הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 1887-09-14

לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:

המבקשים / החייבים:

אריאל הנמן
יורם הנמן

נגד

המשיבים:

  1. חן הנמן
  2. שגיא רוזנק (נאמן)

3.כונס נכסים רשמי תל אביב
4. אביטל גלעד

ב"כ החייבים עו"ד ארתור מולקנדוב
ב"כ חן הנמן עו"ד יוסף ויצמן, עו"ד לאה דורפמן
הנאמן בעצמו
ב"כ כנ"ר עו"ד ערן לוי
ב"כ אביטל גלעד עו"ד גבריאל שקרוב

החלטה
שני חייבים שהם אחים. נושה אחד שהוא אחיהם למחצה. ונכס משפחתי שבבעלות הצדדים.
לכאורה הליך פשוט, אך הוא הולך ומסתבך משנת 2014, בין השאר על רקע משקעים משפחתיים מרים וסכסוכים נוספים החורגים מהליך זה. בשנות ההליך, שעבר מספר מותבים, הצטברו מספר בקשות תלויות ועומדות, כששתי הבקשות העיקריות הן בקשת הנאמן והחייבים לממש את הנכס כדי לפרוע את החוב ומולה בקשת הנושה ( חן) לבטל את הליך הפש"ר.
תביעת החוב המאושרת היא בגובה 3.1 מיליון ₪. שווי זכויות החייבים בנכס מוערך בכ-2 מיליון ₪, ובקופת ההליך נצברו כ-600,000 ₪. בנסיבות אלו, בניסיון למצוא פתרון יעיל שיחסוך זמן והוצאות, הוצע בדיון האחרון כי במקום לממש את הנכס ולמכור אותו לצד שלישי יועברו זכויות החייבים בנכס לנושה והחוב יופחת בהתאם. לשם כך תתקבל חוות-דעת שמאית עדכנית, וככל שיישאר חוב מעבר לשווי זכויות החייבים ולסכום שכבר צבור בקופה תיקבע תכנית פירעון כמקובל ובמידת הצורך ימומשו נכסים אחרים של החייבים (למשל נכס שהתקבל לאחרונה בירושה) כך שהנושה יקבל דיבידנד מלא (100% נטו). מדובר בהצעה שעלתה בעבר אך לא צלחה. הצדדים ניהלו מו"מ על בסיס הצעת בית-המשפט אך בסיומו הודיע ב"כ כנ"ר כי "הייתה הסכמה לשלם 100 אחוז דיבידנד ולמעשה היורש יקבל לידיו 3.1 מיליון ₪. אי הסכמתו בהליך זה נובעת מהחשש שלו שייאלץ להשיב כספים לאחות שלמעשה היא נושה בעיזבון".
בנסיבות אלו אין מנוס מלהכריע בבקשות השונות, אך יוער כבר עתה כי עיון בתיק עב הכרס מלמד שבית-המשפט כבר קבע בעבר שבהעדר הסכמה המתווה הנכון הוא מימוש הנכס, ואף הכריע בגרסאות קודמות של הבקשות הקיימות, ולא נמצאה סיבה לשנות מהחלטותיו.
נתחיל בעובדות בתמצית.
הצדדים והנכס המשותף
החייבים הם אחים.
לחייבים נושה יחיד – אביהם, מר יצחק הנמן ז"ל, שהלך לבית עולמו ב-20/8/17.
לחייבים אחות מאותה אם (המשיבה 4); ואח למחצה (המשיב 1, חן), בן לאותו אב אך לאם אחרת. בצוואתו הוריש המנוח את כל רכושו לחן, וחן מונה כמנהל עזבון זמני. חן הוא אפוא, באופן אפקטיבי, נושם היחיד של החייבים.
מקורו של החוב בסכסוך הנוגע לעסק משפחתי ונכסים אחרים. התנהלו הליכים בבית-המשפט לענייני משפחה (5 תיקים מאוחדים, תמ"ש 33314-97 עד תמ"ש 33318-97) ובסופם חויבו לשלם לאב דמי פרישה, הפרש דמי שימוש בגין החזקת דירות ורווחי העסק (פסיקתה מ-20/7/14).
