הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ג 33880-05-17

לפני:
כבוד הנשיא אברהם טל – אב"ד
כבוד השופטת זהבה בוסתן
כבוד השופטת נאוה בכור

המערערת

האלה לחאם ת.ז. XXXXXX039

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:
המערערת ובא ת כוח ה עו"ד ענת יערי (סנגוריה ציבורית)
ב"כ המשיבה עו"ד מיטל אילן

פרוטוקול

ב"כ המערערת: חוזרת על הודעת הערעור.
המערערת אמנם הורשעה בעבירה של גניבה והתפרצות לדירת מגורים אבל כלל נסיבות האירוע כפי שמתוארות בפני בית משפט קמא מצביעות על כך שמדובר ברף התחתון של העבירות, כאשר נכנסה בשעות היום לבית המגורים דרך הדלת. היא טוענת שהדלת הייתה פתוחה. לא נוהלו הוכחות בבית משפט קמא. לדבריה הדלת הייתה פתוחה. היא עבדה כמנקה בקיבוץ. היא חשבה שהבית ריק. הבית באמת היה ריק מיושביו. היא חשבה שהרכוש שנשאר בדירה הוא רכוש שעוזבים ולא לוקחים אותו ולכן היא נכנסה ולקחה את הרכוש.
אנו לא כופרים בעובדות כתב האישום.
לא מדובר במי שפרצה בשעת לילה באמצעות כלים לתוך בית המגורים. גרסתה הייתה שהדלת הייתה פתוחה. עוד באותו יום, כאשר המתלונן ראה שהרכוש נלקח, הוא פנה אליה והיא החזירה לו את הרכוש עוד לפני שעורבה המשטרה. כל הרכוש הוחזר במלואו מבלי שנגרם כל נזק.
שירות המבחן מציין בתסקיר המפורט שהרקע לנסיבות האירוע הוא מצוקה אישית וכלכלית קשה של המערערת, מדובר באם ל-4 ילדים שחוותה אלימות מצד בעלה הן במהלך הנישואים והן לאחר הגירושין, גידלה 4 ילדים לבדה, משפחתה הפנתה לה עורף ברגע שהחליטה להתגרש.
המערערת עבדה בניקיון בקיבוץ. היא עבדה שם עם חברה שלה. המערערת מסרה את שם החברה.
שירות המבחן סבור לאור כלל הנסיבות ולאור הבעת החרטה ולקיחת האחריות שיש מקום להסתפק בענישה צופה פני עתיד. בית משפט קמא לא סבר שהעונש הראוי למערערת הוא עונש של מאסר בפועל ולכן הפנה אותה לממונה על עבודות שירות, שמצא אותה לא כשירה לבצע עבודות שירות, בגלל המוגבלות הפיזית שלה.
המערערת עבדה בקיבוץ בשנת 2014.מאז היא עברה אירוע מוחי ויש לה בעיות פיזיות.
בית המשפט לא ביקש מהממונה לשקול שוב את הדברים או לבדוק בשנית את המערערת והחליט להשית עליה עונש מאסר בפועל, שלטעמנו היא החלטה שגויה. הפתרון היה יכול להיות או לקבוע שהמתחם הוא מתחם שונה לאור כלל נסיבות האירוע, כאשר הוא מתחיל ברף התחתון של עונש מאסר על תנאי או לקבעו שיש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולים של צדק.
לא יתכן לשלול חירותו של אדם אך ורק בגלל מוגבלות פיזית שלו שכן מדובר במי שאינה יכולה לבצע עבודות שירות בשל מוגבלות פיזית שלה ואין מקום להחמיר במצבה ולהטיל עליה עונש מאסר בפועל. מאסר בפועל לא עולה בקנה אחד עם תיקון 113 ועיקרון ההלימה. נראה שהמחוקק לא נתן דעתו לסיטואציה זאת ויש לקונה בחוק, שאותה מילאה הפסיקה בלא מעט מקרים כאשר בתי המשפט סוטים משיקולים של צדק ממתחם העונש ההולם מהטעם שהנאשם לא כשיר לבצע עבודות שירות.
לא הוטל פיצוי על המערערת.
גם תסקיר החוק שנמצא בשלבי חקיקה מדבר על אפשרות לחרוג ממתחם העונש ההולם בנסיבות חריגות, כאשר מצב רפואי יכול להיות אחד מהם ובית המשפט העליון בפסק דין לופליאנסקי חרג ממתחם העונש ההולם והפחית מעונש של 6 שנים לעונש של 6 חודשי עבודות שי רות, כך שהאינטרס הציבורי לא יפגע אנושות אם נמנע מלהטיל על המערערת עונש מאסר בפועל במקרה זה.
מדובר בפתרון צודק שיגשים את עיקרון ההלימה ועיקרון הצדק. עיקרון ההלימה מדבר על העונש המתאים הראוי לנאשם גם בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה, כאשר פה מדובר ברף התחתון, וגם מה העונש הראוי לתת לו בנסיבות האישיות שלו. לא קיימת ממנה מסוכנות לציבור. שירות המבחן מציין שמדובר באירוע חריג על רקע נוף חייה, שהתבצע על רקע מצוקה אישית וכלכלית ובעינינו אין מקום להטיל מאסר בפועל. הגמול הוא לא העיקרון העיקרי במסגרת שיקולי הענישה.
אבקש לקבל את הערעור.

