הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 46742-05-17

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקש

יוסף עיני

נגד

משיבים

  1. צבי אגינסקי
  2. נטלי רות אגינסקי

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 24.04.17 (כב' השופטת ש. קמיר-וייס) אשר דחה את בקשת המבקש לסילוק תביעת המשיבים על הסף.

2. בקצרה יפורט כי המשיבים (הם התובעים בבית משפט קמא) הגישו תביעה כספית כנגד המבקש (הוא הנתבע) ע"ס כ- 198,000 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה הצדדים חתמו על הסכם שכירות לפיו המשיבים שוכרים את הדירה של המבקש וכן הוסכם ביניהם כי לאחר תום תקופת השכירות המשיבים יקנו את הדירה. לטענת המשיבים, המבקש הפר את ההסכם ובעקבות כך נגרמו להם נזקים רבים ועוגמת נפש, ולפיכך הגישו תביעתם.
המבקש הגיש בקשה לבית משפט קמא לסילוק התביעה על הסף ולחילופין בקשה לדון בתביעה לפי "דין תורה". לטענתו, בית משפט קמא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכן הצדדים הסכימו בהסכם השכירות כי בכל מחלוקת בין הצדדים יחול "דין תורה". לאחר שהוגשו התגובות, דחה בית משפט קמא, כאמור, את הבקשה, תוך שנקבע כי אין בהסכם השכירות כדי להוות הסכמה לבוררות בפני בית דין דתי או גוף דתי מכריע על פי "דין תורה". כן נקבע כי לא הוסכם על הצדדים שיש להחיל על המחלוקות שביניהם "דין תורה".
על החלטה זו הוגשה בקשה רשות הערעור שלפניי.

3. לטענת המבקש שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתו. לטענתו, בתמצית, בית משפט קמא התעלם מהתצהירים ומהראיות המלמדים על הסכמת הצדדים בדבר החלת "דין תורה"; לא התקיים דין במעמד הצדדים; המשיבים לא הוכיחו טענותיהם; כעולה מההסכם, הצדדים הסכימו על מתן תוקף הלכתי להסכם השכירות; שגה בית משפט בפרשנות ההסכם לעניין החלת דין תורה.

4. דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

החלטת בית משפט קמא הדוחה בקשה לסילוק על הסף, הינה החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול הדיון, וכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות מסוג זה. ביהמ"ש העליון החיל כלל זה ביתר שאת במקרים בהם מדובר בהחלטה שמשמעותה המשך בירור ההליך לגופו, כפי שבעניינינו (ר' רע"א 9070/11 אייזיקוביץ נ' קלוגר, מיום 16.01.12).

כמו כן נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף שמורה למקרים חריגים ונדירים "כגון כאשר ניהול ההליך ישפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים, כאשר קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק וכאשר ניכר כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה" (ר' רע"א 8834-15 אפלייד מטריאלס נ' צבי להט, מיום 03.03.16).

לא מצאתי כי העניין ש בפני נכלל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. ודוק, טענותיו של המבקש הועלו בפני בימ"ש קמא ובהחלטתו, כאמור, נדחו תוך שנקבע כי אין בהסכם השכירות שבין הצדדים כדי ללמד על הסכמת הצדדים להפניית סכסוך עתידי ביניהם להליך של בוררות ולהחלת "דין תורה" על סכסוכים שבין הצדדים. המדובר בקביעה עובדתית של בית משפט קמא, וכידוע ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והתערבות שכזו שמורה למקרים חריגים בלבד, שאינם מתקיימים בענייננו (ר' ע"א 2254/09 צ.נ בנייני איכות בנתניה בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום, 03.01.11). מעיון בהסכם השכירות (צורף כנספח ב לבר"ע) עולה כי לא כלולה בו הסכמ ה להפניית הסכסוכים והמחלוקות שבין הצדדים להליך בוררות, וכך גם באשר להחלת "דין תורה" על סכסוכים עתידים. אין באמור בסעיף 16 להסכם השכירות כדי לתמוך בטענות המבקש. כל שהוסכם בסעיף 16 להסכם הינו "תוקף הלכתי להסכם" , אך לא ניתן ללמוד מכך על הסכמת הצדדים להפניית המחלוקות ביניהם להליכי בוררות והחלת "דין תורה".

כך גם אין לקבל את טענת המבקש לפיה יש ללמוד על הסכמת הצדדים להפניית המחלוקות ביניהם להליכי בוררות ודין תורה מכח התצהירים והתנהגות הצדדים. סעיף 1 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 קובע כי הסכם הבוררות יערך בכתב . מכאן, ובהעדר הסכמה בכתב על הפניית הסכסוכים להליך בוררות, כאשר , כאמור, אין בהסכם השכירות כל הסכמה לכך, הרי שלא התקיים התנאי בדבר קיומו של הסכם בוררות בכתב , ו על כן, כפי שקבע בית משפט קמא בצדק, אין מקום להעביר את הסכסוך בין הצדדים להכרעת גורם אחר.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא, ההחלטה מנומקת ו מצויה במתחם הסבירות.

5. כאמור, הבקשה נדחית.

משלא הוגשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים.