הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 3783-08-20

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשים

  1. יואב יצחק
  2. עיתונות זהב בע"מ

נגד

משיב
יובל דמול

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופטת כ. בן אליעזר) מיום 20.7.20 בת"א 23249-11-16, ת"א 43236-12-16 ו- ת"א 16500-12-16 (תיקים מאוחדים), לפיה נדחתה בקשת המבקשים לעכב את ההליכים, לזמן לעדות את המשנה לפרקליט המדינה, ולצרף את היועמ"ש כצד לבקשה לעיכוב הליכים.

רקע והחלטת בימ"ש קמא

עסקינן בשלוש תביעות לשון הרע שהגיש המשיב, אשר שימש בעבר בתפקיד היועץ המשפטי של המועצה המקומית באר יעקב, נגד המבקשים – אתר חדשות ובעליו, שהוא גם מנהלו ועורכו הראשי, בגין שלושה פרסומים באתר.

הדיון בשלוש התביעות אוחד, כאמור, וניתנה החלטה בדבר פיצול הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק/הפיצוי. במספר החלטות נקבע, כי ב שלב האחריות לא תותר הבאת ראיות בגנות המשיב, אלא אם הן רלוונטיות לטענות ההגנה המתייחסות לפרסום וכפועל יוצא של תוכן הפרסומים בגינם הוגשו התביעות וכן, לא תותר הבאת ראיות שיש בהן כדי ללמוד באופן כללי על התנהלות מושחתת או בלתי תקינה של מי מהנזכרים בפרסומים, אלא רק ככל שהיא נוגעת למשיב עצמו.

על חלק מהחלטות בימ"ש קמא הגישו המבקשים בקשות רשת ערעור, אשר ברובן נדחו, למעט רע"א 26973-10-19 (פס"ד מיום 9.2.20), אשר עסקה בבקשה לזימון עדים, בקשר עם טיוטת דו"ח של הוועדה לחיוב אישי, אשר במסגרתה נכללו המלצות לחיוב אישי גם כלפי המשיב, בשל החלטות בעניין הקצאת כספי תמיכות, תוך שנקבע כי ככל שתוגשנה בקשות נוספות על ידי המבקשים, הן תבחנה בהתחשב בהתקדמות הראייתית בתיק.

ואכן, במהלך ניהול התיק, נדרש ביהמ"ש קמא לבקשות המבקשים להזמנת עדים כאלה ואחרים, דחיית דיוני הוכחות ועיכוב שמיעת התיק במספר חודשים. יצוין, כי בהחלטתו מיום 26.2.20, דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקשים במסגרת בקשה 117, לזימונו, בין היתר, של המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שלמה למברגר, שהתבקש להעיד ביחס לקיומה של חקירה משטרתית בעניין המשיב ואחרים. בקשת רשות ערעור על החלטה זו, נדחתה בהחלטה מיום 13.5.20 (רע"א 14762-05-20).

ביום 25.6.20 הגישו המבקשים "הודעה על הגשת תצהיר משלים ובקשה לעיכוב הליכים, להזמנת עד ולצירוף היועמ"ש לממשלה כצד", במסגרתה עתרו, בין השאר, להזמנתו לעדות של המשנה לפרקליט המדינה, הוא עו"ד שלמה למברגר וכן, צירוף היועמ"ש לממשלה כצד לבקשה לעיכוב הליכים, לטענתם נוכח מכתבו של כבוד השופט (בדימוס) דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נת"ם) (להלן: "הנציב") ולאור הודעת הפרקליטות אליו, כי נפתחה חקירה גלויה נגד בכירים בבאר יעקב, לאחר חקירה סמויה.

