הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 18420-07-20

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשת

דרורה פז

נגד

משיבים

  1. יורם תאני
  2. אורנה תאני

פסק דין

1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 1.6.20 (כב' השופטת ח. בלמש), אשר דחה את בקשת המערערת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, לרבות צו הרחקה, כנגד המשיבים.

2. המערערת והמשיבים שכנים. דירתם של המשיבים מצוייה מעל דירת המערערת.

בבקשה שהגישה המערערת לבית משפט קמא ביום 27.5.20 טענה כי ביום 18.5.20, עת פתחה את חלון דירתה "כדי לתפור רשת נגד יונים", שפכו עליה המשיבים מים מלוכלכים משך כשעה ולא הועילו כל בקשותיה מהם לחדול מכך. כך היה לטענתה גם ביום 15.5.20. לטענתה, בעבר, בעת שהמשיבים שיפצו את ביתם הם גרמו לה נזק, ועת עלתה לדירתם לבקש כי יתקנו את הנזק היא סולקה על ידם "עם המרפק". כך לטענתה נוהגים המשיבים מזה 30 שנה.

בהחלטה שניתנה ביום 27.5.20 במעמד צד אחד, קבע בית המשפט כי אין מקום למתן צו במעמד צד אחד, נקבע דיון במעמד הצדדים ובית המשפט הציע כי ינתן צו הדדי. המערערת הסכימה להצעה. המשיבים סרבו.

בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 1.6.20 , הודתה המערערת כי לא דיברה עם המשיבים מזה כשנה, וכי האינטראקציה האחרונה שהיתה לה עם המשיב ארעה לפני כשנה עת השיב לה המשיב את מכשיר הטלפון שלה והמערערת הודתה לו. יחד עם זאת, חזרה המערערת על טענותיה בדבר האירוע המהווה עילה לבקשתה והפנתה לאירועים הנמשכים מזה 30 שנה.

בנסיבות אלו, כאמור, דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע כי לא היתה כל אלימות והמשיבים כלל לא ידעו במה מדובר. המערערת הודתה כי לא שוחחה עם המשיבים מ שך כשנה לפני האירוע הנטען ורק הפנתה באופן כללי לאירועים שקרו בשלושים שנה האחרונות, כולל סדק שנוצר לטענתה בדירתה.
נקבע כי המשיבים השקו עציצים ומים זלגו, ככל הנ ראה, לכיוון חלונה של המערערת ופגעו בה. די היה אילו פנתה למשיבים על מנת למנוע את ההטרדה, ככל שהיתה הטרדה.
אין בכך כדי להוות עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.
המערערת חוייבה בהוצאות בסך 1000 ₪.

3. נוכח מגפת הקורונה, הסכימה המערערת כי הדיון בערעור יערך בכתב ללא צורך בדיון פרונטאלי (ר' החלטות מיום 9.7.20 ו-12.7.20).

4. לטענת המערערת, בתמצית, שגה בית משפט בכל אלה: שהתעלם מבקשתה למתן צו הרחקה כנגד המשיבים; שקבע כי אין עילה למתן הצו; שהתעלם מכך שהמשיב תקף אותה עם צינור השקייה; שהתעלם מפחדיה; שחייב אותה בהוצאות בסך 1,000 ₪.
המערערת מבקשת לבטל את ההוצאות, ליתן צו הרחקה כנגד המשיבים, להורות למשיבים לתקן את הסדק שנוצר בביתה ו כן להורות למשיבים להסיר את האדניות מחלונם.

5. לטענת המשיבים, בתמצית, ההחלטה נכונה וצודקת. כל טענותיה של המערערת הוכחשו על ידם וגרסתם התקבלה; המערערת מבקשת סעדים שלא התבקשו בבימ"ש קמא.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הערעור.

אכן, כעולה מדברי הצדדים בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא, מדובר, לכל היותר, בסכסוך שכנים המצוי ברף הנמוך. עד כדי כך, שלא היו כל חילופי דברים- לטוב ולרע- בין הצדדים משך שנה תמימה לפני האירוע הנטען, וגם אז היתה ביניהם אינטראקציה שנבעה מעזרה שהושיט המשיב למערערת.

בנסיבות אלו הבקשה להרחיק את המשיבים מהמערערת, משמע גם מביתם שלהם, מרחיקת לכת ואין לקבלה. פסיקת הוצאות נוכח בקשה כה מרחיקת לכת הינה מוצדקת בנסיבות העניין.

גם צו מרוכך יותר האפשרי במסגרת חוק למניעת הטרדה מאיימת, אינו מוצדק בנסיבות העניין. למעשה צדק בית משפט קמא בקביעתו כי אין כלל עילה למתן הצו שהתבקש, בהעדר "הטרדה מאיימת" מצד המ שיבים, שגרסתם התקבלה לאמור כי לא ידעו כלל על מה מדובר ונראה כי הישקו בתמימות את האדניות שבחלונם.

עיינתי בבקשת המערערת שהוגשה לבימ"ש קמא, ולא מצאתי טענה בדבר תקיפה באלימות ע"י צינור מצידו של המשיב. טענה זו גם לא עלתה בדיון במעמד צד אחד, ואף לא בדיון במעמד שני הצדדים, אלא לראשונה בהודעת הערעור . כמובן שאין לקבל טענה זו בשלב זה. חזקה על המערערת שאם היה מתרחש אירוע כה חמור היא היתה מדווחת עליו בהזדמנות הראשונה. כך הדבר גם ביחס לבקשה להורות למשיבים להסיר את האדניות מחלונם.
הטענה בדבר הסדק שנגרם למערערת, אמנם נטענה בבקשה למתן הצו, אך ה יא נטענה באופן סתמי ללא פירוט, ומכל מקום חוק למניעת הטרדה מאיימת לא נועד למתן צווים לפיצוי בגין נזקים או הסרת אדניות אלא מטרתו להגן בפני הט רדה "מאיימת".
אין לי אלא להצטרף לדברי בימ"ש קמא ולפיהם במקרה של תקלה או הטרדה נטענת, יש לפנות תחילה לצד שכנגד בדרכי נועם ולשמור על יחסי שכנות טובה.

7. בנסיבות האמורות, צדק בית משפט קמא בקביעתו כי בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

8. התוצאה היא כי הערעור נדחה.

נוכח ויתור המערערת על דיון במעמד הצדדים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשפ"א, 30 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.