הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ת 28363-03-17

לפני כבוד ה שופטת נאוה בכור
המערערת
מרבל רבקה ת.ז. XXXXXX159

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המערערת עו"ד אברהם מלכה
ב"כ המשיבה עו"ד אלירן אשכנזי
המערערת התייצבה

פרוטוקול

ב"כ המערערת:
נתחיל בערעור שהגשנו בשם המערערת, שנגזר עליה בבימ"ש לתעבורה בפ"ת 14 ימי פסילה בפועל. ייצגתי אותה בתיק בבימ"ש לתעבורה גם. אני סבור כי חוט השני עובר בין כל פסקי הדין שהצגנו בהודעת הערעור, הינו הימנעות מהטלת פסילה בפועל על מורה נהיגה אשר השתמש בטלפון בזמן נהיגה, לפי סעיף 16(ב) לפקודת תעבורה.
יתרה מכך, אני בדקתי מספר פסקי דין ויש הימנעות מהטלת פסילה מותנית עקב תקנה 15(ב), משום שאותה תקנה קובעת כי פסילה מותנית המוטלת על בעל תעודה, מאפשרת במקרן דנן מכיוון שמדובר במערערת שהיא מורת נהיגה, מאפשרת למפקח על בתי ספר לנהיגה, להתלות את רישיון הנהיגה כל עוד עננה של פסילה מותנית מרחפת מעל צווארו.
בשים לב שהמערערת היא איננה אישה צעירה, וחידוש רישיונה לא נעשה כל 10 שנים כמו אצל נהגים צעירים, אלא כל תקופה שבין שנתיים ל-5, יש סבירות גבוהה מאוד שכשיגיע מועד חידוש הרישיון, המפקח לבתי ספר לנהיגה לא יחדש את רישיונה עקב תקנה 15(ב).
הדבר השני- הוא עניין של אחידות עונשית. מפנה את בית המשפט לע"פ 2580/14 וע"פ 3539/14, שם קובע כב' השופט דנציגר את החשיבות של אחידות עונשית (מצטט).

ב"כ המשיבה:
גזר דינה של המערערת הוטל במסגרת הסדר טווח בין הצדדים, כאשר נאשם מסכים להסדר טווח – מדובר בנטילת סיכונים וסיכויים, וכאשר מגיעים לערכאת הערעור, שבד"כ תערער ערכאת הערעור על עונש רק כאשר מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת, אומר בימ"ש העליון בעניין זה, שכאשר מדובר בבקשה להתערב בעונש שהוטל לאחר הסכמה על מסגרת ענישה, אותה התערבות, תהיה עוד יותר מוגבלת ומצומצמת ותעשה רק בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות.
כאשר מדובר במי שלחובתו מספר הרשעות בשימוש בטלפון בזמן נהיגה, וכאשר מדובר במורה לנהיגה, אשר תפקידה בין השאר – הוא לחנך לתרבות נהיגה נכונה וראויה, כל אלה מביאים אותנו לכך שאין כל מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש הנכבד קמא.
באשר לגזרי הדין של בתי המשפט לתעבורה אליהם הפנה חברי במסגרת הודעת הערעור – עיינתי בכל אחד מהם, ובכל אחד מהם נסיבותיו היו שונות מעניינה של המערערת, בין אם מדובר בעבירה שונה, בין אם מדובר בעבר תעבורתי שונה, ובין אם מדובר במצב שבו לא היה הסדר טווח כמו בעניינה של המערערת.
באשר לעקרון אחידות בענישה אליו טוען חברי – עקרון האחידות בענישה מכוון לשוני או זהות בענישה כאשר מדובר בנאשמים באותה פרשה או באותו כתב אישום. לכן, לטעמנו, וכאשר גם אנו בוחנים את פסיקות בית המשפט המחוזי, פסילה בפועל למשך 14 ימים, אינה פסילה מכבידה כלל ועיקר, בעיקר כאשר מדובר במי שלחובתה 20 הרשעות קודמות. לעניין ההתיישנות – מדובר אומנם בעבירות החל מתחילת שנות ה-90, אך אגיש לבית המשפט, ישנה הרשעה משנת 2015 בעבירה זהה.

ב"כ המערערת:
חברי לוקה בחוסר דיוק, יש הבדל גדול בין שימוש לטלפון לנהג, ויש הבדל גדול כשמורה נהיגה משתמש בטלפון שזה מופיע בפקודה שזה זימון לבית המשפט. רוב העבירות התיישנו, באיזשהו שלב נמחל הבנאדם על עבירות שעשה בעבר.

