הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ת 70488-11-16

לפני כבוד ה שופטת נאוה בכור

המערער

אילן מאיר אהרן ת.ז. XXXXXX281

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#1#>
נוכחים:
המערער וב"כ עו"ד שי גלעד
ב"כ המשיבה עו"ד בן אסולין
פרוטוקול
ב"כ המשיבה:
נטען שאין סמכות לבית המשפט שבפנינו לדון בערעור מאחר ולמעשה מדובר בדיון שאמור להישמע על החלטה מנהלית של הממונה על עבודות שירות.
המערער נדון לחמישה חודשי עבודות שירות, תחילת ריצוי 7.9.15, במהלך עבודות השירות הוא נעצר בתיק אחר. מיום 25.10.15 עד 18.11.15 למעשה כבר בשלב זה הממונה היה יכול להפקיע את עבודות השירות ולא עשה. ב-16.5.16 חזר לעבוד.
מפנה להתייחסות של הממונה על עבודות השירות מיום 16.11.16, מציג לחברי ולבית המשפט. שם מציין הממונה שבכלל לא ברור אם המערער עומד בתנאים שהקובעים בתקנות, בהקשר זה אני מפנה לדוח מהממונה מיום 22.9.16, מצו ין כי היתרה נכון למועד כתיבת הדוח 58 ימים, אני שוחחתי עם הממונה אתמול והובהר לי כי היתרה עומדת על 36 ימים (נכון לסוף נובמבר). לחלוטין לא ברורה לי טענת חברי שהעונש שנגזר על המערער הוא בחודשים ולא בימים, ברור שהספירה של הממונה מחושבת לפי ימי עבודה. בנוסף, מפנה למזכר מהמפקח מיום 21.7.16 ממנו עולה באופן ברור שהבהירו למערער שעליו להיבדק אצל רופא ולחתום על מסמכים אחרת הימים לא ייחשבו לו והוא יצטרך להשלימם, המערער הבין זאת והבהיר כי אין לו בעיה וישלים את הימים בהמשך.
אנו סבורים שהערעור צריך להידחות, ככל שלחברי יש אי אלו טענות כלפי הממונה על עבודות השירות שיתכבד ויגיש עתירה בעניין.

ב"כ המערער:
ב-6.12.16 לפני יומיים הודיע הממונה למערער שנותרו לו 32 ימים, דהיינו ככל שאנו מתקרבים בימים רק המספר ימים גדל, מה שמביא לידי גיחוך את שיטת הספירה.
מזכיר שב-16.5.16 חזר המערער לרצות את עבודות השירות ומאז ועד היום מבצע מידי יום ביומי למעט בתקופה שהיה באי כושר עבודה כתוצאה מתאונה, על כך צירפנו גם לתיק בית המשפט וגם לממונה את כל המסמכים הנדרשים כדי להוכיח שהתאונה הייתה בעבודה, לפיכך עומד בתנאי החוק. אם נספור את התקופה שמ-16.5.16 ועד היום, הרי שהוא מרצה תקופה של 7 חודשי עבודות שירות עד כה. חשבון פשוט, סה"כ 7 חודשים רצופים שהאיש נמצא במסגרת עבודות שירות.
נכון לעכשיו הוא מרצה 7 חודשים. הוא ריצה בתקופה הראשונה מיום 7.9 ועד 25.10 – סה"כ למעלה מחודש וחצי, דהיינו שאם נספור הוא מרצה 8.5 חודשים.
מפנה לאסמכתא ומצטט מעת"א 18188-09-11 איטח נ' שירות בתי הסוהר. שם היה מקרה ספציפי שממנו אבקש מבית המשפט ללמוד. בית המשפט העליון בעצם דן בשיטת החישוב של תקופת ריצוי עבודות השירות של הממונה ואמנם הפך את החלטתו של כב' השופט פרינדלנדר, שם ריצה 10 ימים מתוך תקופה ארוכה של 5 חודשים. אז הממונה הורה על הפסקה מנהלית שם. מפנה לרע"פ 4024/12 מדינת ישראל נ' איטח.
סעיף 51 ב לחוק העונשין, מאפשר הטלת עבודות שירות על מי שנגזר עליו עונש שלא עולה על 6 חודשי מאסר, מדובר בחודשים ולא בימים ולא בשעות.
סעיף 51 ו קובע כי תקופת עבודות השירות יהיה על פי מה שנקבע בגזה"ד ונקבעו 5 חודשי עבודות שירות.
סעיף 51 ו (ב) קובע מהו שבוע עבודה ומהם הימים שלא יעבוד בהם העובד.
סעיף 51 ז(ד) קובע כי העדרות בשל פגיעה במהלך עבודות השירות תחשב במנין העבודות.
חוק העונשין בסעיף 51 ט מורה כי כאשר הממונה החליט על הפסקת עבודות השירות לנאשם או לאסיר יש זכות להגיש עתירה מינהלית, אבל זה במקרה שהממונה החליט על הפסקה.
סעיף 51 י מקנה לבית המשפט סמכות להפסקה שיפוטית של העבודות. מדובר על בית המשפט שגזר את הדין ולא בית משפט מינהלי.
המחוקק העניק לבית המשפט שגזר את הדין לקבוע את יתרת המאסר, דהיינו את מיניין הימים שנותרו לאסיר לרצות מאחורי סורג ובריח במידה ויופקעו עבודות השירות.
בכל פעם שאסיר או אדם שמבצע עבודות שירות לא מילא אחר ההוראה מביאים את ההוראה הזו לבית המשפט שגזר את הדין, דהיינו לבית המשפט יש סמכות פיקוח.
העובדה היא שבכל פעם שאדם לא התייצב לעבודות שירות, זה מגיע לבית המשפט שגזר את הדין.

<#2#>
פסק דין

1. אני סבורה כי המונח בפניי איננו בגדר סמכותי, ועל המערער, המשיג על מניין ימי עבודות השירות שיש עליו עוד לבצע במסגרת גזר הדין שהושת עליו על ידי כב' השופטת כהן ביום 19.7.2015 – להגיש עתירה מתאימה כנגד שיקול דעתו המינהלי של הממונה על עבודות השירות.

2. למעלה מן הצורך יוער, כי על פי ב"כ המשיבה נותרו למערער לביצוע 36 ימי עבודות שירות (נכון לסוף נובמבר 2016) – כאשר ב" כ המערער בעצמו ציין כי צוין בפני המערער כי נותרו לו 32 ימי עבודות שירות נכון ליום 6.12.16.

3. ב"כ המערער הפנה לתאונה שעבר המערער – שבשלה לא ביצע את עבודות השירות – כשתקופה זו צריכ ה להיות מנויה על פי התקנות במסגרת תקופת ביצוע עבודות השירות שנפסקה לחובתו.
4. גם נתון עובדתי זה צריך להיבדק על ידי הממונה – וברי כי שיקול דעתו הוא העומד במחלוקת – ועל כן כל עתירה רלוונטית של המערער – כאסיר המרצה עבודות שירות צריכה להיות מוגשת ככזו, ולא למותב זה.

5. לפיכך, הערעור נדחה.

<#3#>

ניתן והודע היום ח' כסלו תשע"ז, 08/12/2016 במעמד הנוכחים.

נאוה בכור , שופטת