הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 38676-02-20

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשת

יונית רגב

נגד

משיבות

  1. בר עמית שולמן
  2. נעה רוסו

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת אשרית רוטקופף), מיום 9.2.20 בה"פ 24976-09-19, אשר דחה את בקשת המבקשת לסילוק תובענת המשיבות על הסף.

רקע והחלטת בית המשפט קמא

2. המשיבות שכרו את דירת המבקשת עד ליום 30.6.19, כאשר כחלק בלתי נפרד מתנאי הסכם השכירות, העמידו, בין השאר, לטובת המבקשת, שתי המחאות בסך כולל של 30,000 ₪, להבטחת התחייבותן ע"פ ההסכם.

3. ביום 10.9.19 הגישו המשיבות כנגד המבקשת תובענה על דרך של המרצת פתיחה, שכותרתה "תביעה למתן פסק דין הצהרתי", במסגרתה התבקש בית המשפט, בין השאר, ליתן פס"ד הצהרתי, לפיו הן עמדו בחיוביהן כלפי המבקשת.

4. במקביל, עתרו המשיבות למתן סעד זמני במעמד צד אחד, להורות למבקשת "שלא לנקוט בהליכי גבייה במסגרת תיק שטרות בהוצאה לפועל". בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 15.9.19.

5. ביום 19.1.20 הגישה המבקשת בקשה לסילוק התובענה על הסף.
ביום 30.1.20 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הוגשה תגובת המשיבות בכתב לבקשה לסילוק על הסף ולכתב התשובה של המבקשת לתובענה.

6. ביום 9.2.20 ניתנה, כאמור, החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה לסילוק על הסף. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי בניגוד לטענת המבקשת הרי ש אכן קיימת יריבות בין הצדדים, לאחר שהצדדים התקשרו ביניהם בהסכם שכירות , והשאלה השנויה במחלוקת הנה האם המשיבות עמדו בחיוביהן כלפי המ בקשת ע"פ הסכם זה.

לעניין טענת המבקשת לפיה ההליך אינו תואם את הוראות תקנות 248-258 ותקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, נקבע, כי שעה שתובענת המשיבות הוכתרה כתביעה למתן פס"ד הצהרתי (במסגרתו עתרו המשיבות, כאמור, להכרה בכך שהן עמדו בחיוביהן כלפי המבקשת ע"פ הסכם השכירות ביניהן), הרי שאין כל רלבנטיות לטענות המבקשת ביחס לתקנות 248-249 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף קבע בית המשפט, כי אין מדובר במחלוקת עובדתית מורכבת המצריכה העברת ההליך לפסים של "תביעה רגילה".

תמצית טענות הצדדים

7. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא עת נתן החלטתו ללא מתן זכות תגובה לתשובת המשיבות (שהוגשה, כאמור, במעמד הדיון מיום 30.1.120) ; כאשר קבע שמדובר בתובענה לסעד הצהרתי גרידא (על אף הסעדים הרבים הנוספים להן עותרות המשיבות , שאינם בבחינת "סעדים נלווים" ); כאשר לא סילק את התובענה מחמת העדר יריבות (על אף קביעתו בהחלטתו הנ"ל מיום 15.9.19, כי אין יריבות בין הצדדים ) ; כאשר לא סילק את התובענה מחמת העדר עילה; כאשר לא סילק את התובענה לאור קיומם של הליכי הוצל"פ (שכן ע"פ הפסיקה, ביהמ"ש לא ייעתר לבקשה לסעד הצהרתי, מקום שהמבקש יכול להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ובמקרה דנן, באמצעות הגשת התנגדות לביצוע שטר בהוצל"פ) ; כאשר לא סילק את התובענה על הסף בשל העדר תועלת למשיבות; כ אשר לא סילק את התובענה על הסף לאור הסעד המהותי המבוקש ; כאשר לא קבע כי מקומן של טענות המשיבות להתברר ב לשכת ההוצאה לפועל.