ב"כ המשיבה:
לעניין ההתיישנות – יש הבדל בין התיישנות למחיקה, אם בית המשפט וחברי ירצה אפנה לפסיקה בעניין זה גם של בימ"ש המחוזי וגם של בימ"ש העליון. התיישנות אינה משמעותה מחיקה מגיליון הרישום הפלילי, ובית המשפט הוא אחד הגורמים אשר חשוף לעבירות שהתיישנו, חברי טוען שמדובר בפעם ראשונה שהמערערת הורשעה בשימוש בטלפון בזמן לימוד נהיגה, אז אומר אדרבא, מדובר בחומרה כפולה ומכופלת, לכן לטעמנו אין להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא.

<#7#>
פסק דין
1. לפני ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בפ"ת, מיום 28.2.17 (כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי), בגדרו הושתו על המערערת:
קנס בסך 1,400 ₪.
פסילה בפועל למשך 14 יום.
פסילה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים.
2. המערערת הורשעה בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לסעיף 16(ב) לפקודת התעבורה, וזאת מיום 6.12.16.

3. בגזר דינו התייחס בימ"ש קמא לחומרת העבירה בה הורשעה המערערת, כאשר בעברה הרשעות גם בעבירה של שימוש בטלפון בעת הנהיגה, וזאת מ-2015, ולחובתה אף 20 הרשעות קודמות, כשרובן התיישנו.
בימ"ש קמא ציין בין נימוקיו כי התחשב במצבה הבריאותי של הנאשמת כפי שהוצגו אף בטיעוניו לעונש של ב"כ המאשימה (שם).

4. בהודעת הערעור מפרט ב"כ המערערת כי להערכתו שגה בימ"ש קמא בקביעת מתחם הענישה (פסילה בפועל לתקופה של עד שנה, פסילה על תנאי, קנס בין מאות ₪ עד אלפי ₪ ומאסר על תנאי).
כן מתייחס ב"כ המערערת לעובדה כי בהתאם לתקנה 15ב לתקנות התעבורה, פסילת רישיון על תנאי של מורה נהיגה בגין שימוש בטלפון בשעת הוראת נהיגה, בניגוד לסעיף 16ב לפקודה, הינה למעשה פסילה בפועל, וזאת מחמת העובדה כי המפקח על בתי הספר לנהיגה רשאי שלא לחדש רישיון נהיגה של מורה לנהיגה כאשר מרחפת מעל צווארו עננת הפסילה המותנית.
ב"כ המערערת אף הפנה לפסיקה רלוונטית בה לא הושתה פסילה – הוא ביקש לגזור מכלל אחידות הענישה גם את ביטול הפסילות שהושתו על המערערת, ולהותיר את עונשה בקנס בלבד.

5. מאידך, ציין ב"כ המשיבה את העובדה כי עונשה של המערערת הושת במסגרת הסדר טווח שבין הצדדים (כאשר המאשימה הגבילה עצמה ל-30 ימי פסילה, תנאי וקנס) – ועל כן אין על בית המשפט של הערעור להתערב בנסיבות אלה בגזר דינו של בימ"ש קמא – מקום בו אין סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת בגזרת דינה של המערערת.
עוד ציין ב"כ המשיבה את הרשעותיה הקודמות של המערערת, את העובדה שהורשעה בעבירה דומה, ובאשר להתיישנות הרשעותיה – לא מצא בכך כדי להטעות את הכף לעבר שינוי גזר דינו של בימ"ש קמא.

6. לאחר שנדרשתי לטיעוני הצדדים, אני סבורה כי יש מקום להתערבות מסוימת בגזר דינו של בימ"ש קמא, הגם שלא נפלה שגגה מאצלו.
אני סבורה כי אך מחמת העובדה שלא ניתן משקל מספיק למצבה הבריאותי של המערערת, בהיותה חולת סרטן, כמו גם לעובדה כי עברה אינו מכביד, וזאת נוכח היותה אוחזת ברישיון נהיגה משנת 1977, ומרבית הרשעותיה הקודמות התיישנו.

7. אכן, יש מקום להרתיע נוהגים, וקל וחומר מורי נהיגה מלבצע עבירה שבה הורשעה המערערת – אך אני סבורה כי האיזון המתבקש מחייב הקלה מסוימת בדינה וזאת במכלול השיקולים הרלוונטיים, טרם גזירת עונשה.

8. נוכח האמור, אני מורה על צמצום משך הפסילה המותנית לכדי 30 יום, למשך 3 שנים.
כל רכיביו האחרים של גזר הדין – י וותרו על כנם.

9. ניתנת אורכה להפקדת הרישיון עד ליום 1.6.17 בשעה 10:00.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"ז, 04/05/2017 במעמד הנוכחים.

נאוה בכור , שופטת