הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 1232-04-19

בפני
כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשת

הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

משיבים

  1. יצחק אשכנזי
  2. סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 13.03.19 (כב' הרשמת הבכירה א' מאירי) אשר הורה על העברת הדיון בתובענה שבפניו לבית הדין לעבודה .

2. בקצרה יפורט כי המשיב 1 הגיש לבימ"ש קמא תביעה כנגד המשיבה 2 וכנגד המבקש ת.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, בשנת 2008 החל המשיב 1 (להלן "המשיב") לעבוד אצל המשיבה 2 (להלן "המשיבה") כשכיר, בתחום מכירת ביטוחי חיים, כאשר בתקופת עבודתו השלים את תקופת ההתמחות הנדרשת לצורך קבלת רישיון "סוכן יחיד" בהתאם לחוק הביטוח. לטענתו, הצדדים סיכמו ביניהם כי עם קבלת הרישיון האמור תועבר אליו הבעלות בתיק הביטוח .
בשנת 2010 החליט המשיב לסיים את עבודתו אצל המשיבה.
בשנת 2016 קיבל המשיב רישיון "סוכן יחיד" בענף הפנסיוני. המשיב פנה ל משיבה על מנת לקבל את הבעלות בתיק הביטוח, אך המשיבה סירבה להיעתר לבקשתו . לפיכך , הוא הגיש את תביעתו לבימ"ש קמא במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו ייקבע כי הוא הבעלים של תיק הביטוח, תוך רישום הבעלות בתיק על שמו, וכן עתר למתן צו עשה המורה למבקשת לשלם לו באופן ישיר את כל העמלות והתקבולים שיתקבלו בגין תיק הביטוח לאחר שתי רשם הבעלות על שמו.

המשיבה הגישה בקשה להעברת התביעה לבית הדין לעבודה. לטענתה, המדובר בסכסוך בעניין יחסי עובד- מעביד, כאשר התביעה מתבססת על הסכם עבודה ועל יחסי עבודה בין המשיב למשיבה. לאחר שהתקבלו התגובות לבקשה, ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור. נקבע כי המשיב הועסק כעובד והתקיימו יחסי עבודה בינו לבין המשיבה, כאשר חלק מהסעדים שנתבעו הם בגדר זכות שבאופן רגיל נובעים מיחסי עובד-מ עסיק, ולפיכך ביהמ"ש הורה, כאמור, על העברת התביעה לבית הדין לעבודה.

3. לטענת המבקשת שגה בימ"ש קמא בהחלטתו: בינה לבין המשיב (התובע) לא התקיימו יחסי עובד- מעביד ואין מקום להורות על העברת התביעה כלפיה לבית הדין לעבודה; גם המשיב עצמו סבר שאין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בנוגע למבקשת; אין בתביעה כל סעד המופנה כלפי המבקשת, והמבקשת נתבעת בהליך רק על מנת שניתן יהיה לאכוף את הסעדים המבוקשים; אין התייחסות בהחלטה לטענותיה של המבקשת.

4. דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

המדובר בהחלטה נכונה ומנומקת ולא מצאתי להתערב בה.

ודוק, בין המשיב (התובע) למשיבה (הנתבעת 1) התקיימו יחסי עובד- מעסיק, הן לאור העובדה כי בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח 1 לכתב התביעה) והן לאור טענות המשיב כפי שאלו פורטו בכתב תביעתו.
כך, גם המשיב עצמו סבר, במסגרת תגובתו לבקשה להעברת ההליך לבית הדין לעבודה , כי
בעבר התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק (סע' 4 לתגובה) וכי אין לו כל התנגדות לבירור התביעה כנגד המשיבה בבית הדין לעבודה (סע' 6 לתגובה).

באשר לטענת המבקשת לפיה בינה לבין המשיב (התובע) לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, הרי שהדרך הנכונה להעלות טענות אלו ולבררן היא בבית הדין לעבודה והוא זה שיכריע בסוגיה זו. נראה, לכאורה, כי הסכסוך העיקרי והמרכזי הוא בין המשיב למשיבה, וסכסוך זה, כאמור, מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה. אינני מביעה דעתי אם יש עילת תביעה כנגד המבקשת ואולם אין ספק כי הטענות נגדה בכתב התביעה משניות, שלא לומר רפות.

כמו כן, איני יכולה להתעלם מהעו בדה שקיימת הסכמה בין הצדדים למחיקת המבקשת מכתב התביעה. מאחר שבית הדין לעבודה החליט שידון בסוגיה זו (מחיקת המבקשת מכתב התביעה) בדיון הקבוע ב פניו, כך ראוי שיעשו, וגם מטעם זה אינני מתערבת בשלב זה בהחלט ת בית משפט קמא.

5. לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה עמדת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.