ב-31/8/14 הגישו החייבים בקשות לפתיחת הליך פשיטת רגל; ב-1/9/14 ניתן צו כינוס; וב- 22/6/16 הוכרזו פושטי רגל והנאמן התמנה נאמן לנכסיהם.
כל האחים מחזיקים במשותף בזכויות חכירה בנכס ברחוב לנדוי 10 פינת הרמח"ל בפתח תקווה (הנכס או המבנה). החייבים ואחותם מחזיקים ב-50% שקיבלו בירושה מאימם המנוחה (כל אחד מהם 1/6 מהזכויות בנכס) וחן מחזיק ב-50% שקיבל בירושה מן האב המנוח.
מדובר במבנה בו שלוש דירות. החייבים מתגוררים בשתי דירות ואימו של חן התגוררה עד לאחרונה בדירה השלישית. בדיון האחרון נמסר כי האם נפטרה וכיום חן עצמו מתגורר בדירה. ב-2016 הוערך הנכס ב-4,100,000 ₪, אך מאז האמירו מחירי הנכסים וב-14/8/18 העריך חן את שוויו ב-5,785,000 ₪. דומה שאין חולק כי נדרשת חוות דעת שמאית עדכנית.
הנאמן ביקש לממש את הנכס לצורך פירעון החוב. ב-14/6/16 קיבל בית המשפט את עמדת הנאמן והורה לו להתחיל בהליכים למימוש הנכס.
ב-18/7/17 מינה בית המשפט את הנאמן ככונס נכסים על הנכס והורה לכונס להתחיל לפעול למימושו.
ב-30/7/18 הגישו הנאמן והחייבים הודעה על הסכמה למכירת הנכס. הסכמה זו הייתה על דעת אחות החייבים (המשיבה 4) המחזיקה ב-1/6 הזכויות ועל דעת רעיית אחד החייבים שהייתה בעלת זכות מדור בדירה השלישית למשך כל ימי חייה. ההסכמה כללה גם את הסדרת הזכויות בנכס לצורך מכירתו לרבות מול צדדים של ישיים, כמו אחיו של המנוח (דודי החייבים והנושה) והרשויות.
ב-13/8/19 הודיע חן, בכובעו כמנהל עזבון, כי הוא מתנגד למכירה ולהסכם.
ב-3/1/19 התקיים דיון בו נשמעו טיעוני הצדדים בהרחבה ובסיומו דחה בית המשפט את טענותיו של חן וקבע כי "אני מורה לנאמן להתחיל בהליך מימוש הנכס הנמצא בפתח תקווה גוש 6400 חלקה 219 וזאת ללא דיחוי. יחד עם זאת, אני מעכב את ההחלטה למשך 14 יום במטרה לאפשר למנהל העיזבון לשקול את צעדיו ולהודיע לבית המשפט את עמדתו בעניין אפשרות ביטול תביעת החוב שלו". חרף החלטה זו הנכס לא מומש, ובמקום להודיע עמדתו בנוגע לביטול תביעת החוב החל חן להגיש שורת בקשות אחרות.
בקשת חן לביטול ההליך
מדובר במספר בקשות "מתגלגלות", שהחלו עוד האב בחיים, ובמהלך השנים כבר ניתנו החלטות שדחו אותן (למשל ב-29/6/15). עם זאת, הבקשה נבחנה מחדש לגופה על רקע המידע שהוצג בבקשתו העדכנית של חן.
תמצית הדברים היא שלטענת חן החייבים פועלים בחוסר תום לב, ובכלל זה מסתירים נכסים והכנסות; מכרו את העסק המשפחתי כדי להסתיר את הכנסותיו מהנאמן ו לגרוע מהעיזבון את חלקו ברווחים; מעלים טענות כוזבות בנוגע למצבם הכלכלי והמשפחתי, כולל הצגת גירושים פיקטיביים של החייב אריאל, שנועדו להסתיר את הכנסות רעייתו; ואינם מקיימים את חובות ההליך הבסיסיות ובכלל זה אינם משלמים את צו התשלומים ומסתירים מידע מבעל התפקיד. לבקשתו העדכנית צירף חן דוח חקירה ומסמכים שונים התומכים לטענתו בטענותיו. חן מדגיש כי בהיותו נושה יחיד יש לתת משקל רב להתנגדותו להליך ורצו נו לבטלו.
