הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 37033-10-14

לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:

המבקשת:

החיב:

שושי זוהר 2004 בע"מ

אברהם שכטר

נגד

המשיבים:

1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.יריב ישי ישינובסקי (נאמן)

החלטה

1. בקשת הנושה למתן תגמול כ"נושה חרוץ".

רקע:

2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 2.11.14.

3. עובר למתן צו הכינוס, המבקשת הגישה תביעה נגד החייב בתא"מ 5366-04-15 (שלום ראשל"צ) (להלן: התביעה הכספית).

4. בבעלות החייב ורעייתו היה נכס מקרקעין בשוהם, הידוע כגוש 6860 חלקה 39/20 (להלן: הנכס).

בבקשה למתן צו כינוס החייב הצהיר שהנכס הוא בבעלות מלאה של רעייתו.

5. עולה מהבקשות שהוגשו בתיק כי בשנת 2011 נחתם הסכם המתנה בין החייב לבין רעייתו. צורפו אישורי מיסוי מקרקעין לפיו תאריך העסקה הוא 27.9.11, והדיווח עליה נעשה ביום 27.10.11. כן צורף תצהיר מתנה שנערך על ידי עו"ד מייטליס ביום 27.9.11, ולפיו, החייב העביר את מחצית זכויותיו בנכס לרעייתו .

בפועל, הסכם המתנה נרשם רק ביום 29.7.14, כ- 3 חודשים לפני שהחייב הגיש בקשה לפשיטת רגל.

5. במהלך התביעה הכספית, הנושה עיקלה את הנכס, לאחר שאיתרה אותו. עם הגשת הבקשה למתן צו כינוס, בית משפט השלום קבע כי צו העיקול יעמוד בתוקפו עד ליום 5.6.15, כדי לאפשר למבקשת להגיש את בקשותיה במסגרת הליך זה.

6. ביום 4.6.15 המבקשת הגישה בקשה למתן צו עיקול במסגרת הליך זה, ובאותו יום בית המשפט (כב' השופטת ר. שמואלביץ) נתן צו איסור דיספוזיציה, במעמד צד אחד. הנושה אף הפקידה עירבון לצורך מתן הצו (שהוחזר לה לאחר שהמנהל המיוחד הצטרף לבקשה, וזאת בהחלטה מיום 24.12.15).

7. מכאן ואילך נוהלה הבקשה בהליך של תגובות ותשובות.

ביום 28.4.19 התקיים דיון בתכנית פירעון ובבקשה לביטול הענקה, שבסופו הוסכם כי תכנית הפירעון תעמוד על סך של 10,000 ₪, ובנוסף, בקניית סיכונים וסיכויים נוכח טענות הצדדים, יתווסף לקופה סך של 170,000 ₪ בגין חלקו הנטען של החייב בנכס.

הבקשה הנוכחית:

8. המבקשת טענה כי היא פעלה לאיתור הנכס, נקטה פעולות משפטיות כדי להעמידו לצורך פירעון החובות, וזאת בניגוד ליתר הנושים. המבקשת טענה כי יש מקום לראות אותה כ"נושה חרוץ" כפי שמושג זה הוגדר בעניין סנדרס ( ת.א. (ת"א) 2196/08 ברוך אליעזר סנדרס נ' עו"ד יניב אינסל נאמן ואח' (כב' הנשיא אורנשטיין) (להלן: עניין סנדרס), שם נקבע כי בית המשפט של פשיטת רגל מוסמך לתגמל נושה שפעל להשאת קופת הנשייה, בנוסף להחזר הוצאותיו. באותו עניין דובר בנושה פרטית שיזמה את הליך פשיטת הרגל, שכרה חוקר שגילה נכס שהוברח ובכך לא רק העשירה את קופת הכינוס, אלא למעשה הצילה אותה מירידה לטמיון.

9. החייב ורעייתו הכחישו כללית את האמור בבקשה. השניים הוסיפו, כי המבקשת סירבה לקבל סחורה בחזרה, כדי לאפשר קיזוז חלק מהחוב. יצוין, כי המב קשת הגיבה וציינה שטענות אלו אינן עונות לתגובה לנושא "הנושה החרוץ". לגופו של עניין, הבהירה המבקשת כי על פי המסמך שהחייב ורעייתו עצמם צירפו, המבקשת קבלה על התנהלותו של החייב, והבהירה לו, שאין לה מה לעשות בסחורה משנה קודמת.

