הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 28448-02-20

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשים

אמרת אבו עאמר

נגד

משיבים
עבדאלטיף דעאס

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום ברמלה (רש' בכירה אביגיל פריי) מיום 13.1.20, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת, לביטול החלטתו מיום 5.12.19.

רקע והחלטת בית משפט קמא
תחילתו של התיק בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה ביום 11.3.19.

בהחלטת בית המשפט מיום 16.9.19 ניתנה למבקשת רשות להתגונן, בכפוף להפקד ת ערובה בסך 25,000 ₪ בתוך 30 ימים. עוד קבע בית המשפט קמא כי התיק ידון בסדר דין מהיר.
בית המשפט ציין בהחלטתו, כי אי הפקדת הערובה בתוך 60 יום ת ביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, בלא צורך בהחלטה נוספת ומבלי שיהא בכך הארכת מועד מראש.

מהחלטת בית המשפט מיום 28.10.19 עולה, כי הערובה לא הופקדה. על כן, ולפנים משורת הדין, ניתנה למבקשת ארכה בת 5 ימים נוספים להפקדה.

מהחלטת בית המשפט מיום 4.11.19 עולה, כי חרף חלוף הזמן והארכה שניתנה, לא הופקדה הערובה. בנסיבות אלה, ומשלא הוגשה כל הודעה בעניין, הורה בית המשפט על דחיית ההתנגדות וסגירת תיק בית המשפט.

ביום 5.11.19 הגישה המבקשת בקשה לביטול החלטה ומתן ארכה להפקדת הערובה.
בהחלטתו מיום 17.11.19 נעתר בית המשפט לבקשה, לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר למבקשת לגייס את סכום הערובה, והורה כי הערובה תופקד עד ליום 4.12.19.
בית המשפט חזר והבהיר למבקשת בהחלטתו הנ"ל, כי ככל שלא תופקד הערובה במועד שנקבע, תדחה ההתנגדות ללא התראה נוספת.

מהחלטת בית המשפט מיום 5.12.19 עולה, כי על אף כל האמור לעיל ועל אף הארכות שניתנו למבקש- הערובה לא הופקדה. בנסיבות בהן לא הוגש דבר לתיק בית המשפט ובחלוף 3 חודשים ממועד הדיון וממתן ההחלטה המורה על הפקדת הערובה כתנאי למתן רשות להתגונן, הורה בית המשפט על דחיית ההתנגדות ושפעול הליכי הוצל"פ.

ביום 8.1.20 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 5.12.19 ומתן אפשרות לביצוע הפקדת הערובה באופן מידי.

בהחלטתו מיום 13.1.20, לאחר קבלת תגובת המשיב ותשובת המבקשת, דחה בית המשפט את הבקשה והורה, כי החלטתו מיום 5.12.19 תיוותר על כנה.
בית המשפט ציין בהחלטתו, כי הוא אפשר למבקשת, לא אחת ולפנים משורת הדין, הארכה חוזרת ונשנית של המועדים להפקדת הערובה , ואולם, המבקשת לא עמדה במועדים אלה. זאת ועוד – בית המשפט קבע בהחלטתו, כי המבקשת לא הצביעה על סמכותו של בית המשפט לבטל את החלטתו מיום 5.12.19 וכן, לא הצביעה על נימוקים לעיון חוזר בבקשה, העומדים בהוראות הפסיקה, ביחס לסמכות זו.
מכאן, בקשת רשות הערעור שלפני.

תמצית טענות המבקשת
לטענת המבקשת, השטר נשוא התיק נמסר למשיב לצורך ביצוע עבודה, אותה לא ביצע בפועל ובכך גרם למבקשת נזק כבד, מאחר והיא נאלצה להתקשר עם קבלן אחר לצורך ביצוע העבודה, דבר אשר גרם לשיהוי בביצוע העבודה.

לאחר הדיון מיום 16.9.19, בו נקבע סכום הערובה בסך 25,000 ₪, ניסתה המבקשת לגייס את הסכום הנ"ל ואולם, מדובר היה בתקופת חורף, שהיא תקופה קשה לקבלנים בתחום העפר, בשל פגעי מזג האוויר.

גם לאחר קבלת ארכה להפקדת הערובה, לא הצליחה המבקשת לגייס את סכום הערובה, בשל מזג האוויר הסוער שהיה באותה עת.

לטענת המבקשת, רק ביום 8.1.20 הצליחה לגייס את סכום הערובה ועל כן, הגישה בקשה לביטול החלטת ב ית המשפט מיום 5.12.19 ואולם, בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט.

המבקשת טוענת עוד, כי התנגדותה הוגשה במועד ועל פי הדין היא זכאית להשמיע את טענותיה בפני בית המשפט, מבלי שיהיו תנאים מכבידים, אשר מיטיבים עם המשיב וכי הדרישה להפקיד סך 25,000 ₪, שהנו מחצית מסכום השטר נשוא המחלוקת, אינה סבירה ומהווה מכשול בפניה להליך שיפוטי הוגן.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי שערי המשפט פתוחים לכלל הציבור ולא רק לאנשים בעלי ממון, ועל אף שסכום הערובה אינו צודק בנסיבות העניין, היא תהיה מוכנה להפקיד אותו, על מנת שיתאפשר לה להשמיע טענותיה.