החייבים, הנאמן וכנ"ר מתנגדים לבקשה. טענתם המרכזית היא כי מימוש הנכס צפוי לספק דיבידנד משמעותי שבתוספת הסכום שנצבר בקופה (כ-600,000 ₪) יכסה את רוב תביעת החוב, כך שבסוף ההליך הנושה היחיד יקבל דיבידנד של 100% נטו. בנסיבות אלו יש לייחס חשיבות פחותה לצו התשלומים השוטף ולהתנהלות החייבים בשלב זה של ההליך. הנאמן וכנ"ר מדגישים כי כבר ניתנו בהליך מספר החלטות ברוח זו, ובית-המשפט הורה, פעם אחר פעם, כי המתווה הנכון הוא מימוש הנכס.
לאחר בחינת טענות הצדדים, כולל בקשתו העדכנית של חן, והחלטות בית-המשפט, נמצא כי יש לדחות את הבקשה לביטול הליך.
במסגרת הליך הפש"ר נערך איזון בין זכויות החייב לבין זכויות הנושים. ברי כי מקום בו קיים נושה יחיד המתנגד להליך יש לתת ממשקל רב לעמדתו ולרצונותיו, אך לא ניתן לבטל את זכויות החייבים מטעם זה לבדו. במקרה הנוכחי ביטול ההליך צפוי לגרום לחייבים נזק ממשי שכן הוא כרוך בהחייאת תביעות חוב אחרות שהיו תלויות ועומדות נגדם, ובביטול הכרעת החוב של הנאמן וגביית ריבית הוצאה לפועל הגבוהה בהרבה מן הריבית בהליך הפש"ר. החייבים אף הסתמכו על ההליך במסגרתו כבר מומש לקופה סכום משמעותי של כ-600,000 ₪. הביטול יסב לחייבים נזק של ממש ומנגד, השארתם בהליך לא תגרום נזק לנושה, שכן החייבים מציעים לשלם לו את מלוא חובם, בהתאם להכרעת החוב החלוטה, בתוספת הוצאות ההליך, היינו – 100% דיבידנד נטו. בנסיבות אלו, גם אם נפל פגם בהתנהלותם במהלך ההליך, אין בפגם זה כדי להשפיע לרעה על התוצאה הסופית או על זכויות הנושה ולכן יש להעדיף את הפתרון המשאיר את ההליך, גם אם הנושה מתנגד לכך. המסקנה היא הפגיעה בנושה היא מינימאלית בעוד שהפגיעה בחייבים היא מרבית ותמנע שיקומם הכלכלי בהתאם ליעדי ההליך , ובנסיבות אלו הכף נוטה להותרת ההליך על כנו.
טעם נוסף להשארת ההליך הוא שביטולו לא יועיל לצדדים ולא יחלץ אותם מן המבוי הסתום אליו נקלעו . כאמור לעיל, הנכס העיקרי של החייבים הוא זכויותיהם במבנה המשותף, וגם אם ההליך יבוטל והחייבים ישובו להוצאה לפועל עדיין יהיה צורך במימוש זכויות אלו כדי לפרוע חובם לנושה. זהו, ממילא, המתווה המוצע בהליך הנוכחי, והנושה הוא שמתנגד. ככל שהנושה ימשיך להתנגד למימוש הנכס המשותף גם בהוצאה לפועל, לא ניתן יהיה לפרוע את החוב והחייבים לא יוכלו לעולם להשתקם כלכלית. התוצאה היא שהביטול לא יסייע לצדדים ורק יאריך את המחלוקות, בעוד שהשארתו מציעה לשני הצדדים סיום המחלוקת הכלכלית.