10. הנאמן תמך בבקשה. הנאמן ציין שהשיקולים בעניין סנדרס מתקיימים בענייננו: חלק הארי של תכנית הפירעון מסתמך על פדיון הזכויות בנכס, המבקשת אינה נושה מקצועית, והמבקשת הוציאה הוצאות מכיסה לצורך הדיון בנושא הנכס. שיעור נשייתה של המבקשת הוא 2% מחובות בסדר גודל של כ- 1.9 מיליון ₪, כך שדחיית בקשתה תוביל לחלוקת דיבידנד שאינו משקף את מאמציה. הנאמן המליץ להגדיל את שיעור הדיבידנד לו תהיה זכאית הנושה ב- 50%.

11. המבקשת לא השיבה.

12. כנ"ר טען שלא ברורה תרומתה של הנושה, שכן החייב הצהיר על הנכס במסגרת הבקשה למתן צו כינוס.

דיון והכרעה :

13. בהחלטה שנתתי בעניין פש"ר (מרכז) 34377-03-14 איבן וילהיים נ' כונס נכסים רשמי ת"א (14.2.19), התייחסתי לפרמטרים העולים מעניין סנדרס באשר לתגמול נושה חרוץ, כדלקמן:

ראשית, עקרון העל בדיני חדלות פירעון הוא עיקרון השוויון בין הנושים. זהו הכלל, ומתן תגמול מיוחד לנושה הוא החריג. בית המשפט בעניין סנדרס ציין:

"אין לראות בהכרעתי כדי לקרוא תיגר על עקרון השוויון בין הנושים שבדיני פשיטת הרגל. בבחינת נסיבות המקרה הייחודיות בהן עסקינן נראה כי יש לתגמל את המבקשת בגין פעולותיה בהליך ותרומתה לשמירה על נכסי החייב" (הדגשה שלי – מ.ב.).

אכן, עקרון התגמול המיוחד לנושה מיועד ליצור תמריץ לנושים לפעול לגביית חובם, תוך התמודדות עם תופעת "הנוסע החופשי" (קרי: השקעה של נושה אחד, שממנה ייהנו יתר הנושים, ללא השקעת זמן ומשאבים) (ראו עניין סנדרס – סעיפים 11 – 12 להחלטה).

עם זאת, הכלל הוא שוויון, והחריג הוא התגמול המיוחד. כדי לסטות מכלל השוויון, צריך הנושה להצביע על נסיבות מיוחדות בגינן הוא זכאי לתגמול מיוחד.

שנית, נדרש קשר סיבתי בין מאמצי הנושים לבין העשרת הקופה.

שלישית, ראוי כעיקרון להכיר במאמץ מיוחד כאשר התוספת לקופה היא משמעותית, וקשורה בגילוי נכסים, כפי שאירע בעניין סנדרס.

14. בענייננו, המבקשת עומדת בפרמטרים אלו.

פועלה של המבקשת הוביל לגילוי נכס, ולתוספת של סכום כסף משמעותי לקופה, כ- 170,000 ₪. הנושה למעשה הובילה את גילוי נושא הנכס לתוך ההליך, מהליך קודם, תוך שהשקיעה זמן ומשאבים בבקשה בנושא ביטול ההענקה. בנוסף, הצדק מחייב מתן תגמול מיוחד שכן, כפי שצוין על ידי המנהל המיוחד, שיעור נשייתה של הנושה הוא 2%, ואין בדיבידנד שיתקבל כדי לבטא את מאמציה.

אשר לעמדת כנ"ר: יש לזכור, כי במועד הגשת הבקשה למתן צו כינוס, המבקשת כבר הפעילה הליך אזרחי בנושא הנכס, כך שהגילוי של הנכס בבקשה למתן צו כינוס היה על רקע אותו הליך שנקטה המבקשת. זאת ועוד, המבקשת פעלה לעצירת פעולות בקשר לנכס, שעה שסמוך לפני מתן צו הכינוס (ומספר שנים לאחר שבוצעה ההעברה ללא תמורה), הושלם רישום מלוא הנכס על שם רעיית החייב.

15. בסופו של דבר, המלצת הנאמן, שהפסיקה נתנה משקל רב לשיקול דעתו, היא המלצה מתונה ביותר באשר לשיעור התגמול, וגם בהתחשב בהערות כנ"ר דומה כי היא ראויה ואינה חורגת מהסביר.

16. סופו של דבר, מצאתי לאמץ את עמדת הנאמן, שכן המבקשת עומדת בקריטריונים שהותוו בפסיקה למתן תגמול מיוחד וקובעת כי כפוף לאישור תביעת החוב, שיעור הדיבידנד לו תהיה זכאית המבקשת יוגדל ב- 50%. הנאמן ירשום בפניו החלטה זו כך שתעמוד לפניו בכל חלוקת דיבידנד עתידית.

ניתנה היום, ו' ניסן תש"פ, 31 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.