בהחלטתו מיום 20.7.20 דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה, תוך שהוא קובע כדלקמן:

לעניין עיכוב ההליכים - אדם זכאי להגנה על שמו הטוב וככל שפורסמו נגדו פרסומים המהווים לשון הרע ואשר לטענתו אינם אמת, הוא זכאי לנהל את תביעתו בתוך פרק זמן סביר, לשם הגנה יעילה על שמו הטוב.
לצד זה, על נתבע המפרסם פרסומים שיש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם, כל שכן נתבע שעיסוקו בתקשורת ובעיתונות חוקרת, לדעת, כי עליו להיות מסוגל לעמוד מאחורי הפרסומים ולהגן עליהם במסגרת תביעת לשון הרע וזאת על יסוד המידע המצוי בידיו, ואין הוא זכאי להסתמך על כך שניהול ההליך יעוכב עד בלי סוף, בתקווה שיגיעו לידיו ראיות, אשר יוכיחו בדיעבד את הפרסום.

במסגרת האיזונים, בין זכותו של המשיב לבירור תביעתו בפרק זמן סביר לשם הגנה על שמו הטוב, וזכותם של המבקשים לנהל הגנתם ולהביא ראיות אשר קיים סיכוי סביר, כי יבשילו לכדי ראיות קבילות שיסייעו להוכחת טענות וחקר האמת, נוטה הכף לדחיית הבקשה.
לעניין זימונו של עו"ד למברגר לעדות - קבע ביהמ"ש, כי לא יהיה בידיו למסור מידע מעבר למה שנמסר בהתייחסותו לנציב.
לעניין צירוף היועמ"ש לממשלה לבקשה נקבע, כי ביהמ"ש לא מצא היגיון בצירופו כצד לבקשה לעיכוב הליכים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות המבקשים

החלטתו של ביהמ"ש קמא שגויה ונוגדת את החלטת בימ"ש שלערעור ברע"א 21768-12-17, לפיה "...המבקשים יוכלו לשוב ולחזור על בקשתם להזמנת עדים או מסמכים או להשלים טענותיהם, ויהיה על בית המשפט קמא לדון בבקשתם נוכח ההתקדמות הראייתית בתיק".

במסגרת הפרסומים נשוא התביעה נכתב, כי מתקיימת חקירה סמויה נגד המשיב ואחרים במועצת באר יעקב ; המשיב הכחיש דבר קיומה של חקירה סמויה בכלל ואת החשדות נגדו בפרט ובחר להגיש את התביעה ; ביום 21.6.20 מסר הנציב מכתב, לפיו הוא קיבל את התייחסותו של עו"ד למברגר, לפיה "...נפתחה חקירה משטרתית בנוגע לחשדות הקשורים במועצת באר יעקב..."; מכתבו של הנציב לא בא בחלל הריק, אלא כתגובה ישירה לתלונתו של המבקש כנגד התנהלות הפרקליטות, בכל הנוגע לעיכובים במעבר מחקירה סמויה לחקירה פלילית גלויה, אשר במוקדה, בין השאר, המשיב; במכתבו של הנציב ניתן האישור הרשמי, כי אכן נפתחה בהוראת הפרקליטות חקירה משטרתית גלויה ביחס לבכירים במועצת באר יעקב; תשובת הנציב ניתנה ונעשתה ביודעו, כי מכתבו יובא לידיעת ביהמ"ש לשם הגנת המבקשים.

הצורך בזימונו לעדות של עו"ד למברגר, כמו גם הבקשה לצירוף היועמ"ש כמשיב לתביעה, עולה לאור עמדת ביהמ"ש, שקבע כי אין במכתבו של הנציב פרטים אודות החשודים, החשדות והקשר בינם לבין הפרסומים.

עו"ד למברגר מלווה את ההליכים נגד המשיב ואחרים ועל פי הנחייתו בוצעה החקירה הסמויה ובהמשך הונחתה המשטרה לפתוח בחקירה גלויה; עדותו חיונית ביותר כדי להזים את כזביו של המשיב, לפיהם החשדות הפליליים הם, כביכול, פרי מוחו הקודח של המבקש ובכך יש השפעה מכרעת על צדקת הגנתם של המבקשים; זימונו לעדות נדרש על מנת שיבוא וימסור לביהמ"ש אילו חשדות בדיוק נמצאו/התגלו כלפי המשיב ועל שום מה הורה למשטרה לקיים חקירה, להבדיל מחקירה סמויה, המתרכזת באגף המודיעין.
גישת הפסיקה היא, כי הסמכות לסרב להזמין עד צריכה להיות מופעלת בזהירות רבה ולעיתים נדירות; בעת בחינת השאלה האם אכן פורסמה לשון הרע, רשאים הנתבעים להסתמך בהגנתם על כל נוסחו של הפרסום, ואין להגביל הגנתם רק לסוגיות ספציפיות.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, מצאתי לדחותה אף ללא קבלת עמדת המשיב.

