הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 7238-02-12

לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:

המבקש – החייב:

חיים לגבס

נגד

המשיבים:

1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.עו"ד גיורא רובננקו (נאמן)
3.הראל פנסיה וגמל בע"מ

החלטה

1. בקשת החייב למתן הוראות להורות על בטלות תביעה שהגישה המשיבה 3 (להלן: המשיבה) בבית הדין האזורי לעבודה בק"ג 43776-11-18.

רקע

הליך זה:

2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 15.5.12.

3. המשיבה היא נושה של החייב, לטענתה – נושה מובטחת, כפי שיובהר בהמשך.

במהלך ההליך, בשנת 2012, המשיבה הגישה תביעת חוב בדין רגיל, ותביעתה אושרה בדין רגיל.

4. ביום 31.1.17 התקיים דיון בתכנית פירעון. התכנית אושרה והחייב הוכרז כפושט רגל.

הבקשה הקודמת וההחלטה בה:

5. לאחר אישור תכנית הפירעון, בחודש 9/17, המשיבה הגישה בקשה לאפשר לה לקזז כספים המוחזקים בידיה, כנגד חוב בגין הלוואה שהחייב נטל. המשיבה טענה שהיא נושה מובטחת, נוכח קיומה של זכות קיזוז בהתאם לתנאי ההלוואה. המשיבה טענה שתביעת החוב בדין רגיל הוגשה בטעות, וכי הלכה למעשה עומדת לה זכות קיזוז.

6. ביום 23.1.18, לאחר קיום דיון, בית המשפט (כב' השופטת י. רוטנברג) דחה את בקשת המשיבה.

בית המשפט קבע שהמחלוקת האמתית בין הצדדים אינה לגבי הזכות המהותית של המשיבה ביחס לביצוע הקיזוז, אלא, האם ניתן לאפשר לה לחזור בה מהתביעה שהגישה בדין רגיל, ולקבל מעמד של נושה מובטח.

בית המשפט השיב לשאלה זו בשלילה. בית המשפט ציין שהמשיבה לא הוכיחה את טענת הטעות, וכן קבע שלא ניתן לתקן את הטעות על סמך סעיף 238 (א) לפקודה (העוסק בפגם בצורה ולא בטעות מהותית).

עוד קבע בית המשפט, שתכנית הפירעון אושרה בחודש ינואר 2017, החייבים הסתמכו עליה, ואין מקום לפגוע בציפיות לגיטימיות שגובשו באותה החלטה. בית המשפט ציין כי אין גם מקום לפגוע בנושים ולאפשר שינוי מצב בכך שכספים המוקנים לקופה, והמצויים ברשות המשיבה, יקוזזו על ידה.

בית המשפט ציין כי לאור האמור, הוא אינו נדרש לשאלה המהותית, האם קיימת זכות קיזוז אם לאו, וזאת משום שהמשיבה הגישה תביעת חוב בדין רגיל, שנבדקה, אושרה והפכה חלוטה.

בית המשפט הפנה לכך שחלפו שש שנים מאז החל ההליך, שאינם תקופה קצרה, וכן הפנה להחלטה בתיק פש"ר (ת"א) 3220-02-10 גלית להב נ' כונס הנכסים הרשמי (10.3.15). הערעור על אותה החלטה נמשך בהמלצת בית המשפט העליון (באותו עניין הנושה ביצעה קיזוז מהפנסיה בגין חוב הלוואה נטען, ונקבע שלא הייתה רשאית לעשות כן שעה שלא הגישה תביעת חוב ואף לא בקשה לביצוע קיזוז כאמור).

(להלן: ההחלטה הקודמת).

7. איש מהצדדים לא ערער על החלטה זו, והיא הפכה חלוטה.

הבקשה הנוכחית

8. בחודש 11/18 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה בקשה למתן פסק דין הצהרתי הקובע שקמה לה זכות קיזוז או עיכבון בתוכניות שהן על שם החייב, בשל חוב הלוואה שהחייב קיבל ממנה בתאריך 15.7.10 (ק"ג 43776-11-18) (להלן: התובענה).

9. מכאן, בקשתו הנוכחית של החייב, להורות על בטלותה של התובענה.

10. המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי מעמדה כנושה מובטחת מעוגן בפסיקה.

11. הנאמן תמך בבקשת החייב, וכך גם כונס הנכסים הרשמי.

12. נוכח החלטה זו, לא ראיתי צורך בתשובת החייב.

