הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עש"א 64240-11-17

עש"א 64240-11-17 עדין קואופרטיב לייצור שוקולד ממתקים בהוד השרון בע"מ נ' מגה קמעונאות בע"מ ואח'

14 במאי 2018

בפני
כבוד ה שופטת עירית וינברג-נוטוביץ

המערערת:

עדין קואופרטיב לייצור שוקולד ממתקים בהוד השרון בע"מ
ע"י עו"ד נתי חלפין

נגד

המשיבים:

1. מגה קמעונאות בע"מ (להלן: "החברה")
באמצעות הנאמנים רו"ח גבריאל טרבלסי, עו"ד אהוד גינדס ועו"ד אמיר ברטוב.

2. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ הילה פישלוביץ טייב

פסק דין

בפני בקשה לסילוק ערעור על הכרעה בתביעת החוב שניתנה ע"י הנאמנים, על הסף.

רקע עובדתי
בין המערערת לבין החברה התקיימו יחסי מסחר מאז 2001 ועד שנת 2014.

לטענת המערערת, במועד סיום יחסי המסחר, בתחילת יולי 2014, נותרה החברה חייבת למערערת סך 1,314,226 ₪. המערערת דרשה מהחברה לפרוע את החוב ומשנוכחה כי החברה אינה פורעת את החוב, הפסיקה את יחסי המסחר עמה.

יצוין כי הסדר הנושים הראשון של החברה אושר ביום 1.7.15, אך החברה לא עמדה בו.
המערערת לא הגישה תביעת חוב במסגרת אותו הסדר ואף לא הוכח כי דרשה מהחברה את חובה משנת 2014, לרבות בסמוך להפסקת יחסי המסחר בין השתיים.

תביעת החוב הוגשה ביום 16.2.16 והיא נדחתה במלואה ע"י הנאמנים בנימוק שהמערערת לא הציגה ראיות או אסמכתאות לחוב. כל שצירפה המערערת לתביעת החוב הוא כרטסת הנהלת החשבונות שלה.

על הכרעה זו הוגש הערעור והנאמנים הגישו בקשה לסילוק הערעור על הסף, מפאת איחור בהגשתו.

הבקשה לסילוק על הסף
הנאמנים ביקשו לסלק את הערעור על הסף בטענה כי עפ"י סעיף 5.7 להסדר הנושים, ניתן להגיש ערעור על הכרעה בתביעת חוב, תוך 30 יום מיום שהומצאה ההכרעה.
הכרעת הנאמנים נשלחה למערערת בדואר רשום ביום 5.9.17 ונמסרה בפועל ביום 19.10.17 ( ראה אישור מסירה נספח 3 לבקשת הסילוק).
המערערת טוענת כי הכרעת החוב נמסרה לה ביום 22.10.17.
הערעור הוגש ביום 28.11.17 באיחור, בין אם ההחלטה נמסרה למערערת ביום 19.10.17 או ביום 22.10.17 ולכן יש לסלקו על הסף.
הנאמנים העלו במסגרת בקשת הסילוק גם טענות לגוף העניין.
נטען ע"י הנאמנים כי אין המדובר בתביעה על סחורה שסופקה ולא שולמה אלא על התחשבנות ארוכת שנים בגין סחורה שסופקה ואשר שולמה ע"י החברה, בהתאם להתחשבנות שנערכה באותן שנים, עליה המערערת לא חלקה בזמן אמת ולא הגישה כל תביעה או דרישה מאז הפסיקה המערערת לספק סחורה לחברה, בפברואר 2014.

במסגרת הערעור נטען ע"י המערערת, לראשונה, כי ביולי 2014 דרשה מהחברה לפרוע את חובה, אך לא צירפה כל מכתב דרישה ולא הגישה תצהיר בתמיכה בטענתה.
אין די בצירוף כרטסת הנהלת חשבונות של המערערת להוכחת טענותיה.
מהכרטסת שצירפה המערערת עולה כי חלק נכבד מהחוב הנטען ( סך 739,249 ₪) הינו חוב בגין השנים 2001-2009, ולפיכך חלה עליו התיישנות.
לגבי היתרה שנוצרה בשנים 2010-2014 ( סך 574,989 ₪), מבדיקה בספרי החברה עולה כי המדובר בהפרשים של מחירים, בונוסים וחיובים נוספים שהוציאה החברה, אשר לא נרשמו בכרטסת הנהלת החשבונות של המערערת.
לפיכך נטען ע"י הנאמנים כי יש לדחות את הערעור גם לגופו.