ב"כ המשיבה: מדובר ברכוש רב היקף ויקר ערך שגנבה המערערת. מדובר במכשירים חשמליים. היא גם ניסתה להוציא את האופניים ואז עובר אורח הבחין בה. מדובר על ריקון הבית.
אנו סבורים שמתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא הוא מתחם הולם.
מפנה לע"פ 22712-03-14
החוק מאפשר סטייה במקרים מאוד ספציפיים, במצב של שיקול שיקום שלא רלוונטי בענייננו.
בית משפט קמא התרשם ממצבה הרפואי של המערערת שסובלת ממגוון בעיות רפואיות אך לא התרשם שמצבה חמור עד כדי כך שיצדיק סטייה.
חברתי הזכירה את פסק דין לופליאנסקי, כאשר ההכרעה נעשתה על רקע נסיבות חריגות של אותו מקרה כאשר עונש מאסר היה עלול להביא לקיצור ממשי בתוחלת חייו של המערער שם.
גזר הדין של בית משפט קמא מפורט היטב, הוא מונה את כל הנסיבות הקשורות ושאינן קשורות בביצוע העבירה, באופן מנומק, תוך מתן דגש על הנסיבות האישיות של המערערת ולפיכך ממקם אותה ברף הנמוך של המתחם. אלמלא מצבה הרפואי היא הייתה מקבלת עונש חמור יותר בשל עבירה חמורה זו והיקף נסיבות ביצוע העבירה.
אני מבקשת לא להתערב בגזר הדין.
כאשר אנו מסתכלים על חוות הדעת של הממונה, ניכר שהיא הביעה את אי רצונה לבצע עבודות שירות.
לאור כל האמור, ולאור עיקרון ההלימה, אנו מבקשים להותיר את גזר הדין על כנו.

ב"כ המערערת: הערעור מתמקד בשאלה האם ראוי להטיל על המערערת עונש מאסר בפועל.
הממונה רושם מפורשות שהוא מצא אותה לא כשירה. היא לא נשאלה אם היא מעוניינת או לא מעוניינת. היא כן מעוניינת לבצע עבודות שירות.
לא מדובר בריקון של הבית. רוב הבית היה ריק מחפצים.
אפשר לראות לאורך כל הדרך שהמערערת לוקחת אחריות, היא החזירה את הרכוש מיד. עוד באותו יום התקשר בעל הבית והיא החזירה לו מיד את הרכוש. הוא לא גר בדירה הזאת. היא חשבה באותו רגע שהציוד בדירה הוא הפקר.
המערערת הודתה בפני המשטרה, בפני שירות המבחן ובפני בית המשפט. יש סיטואציות בהם אנו חושבים שאפשר היה לתת סעיף עבירה אחר ולטעמי במקרה הזה המעשים הם בגבול בין הסגת גבול לבין התפרצות. אנו לא חולקים באשר לגניבה. נכון שהיא לקחה רכוש שהוא לא שלה. היא לא תכננה מראש לפרוץ לדירה ולא הגיעה עם מכשירי פריצה. זה לא נכון שהיא פגשה מישהו בדרך.
השאלה היא האם המעשים שלה חמורים ברמה כזאת שהיא צריכה לקבל עונש מאסר בפועל לראשונה בחייה כאשר שירות המבחן ממליץ על מאסר על תנאי וכאשר המעשים בוצעו רק על רקע של בעיות כלכליות. האם זה המקרה שצריך להטיל על האדם עונש מאסר בפועל?
היום המערערת מקבלת קצבת הבטחת הכנסה. מאז האירוע היא לא נחקרה מעולם במשטרה ולא נפתח נגדה כל תיק נוסף.
אפשר להציע אפשרות של של"צ שזה עונש קונקרטי. שירות המבחן יכול לבחון האם היא מתאימה לעונש זה. שירות המבחן חשב שהעונש המתאים הוא עונש מאסר על תנאי. עונש מאסר בפועל הוא לא העונש היחידי בעבירות כאלה.
של"צ להבדיל מעבודות שירות זה מתפרס לאורך זמן ואפשר למצוא לה מקום עבודה שיתאים את כישוריה הפיזיים.

