הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 54527-02-19

בפני
כבוד ה שופט צבי ויצמן

מבקשת

פלונית

נגד

משיבה
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' רנה הירש) מיום 23.1.19 במסגרתה מינה בית המשפט מומחה בתחום הכאב לבחינת נכותה של המבקשת בתחום זה ואולם הורה כי בשכר טרחת המומחה ישאו הצדדים בחלקים שווים לעת עתה.

לכך אנו נדרשים –

1. המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה לתשלום פיצויים ע"פ חוק נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- חוק הפלת"ד), זאת בשל נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 16.5.13 (להלן- התאונה).

2. בצד תביעתה הגישה המבקשת בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, הנוירולוגי והכאב. המשיבה התנגדה למבוקש בשל טענתה כי אין בתיעוד הרפואי המצורף "ראשית ראיה" לקיומה של נכות רפואית בתחומים אלו.

3. בהחלטתו מיום 2.8.18 הורה בית משפט קמא על מינוי מומחה בתחום הכאב ואולם נוכח קיומו של ספק ממשי האם יש בתיעוד הרפואי שהוצג לעיונו בכדי לגבש ראשית ראיה לקיומה של נכות הקשורה לתאונה קבע כי שכר טרחתו שהועמד על סך 4500 ₪ בצירוף מע"מ ישולם ע"י הצדדים בחלקים שווים.
4. המבקשת הגישה לבית משפט קמא בקשה להשתת מלוא שכר טרחתו של המומחה על שכמה של המשיבה וזאת נוכח העדר יכולתה הכלכלית לשאת במחציתו, כן הוסיפה וטענה כי ע"פ הפסיקה הנוהגת די בקיומו של ספק בשאלת הנכות על מנת להצדיק מינויו של המומחה ומעת שזה מונה אין מקום להשית את שכרו ולו בחלקו על הנפגע.

המשיבה התנגדה בתשובתה לבקשה בעיקר מהטעם כי אין בחומר הרפואי בעניינה של המבקשת כל עדות לצורך במינוי מומחה כאב ואף כי המבקשת סבלה שנים רבות עובר לתאונה מבעיות רפואיות וטופלה בין היתר במשככי כאבים, כך שהחלטתו של בית משפט קמא סבירה ומאוזנת.

המבקשת הגישה תגובה לתשובה, בה הדגישה כי עיקר טעמה בהגשת בקשתה הוא מצבה הכלכלי הקשה אשר אינו מאפשר לה להשתתף בתשלום שכר טרחת המומחה ולעניין זה לא ניתנה כלל התייחסות מצד המשיבה בתגובתה.

5. בהחלטתו מיום 23.1.19 דחה בית משפט קמא את הבקשה תוך שהוא מציין כי אין במסמכי הבנק שצורפו לבקשת המבקשת כדי להוכיח שאין ביכולתה הכלכלית לשאת בתשלום מחצית שכר טרחת המומחה.

על החלטה זו מבקשת המבקשת ליתן לה רשות לערער.

6. המבקשת חזרה בבקשתה על טענותיה לפני בית משפט קמא תוך שהיא מדגישה כי נוכח מצבה הכלכלי הרעוע יש בהחלטת בית משפט קמא משום חסימת דרכה בהוכחת נכותה כתוצאה מהתאונה.

7. המשיבה טענה , מאידך, כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, אשר מצא כי ספק רב האומנם יש בתיעוד הרפואי ללמד על קיומה של נכות וכי לצורך איזון ראוי מינה מומחה תוך השתת תשלום שכר טרחתו על שני הצדדים כאחד.
בית המשפט קבע שתיים - הן שיש ספק של ממש בקיומה של נכות והן שלא הוכח שאין ביכולתה של המבקשת לממן מחצית משכר טרחת המומחה ומכאן שהחלטתו מאוזנת ונכונה .

***

8. אחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור וזאת מכ וח סמכותי ע"פ תקנה 410 לתקסד"א ואחר שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס להליך דיוני זה ומצאתי כי לא יהא בו לפגוע במי מהם.

דין הערעור להתקבל.

9. תקנה 16 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן- תקנות המומחים) שעניינו שכר המומחה והוצאותיו קובעת כדלקמן:
" בית המשפט יקבע למומחה את שכרו והוצאותיו ואת אופן תשלומם, ויטילם על בעלי הדין או על אחד מהם".