תגובת המערערת
בהתאם לתקנה 96( א) לתקנות פשיטת רגל, התשמ"ה – 1985 ( להלן: "תקנות פשיטת רגל"), החלה בעניינו, ערעור על החלטת הנאמן בתביעת חוב יש להגיש תוך 45 יום מיום שההכרעה הומצאה לו ולכן הערעור לא הוגש באיחור.

אין לקבל את טענת הנאמנים כי על פי הסדר הנושים, המועד להגשת ערעור הינו תוך 30 יום. ההתיימרות לשנות מועדים הקבועים בתקנות, במסגרת הסדר נושים, מהווה חריגה מסמכות ואין לה תוקף.

המערערת אינה צד להסדר הנושים, היא לא נטלה חלק באסיפות הנושים ותוכנו של הסדר הנושים אינו ידוע לה ולכן אינן מחייבות את המערערת. הסדר הנושים לא הומצא למערערת. העובדה שאושר ע"י בית המשפט אינה הופכת אותו לדין.

עוד נטען כי הודעת הערעור הוגשה לבית המשפט ביום 16.11.17, אז הונפק שובר לתשלום אגרה עד ליום 30.11.17, ששולם ביום 28.11.17 והערעור עצמו הוגש כאמור במועד זה.

תשובת הנאמנים
המועד להגשת תביעות חוב והמועד להגשת ערעורים נקבע בהסדר הנושים. תוקף ההחלטה המאשרת את הסדר הנושים כמוה כפסק דין והוא חל על כלל נושי החברה.

ע"פ חותמת בית המשפט, הערעור הוגש ביום 28.11.17. הטענה העובדתית של המערערת כי הערעור הוגש ביום 16.11.17, לא נתמכה בתצהיר. מועד הנפקת השובר לתשלום האגרה ע"י מזכירות בית המשפט, אינו מועד הגשת הערעור.

מכל מקום, המערערת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

תגובת הכנ"ר
הגם שתגובת המערערת כוללת טענות עובדתיות, היא אינה נתמכת בתצהיר.

טענת המערערת כי מקצת מהוראות הסדר הנושים ( כמו ההוראה הקובעת את המועד להגשת ערעור על תביעת חוב) אינן חלות עליה, מאחר ולא נטלה חלק באסיפות הנושים, אין לה על מה שתסמוך.
לנושים חירות להתנות על נושאים מהותיים במסגרת הסדר הנושים, לא כל שכן על נושאים שבסדרי הדין.

באשר לטענת המערערת כי יש לראות את הערעור שהוגש ביום בו הונפק שובר לתשלום האגרה (16.11.17), תקנה 2( ד) לתקנות בתי משפט ( אגרות), התשס"ז - 2007 ( להלן: "תקנות האגרות") קובעת כי הליך שלא שולמה בו אגרה, לא יקובל לרישום, אלא אם כן מביא ההליך פטור מתשלום אגרה או הוגשה בקשה לפטור מאגרה.
לאור האמור לעיל, הערעור הוגש רק ביום 28.11.17, דהיינו באיחור.
המערערת לא ביקשה הארכת מועד ולא הציגה טעמים המצדיקים הארכת מועד להגשת הערעור.

לגופו של הערעור, הצטרף הכנ"ר לעמדת הנאמנים.

הדיון בערעור
בדיון שהתקיים ביום 17.4.18 התמקד ב"כ המערערים בטענה כי תקנה 96( א) לתקנות פשיטת רגל היא החלה בעניינו ואין לנושים סמכות להסכים או לאשר מועדים אחרים מאלה הקבועים בתקנה, בוודאי לא ביחס לנושים שלא היו צד להסדר הנושים.
העובדה שנושים יכולים להסכים על פגיעה בזכויות הקנייניות שלהם או בזכויותיהם של נושים אחרים ( ע"י הסכמה לקבל חלק מהחוב ולא את החוב במלואו), אינה שנויה במחלוקת.
לא כך, ככל שהדברים נוגעים למועדים להגשת ערעור על הכרעת הנאמנים בתביעת חוב, מאחר וזו פרוצדורה הקבועה בהוראות הדין ועניין זה אינו חלק מתכלית אסיפות הנושים, במיוחד כך הדבר ביחס למי שלא היה צד להסדר הנושים.
הנאמנים והכנ"ר חזרו על עמדתם.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להתקבל וזאת מהטעמים הבאים:
המועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת החוב נקבע בהסדר הנושים שאושר ע"י בית המשפט ביום 5.6.16.

