בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 58794-11-17
מספר בקשה:11
לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי
בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:
המבקש:
אמיר דוק (נאמן)
נגד
המשיב:
1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.יצחק רחמיאל אייליונסקי
3. מרינה איילון
4. יניב איילון
5. בתי איילון
6. אלכס דרוקר
החלטה
1. בקשת הנאמן למתן הוראות ביחס למימוש נכס מקרקעין הרשום בבעלות החייב והמשיבה 3, גרושתו, וכן למתן הוראות ביחס למשכון הרשום לטובת המשיב 6 על נכס המקרקעין.
נכס המקרקעין הוא דירת מגורים המצויה ברחוב אבנר 14 בית 2 דירה 11 באריאל, גוש 73570 חלקה 11, הרשומה בספרי המנהל האזרחי אזור יהודה ושומרון בתיק מנהל מספר 70084049 מ ובחברה המשכנת "מבט בניה בע"מ" (להלן: הדירה).
על פי אישור הזכויות שהוגש לתיק, לחייב ולמשיבה 3 זכויות בחלקים שווים בדירה, מחצית כל אחד. כמו כן, רשומים עיקולים שונים על הדירה (בעיקר משנים 2015 – 2016).
על פי חוות דעת שמאי שהוגשה לתיק, שווי הדירה הוא 1,160,000 ₪, ובמימוש מהיר יש להפחית 10% (קרי: סכום של 1,044,000 ₪).
החייב טען כי שווי הנכס נמוך. מחצית מהדירה בנויה ללא היתר, והתחשיב של השמאי נעשה כפוף להנחת עבודה שניתן להכשיר את שטחי הבנייה בקומה העליונה. מכאן, שאם יתברר שלא ניתן להכשיר את הקומה העליונה יש לעדכן את חוה"ד בהתאם. החייב הציע לפדות את חלקו בדירה בסכום של 200,000 ₪, בהתחשב במשכון שרובץ על הדירה לטובת המשיב 6 (להלן: דרוקר), ובהתחשב בכך שהחייב והמשיבה 3, גרושתו, הסכימו בהסכם הגירושין להעביר לכל אחד מילדיהם, המשיבים 4 – 5, 25% מהדירה.
רקע:
2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 10.1.18 וביום 29.10.19 החייב הוכרז פושט רגל.
3. על פי התצהיר שהגיש החייב בעת פתיחת ההליך, הסתבכותו הכלכלית החלה בשנים 2013 – 2014, בעקבות נטילת הלוואות לצורך הפעלת גן של זוגתו ושותפתה. תיקי הוצאה לפועל שנפתחו הם מהשנים 2015 – 2017.
4. תביעות החוב שאושרו בעניינו של החייב, לאחר בדיקה, הן בסכום של 368,257 ₪ מתוכן סכום של 3,777 ₪ בדין קדימה.
5. המשיבים 3 – 5 (להלן: המשיבים) הם בני משפחתו של החייב. המשיבה 3 (להלן: המשיבה) היא גרושתו של החייב. המשיבים 4 – 5 הם ילדיו של החייב (להלן: הילדים).
6. ביום 30.8.20 נחתם בין החייב לבין המשיבה הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית הדין הרבני ביום 22.3.01.
סעיף 4 להסכם הגירושין התייחס למזונות הילדים וקבע כך:
"4. מזונות הילדים
א. הבעל מתחייב לשלם לידי האישה עבור מזונות ואחזקת הילדה סך של 1,100 ₪ ... לחודש...
ב. הסכום הנ"ל ישולם כל 10 לחודש החל מיום 10/1/01 ואילך מדי חודש בחודשו, וזאת ע"י העברת מלוא תשלומי דמי השכירות המתקבלים מהשכרת דירת הצדדים המשותפת ...
ג. בנוסף לסכום המזונות הנ"ל יישאו בני הזוג, בחלקים שווים ביניהם, בהוצאות רפואיות חריגות...
ד. דמי המזונות ישולמו עד הגיע הילדה לגיל 18.
ה. קיצבת הילדים המשולמת ע"י המל"ל תועבר ישירות לאישה וזאת בנוסף לתשלום המזונות בהם חייב הבעל ע"פ הסכם זה.
ו. סכום המזונות האמור לעיל כולל בתוכו את המדור, הוצאות הבית ודמי טיפול עבור הקטינה".