הובהר בפסיקה כי סעיף זה מותיר את הקביעה הסופית בדבר זהותו של בעל הדין אשר יישא בתשלום שכר טרחת המומחים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המבררת (ראה: רע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' ד"ר טטיאנה וסילבסקי (24.3.09) ).

אומנם, חוק הפלת"ד ותקנותיו, אינם קובעים את אמות המידה לפיהן יקבע בית המשפט מי הוא הנושא במימון שכר טרחתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט ו אולם הובהר בפסיקה כי הפרקטיקה הנוהגת היא הטלת מימון שכר הטרחה על המבטחת או הנתבעת, יחד עם זאת, במקרים גבוליים, כאשר הצורך במינוי מומחה אינו ברור וחד, יש מקום לשקול חיוב התובע במימון ביניים של שכר טרחת המומחה, זאת יש לעשות בזהירות על מנת שלא תיחסם דרכו של התובע מלהוכיח קיומה של נכות בשל חסרון כיס.

10. הדברים סוכמו בבהירות ובאופן מקיף בהחלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ( 2012):
" כאמור, השאלה האמיתית היא, הלכה למעשה, מי יישא במימון ביניים של שכר טרחת המומחה. כידוע, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת-הנתבעת. פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד: ראשית, היכולת של חברות הביטוח לממן את המומחה עולה בדרך כלל על זו של הנפגע, וענייננו, כידוע במצבים של אחריות מוחלטת; שנית, חיוב הנתבע במימון חוות הדעת, ולו כמימון ביניים, עלול לסכל את זכות הגישה שלו לערכאות, רק בשל חסרון כיס; שלישית, חיוב המבטחת חוסך את הצורך לערוך בירור עובדתי בדבר יכולתו של הנפגע לממן את המומחה; רביעית, עניין לנו עם מי שנפגעו בגופם ולעיתים קרובות גם ביכולת ההשתכרות שלהם. חמישית, לעיתים התובע זקוק לזמן כדי לגייס את הסכום הנדרש והדבר מעכב את ההליך. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בדרך כלל אין בהטלת מימון הביניים על המבטחת כדי להעמידה בסיכון של חוסר אפשרות להחזיר לה את ההוצאה במקרה שבסופו של יום יחויב התובע לשאת בשכר המומחה. זאת, נוכח האפשרות, הקיימת בדרך כלל, לקזז את ההוצאה האמורה מהפיצוי שייפסק לתובע. אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה. בדומה לכך, כאשר נראה כי הצורך במינוי מומחה בתחום מסוים אינו חד-משמעי ומדובר במקרה גבולי, יש מקום לשקול חיוב הנפגע במימון ביניים של שכר המומחה, אלא שיש לעשות כן בזהירות מרובה לבל תסוכל זכות הנפגע להוכיח את קיום הנכות רק בשל חסרון כיס " (עוד ראו לעניין זה תא (קרית גת) 35342-07-18 - פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בעמ, (2018); תא (באר שבע) 44038-09-13 - חמד אלחריזי נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ, (2014) תא (כפר-סבא) 16920-04-12 - יוליה מליכוב נ' דוד ירושלמי ואח',(2013) סע' 11 להחלטה)

11. בנדון, עיון בתיעוד שצורף ע"י המבקשת יש בו ללמד על קיומה של ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחו ם הכאב ונראה כי לא היה מקום להכביד עם המבקשת במצבה הכלכלי הנחזה , אליו נתייחס בהמשך, בנסיבות העניין. אנו אומרים דברים אלו למרות שעל דרך הכלל תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטה דיונית של הערכאה הדיונית וזאת נוכח החשש האמיתי כי בנסיבות העניין עלולה החלטת בית משפט קמא למנוע מהמבקשת להוכיח את נכותה בנדון.

נבהיר הדברים -

12. התיעוד הרפואי שצורף מלמד על תלונות רבות של המבקשת בגין כאבים מקרינים מגב תחתון לרגל לאחר התאונה אשר עניינן אושש בממצאי בדיקות CT שנערכו לה לאורך השנים.