בסעיף 5.7 להסדר נקבע: -

"נושים אשר יהיו מעוניינים לערער על הכרעת הנאמנים בתביעת החוב בעניינם, יהיו רשאים לעשות כן, בתום 30 יום מן המועד בו יומצאו אליהם החלטות הנאמנים בכתב. ימי הפגרה ייספרו במניין המועדים להגשת ערעור על הכרעת הנאמנים וכל ערעור אשר יוגש לאחר מועד זה לא יתקבל. סעיף זה מהווה הסכמה דיונית בין החברה לבין כלל הנושים".

הכרעת הנאמנים נשלחה למערערת בדואר רשום ואישור המסירה שצורף ע"י הנאמנים מצביע על כי ההכרעה נמסרה למערערת ביום 19.10.17 ( נספח ד' לבקשת הסילוק).
בהקשר זה העלה ב"כ המערערת שתי טענות עיקריות:

האחת - כי הגיש את הערעור ביום 16.11.17, זה המועד בו קיבל שובר לתשלום אגרת הערעור מגזברות בית המשפט ( נספח 1 לתשובת המערערת לבקשת הסילוק) ולכן לא חלפו 30 יום במועד הגשת הערעור.

השניה - תקנה 96( א) לתקנות פשיטת הרגל חלה בענייננו, מחייבת את הצדדים במקרה זה ולא ניתן להתנות עליה, במיוחד במקרה בו המערערת לא הייתה צד להסדר הנושים, לא נכחה באסיפות הנושים ולא נתנה הסכמתה לתוכנו.

באשר לטענה הראשונה, לפיה הערעור הוגש לבית המשפט ביום 16.11.17, הטענה לא נתמכה בתצהיר או במסמך כלשהו. כל שצורף ע"י המערערת הוא שובר לתשלום האגרה שהונפק למערערת ע"י גזברות בית המשפט ביום 16.11.17, אשר לא שולם במועד זה.

תקנה 2( א) לתקנות האגרות קובעת:

"2(א) המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה את האגרה הקבועה בתוספת והיא כשאין הוראה אחרת בכל דין".

תקנה 2( ג) לתקנות האגרות קובעת:

"2(ג) לא יזקק בית המשפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה". (ההדגשה הוספה- ע.ו.נ).

תקנה 2( ד) לתקנות האגרות קובעת:

"2(ד) הליך שלא שולמה בו האגרה, כאמור בתקנת משנה ( א), כולה או חלקה, לא יקובל לרישום, אלא אם כן מביא ההלך פטור מתשלום אגרה או הוגשה בקשה לפטור מאגרה". (ההדגשה הוספה- ע.ו.נ).

עולה מהאמור כי אין בקבלת שובר לתשלום האגרה כדי להצביע על מועד הגשת הערעור וכעולה ממסמכי התיק, האגרה שולמה והערעור הוגש ביום 28.11.17.
יוצא, איפוא, כי אם המועד להגשת הערעור הינו 30 יום מיום המצאת ההכרעה למערערת, הערעור הוגש באיחור.

באשר לטענה השנייה של המערערת בדבר תחולת תקנה 96( א) לתקנות פשיטת הרגל, בענייננו, דין הטענה להידחות.

פסיקת בתי המשפט מעלה כי המצב המשפטי באשר למקור החוקי, בו נקבע המועד להגשת ערעור על הכרעת נאמן בהקפאת הליכים, אינה חד משמעית. כך, יש שפסקו כי ההוראה החלה הינה תקנה 24( ו) לתקנות החברות ( בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההסדר"), הקובעת כי המועד להגשת ערעור הינו תוך 15 יום ממועד קבלת ההכרעה בתביעת החוב ( ראה למשל: פר"ק ( מחוזי-מרכז) 44801-10-12 קלדרון נ' עו"ד רמי קוגן, נאמן (11.2.14); פר"ק 18300-06-09 בונה הצפון בע"מ נ' גיה בניה ופיתוח בע"מ (20.6.09)). לעומת זאת, יש שיצרו הבחנה בין השלב בו נבדקת תביעת החוב לצורך הצבעה לבין השלב בו נבדקת תביעת החוב לצורך חלוקת דיבידנד, שאז התקנה שחלה ביחס למועד להגשת ערעור הינה תקנה 96( א) לתקנות פשיטת הרגל, הקובעת תקופה של 45 יום להגשת ערעור ( ראה למשל: פר"ק ( מרכז) 25351-01-12 התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב נ' רו"ח חיים קמיל 29.1.14; בש"א ( מחוזי-נצ') 1200/09 א. ג'ברין בע"מ נ' רו"ח יצחק קרמין (15.12.09)).