7. בכל הקשור לדירה סעיף 5 להסכם הגירושין קבע כך :
"מוסכם בזאת כי הדירה שהינה בבעלות משותפת של הצדדים... תימכר לאחר הגיע הילדה לגיל 18 ובמועד שיוסכם ע"י כל בני המשפחה... ותמורתה, לאחר תשלום כל המיסים ו/או החובות ו/או ההוצאות הקשורות במכירה, תחולק בחלקים שווים בין בניה"ז ובין שני ילדיהם המשותפים כך שכל אחד יקבל 1/4 מהתמורה שתתקבל בעת מכירתה ובניכוי התשלומים המפורטים"
בהמשך, בסעיף 5 א להסכם נקבע כי עד למועד מכירת הדירה, היא תושכר בשכירות בלתי מוגנת. בפועל, כפי שדיווח הנאמן, המשיבה עברה להתגורר בדירה לאורך השנים.
8. ביום 10.7.01 נחתם הסכם הלוואה בין דרוקר לבין החייב והמשיבה.
בהתאם להסכם ההלוואה, לצורך סילוק חוב משכנתה, ולאחר שמונה כונס נכסים לדירה, הלווה דרוקר לחייב ולמשיבה סכום של 79,000 ₪.
כמו כן, נקבע בהסכם כי בגין ההלוואה יירשם משכון על זכויותיהם של החייב והמשיבה בדירה.
אשר לפירעון ההלוואה קבע ההסכם את הדברים הבאים:
"5.1 הלווה יחזיר ויפרע למלווה באופן מלא את סכום ההלוואה הנ"ל עד 24 חודשים מיום החתימה על הסכם זה.
5.2 השבת מלוא סכום ההלוואה תחשב אם הלווה ישלם למלווה סך 100,000 ₪ המהווה 23,810 דולר של ארה"ב או 25% משווי הדירה, באם תימכר הדירה, הגבוה מבינהם. למען הסר ספק הסכום הנזכר לעיל בסעיף זה יהא צמוד לשער הדולר (שער הדולר ליום החתימה על חוזה זה הינו 4.2 ₪ לדולר).
...
5.4 במידה והלווה לא יחזור ויפרע את ההלוואה עד 24 חודש ממועד חתימה על חוזה זה, במועד הנ"ל יהא רשאי המלווה בתום התקופה לממש את המשכון..."
9. על פי טענת דרוקר, הסכם ההלוואה נחתם בעקבות היכרות עם המשיבה, שעבדה עמו תקופה ארוכה כשותפה בחנות צילום, ועם משפחתה. כאשר החייב והמשיבה ביקשו מדרוקר הלוואה כדי לסגור חוב משכנתה לבנק, הסכים לעשות זאת. לפי ההסכם האמור, העביר את הסכום הנדרש לכונס הנכסים, וקיבל אישור שהחוב שולם ונפרע.
10. ביום 12.7.01 נרשם משכון על זכויותיהם של החייב והמשיבה בדירה, לטובת דרוקר.
השאלות שבמחלוקת
11. הצדדים חלוקים בשאלת תוקף ההתחייבות להעביר 25% מהדירה לכל אחד מהילדים, בשאלת אופן מכירת הדירה (תפוסה או פנויה) ובשאלת תוקף המשכון.
תוקף ההתחייבות להעברת מחצית התמורה לילדים
טענות הצדדים:
12. הנאמן טען כי מדובר במתנה.
13. החייב טען כי אין מדובר במתנה. לטענתו, מדובר בזכויות של הילדים חלף דמי מזונות, שהחייב לא נשא בתשלומם.
14. אף המשיבים 3 - 5 טענו כי אין מדובר במתנה, אלא בזכויות חלף דמי מזונות, שהחייב לא נשא בתשלומם. המשיבים טענו כי סעיף 5 להסכם הגירושין כפוף לסעיף 4 שבו, שבמסגרתו נקבעו התנאים לתשלום דמי המזונות. לטענתם, המכירה הייתה כשיפוי בעד מזונותיהם והחזקתם. עוד טענו, כי שינו את מצבם לרעה, שכן הקימו משפחות ושינו את מצבם הסוציואקונומי בהסתמך על הזכויות בדירה.
דיון והכרעה:
15. תחילה יצוין כי החייב צירף תצהיר לאקוני לתגובתו, ואילו המשיבה והילדים לא צירפו תצהיר כלל.
16. שאלה ראשונה היא, האם התחייבות זו מהווה הסכם מתנה. התשובה לשאלה זו חיובית.
17. המשיבים לא צירפו לתגובתם תצהיר או אסמכתאות המצביעים על תשלום תמורה כנגד העברת החלקים בדירה.
18. טענת הוויתור על המזונות לא רק שאינה נתמכת בהסכם הגירושין אלא עומדת בסתירה לו.
