הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 20152-03-19

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשת

מפעלי מתכת ש.כהן בע"מ

נגד

משיבות

  1. א.ד.ן סינרגיות בניה בע"מ
  2. סבן יעקב - ציוד לבנין בע"מ (פורמלי)

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 07.02.19 (כב' השופט א' סתיו) אשר דחה את הבקשה לחיוב המשיבה 1 בהגדלת סכום הערובה (שכבר חוייבה להפקיד).

רקע והחלטת בית משפט קמא-

2. בקצרה יפורט כי המשיבה 1 הגישה לבית משפט קמא תביעה נזיקית ע"ס כ-252,000 ₪ כנגד המבקשת וכנגד המשיבה 2 (נתבעת פורמלית) . ע"פ הנטען בכתב התביעה המתוקן, המבקשת סיפקה למשיבה 1 חומרי בנייה (פלטות סטייל בורד) למרפסות, כאשר לטענת המשיבה 1 חומרי הבנייה לא היו נאותים, הפלטות נשברו והמשיבה 1 נאלצה לפנות לחברה אחרת על מנת לקבל אספקה ראויה של פלטות חלופיות. נוכח מחדלי המבקשת והחלפת הפלטות ופגיעה במוניטין של המשיבה 1 , הוגשה תביעה נזיקית כספית לבית משפט קמא.

3. ביום 06.06.16 הגישה המבקשת בקשה לחיוב המשיבה 1 בהפקדת ערובה. לאחר שהוגשו התגובות לבקשה, נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה למשיבה 1 להפקיד ער ובה בסך 15,000 ₪. הסכום האמור הופקד בקופת ביהמ"ש.

4. בבית משפט קמא התקיימו מספר ישיבות של דיונים, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש וחוות דעתו הוגשה ביום 02.04.17. לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 03.12.18, ניתן היתר למשיבה 1 להגיש חוות דעת של ד"ר קורין כראיה נוספת מטעמה ובהמשך ניתן לה היתר להגשת חוות דעת חלופית (ראו החלטה מיום 04.03.19) .

5. ביום 11.12.18 הגישה המשיבה 2 (הנתבעת הפורמלית בהליך קמא) בקשה לחיוב המשיבה 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בסך 50,000 ₪. במקביל, הגישה המבקשת בקשה להגדלת סכום החיוב בערובה, כך שהמשיבה 1 תפקיד ערובה נוספת בסך 50,000 ₪. לאחר שהוגשו התגובות לבקשות ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור- ההחלטה ניתנה בשתי הבקשות גם יחד.
נקבע כי אין מקום להורות על הגדלת סכום הערובה: הבקשה הוגשה בשיהוי ; אין בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ו/או בחקירות הצדדים כדי להצדיק הגדלת סכום הערובה בשלב זה של הדיון; נדחתה הטענה בדבר ההידרדרות הנטענת במצבה הכלכלי של המשיבה 1. כן נקבע כי הבקשות הוגש ו רק בעקבות ההחלטה להתיר את הגשת ח וות הדעת של ד"ר קורין וקביעת מועד נוסף לצורך חקירתו, ואין הצדקה שעובדה זו תפעל לחובת המשיבה 1.

תמצית טענות הצדדים-

6. לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתה: היה מקום ליתן החלטה נפרדת בכל אחת מהבקשות שכן המדובר בשיקולים שונים שיש לשקול; בית משפט מוסמך להורות על הגדלת סכום הערובה בשלב מתקדם של ההליך; הבקשה לא הוגשה בשיהוי; למבקשת אין אחריות לכך שהדיון פוצל; סיכויי התביעה נמוכים; חוות הדעת של ד"ר קורין אינה מהווה עוד חלק מהראיות בתיק; יש לחייב את המשיבה 1 בהפקדת ערובה משמעותית באופן שיהיה בה כדי לשפות את המבקשת לו התביעה נגדה תדחה.

7. לטענת המשיבה 2 יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולהגדיל את סכום העירבון שהופקד ע"י המשיבה 1.

8. מנגד טענה המשיבה 1 כי החלטת בימ"ש קמא נכונה ואין להתערב בה: הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר; המבקשת והמשיבה 2 עומדות בפני חשיפה אפשרית של מאות תביעות, שכן המדובר בחומר בנייה שהן סיפקו למשיבה 1 שאינו מתאים לשימוש כחומר בניה לרצפת מרפסת; סיכוי התביעה טובים.

דיון והכרעה-

9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

ככלל, החלטה על חיוב חברה בערובה והחלטה על גובה הערובה הינן החלטות דיונית, המצויות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור אינה נוטה לה תערב בהן אלא במקרים חריגים . ראו ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' פרופסר אמיר ברנע, מיום 22.09.14; רע"א 3943/14 טוגו- הלבשה והנעלה בע"מ נ' River Light V L P, מיום 21.07.14.

לא מצאתי לחרוג מכלל זה בענייננו אנו.
ודוק, המשיבה 1 כבר חויבה בהפקדת ערובה בסך 15,000 ₪ (בהתאם להחלטה מיום 24.07.16), וזו אכן הופקדה בתיק קמא. אלא שכעת, ולאחר התמשכות ההליך קמא, נפלה מחלוקת נוספת בין הצדדים בשאלה האם יש להורות על הגדלת שיעור הערובה (ולחייב את המשיבה 1 בהפקדה נוספת של 50,000 ₪) אם לאו. בית משפט קמא קבע, כאמור, בהחלטה מנומקת, כי אין מקום בשלב זה להורות על חיובה של המשיבה 1 בערובה נוספת. בנסיבות העניין ונוכח השלב בו מצוי בירור התביעה, כאשר נשמעו עדויות מטעם הצדדים ומונה מומחה מטעם ביהמ"ש, וכאשר בית משפט קמא בקיא ומצוי בפרטיו של ההליך, והתרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי, לא מצאתי להתערב בשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא .

לאמור יש להוסיף כי המשיבה 1 העמידה את תביעתה ע"ס 252,240 ₪, כאשר הסכום שחויבה בהפקדת ערובה הינו בסך 15,000 ₪ (כ-6% מסכום התביעה) . מאחר ולשון סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט- 1999 היא כי יש לקבוע "ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין", הרי שיש לקבוע סכום מתאים בנסיבות העניין המהווה אומדן הוצאות הנתבע, לרבות הוצאות שכר טרחת עורך דין. הסכום שבו חוייבה המשיבה 1 הינו סכום שיש בו כדי להוות "ערובה מספקת" לתשלום הוצאות המבקשת (וזאת בהתחשב בגובה סכום התביעה) ולא מצאתי להורות על הגדלתו. ממילא אין בסכום זה כדי להגביל את בית המשפט בפסיקת ההוצאות, וכאמור, לא מצאתי להתערב בגובה הסכום שנקבע .

10. לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו מכספי העירבון שהופקדו בהליך זה. יתרת העירבון תוחזר למפקיד באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.