מכל מקום, בעניינו אין צורך להכריע בשאלה איזו תקנה חלה ביחס לערעור שהוגש, שכן בין אם חלה תקנה 24( ו) לתקנות ההסדר ובין אם חלה תקנה 96( א) לתקנות פשיטת הרגל, לא יכולה להיות מחלוקת שלנושים החירות להסכים ולהתנות

במסגרת הסדר הנושים על עניינים מהותיים הנוגעים לרכושם ובוודאי גם על עניינים שבסדרי הדין, ובכלל זה על המועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב.

כשם שניתן ליצור מנגנונים שונים של סדרי תשלום חובות לנושים, ניתן לקבוע לוח זמנים שונה מזה הקבוע בתקנות להגשת תביעות חוב ולהגשת ערעורים על ההכרעה בהם ויש בכך כדי לשרת את הסדר הנושים ולהביא ליישומו היעיל.
כך, למשל נקבע בבר"ע 10999/08 אורטופדיה בירו בע"מ נ' עו"ד יצחק יונגר בתפקידו כנאמן להסדר נושים ( פורסם בנבו 16.4.08):
"... במסגרת הסדר נושים ניתן לקצוב זמן להגשת תביעות חוב לצורך זה. מן ההכרח כי ייקבע מועד מסוים ולו על מנת שניתן יהיה לדעת את היקף התביעות ובהמשך כדי לבצע התחשבנות כך שהכספים שגויסו לקופת ההסדר יחולקו לנושים אשר הוכיחו את זכותם. הסמכות לאשר הסדר נושים כוללת בחובה סמכות לקצוב לוח זמנים שבגדרו יקודם ההסדר".
(ראה לעניין זה גם פש"ר ( י-ם) 59344-01-12 רחמים שלו נ' נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ ( בהסדר נושים) ( 8.4.14)) ( להלן: "פרשת נידר").
ויודגש, תוקף ההחלטה המאשרת הסדר או פשרה כמוה כפסק דין המחייב את כלל הנושים, בין שהסכימו להסדר ובין אם לאו, בין שהשתתפו בהצבעה ובין שבחרו שלא להשתתף ( ראה לעניין זה תקנה 36 לתקנות ההסדר; רע"א 8797/08 אי.אס.אי.ייעוץ והכוונה בע"מ נ' שרון פאוור ( יתח) ועוד 13 אח' (2.10.13)) ‏.
כך, גם עקרון השוויון בין הנושים חל אף ביחס לסדרי הדין והמועדים שנקבעו ואלה מחייבים את כלל הנושים.
בעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"א 6971/17 מרכז לוגיסטי בי ריבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ (11.2.18):

"על מנת לקיים את עקרון השוויון בין הנושים, הסדר פירעון החובות של גוף חדל פירעון הוא בעל אופי קולקטיבי ולא פרטני ותכליתו למנוע תביעות פרטיות נפרדות העלולות להביא להעדפה פסולה של נושה אינדיבידואלי ואגב כך לפגיעה בטובת הכלל. כל חריגה מחובת השוויון, ולו ביחס לנושה אחד, פוגעת בשאר הנושים, בהינתן העובדה כי מסת נכסי החברה חדלת הפירעון אינה מספיקה על מנת לאפשר את פירעון מלוא חובותיה... במסגרת שיקום חברה בדרך של הסדר נושים, ניתן לאשר הסדר החורג מסדרי העדיפויות הרגילים וזאת אף מבלי שנתקבלה לכך הסכמה פרטנית של כל הנושים הנפגעים כתוצאה מכך".