הסכם הגירושין קבע באופן מפורש חובת מזונות על החייב כלפי המשיבה 5 , שהייתה עדיין קטינה באותו מועד (המשיב 4 כבר היה בגיר). עוד נקבע כי סכום המזונות ישולם מהתמורה של השכרת הדירה. הווה אומר: אין כל תימוכין לטענות הילדים לפיהן "ניתנה תמורה" כנגד הוויתור על הדירה. על פי הסכם הגירושין החייב חויב בתשלום המזונות, ולשם כך אף נקבע כי תועבר התמורה מהשכרת הדירה (חלף העברתה לחייב).
19. מעבר לכך, לא הוצגה כל אסמכתה לקיומו של חוב מזונות.
הקושי רחב יותר מעצם היעדר האסמכתה לקיומו של חוב, וזאת לאור המנגנון ההסכמי.
בהסכם הגירושין עצמו אין כנגד הוויתור על חלק בדירה ויתור מקביל על מזונות. הניתוח המשפטי נעשה על סמך ההסכם, ולא על סמך מה שאירע אחריו. הווה אומר: דובר ב התחייבות למתן מתנה. אם מאוחר יותר נוצר חוב מזונות (דבר שלא הוכח), היה מקום להגיש תביעת חוב. יצירת חוב המזונות (שלא הוכח) מאוחר יותר מהסכם הגירושין, אינה הופכת את ההתחייבות למתנה להתחייבות כנגד תמורה "בדיעבד", שעה שבהסכם הגירושין עצמו אין כל תמורה בגין הוויתור.
20. שאלה שנייה היא, שאלת תוקף המתנה – מוגמרת או התחייבות.
בעניין זה טען המנהל המיוחד כי הסכם הגירושין דן בהתחייבות עתידית למתן מתנה. המשיבים והחייב לא חלקו על עמדה זו. עיון בסעיף 5 להסכם הגירושין מעלה כי לפי נוסחו לא דובר בהקניה מידית, אלא התחייבות עתידית, שמועדה בעת הגיעה של המשיבה 5 לגיל 18, ורק לאחר שיוסכם בין הצדדים, וכאשר רק מתמורת המכירה יוקנו לילדים החלקים שצוינו. לאור האמור, עמדת המנהל המיוחד בנושא זה נכונה, וכאמור, המשיבים והחייב לא חלקו עליה.
עוד יצוין, כי אין מחלוקת שלא התנהל הליך של מכירה והזכויות לא הועברו בפועל.
אם כן, מדובר בהתחייבות למתן מתנה עתידית.
21. שאלה שלישית היא, האם ההתחייבות ניתנת לביטול.
סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח - 1968 קובע:
"(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן."
22. אם כן, לפי סעיף 5 (ב) לחוק המתנה הכלל הוא, שנותן המתנה רשאי לחזור בו ממנה, כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות.
23. הילדים טענו, סתמית, כי שינו את מצבם לרעה.
הילדים לא צירפו תצהיר או אסמכתאות לתגובתם, והטענה לשינוי מצבם עקב הסתמכות על המתנה נטענה בעלמא. צודק הנאמן בכך שיש להניח שהמשיבים, כאחרים, התכוונו ממילא להינשא ולהקים משפחות, בין אם עמד לרשותם חלק מהדירה ובין אם לאו. אין כל ראיה לכך שהילדים שינו את מצבם מעבר לכך, דוגמת נטילת הלוואה שהובטחה בחלק המגיע להם, עסקה בחלק המגיע להם, או כל טענה אחרת.
נוסף על כך, טענת הילדים היא טענה חדשה. המשיבה 5 הגיעה לדיון מיום 29.10.19 וציינה כי היא ואחיה מוכנים לסייע לחייב כדי לצאת מהמצב הכלכלי, "הכול תמורת הבית", כלשונה. באותה מסגרת לא העלתה כל טענה ביחס לשינוי מצב לרעה.
הטענה לשינוי מצב לרעה אף אינה נתמכת בהתנהלות לאורך השנים, שעה שהצדדים לא פעלו כלל למימוש הדירה במהלך השנים, אף שהמשיבה 5 בגרה.
24. מעבר לכך, אין ספק שחל סעיף 5 (ג) לחוק המתנה, כך שגם לו הוכיחו הילדים כי שינו את מצבם לרעה, רשאי היה החייב (והמנהל המיוחד בנעליו) לחזור בו מההתחייבות.
לא ניתן לחלוק על כך ששינוי מצבו הכלכלי של החייב, באופן שהוא הגיע לפשיטת רגל, משקף "הרעה כלכלית ניכרת" שחלה במצבו, ועונה לתנאי בסעיף 5 (ג) לחוק המתנה. בהתאם, לחייב נתונה זכות חזרה מהסכם המתנה, ולנאמן מוקנית זכות זו, כמי שבא בנעלי החייב לעניין נכסיו ראו – ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה (4) 730 (2001) (פסקה 35 לפסק הדין).
