וטען כי ככל שידרשו ממנו המסמכים, הרי שיש לחייב את המבקש בעלות הכרוכה בהמצאתם.
המבקש טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

כאמור, דחה בית המשפט את בקשת המבקש.
נקבע כי מדובר בתביעה המוגשת בסדר דין מיוחד והתקנות החלות עליה הינן ספציפיות ולא חלות התקנות המסדירות הליכים בסדר דין רגיל. כך, על הצדדים לתביעה כבענייננו לצרף לכתבי הטענות את כל המסמכים הנוגעים לעניין הנדון שאותרו על ידם לאחר חקירה ודרישה (תקנה 215ט לתקסד"א). עוד מטילות התקנות סדר זמנים הדוק כדי לקיים את מטרת ההליך המיוחד של תביעה לפינוי מושכר. ביהמ"ש הפנה להלכה שנקבעה ברע"א 5616/13 יוסף שלום נ מד"י, מיום 25.8.13, שם נקבע , בין השאר, כי "התקנות האמורות מבטאות בצורה ברורה את המגמה שלא לאפשר לשוכרים להביא למשיכת הליכי פינוי, ויש להביא מגמה זו לידי ביטוי גם במקרה דנא".
נקבע, כי מעיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים עולה כי צורפו עמודים רבים של התכתבויות בין הצדדים וחזקה כי צורפו כל המסמכים הרלוונטים.
בנסיבות העניין היה על המבקש לפעול ע"פ תקנה 117 לתקנות ולא ע"פ תקנה 114.
כן נקבע כי המבקש לא הניח בפני ביהמ"ש כל נימוק מניח את הדעת לדרישתו לעיין בהתכתבויות שאינן קשורות לסכסוך, כאשר ברור כי הן אינן קשורות להליך הרלוונטי. כן צויין כי הבקשה הוגשה כחוד שיים לאחר הגשת כתב ההגנה.
הבקשה נדחתה והמבקש חוייב בהוצאות בסך 1,000 ₪.

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה בהחלטה מיום 30.9.20. נקבע כי בקשת המבקש לעיון הוא לשם "מסע דיג" שמטרתו "שמא ימצא בהתכתבויות... דבר מה..".

תמצית טענות המבקש-

4. עומדת למבקש הגנה טובה כנגד התביעה. בנסיבות אלו שגה ביהמ"ש בכל אלה: בקביעתו כי המבקש "מושך זמן"; בקביעתו כי לא נימק מדוע המסמכים נדרשים; בית המשפט פגע בזכותו להגנה ראוייה; בית המשפט התעלם מההלכה לפיה אין בהגשת תביעה "בסדר דין מהיר" כדי להפחית מחשיבות חשיפת האמת; בק ביעתו כי מדובר ב"מסע דייג", שהרי ככל שהמסמכים לא צורפו לא ניתן לדעת את מידת הרלוונטיות שלהם. לסיכום טוען המבקש כי זכותו לדרוש עיון במסמכים "הרלוונטים לעשיית צדק במחלוקת שבין הצדדים חרף האמור בתקנות".

הכרעה-

5. דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות דיוניות, כבענייננו, אלא במקרים חריגים, כגון שההחלטה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין, חריגים שהעניין שבפני אינו נמנה עליהם.
ר' רע"א 2829/14 שי לבנת נ' אמיר אדלר, מיום 30.6.14; רע"א 3588/12 ד"ר משה ויינברג נ' מרדכי בלזר , מיום 14.3.13.

כן נקבע כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לדון בבקשות שעניינן גילוי מסמכים ספציפי וכי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה אלא "במקרים חריגים בהן ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן". ר' רע"א 3222/15 אליהו שני נ' בנק המזרחי- טפחות בע"מ, מיום 14.3.13.

כאמור, כל אלה אינם מתקיימים בעניינינו. ההיפך הוא הנכון, וכפי שיפורט להלן דווקא הבקשה שהגיש המבקש היא זו מרחיקת הלכת.

צדק בית משפט קמא בקביעותיו לפיהן מדובר בתביעה שהוגשה בסדר דין מיוחד, כי על פי התקנות נקבעו לוחות זמנים "הדוקים" על מנת למלא אחר מטרת התקנות לדון בתביעה באופן מהיר, כי המבקש הגיש בקשה על פי סדרי דין שאינם חלים על התביעה שהוגשה נגדו. בית המשפט הסתמך על הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, היא ההלכה המחייבת.

אם אין די בכך, הרי שבקשת המבקש הוגשה בשיהוי, כחודשיים וחצי לאחר הגשת כתב ההגנה. ודוק, השיהוי בהגשת הבקשה במסגרת תביעה זו הינו מהותי ויורד לשורש העניין, כאשר מדובר בבקשה המוגשת במסגרת תביעה שיש לדון בה בתוך זמן קצר, וכאשר ברור כי אילו היה נעתר בית המשפט לבקשה היה בכך כדי לאיין מטרה זו.

עוד יש לציין כי הבקשה עצמה מרחיקת לכת, ואינה ממוקדת. לו תתקבל הטענה לפיה "היאך ביהמ"ש הנכבד יכול לקבוע אלו התכתבויות שאולי נמצאים בידי התובע שמא בחר שלא לצרפם, ומאידך הם הם, אולי יהיו רלוונטים לנתבעים?!" (סעיף 33 לבר"ע), הרי שלדברים לא יהיה סוף, כי תמיד יעלה החשש שמא מסמך רלוונטי ולא ידוע לא צורף. לא זו אף זאת, הרי מדובר בהתכתבות בין הצדדים, כלומר עיקרי הדברים- אף אם המסרונים אינם מצויים עוד בידי המבקש- בוודאי זכורים לו. לפיכך, היה על המבקש להצביע על מסרון/מסמך ספציפי שתוכנו הרלוונטי זכור לו ואשר לטענתו לא צורף לכתב התביעה. אין כל מקום לקבל בקשה כללית, שהיא אכן בבחינת "מסע דיג" (כעולה מהאמור בסע' 33 לבר"ע), כפי שהגיש המבקש. לכך יש להוסיף כמובן את הבקשה לעיון במסמכים שכלל אין להם קשר לתביעה שבנדון, ואשר אין כל מקום לבקשם או להתיר העיון בהם.

הנה כי כן, לא נמצאה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה התערבות.

6. הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.