בענייננו, אישור הסדר הנושים לא שונה או בוטל וכל הוראה מהוראותיו מחייבת את כלל הנושים, ובכלל זה את המערערת, הגם שבחרה שלא להשתתף באסיפת הנושים.
תקנה 34 לתקנות ההסדר מאפשרת לאדם הרוצה להתנגד לבקשה לאישור ההסדר לעשות כן במועדים ובתנאים הקבועים בתקנה וכזאת לא נעשה ע"י המערערת.
לפיכך, הסדר הנושים עומד בתוקפו והוראותיו, ובכלל זה ההוראה הקבועה בסעיף 5.7 להסדר הנושים בדבר המועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב, מחייבות את המערערת, ומשהוגש הערעור לאחר חלוף 30 יום, הרי שהוא הוגש באיחור.
טענת המערערת כי לא הומצא לה הסדר הנושים ולכן אינו מחייב אותה, אף היא, דינה להידחות.

כינוס אסיפות נושים ואישור ההסדר פורסמו כדין, מעבר לפרסומים הרבים בתקשורת. כמו כן, בהכרעת הנאמנים בתביעת החוב צוין המועד להגשת ערעור בזו הלשון:
"על החלטה זו קיימת זכות ערעור לבית המשפט, בתוך 30 יום ממועד ההכרעה ( ימי הפגרה, ככל שישנם, נכללים במניין הימים) כפוף לתשלום אגרה ובהתאם להוראות הדין...".
לפיכך, המועד שנקבע בהסדר הנושים להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב הודע למערערת ולכן, דין טענתה בדבר העדר המצאה של הסדר החוב, להידחות.
המערערת אף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולא פירטה את הטעמים לאיחור. כל שצוין בתגובת המערערת לבקשת הסילוק הוא כי יש לראות בטעמים שצוינו ביחס למועד קבלת שובר התשלום מהמזכירות (16.11.17), טעמים המצדיקים הארכת מועד להגשת ערעור.

כאשר עסקינן בהסדר נושים, שהוראותיו התקבלו בהסכמה, כל שינוי או ארכה פוגע בעקרון ההסתמכות של הנושים. לכן נקבע בפסיקה כי רק במקרים חריגים תותר חריגה מהוראות הסדר הנושים. כך, למשל נקבע בפרשת נידר בו נדונה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, במקרה דומה לענייננו:

"בהסדר הנושים כללי המשחק שונים לגמרי. הסדר הנושים המתקבל בהסכמת הנושים מהווה מקשה אחת, ופגיעה בחלק מסוים ממנו משפיעה על החלקים האחרים שלו. כל נושה מקבל על עצמו את המועדים בהסכמה, ואי עמידה בהם מהווה הלכה למעשה כחזרה מהמוסכם, דבר שלא ניתן לקבלו, אלא במקרים חריגים ביותר."

בענייננו, לא צורף לתגובת המערערת תצהיר, לא פורטו הנסיבות שגרמו לאיחור ולא הוסבר מדוע לא שולמה האגרה והוגש הערעור במועד בו ב"כ המערערת קיבל לידיו את שובר התשלום.

לפיכך, בהעדר פירוט ואסמכתאות, לא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה, להוכיח כי מתקיימים טעמים המצדיקים הארכת מועד, ובוודאי לא ניתן לקבוע כי עסקינן במקרה חריג המצדיק סטייה מהוראות הסדר הנושים.

מעבר לנדרש, עיינתי בטענות הנאמנים אף לגוף הערעור ובהכרעה נושא הערעור ומצאתי כי אין בערעור ממש. בהקשר זה רק אציין כי בעיקר תמוהה העובדה, כי המערערת אשר טוענת לחוב העולה על 1.3 מיליון ₪, לא הצליחה להמציא ולו מכתב דרישה אחד מאז שנת 2014, בה הפסיקה את קשרי המסחר של החברה ואף לא מצאה לנכון לתובעו במסגרת הסדר הנושים הראשון שאושר לחברה, דבר המעמיד בספק את עצם הדרישה שצצה ועלתה רק כעת.

התוצאה
לפיכך, אני נעתרת לבקשה ומורה על סילוק הערעור על הסף.
המערערת תישא בהוצאות המשיבים ( הנאמנים והכנ"ר) בסך 10,000 ₪, לכל אחד.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ח, 14 מאי 2018, בהעדר הצדדים.