הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 42614-07-20

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקש

אריה בן ארי

נגד

משיב
בנק במזרחי-טפחות

החלטה

1. ביום 19.7.20 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפ"ת (כב' הש' נ. שטרנליכט) בעש"א 28044-08-18, מיום 29.6.20, לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ (הגב' דיאנה פסו-ואגו) מיום 12.7.18, בתיק הוצל"פ 20-17538-10-3, אשר קבעה, כי באפשרות המשיב לממש משכנתא, אשר נרשמה בגין הלוואות שנטל המבקש מהמשיב לשם מימון רכישת בית מגורים, וזאת לשם גביית חוב אחר של המבקש למשיב, שנוצר ללא קשר לאותן הלוואות.

2. ביום 20.7.20 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 10.8.20 נקבע, כי עיכוב הביצוע ינתן בכפוף להפקדת סך של 200,000 ₪. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט העליון נדחתה בהחלטה מיום 9.9.20.

3. ביום 9.8.20 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפ"ת (כב' הש' מ. כפיר) בעש"א 69932-01-18, מיום 6.8.20, לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ (הגב' דיאנה פסו-ואגו) מיום 25.1.18 בתיק הוצל"פ 20-17538-10-3, אשר דחתה את בקשת המבקש (הוא החייב בתיק) לסגירת התיק ונקבע, כי ניתן להמשיך במימוש המשכנתא בשל חובות נוספים שיש למבקש.

4. ביום 10.8.20 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו מיום 12.8.20 קבע ביהמ"ש, כי החלטתו מיום 10.8.20 ברע"א 42614-07-20 הנ"ל – תחול גם בתיק זה.
5. ביום 7.9.20 הורה ביהמ"ש על מחיקת ההליך בתיק רע"א 20674-08-20 , לאחר שהמבקש לא שילם את האגרה, והתיק נסגר. על כן, תתייחס החלטה זו לרע"א 42614-07-20 בלבד.

6. הרקע לבקשה פורט במספר החלטות קודמות שניתנו על ידי בית משפט העליון (ר' רע"א 3180/13 מיום 6.6.13; רע"א 4057/14 מיום 11.6.14 ורע"א 1109/15 מיום 27.4.15) וכן, החלטה מיום 9.9.20.
על כן, אין צורך להרחיב ולפרט שוב מהן גבולות יריעת המחלוקת שבין הצדדים, ורק יצוין בתמצית, כי המבקש, שהיה עו"ד במקצועו, נטל הלוואות לצורך רכישת הבית בו הוא מתגורר ול שם כך חתם על משכנתא לטובת הבנק – הוא המשיב. ללא קשר להלוואות הנ"ל, ייצג המבקש את הבנק בהליכי גבייה נגד חייבים שונים וגבה עבור הב נק סכום של כ- 2,000,000 ₪, אשר הוחזקו על ידו בנאמנות עבור הב נק. הבנק טע ן, כי המבקש לא העביר לידיו את מלוא הכספים שגבה, כאמור, ובמסגרת הליכים שנקט כנגד המבקש, הוטלו עיקולים על זכויות המבקש בבית, אשר על הזכויות בו מוטלת משכנתא כאמור.

7. כאמור, קבע בימ"ש העליון במספר החלטות חלוטות, כי הבנק רשאי לפעול למימוש מיידי של מלוא חוב המשכנתא. על כן, קבעה כב' הרשמת בהוצל"פ, כי החוב לא נפרע וכי אין לסגור את תיק ההוצל"פ.

8. בפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור שבפני, קבע ביהמ"ש קמא , כאמור, כי דין הערעור להידחות וכי בעניין זה עומדות קביעותיו המפורשות של בימ"ש העליון, לרבות זו שניתנה ברע"א 3180/13, לפיה במסגרת "נספח התנאים המיוחדים של המשכנתא", הסכימו הצדדים, כי באמצעות המשכנתא ניתן יהיה לפרוע גם חובות אחרים שמגיעים לבנק וכי ניתן יהיה להעמיד את המשכנתא לפירעון אם יוטל עיקול על הבית, או על חלק ממנו.
על כן, קבע בימ"ש העליון בהחלטתו, קביעה חד משמעית, כי המשכנתא מבטיחה את מלוא חובותיו של המבקש לבנק, כולל חובות נוספים. בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

9. המבקש מצדו טוען, כי המשכנתא הוגבלה בסכום ויתרתה סולקה עוד ביום 1.10.17 ועל כן, אין לאפשר המשך הליכי מימוש בית המגורים; בית משפט העליון קבע, כי ניתן לממש את המשכנתא אך ורק עד לגובה סילוק יתרת המשכנתא; ביום 1.10.17 שילם המבקש סך 615,425 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של יתרת הלוואת המשכנתא; לא ניתן להמשיך בהליכים לאחר שהמשכנתא, שהנה מוגבלת בסכום, סולקה במלואה.

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בבקשה מצאתי לדחותה, אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד בהתאם לתקנה 408(א) לתקסד"א .

כאמור, בהחלטות חוזרות ונשנות של בימ"ש העליון נקבע באופן מפורש, כי האפשרות לממש את המשכנתא בגין חובות אחרים של המבקש, נובעת מהמערכת ההסכמית שבין הצדדים.
על כן, כל עוד תלוי ועומד חוב של המבקש לבנק, הרי שבאפשרות הבנק לממש את המשכנתא גם לשם גביית חוב אחר של המבקש למשיב, גם כזה שנוצר ללא קשר לאותן הלוואות וניתן להמשיך ולפעול בהליכי גבייה בהוצל"פ כנגד המבקש.

ויודגש - כך נקבע כבר בפסק דין מיום 3.4.13 ברע"א 38032-12-12, לפיו אין בעובדה שהעיקול אינו קשור לחוב המובטח במשכנתא, כדי למנוע את בקשת הבנק למימוש המשכנתא וזאת נוכח תנאי המשכנתא, לפיהם המשכנתא תשמש כביטחון עבור כל סכום שיגיע לבנק מאת המבקשים "מכל מקור שהוא", וכן, מכוח ההסכם בין המבקש לבנק, לפיו רשאי הבנק לממש את המשכנתא בכל מקרה בו הוטל עיקול על הנכס.

בקשת רשות ערעור על החלטה זו – נדחתה, כאמור, בהחלטת בימ"ש העליון ברע"א 3180/13 מיום 6.6.13.

המבקש אינו חוסך בהליכים ומגיש בקשות חוזרות ונשנות לכלל הערכאות, על אף קביעתו המפורשת של בימ"ש העליון בעניינו , כמפורט לעיל ודחיית טענות המבקש בהחלטות חלוטות.

כפי שקבע בימ"ש העליון בהחלטתו האחרונה מיום 9.9.20 (רע"א 5662/20), התנהלות המבקש, אשר מוסיף ומשיג על החלטות המיישמות קביעות חלוטות של ביהמ"ש העליון, מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט ועל כן, חויב המבקש בהוצאות.

בנסיבות אלה, מצאתי כי פסק דינו של בימ"ש קמא נשוא הבר"ע - הנו נכון וראוי ואין להתערב בו . עוד אני סבורה, כי מקום בו ניתנו החלטות חלוטות בעניינו ש ל המבקש, אין מקום לשוב ולדון בטענותיו.

11. בקשת רשות הערעור- נדחית.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.