על שני אלה יש להוסיף כי הגורם המקצועי לבחינת התנהלות החייבים הוא בעל התפקיד שמונה על ידי בית-המשפט לבחון את ההתנהלות הכלכלית ואת העובדות שהביא בפניו הנושה. הנאמן משמש כזרועו הארוכה של בית-המשפט ויש לאפשר לו לבצע את תפקידו, לבדוק את האפשרויות הכלכליות השונות, את שווי נכסי החייבים, את המידע שמעבירים הנושים ואת הדרך להביא את ההליך לסיומו. התערבות בשיקול דעתו של הנאמן הנה חריג ושמורה למקום בו נמצא כי פעל באופן בלתי סביר או סטה באופן קיצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה ממימוש נכסי פושט הרגל (עודד מאור ואסף דגני, הפטר-חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א', עמ' 563-567 (2019) והפסיקה המובאת שם). המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם חריגים שכן הנאמן בחן את הדברים ומצא כי ניתן להקל עם קיום חובות ההליך השוטפים של החייבים, שכן הגיע עמם להסדר שיאפשר דיבידנד מלא לנושה ממימוש נכסים (פיננסיים ומקרקעין). עמדה זו היא על דעת כנ"ר שבחן את הדברים והגיע למסקנה דומה. בנסיבות אלו, ומשנמצא כי זכויות הנושה נשמרו במלואן, לא נמצאה עילה להתערבות בשיקול דעתו של הנאמן; ובוודאי שלא ניתן לקבוע שהחייבים – אשר פעלו בתיאום עם הנאמן – מנצלים את ההליך לרעה או פועלים בחוסר תום לב המצדיק ביטול ההליך. זו, כאמור, גם מסקנתו של כנ"ר שבדק את הדברים ומפקח על עבודת הנאמן ולא נמצא כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות ביטול עמדתם של הנאמן ושל כנ"ר.
בשולי הדברים אוסיף, כי טענותיו של חן בנוגע למכירת העסק וחובות חדשים שנוצרו כתוצאה ממנה חורגת מהליך הפש"ר שכן היא נוגעת לחובות שנוצרו לאחר צו הכינוס. המשך ההליך הפש"ר לא יפגע בחן שכן פתוחה בפניו האפשרות לנקוט הליך משפטי נפרד (כפוף לדין ולקבלת היתר) ולהוכיח כי אכן מדובר במכירה פיקטיבית של העסק וכי נוצר חוב חדש כלפי העיזבון. יובהר כי טענות מסוג זה הן טענות שקשה להוכיח ונדרש הליך מורכב שאינו חלק טבעי מהליך הפש"ר.
המסקנה היא כי באיזון שבין שתי האפשרויות – ביטול ההליך לעומת קיומו – יש להעניק עדיפות לאפשרות המותירה את ההליך על כנו שכן שני הצדדים ייהנו ממנה. הנושה צפוי לקבל את מלוא חובו ואילו החייבים יזכו להפטר ושיקום כלכלי בהתאם ליעדי המחוקק.
הבקשה לביטול הליך נדחית.
בקשת הנאמן, החייבים והאחות למימוש הנכס
למעלה פורטו חלק מן ההליכים והחלטות בית-המשפט בעניין הנכס. בין השאר נזכיר החלטה מ-22/6/16 על הכרזת החייבים פושטי רגל והוראה לביצוע פעולות למימוש הנכס; החלטה מ-18/7/17 על מינוי כונס נכסים; והחלטה מ-3/1/19, לאחר דיון בו נדחתה התנגדותו של חן למימוש הנכס, ונקבע כי " אני מורה לנאמן להתחיל בהליך מימוש הנכס הנמצא בפתח תקווה גוש 6400 חלקה 219 וזאת ללא דיחוי". החלטות אלו חלוטות, האב המנוח או חן לא ערערו עליהן, ודי בכך להצדיק דחיית ההתנגדות הנוכחית שאינה מחדשת דבר.