8. לטענת המשיבות, המבקשת חוזרת על טענות שנדחו זה מכבר בהחלטת בית המשפט קמא בהחלטה מנומקת ואף נטענו בדיון שהתקיים, כאמור; ההלכה היא, כי סילוק על הסף הנו סעד קיצוני, אשר יש לנהוג בו במשורה ובמקרים חריגים ונדירים; המקרה אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור; זכותה הדיונית של ה מבקשת לא נפגעה בפן המהותי; הסעדים שהתבקשו בתובענה הנם סעדים המבוססים על הסעד ההצהרתי המבוקש ומתבקשים מסעד זה , שכן בלעדיו לא ניתן יהיה לתבוע כל סעד אחר, ממילא הכרעה בתובענה שהגישו תביא לפתרון סופי ומוחלט במחלוקת שבין הצדדים ולכל הפחות תסייע להליכי הוצל"פ, לתביעת לשון הרע שהגישה המבקשת כנגד המשיבה 1 ולבקשה לפיצול סעדים שהתבקשת במסגרת המרצת הפתיחה.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי לדחות את הבקשה.
החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף הנה החלטה דיונית, הנוגעת לאופן ניהול הדיון וכלל הוא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות מסוג זה – ר' בע"מ 3862/16 פלוני נ' פלוני, מיום 26.6.19.

נפסק לא אחת, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שמשמעותן המשך בירור ההליכים לגופם, כאשר סילוק התביעה על הסף נתפס כאמצעי שבלית ברירה – ר' רע"א 9070/11 אייזיקוביץ נ' קלוגר, מיום 16.1.12 ו- רע"א 1362/17 עומר ג'ואמיס, עו"ד נ' תומא הלון, עו"ד, מיום 14.3.18.

התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף שמורה למקרים חריגים ונדירים "כגון כאש ר ההליך ישפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים, כאשר קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק וכאשר ניכר, כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה" – ר' רע"א 8834-15 אפלייד נ' מטריאלס נ' צבי להט, מיום 3.3.16.

10. לא מצאתי כי העניין שלפני נכנס לגדר החריג ים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. החלטת בית המשפט קמא מנומקת, מפורטת ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה.

יצוין, כאמור, כי ביום 30.1.20 אף התנהל דיון במעמד הצדדים, במסגרתו ניתנה להם האפשרות לטעון טענותיהם בהרחבה ו ביום 9.2.20 ניתנה ההחלטה בבקשה. על כן, אינני מקבלת את טענת המבקשת, כי נפגעה זכותה הדיונית והמהותית לטעון ולסתור את טענות המשיבות.

11. מעבר לנדרש, ו מבלי להביע עמדה ביחס לטענות הצדדים לגופן בתובענה העיקרית, הרי שאין חולק, כפי שאף קבע בית המשפט קמא, כי קיימת יריבות משפטית בין המבקשת והמשיבות, שעה שהן היו צדדים להסכם שכירות ויש להן טענות ביחס להפרת ההסכם.
לא כך הוא לעניין הסעד הזמני שהתבקש ע"י המשיבות, כמפורט לעיל, במסגרתו התבקש בית המשפט ל קבוע כי לא ינקטו הליכי גביה כנגד צדדים שלישיים.

לעניין ניהול ההליך כהמרצת פתיחה ולא כתובענה "רגילה" יצוין, כי שעה שהסעד העיקרי המבוקש הנו פס"ד הצהרתי, אין כל מניעה כי החלטת בית המשפט בתובענה תשמש גם בהליכים נוספים המתנהלים בין הצדדים.
ודוק – תובענת המשיבות הוגשה קודם לפתיחת הליכי ההוצל"פ מטעם המבקשת , ואף לשיטת המבקשת יכולים הצדדים השלישיים (הערבים להסכם) להגיש התנגדותם במסגרת הליכי ההוצל"פ (לא ברור האם הוגשה התנגדות, אם לאו).
רוצה לומר, כי השאלה מה יהיה סדר הדיון בין תובענת המשיבות והליכי ההוצל"פ מטעם המבקשת, או האם ידונו שני ההליכים במאוחד (ככל ותוגש התנגדות בהוצל"פ) – יכולה שתדון בהמשך הדרך ובכל מקרה אין מקומן של שאלות להידון במסגרת הבקשה שלפני.

12. כאמור, הבקשה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו מכספי העירבון שהופקד. יתרת העי רבון תושב למבקשת ע"פ פרטים שיימסרו במזכירות.

ניתנה היום, ו' אייר תש"פ, 30 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.