25. לסיכום נקודה זו:
א. ההתחייבות להעביר חלקים בדירה על שם הילדים במסגרת הסכם הגירושין היא בגדר התחייבות למתן מתנה.
ב. בנסיבות העניין, לנאמן, בנעליו של החייב, נתונה הזכות לחזור מהמתנה, לפי הוראות סעיף 5 (ב) ולמצער לפי הוראות סעיף 5 (ג) לחוק המתנה.
ג. לאור כל האמור, אני מקבלת את בקשת הנאמן, מורה על ביטול ההתחייבות של החייב בהסכם הגירושין למתן חלק מחלקו בתמורת הדירה לילדים, וקובעת כי החייב זכאי למחצית מתמורת הדירה לאחר מימוש, כפוף לנושא המשכון שיידון להלן.
אופן מימוש הדירה
26. צודק הנאמן בטענתו כי הדירה היא במקרקעין לא מוסדרים וממילא אין תחולה להוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1972.
27. מעבר לכך, בהסכם הגירושין עצמו הוסכם על פירוק השיתוף בדירה, כך שמדובר במימוש ההסכמה בהסכם הגירושין, לפירוק השיתוף בדירה כפנויה.
לכך יש להוסיף שלפי הסכם הגירושין, במועד חתימתו החייב והמשיבה כלל לא התגוררו בדירה, שהושכרה לאחרים, כך שגם מטעם זה הדירה לא הייתה תפוסה, והעובדה שהמשיבה חזרה להתגורר בדירה מהווה הפרה של הוראות הסכם הגירושין וממילא לא יכולה להקנות לה מעמד של "מחזיק" לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.
תוקף המשכון
28. הנאמן טען כלפי אמתות המשכון. בין היתר, טען את הדברים הבאים:
א. החייב לא הצהיר כלל על דרוקר כנושה, והעלה את נושא המשכון רק בעיתוי הנוח לו, לאחר שהועלתה על הפרק שאלת מימוש הנכס.
ב. דרוקר לא הגיש תביעת חוב ולא גילה עניין.
ג. אין אזכור בתיקי ההוצאה לפועל של החייב בדבר קיומו של תיק מימוש משכנתה או תיק הוצל"פ של הבנק הממשכן.
ד. המשכון לא מומש שנים רבות.
ה. הנושה לא פעל לממש את המשכון במועד שנקבע בהסכם ההלוואה (חלוף 24 חודשים מההסכם). ההסכם מעיד על מלווה קפדן, שהקפיד על עריכת הסכם מדוקדק, דבר שאינו מתיישב עם העובדה שחלפו 17 שנים בלי שעשה דבר.
לכן, גם אם תוכח ההלוואה, המשמעות היא שדרוקר ויתר על החוב.
ו. ביחס לסכום, הנאמן טען שהשעבוד מוגבל להבטחת סכום ההלוואה, לכל היותר 79,000 ₪. בהסכם ההלוואה נרשם שהלווה ממשכן לטובת המלווה את זכויותיו בדירה "להבטחת פרעון או החזר סכום ההלוואה". הנאמן הוסיף כי החייב והמשיבה אינם "קופת חיסכון", ובעובדה שדרוקר לא עמד על זכויותיו במשך שנים כה ארוכות יש כדי לשלול את זכותו לכל תוספת ריבית ולכל סכום מעבר לסכום ההלוואה, לכל היותר בתוספת הפרשי הצמדה.
29. דרוקר העלה את הטענות הבאות:
א. ההלוואה אמתית. דרוקר צירף אישור בנק טפחות על סילוק ההלוואה מתאריך 16.7.01, שטר משכון והסכם ההלוואה. כמו גם, אישור למחוק את המשכון לטובת הבנק ולהעביר על שמו, מתאריך 19.7.01 וכן אישור של חברת מבט, שאין שעבודים על הנכס, למעט רישום המשכון על שמו.
ב. לאחר שהדירה לא נמכרה לאחר שנתיים, פנה למשיבה, שהצהירה שגרה עם שני ילדיה, וביקשה כי לא יממש את הנכס. לאור בקשתה, ומאחר שבהסכם נרשם במפורש שבמכירה הוא זכאי ל- 25% מהתמורה, ומחירי הדירות עלו בעקביות, לא פנו לערכאות, והמתין עד שיוחלט על מכירת הדירה.