גם לגוף הדברים יש לדחות את ההתנגדות. כפי שהוסבר, מדובר בנכס מרכזי של החייבים ובלעדיו אין לחייבים די נכסים לפרוע חובם לנושה. אמנם קיימים נכסים נוספים, שחן מבקש מימושם תחילה, ברם עמדת הנאמן, לאחר בדיקה, היא כי מימושם לא יביא לפדיון החוב כולו ולכן ככל וחן עומד על תביעת החוב אין מנוס ממימוש זכויות החייבים בנכס המשותף. חן אינו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו – מחד לעמוד על תביעת החוב במלואה, ומאידך למנוע מן החייבים לממש את הנכס שישמש ל תשלום החוב. בקשתו פוגעת בחייבים, הזכאים לממש את הנכס, והיעתרות לה פירושה שההליך לא יסתיים לעולם. מכאן שיש לדחות את התנגדותו למימוש.
רצונו של חן להמשיך ולהחזיק בחלקו בכנס מובן, אך במשך השנים נומק רצון זה בצורך להגן על אימו המבוגרת שהתגוררה בנכס. אולם האם הלכה לבית-עולמה וכעת חן עצמו נכנס לגור בדירה במקומה, פעולה שלטענת החייבים והנאמן מנוגדת לצו כינוס הנכסים וגורמת להם נזק. מכל מקום, מימוש זכויות החייבים אינה פוגעת בזכויותיו של חן שכן הוא רשאי לרכוש את חלקם בנכס (כפי שהציע בהתנגדותו מ-14/8/18) . ברי כי אין לו גם זכות למנוע את מכירת זכויות החייבים והאחות לצדדים שלשיים, אך לשם כך עליו לאפשר הסדרת הליכי הרישום ופירוק השיתוף הנדרשים לכך . בהקשר זה יצוין כי מדובר בנכס ללא חלוקה או פרצלציה, כי חלקם של בעלי הזכויות (החייבים, האחות והעיזבון) הם חלקים בלתי מסוימים בנכס. מטרת מינויו של כונס הנכסים הייתה, בין השאר, לאפשר הסדרת הרישום והזכויות, כולל מול צדדים שלישיים כמו אחי האב ורשויות המדינה, כדי לאפשר פירוק השיתוף ומכירת הזכויות תוך מיקסום התמורה (ב-18/7/17 המליץ כב' השופט תמיר לצדדים למכור את הנכס as is כדי לחסוך זמן והוצאות וכך להביא המחלוקת כולה לסיום, א ך גם המלצה זו נדחתה על ידי הצדדים). ברי כי חן אינו רשאי למנוע מן החייבים למקסם את מחיר זכויותיהם כדי שיוכלו לפרוע את החוב כלפיו.
נוסיף כי האחות, גב' אביטל גלעד, המחזיקה ב-1/6 מן הזכויות בנכס מבקשת לאכוף את המכירה, ומבחינתה יש למכור את כלל הנכס לצדדים שלישיים שכן העיזבון – ולמעשה חן – חבים לה סכום כסף גדול אותו היא מבקשת לקבל מן התמורה (בדיון נטען כי חוב זה הוא אחת הסיבות המרכזיות בגללה חן מבקש את ביטול ההליך ומסרב לכל פתרון אחר). בבחינת המימוש יש לשקול גם את זכויותיה, אם כי משקלן של אלו מוגבל שכן אינה צד ישיר להליך.
אין אפוא כל עילה למנוע את מימוש הנכס, בהתאם לבקשת הנאמן, שגם מונה ככונס נכסים, החייבים וכנ"ר, להסכם מ-30/7/18, ולהחלטות בית המשפט.
נוכח האמור לעיל הבקשה למימוש הנכס מתקבלת פעם נוספת. על הנאמן בכובעו ככונס נכסים לפעול לצורך מימוש הנכס לאלתר, על כל הכרוך בכך.