כך בבדיקתה בחדר מיון נמצא כי היא סובלת מכאבי ראש, צוואר, גב תחתון, שורש כף יד שמאל, רגישות דיפוזית בטרפזיוס ועוד. בבדיקה מיום 21.7.13 דווח על כאבים בברך שמאל, כף יד ועמ"ש צווארי ומותני. בשל המשך הכאבים הופנתה המבקשת לקבלת טיפול פזיותרפי ביום 30.10.13.
ביום 6.5.15 נמצא כי המבקשת ממשיכה לסבול מכאבי גב תחתון מאז התאונה וכי לאחרונה חשה החמרה במצבה. היא טופלה האמצעות זריקות לעמ"ש והופנתה לצילום עמ"ש מותני.
בבדיקה נוספת מיום 7.1.16 הומלץ לפניה על טיפול תרופתי לצורך הטיפול בכאב בעמ"ש מותני.
כשנה לאחרי כן, ביום 30.5.17, נמצא בבדיקת אורטופד כי היא ממשיכה לסבול מכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, באותה בדיקה נמצאה גם הגבלה בתנועות עמ"ש מותני ונזק עיצבי לרבות תחושה שטחית ירודה ברגל שמאל, והיא הופנתה ל ביצוע CT דחוף .
בנוסף, בבדיקת רופא מיום 6.6.17 ומיום 15.6.17 הומלץ למבקשת על טיפול תרופתי לכאב, זאת לאחר שנמצאו בבדיקת CT בלטי דיסק בחוליות L3 S1 .
ביום 14.6.17 ולאחרי שהמשיכה לסבול מכאבים בגבה הופנתה המבקשת לחדר מיון.
בתעודת חדר מיום מאותו יום צוין כי המבקשת סובלת מכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל עם החמרה קשה לאחרונה.
בבדיקתה במחלקה צויין כי המבקשת סובלת מ –
"כאב בניקוש עמ"ש מותני...תחושה ירודה לאורך על הגפה השמאלית, SLR חיובי משמאל 45 מעלות ... מציינת שהכאבים הופיעו לאחר תאונת דרכים ב 2013, רדימות באספט הפנימי והחיצוני של הירך...לא הופק ריפלקס פיקה משמאל...משמאל חולשה 4+5 עם מרכיב אנטלגי"

המבקשת שוחררה מחדר מיון עם המלצות לטיפול דחוף במרפאת עמ"ש, זריקות לעמ"ש שידרה למניעת כאב , הפניה למרפאת כאב וטיפול תרופתי משמעותי בכאב.
בבדיקה אצל מומחה כאב מיום 26.6.17 נמצא כי המבקשת סובלת מכאבים בצוואר ובגב תחתון ונזק בחוליות S1-L3-L4-L5 וכן כאב ניורופתי מוקרן מהחוליות לרגל.

הארכנו בפירוט התיעוד הרפואי על מנת שיווכח הקורא כי אין ספק שיש בו אף מעבר לראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הכאב ואפשר אף בתחומים אחרים. לעניין זה נציין כי בית משפט קמא מינה מומחה שמומחיותו היא הן בתחום הכאב והן בתחום האורטופדי וזאת בהתייחס לממצאים הנזכרים לעיל.

בהתייחס לתיעוד נזכר, ואיננו מתעלמים לעניין זה מטענות המשיבה לעבר רפואי של המשיבה, ברי הצורך במינוי מומחה ואין מקום להצר את דרכה של המבקשת בחיובה בתשלום מחצית שכר טרחתו, עניין שבנסיבות העניין, נוכח מצבה הכלכלי הנחזה , אכן עלול לאיין את עצם המינוי.

13. דומה כי אף על מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת לא ניתן לחלוק. מעבר לעובדה כי בבקשה הנדונה התקבלה בקשתה לפטור מאגרה בהחלטה מנומקת של כב' הרשמת מ. בן ארי מיום 31.3.19, אשר סקרה את התיעוד הנוגע למצב הכלכלי של משפחת המבקשת, הרי שלא ניתן לחלוק על כך שעסקינן בבני זוג מבוגרים הנשענים על גמלת זקנה (1800 למבקשת ו – 2600 לבעלה) ב צד הכנסה מינימלית של המבקשת מעבודות משק בית אשר מגיעה בממוצע חודשי בשנים 2017 ו – 2018 ל – 200 ₪ ע"פ רישומי המל"ל. בשקלול העולה מהתיעוד הרפואי ומצבה הכלכלי הנחזה של המבקשת , אני סבור כי לא היה מקום לחייבה, בשלב זה, בהשתתפות בשכ"ט המומחה, עניין עלול להביא לאיון המינוי ואפשרות המבקשת להוכיח את נזקיה כתוצאה מהתאונה.
מעת שכך מצאנו לקבל הערעור ולהורות כי שכ"ט המומחה שמונה ע"י בית המשפט יושת לשכמה של המשיבה בלבד.

14. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

15. ניתן לפרסום ללא פרטי שם המבקשת.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.