הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 31006-01-19

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשים

  1. שרית קילקר
  2. שרית - מסעדנות איכות (2017) בע"מ

נגד

משיבים

  1. בר מרום
  2. חיים אגמון
  3. אלון שביט וינטר

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כפיר):

החלטה מיום 26.12.18 במסגרתה ניתנה למבקשת 1 אר כה להשיב לשאלון עד ליום 01.01.19, תוך חיובה בהוצאות לטובת המשיב 1 בסך 750 ₪. בקשת רשות הערעור מתייחסת לחיוב המבקשת בהוצאות לטובת המשיב 1 .

החלטה מיום 03.01.18 במסגרתה נדחתה הבקשה לסילוק תביעת המשיב 1 על הסף וכן נדחתה הבקשה להעברת התביעה לבית המשפט השלום בתל אביב .

2. לטענת המבקשות, בתמצית, שגה בימ"ש קמא בהחלטותיו: ההחלטות אינן מנומקות; בימ"ש קמא נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה ; המשיב 1 הודה כי אף אחת מהחלופות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי- לעניין קביעת הסמכות המקומית- אינן מתקיימות בענייננו; לא היה מקום להגיש בקשה לעיון מחדש בסוגיית השאלון ולא היה מקום לחייב את המבקשת 1 בהוצאות; הטענה בדבר העדר סמכות מקומית הועלתה בהזדמנות הראשונה.

3. דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

באשר להחלטה מיום 26.12.18- בהתאם לסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט -2009 (להלן "צו בתי המשפט") לא תינתן רשות ערעור ביחס להחלטה בעניין הטלת הוצאות משפט. מכאן, כי ההחלטה קמא, לפיה ביהמ"ש חייב את המבקשת 1 בהוצאות משפט לטובת המשיב, חוסה תחת הוראות צו בתי המשפט ולא תינתן לגביה רשות ערעור.

באשר להחלטה מיום 03.01.19- החלטת בית משפט קמא הדוחה בקשה לסילוק על הסף, הינה החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול הדיון, וכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות מסוג זה (ראו בע"מ 3862/16 פלוני נ' פלוני , מיום 26.06.16). התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף שמורה למקרים חריגים ונדירים "כגון כאשר ניהול ההליך ישפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים, כאשר קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק וכאשר ניכר כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה" (ראו רע"א 8834-15 אפלייד מטריאלס נ' צבי להט, מיום 03.03.16).
לא מצאתי כי המקרה שלפני נכנס לגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. ודוק, בשלב מקדמי זה ובטרם בירור טענות הצדדים וחשיפת מלוא הראיות, אינני סבורה כי טענות המבקשות מהוות עילה המצדיקה סילוק התביעה על הסף. נראה, לכאורה, כי טענות המבקשות- כך למשל בעניין שיתוף הפעולה בין המשיב 1 למשיב 2, כמו גם הטענה לפיה המבקשת 1 לא חתמה על המסמכים הנטענים (ואף הוגשה בעניין זה, לטענתה, תלונה למשטרה)- הינן טענות הגנה המצדיקות, כטענתן וכפוף להוכחתן , סילוק התביעה כנגדן ואולם, אין בטענות אלו כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף בשלב מקדמי זה.

הוא הדין באשר לטענות המבקשות לפיהן שגה בימ"ש קמא עת דחה את בקשתן להעברת ההליך לבימ"ש השלום בתל אביב- בחינת הסמכות המקומית לדון בתובענה שאינה כולה במקרקעין תעשה בהתאם לאחת (לפחות) מן החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי"), כך למשל מקום יצירת ההתחייבות או המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות או מקום מגוריו/עסקו של הנתבע. בענייננו, בחינת הסמכות המקומית לדון בתביעת המשיב 1 בהתאם לאחת מן החלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מצביעה על כך שהסמכות המקומית מסורה לבימ"ש השלום במחוז מרכז- המבקשת 1 (הנתבעת 4) והמשיב 1 (הנתבע 2) מתגוררים בגדרה . בנסיבות אלו, ונוכח תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ובהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , לפיה אם היו מספר נתבעים בהליך, ניתן להגיש את התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד מהנתבעים- הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבימ"ש קמא.

4. לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה עמדת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.