תמצית תשובת המשיב
לטענת המשיב, מדובר במקרה קיצוני של זלזול מתמשך בבית המשפט והחלטותיו וכי המבקשת עושה דין לעצמה ואינה ממלאת אחר החלטות בית המשפט. כך, בהחלטתו מיום 28.10.19 נתן בית המשפט מיוזמתו ארכה להפקדת הערובה והמבקשת לא ניצלה ארכה זו ואף לא הגישה בקשה מצדה להארכת מועד. רק בחלוף המועד המוארך, ביום 5.11.19, הגישה המבקשת בקשת ארכה ובית המשפט קבע מועד חדש להפקדת הערובה – 4.12.19 – 30 ימים ממועד הבקשה ולמעשה נעתר לבקשת המבקשת במלואה.

מוסיף המשיב וטוען כי המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו ורק בחלוף 3 חודשים מהמועד בו קבע בית המשפט את סכום הערובה, ניתן פסק דין המורה על דחיית ההתנגדות ושפעול הליכי הוצל"פ. רק ביום 8.1.20, למעלה מחודש ימים ממתן ההחלטה ולאחר שהמשיב החל בנקיטת הליכי הוצל"פ כנגד המבקשת, הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 5.12.19 ומתן אפשרות להפקיד את הערובה.

המשיב טוען עוד , כי פס"ד מיום 5.12.19 ניתן זה מכבר ובית המשפט "קם מכיסאו" ואינו מוסמך לשנות את פסק דינו, שעה במבקשת לא הגישה ערעור בזכות.

עוד טוען המשיב, כי לא נפל כל פגם בהחלטות בית המשפט ובוודאי שלא בהחלטתו מיום 13.1.20 המצדיק מתן רשות ערעור. לטענתו, חידוש הליכי ההוצל"פ כנגד המבקשת גרמו לו להוצאות נוספות ושעה שהמבקשת לא הגישה ערעור בזכות על ההחלטה מיום 5.12.19, אין לה אלא להלין על עצמה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא ובטענות הצדדים בערעור, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בבקשת רשות ערעור מציינת המבקשת, כי היא משיגה על החלטת בית משפט קמא מיום 13.1.20 ואולם, מעיון בכתב הטענות עולה, כי טענותיה מתייחסות לסכום הערובה שנקבע בהחלטה שניתנה זמן רב קודם לכן, ביום 16.9.19.
המבקשת טוענת, כי סכום הערובה הנו מחצית מסכום השטר השנוי במחלוקת וכי החלטת בית המשפט קמא לעניין גובה הערובה "אינה סבירה ומהווה מכשול בפני המקשת להליך שיפוטי הוגן" (ר' סע' 13 לבר"ע) וכי "שערי המשפט פתוחים לכלל הציבור ולא לאנשים בעלי ממון בלבד" (סע' 14).
עוד טוענת המבקשת, כי היא ניסתה לגייס את סכום הערובה (סע' 14) וכי מדובר היה בתקופה קשה יחסית בשל מזג האוויר (סע' 15).

כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו מיום 13.1.20, המבקשת לא מעלה כל טענה ביחס לסמכות בית המשפט לבטל החלטתו מיום 13.1.20 ולא מצביעה על נימוקים לדחיית הבקשה לעיון חוזר.

למעשה, החלטת בית המשפט מיום 16.9.19, לעניין גובה הערובה, הינה החלטה חלוטה, לאחר שהמבקשת בחרה שלא לערער על גובה הערובה שנקבע.
רק עתה, שעה שנדחתה בקשתה לביטול ההחלטה מיום 5.12.19, טוענת המבקשת כנגד סכום הערובה שנקבע.

הלכה היא, כי אין בהגשת בקשות חוזרות ונשנות כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור – ראה רע"א 10422/07 פלקסר נ' ברנדס, 5.2.08 ו- בש"א 1438/08 ניצולת הקרטל בע"מ נ' מדינת ישראל, 20.2.08.

וכך נקבע ברע"א 8766/16 אבו גאנם נ' נכסי רמלה בע"מ:
"אין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר או בדרך של הגשת בקשה למתן הוראות, כדי "ליצור" מועד חדש למתן החלטה ובכך "להתניע מחדש" את מרוץ מניין הימים להגשת הליך הערעור".

בענייננו, בהחלטתו מיום 28.10.20, האריך בית המשפט קמא מיוזמתו את המועד להפקד ת הערובה, ואף נעתר לבקשה לביטול החלטתו מיום 4.11.19 והעניק ארכה נוספת להפקדת הערובה עד ליום 4.12.19. המבקשת לא ניצלה אף לא אחת מא ורכות אלו, וכעת היא מבקשת – זו הפעם השלישית- לבטל את החלטת בית המשפט (מיום 5.12.19).
מדובר, אכן, בזלזול בהחלטות בית משפט, ובנסיבות האמורות, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט נושא הבר"ע שבפני.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו מתוך העירבון שהפקידה. יתרת העירבון תושב לה באמצעות בא כוחה.

ניתנה היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.