30. החייב אף הוא טען שמדובר בהלוואה אמתית , לאור המסמכים שהוצגו, ועל פיהם דרוקר זכאי ל- 25% מתמורת הדירה עם מכירתה.
דיון:
31. לא ראיתי לקבוע מסמרות ביחס לתוקף המשכון, מהטעמים שיפורטו להלן.
32. אשר להגשת תביעת חוב, בהתחשב בכך שדרוקר הוא נושה מובטח לטענתו, הוא לא היה חייב לפעול בדרך של הגשת תביעת חוב.
33. יחד עם זאת, ברור כי גם נושה מובטח עדיין צריך להוכיח כי נושה הינו.
צודק הנאמן בכך שדרוקר לא הציג כל אסמכתה לביצוע התשלומים על פי הסכם ההלוואה.
לנאמן זכות לדרוש הוכחות לעצם ביצוע התשלום על ידי דרוקר.
34. עם זאת, מדובר בשאלה עובדתית, כאשר אין חולק שבזמן אמת נרשם משכון . בנסיבות אלו, איני רואה מקום לשלול מראש את טענותיו של דרוקר. מה גם, שאין מניעה להתחיל בהליכי המימוש כאשר חלקו של דרוקר מתוך חלקו של החייב יוקפא, עד להשלמת הבירור בנושא.
35. כך גם, איני רואה מקום לקבוע שדרוקר ויתר על זכותו, אך משום שלא מימש אותה. מדובר בנושא הטעון בירור עובדתי וכאמור, בשלב זה אין בקיומה של משכנתה על 25% מהדירה, כשיטת דרוקר, כדי למנוע את ביצוע המימוש.
36. כך או כך, בהתחשב בכך שלפי שיטתו של דרוקר, המשכון הוא על 25% מהתמורה הכוללת, המשמעות היא שעדיין מתוך תמורת הדירה זכאים נושיו של החייב ל- 37.5%, ולאור שווי הדירה, מדובר בסכום ראוי אף אם המשכון תקף.
טענות אחרות
37. הנאמן טען כי לפי הסכם הגירושין, יש לחלק את התמורה לאחר סילוק חובות. לכאורה, ככל שעיינתי, צודקים החייב והמשיבים שהכוונה הייתה לסילוק חובות הקשורים במכירה, לאור לשון הסעיף, אבל לאור תוצאת החלטה זו אין בכך כדי לשנות .
38. החייב והמשיבים העלו טענות ביחס לשווי הדירה. אין מקומן בהחלטה זו. מטבע הדברים, שעה שהצעת הפדיון שהציע החייב אינה ריאלית ביחס לשווי השמאות ולעובדה שיש למכור את הדירה כתפוסה, כמו גם לאור הקביעה בהחלטה זו ביחס לביטול ההתחייבות למתן המתנה מחלקו של החייב, יש לפנות להליכי מימוש שם ממילא יוגשו הצעות על פי דעת המציעים הפוטנציאליים, ושמורה למשיבים כמובן הזכות להציע הצעות במסגרת הליך המימוש.
סיכום
39. העולה מהמקובץ:
א. חלקו של החייב בדירה – מחצית.
ב. הנאמן רשאי לפעול למימוש הדירה, כבקשתו.
ג. ניתנת לדרוקר הזדמנות להגיש אסמכתאות לביצוע התשלום להסרת המשכנתה, וזאת בתוך 60 ימים מהיום.
ד. החלטה ביחס לתמורת חלקו של דרוקר ביחס למחצית הקשורה לחייב (12.5%) תינתן בתום הליכי המימוש. המשיבים לא העלו כל טענה ביחס לתוקף המשכון. מובהר בזה, שככל שלמשיבה 3 יש טענות ביחס למשכון לטובת דרוקר ביחס לחלקה , עליה לפעול בהליך נפרד. כך גם, ככל שיש למשיבים 3 – 5 טענות בינם לבין עצמם ביחס למחצית הרשומה על שם המשיבה, עליהם לפעול בהליך נפרד.
40. טרם מימוש, ניתנת לחייב ולמשיבים הזדמנות להציע הצעה לפדיון זכויותיו של החייב בדירה על פי החלטה זו (קרי: לפי חלק של 37.5%, לפי השמאות – במימוש מהיר , תוך מתן משקל להפחתה בשל הוצאות מימוש שייחסכו ) וזאת לא יאוחר מיום 10.5.21. בהיעדר הצעה כאמור, הנאמן יפעל למימוש הדירה ויגיש בקשה מתאימה למתן הוראות בנושא, לא יאוחר מיום 24.5.21.
עיון ליום 25.5.21.
ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"א, 10 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.