דיון והכרעה

13. דין הבקשה להתקבל.

14. הסוגיה שבמחלוקת כבר הוכרעה בהחלטה הקודמת, והתובענה אינה אלא ניסיון לעקוף את ההחלטה הקודמת.

15. אין ממש בהיאחזותה של המשיבה בהלכת 2512/17 פינצ'ב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (10.4.18).

זאת שכן, כפי שנקבע בהחלטה הקודמת, השאלה אינה שאלת זכותה המהותית של המשיבה לבצע את הקיזוז או לאחוז בעיכבון, אלא, האם המשיבה רשאית לפעול כיום כנושה מובטחת.

לצורך העניין גם אם אצא מתוך ההנחה שהמשיבה יכולה הייתה לבסס מעמד של נשייה מובטחת, אין לכך כל רלבנטיות. מדובר בסוגיה שבטלה ועברה מן העולם עת המשיבה הגישה תביעת חוב בדין רגיל, בגין אותה הלוואה.

בית משפט זה קבע, בהחלטה הקודמת, שהמשיבה אינה זכאית לקבל מעמד של נושה מובטחת, משום שהגישה תביעת חוב בהליך זה, בדין רגיל, ובנסיבות העניין אינה רשאית לחזור בה ממנה.

16. ההחלטה הקודמת של בית משפט של חדלות פירעון, שדחתה את בקשתה של המשיבה לבצע קיזוז, מהווה השתק עילה. פשיטא, שאם נקבע בבית משפט זה שהמשיבה אינה זכאית לבצע קיזוז, חסומה דרכה של המשיבה לבקש כל סעד בקשר לקיזוז בכל בית משפט אחר.

תמיהה של ממש מעוררת התנהלותה של המשיבה. בית משפט זה קבע שהמשיבה אינה רשאית לטעון לנשייה מובטחת ודחה את בקשתה לבצע קיזוז. למרות אותה החלטה קודמת חלוטה, המשיבה פנתה לבית משפט אחר כנושה מובטחת לכאורה, בבקשה להצהיר על זכות הקיזוז , משל ההחלטה הקודמת התאדתה בחום הקיץ אשתקד.

17. טענת המשיבה, לפיה בית משפט זה טעה בהחלטה הקודמת, שעה שסבר שהכספים שברשותה מוקנים לקופה, אף היא אינה ממן העניין. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. בית הדין האזורי לעבודה וודאי שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית משפט זה. לבטח שתי ערכאות אלו אינן משמשות ערכאות ערעור על החלטות חלוטות.

להנחת הדעת אציין, שההחלטה הקודמת נשענה גם על זכות ההסתמכות של החייב, ובאשר לה, אף למשיבה עצמה אין כל השגה .

18. החוב מושא התובענה בבית הדין לעבודה הוא חוב בר תביעה בהליך זה (סעיף 71 לפקודה) , שכן עילתו נוצרה לפני צו הכינוס (הלוואה משנת 2010). המשיבה תבעה בפועל את החוב במסגרת הליך זה. על כן, חסומה דרכה של המשיבה מלתבוע את החוב בכל הליך אחר .

19. כמו כן, כפי שציין כונס הנכסים הרשמי בצדק, אין משמעות לשאלה מה מהקופות של החייב מומש. העובדה, שנותרו לחייב נכסים כלשהם שלא מומשו במסגרת הליך זה אין בה כשלעצמה כדי להקנות זכות להיפרע מהם. נקודת המבט הנכונה אינה נכסי החייב, אלא מעמדה של המשיבה כנושה. בסוגיה זו הכריע בית משפט זה פעם אחת, וההכרעה חלוטה.

20. אשר לפגיעה הנטענת בעמיתי הקופה, אין בה כדי לשנות את הדין. לא על החייב לשלם את מחיר התנהלותה של המשיבה. הדין ברור. גם חוב לספקים, לרשויות או למשכירים , זוכה להפטר בהתקיים התנאים בפקודה, בין אם הוגשה תביעת חוב בגינו, ובין אם לאו, ובלבד שמדובר בחוב בר תביעה.

21. לפיכך, הבקשה מתקבלת.

התובענה שהוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בק"ג 43778-11-18 נעדרת עילה, נוגדת מעשה בית דין בין הצדדים, ולפיכך, אני מורה על בטלותה של התביעה כמבוקש . ב"כ המבקש יודיע לבית הדין האזורי לעבודה.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך כולל של 2,000 ₪ ובהוצאות הנאמן בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.