בקשת חן לביטול מינוי כונס נכסים על חלקו בנכס
מדובר בבקשה משלימה לבקשות הקודמות, ובמסגרתה מבקש חן כי מינויו של הנאמן ככונס נכסים על חלקו בנכס יבוטל. דין הבקשה להידחות. ראשית, קיימות החלטות חלוטות בנושא. שנית, מאחר והנכס אינו מהווה יחידת רישום עצמאית אלא חלק מחלקה גדולה יותר לא ניתן לאתר קונה ללא הסדרה רישומית מינימאלית. לשם כך נדרש כונס נכסים שיפעל בשם כל בעלי הזכויות, שכל אחד מהם מחזיק זכות בלתי מוגדרת, ולא ניתן למנותו רק לגבי חלק מהזכויות בנכס. שלישית, אמנם ניתן למכור את זכויות החייבים ללא הסדרה – כפי שמבקש חן – אך מכירה שכזו תניב סכומי כסף נמוכים בהרבה מן הסכומים שניתן להפיק מן הנכס לאחר הסדרה וכך תפגע בחייבים שכן החוב כולו לא יפרע במלואו ויהיה צורך במימוש ביתר נכסים אחרים שלהם.
הבקשה נדחית. ככל והמתווה הוא מכירת הנכס אין מנוס ממינוי כונס נכסים לגבי כלל הזכויות בו.
בקשת חן להחלפת שמאי
חן מעלה טענות רבות כנגד השמאי שמינה בית-המשפט וניגוד עניינים בשל קשרים בינו לבין בעל התפקיד. הנאמן מכחיש טענות אלו מכל וכל, ומבהיר כי מדובר בקשר מקצועי, דומה לשמאים אחרים, וכי המינוי בוצע על ידי בית-המשפט.
טענות הנאמן בעניין זה מתקבלות במלואן. לא הוכח קשר בינו לבין השמאי, לא הוכח ניגוד עניינים ומוטב היה כי הטענות המטילות דופי בשמאי ובבעל התפקיד לא היו מועלות, ואף מתעורר חשש כי העלאתן נועדה לטיל אימה על בעל התפקיד. עם זאת, ממילא מוסכם כי נדרשת חוות דעת עדכנית, ולכן הבקשה התייתרה .
הבקשה נדחית לגופה ומשום שממילא נדרשת חוות דעת עדכנית.

בקשת חן לקבלת מסמכים (בקשות מ-25/12/19 ו-8/1/20)
בבקשה זו מבקש חן כי הנאמן ימסור לו שורה ארוכה של מסמכים הנוגעים לחייבים, כולל דוחות דו-חודשיים בהליך, תדפיסי חשבונות בנק של החייבים ובני משפחתם, תלושי שכר של החייבים ובני משפחתם, פירוט כרטיסי אשראי, רישיונות רכבים – חלקם בשימוש החייבים אך בבעלות צדדים שלשיים, הסכמי שכירות ועוד. חן מנמק בקשה זו בהיותו נושה יחיד ורצונו להוכיח כי החייבים מסתירים נכסים והכנסות.
הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה לביטול הליך ונקבע כי המתווה הנכון הוא, ממילא, מימוש נכסים, דומה כי הבקשה התייתרה. אולם מובהר כי יש לדחות אותה לגופה. חייב הפונה להליך של פשיטת רגל זכאי לזכות הפרטיות שהיא זכות יסוד במשפט הישראלי . מקל וחומר שמורה זכות זו לבני משפחתו ולצדדים שלישיים הקשורים בו . אמנם לבעל התפקיד זכות גישה רחבה מאוד למידע אודות החייב ואף בני משפחתו, אך המחוקק הבהיר כי מידע זה מועבר לו בנאמנות במסגרת תפקידו ונאסר עליו לגלותו לצדדים שלישיים כולל הנושים. כך, בסעיף 18ג(א) לפקודה, הקובע כי "קיבל הכונס הרשמי או מי מטעמו מידע או מסמכים, לא יעשה בהם שימוש ולא יגלה אותם לאחר, אלא במידה הדרושה לביצוע תפקידו, תוך הגנה על פרטיותו של החייב ושל כל מי שנמסר לכונס הרשמי מידע לגביו, או לפי צו של בית משפט" וכך בסעיף 59(ג) לפקודה הקובע כי: "הכונס הרשמי או מי מטעמו לא יגלה תוכנם של מידע או מסמכים שנתקבלו לפי סעיף זה, ולא יעשה בהם כל שימוש אלא במידה הנדרשת לביצוע הוראות פקודה זו, או לפי צו של בית המשפט". הנושה זכאי, בהתאם לפקודה, לעיין בדוחות הפומביים שמגיש בעל התפקיד ובמקרים מסוימים בחקירה שנערכה , אך היותו נושה אינה מקנה לו באופן אוטומטי זכות לקבל מידע גולמי שנאסף על ידי בעל התפקיד ועל האחרון לשמור, במידת האפשר, על פרטיות החייב גם מפני נושיו (השוו: רע"א 129/17 ‏ריחני נ' סטריקובסקי (7/4/17); רע"א 1784/18 ‏אמיר נ' אמיר (17/5/18); מאור ודגני , 107).