החלטת ביהמ"ש קמא הנה החלטה דיונית, המצויה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות באשר לאופן ניהול ההליך וערכאת הערעור תטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא אם כן ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין – ר' 2577/17 עיזבון המנוחה לטיפה זבידאת נ' זהרה חלאילה, מיום 6.6.17.
לעניין הזמנת עדים נקבע מפורשות, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטת הערכאה הדיונית , גם כאשר מדובר בסירוב להזמין עדים, או להתיר הבאת ראיות נוספות – ר' רע"א 9156/12 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת תדלוק ושירותים צבר בע"מ, מיום 1.1.13 ורע"א 4010/13 ניצנים קבוצה ארץ ישראלית א' של הנוצר הציוני ואח' נ' קבוצת אפאל בע"מ, מיום 26.6.13.

לא מצאתי כי המקרה שלפני נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.
ודוק – החלטת ביהמ"ש קמ א מפורטת ומנומקת היטב, והיא מתייחסת לכלל טענות המבקשים בבקשתם.

גם לעניין עיכוב ההליכים מצאתי כי צדק ביהמ"ש קמא באיזון שערך בין זכויות הצדדים, כמפורט לעיל, זאת גם בהינתן השלב הדיוני בו מצוי ההליך, כפי שציין ביהמ"ש קמא בהחלטתו, לפיו הסתיימה שמיעת הראיות ונקבעו מועדים להגשת סיכומים, כאשר המבקשים כבר הגישו סיכומים מטעמם ולפיכך, התיק קרוב להכרעה בסוגיית האחריות.

בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לטענת המבקשים, לפיה החקירה נפתחה לצורך בדיקת אותם חשדות עצמם , ואולם קבע, ובצדק, כי עדיין קיימת כברת דרך ארוכה עד לגיבוש ממצאי החקירה והבשלתם לראיות קבילות וגלויות, אשר עליהן, אולי, יוכלו המבקשים להתבסס להוכחות טענותיהם, תוך שהם יידרשו לעמוד, כמובן, גם במבחן החק ירה הנגדית. לזאת יש להוסיף את קביעת ביהמ"ש קמא, כי הפרסומים לא התמצו בפרסומים אודות קיומה של החקירה המשטרתית.

בנסיבות אלה, כאמור, צדק ביהמ"ש קמא בקביעתו, כי אין מדובר בבקשה "רגילה", אשר גם היא בגדר בקשה חריגה, להגשת ראיות בשלב הסיכומים, אלא בבקשה אשר משמעותה המתנה של פרק זמן בלתי ידוע , עד להתגבשות- אם בכלל-ן של ראיות, שאולי יבשילו ואולי לא, על מנת שניתן יהיה להגישן במסגרת ההליך המעוכב בינתיים .

כך גם, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט אשר דחה את הבקשה לזימונו של עו"ד למברגר לעדות . ברי, כפי שקבע ביהמ"ש קמא בהחלטתו , כי לא יהיה בידיו של עו"ד למברגר למסור מידע מעבר למה שנמסר בהתייחסותו לנציב, המפורטת במכתב הנ"ל.

לעניין הבקשה לצרף את היועמ"ש לממשלה כצד לבקשה לעיכוב הליכים, באמצעות עו"ד למברגר, הרי שהבקשה אינה מנומקת ואינה מבוססת (ר' סע' 17.3 לבקשת המבקשים מיום 25.6.20) ודינה אכן להידחות.

לסיכום אומר, כי הן השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה והן נימוקי הבקשה, מובילים למסקנה חד משמעית, לפיה דין בקשת רשות הערעור לה ידחות. כאמור, החלטת ביהמ"ש נכונה לטעמי, היא מנומקת ומפורטת כנדרש, ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה המחייבת התערבות .

הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ל' אב תש"פ, 20 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.