על האיזון הנכון נוכל ללמוד מן ההסדר המפורט שנקבע בסעיף 107 חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח 2018, שראוי ליישמו כבר עתה על תיקים המתנהלים מכוח הפקודה. כפי שהבהיר המחוקק, לבעל התפקיד סמכות רחבה לאסוף מסמכים. הממונה רשאי אמנם לחשוף בפני נושה מסמכים מסוימים, אך רק לאחר ששוכנע כי הדבר הכרחי ובאופן המביא בחשבון את הפגיעה בפרטיות החייב. במקרה הנוכחי מתבקש מידע רחב ביותר, הנוגע גם לבני משפחות החייבים וצדדים שלישיים שאינם קשורים להליך. אין ספק כי יש בו פגיעה רבה בפרטיות שאינה מאוזנת עם צרכי הנושה או מצב ההליך. יתרה מכך, גילוי המידע עשוי לג רום לפגיעה החורגת מן ההליך שכן מדובר בסכסוך משפחתי נמשך ובטענות הנושה לגבי חובות חדשים הנוצרים היום, כך שהמידע נדרש לו, בין השאר להוכחת טענותיו בהליכים פוטנציאליים חדשים מול החייבים.
אוסיף כי מדובר בבקשה רחבה לאיסוף מידע, ואין ודאות כי כולו נמצא בידי הנאמן. ברי כי הנושה אינו יכול לחייב את הנאמן לאסוף עבורו מידע (בוודאי כזה שנדרש לו להליכים אחרים) אלא במקרים חריגים ביותר.
הבקשה לגילוי מידע ומסמכים שאסף הנאמן במסגרת תפקידו או לחייב את הנאמן לאסוף מסמכים נוספים עבור הנושה – נדחית.
בקשת החייבים לפריסת יתרת חוב לתשלומים עתיים (בקשה 55):
החייבים מבקשים לפריסת חוב הפיגורים לתשלומים עיתיים אשר יתווספו לתשלום החודשי. טוענים כי שיתפו פעולה במימוש ביתם ולא חזו את עיכוב ההליכים, מצבם הבריאותי התדרדר ואין ביכולתם לפרוע החוב הגבוה כעת.
בשים לב לכוונה לממש את הנכס (ונכסים נוספים) לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעת הנאמן בסוגיה זו ועל החייבים והנאמן להגיש הסדר מוסכם בעניין זה.
סוף דבר
בית המשפט שב וממליץ לצדדים להגיע להסדר כולל, לפירעון החוב בהתאם להכרעה החלוטה בתביעת החוב ותוך הבטחת זכויות כל הצדדים הרלוונטיים (למשל העברת הכספים המגיעים לאחות מתוך סכום המזומן שייאסף). ככל ואין הסכמה, על הנאמן לפעול למימוש הנכס ולבצע את כל הפעולות הנדרשות לשם כך לרבות חוות דעת שמאית עדכנית.
הנאמן יפעל אפוא בהתאם לתפקידו ככונס נכסים ויעדכן בתוך שלושה חודשים על מצב ההליך.
חן יישא בהוצאות הבקשות השונות כדלקמן: לנאמן 10,000 ₪. לחייבים 7,500 ₪. לאחות 7,500 ₪. לכנ"ר 5,000 ₪.
תז"פ 5/11/20.
ניתנה היום, ט"ו אב תש"פ, 05 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.