<#5#>
פסק דין

המערערת הורשעה על פי הודאתה בת"פ 50239-10-14 בעבירות של פריצה לבית בקיבוץ בחן ובגניבת רכוש כמפורט בעובדות כתב האישום בהן הודתה ועל פיהן הורשעה המערערת ונידונה ל-6 חודשי מאסר בפועל ול-6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי אין העונש של מאסר בפועל תואם את עיקרון ההלימה ואת נסיבותיה האישיות של המערערת, כפי שהועלו בפני שירות המבחן וכפי שנטענו על ידי בא כוחה בפני בית משפט קמא, כאשר שירות המבחן המליץ להטיל על המערערת מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.

על פי העובדות נושא הרשעתה של המערערת, בחודש יוני 2014 היא נכנסה לבית בקיבוץ בחן ולקחה מתוך הבית שורת פריטים ובהם מצלמות, שני מכשירי די.וי.די, מכשיר מולטימדיה, סירי בישול, צלחות, בגדים, שעון קיר, רדיודיסק, נגן אמ.פי, מתקן מי עדן, צעצועים ועגלת ילדים אותם העמיסה על רכב שאיתו הגיעה למקום וניסתה לקחת גם אופניים אך השאירה אותם במקום לאחר שהבחינה בעוברת אורח.
זמן קצר לאחר הפריצה והגניבה התקשר בעל הבית למערערת והיא שוכנעה להחזיר את הרכוש שגנבה ממנו, כך שהרכוש הוחזר במלואו סמוך לאחר גניבתו.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא עולה שהמערערת אינה עובדת מזה כ-3 שנים, היא מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה, סובלת מסכרת ובשנת 2009 נפגעה בגבה בתאונת דרכים.
המערערת תיארה בפני שירות המבחן אלימות על רקע גירושין שהופנתה כלפיה על ידי בעלה, שמרצה מאסר בפועל בגין מעשים אלה.

באשר לעבירות נושא הרשעתה, גילתה המערערת הבנה לבעייתיות בהם אך היא התקשתה להשלים עם עובדת היותה נאשמת בהליך פלילי על רקע היותה אישה שומרת חוק. לטענתה, היא נכחה במקום משום שחיפשה כרטיסי ביקור לצורך מציאת עבודה במשק בית, שללה את כניסתה לתוך הבית וטענה שלקחה ארגזים עם ציוד אותו מצאה בחצר הבית, שנראה לה נטוש, וזאת בניגוד להודאתה בחקירתה במשטרה ובפני בית משפט קמא.

שירות המבחן התרשם שהמערערת היא אישה דלה וקונקרטית והמליץ להפנותה ללשכת הרווחה כדי לקבל סיוע ותמיכה.
שירות המבחן העריך כי התנהלות המערערת היא חריגה ולא מאפיינת את אופן התנהגותה ולכן הסיכון להישנות ביצוע העבירות בעתיד פוחת.
שירות המבחן לא סבר כי המערערת זקוקה להליך טיפולי, המליץ שלא למצות איתה את הדין ולהטיל עליה ענישה מרתיעה ומציבת גבולות בדמות מאסר על תנאי והתחייבות.

בית משפט קמא התייחס ברישא גזר הדין לטענת המערערת לפיה היא לא נכנסה לתוך הבית אלא לקחה את המוצרים מהחצר, כאשר סברה שמדובר ברכוש שבעליו לא מעוניינים בו.
בית משפט קמא לא נתן אמון בטענות אלה, ובצדק, שכן לא רק שאינן סבירות, אלא הן גם סותרות את הדברים שאמרה המערערת בהודאתה במשטרה ובהודאתה הלא מסויגת בעובדות כתב האישום כפי שתוארו לעיל.
בית משפט קמא קבע, ואף אנו היינו עושים כך, כי גם אם היה מקבל את טענת המערערת לפיה הפריטים שגנבה נלקחו מהחצר, לא היה בכך כדי להמעיט מנסיבות ביצוע העבירות נושא הרשעתה של המערערת.

בית משפט קמא קבע נכונה את פגיעתה בדרגה הבינונית של המערערת באינטרסים המוגנים של שמירה על רכושו של הזולת ועל ביטחונו האישי, גם אם העבירות לא בוצעו באישון לילה אלא לאור היום.

בית משפט קמא נתן דגש לשווי הרב של הרכוש כפי שתואר לעיל, כאשר חלק ממנו כולל מכשירים חשמליים בעלי ערך שאין סיבה להניח שהופקרו על ידי בעליהם.
בית משפט קמא לא התעלם מהנסיבות המקלות שזקף לזכותה של המערערת, שאף אנו איננו מתעלמים מהן.
המערערת הודתה, אם כי באופן מסויג, בעבירות נושא הרשעתה, להערכת שירות המבחן העבירות בוצעו על רקע מצוקה כלכלית ומשכך תמוהה בעינינו עמדת שירות המבחן שהמערערת לא זקוקה להליך טיפולי שכן לא הובאו בפניו ובפנינו נתונים המלמדים על שיפור במצבה הכלכלי של המערערת, אלא נהפוך הוא.

אין מחלוקת כי לא עומדים לזכותה של המערערת שיקולי שיקום המצדיקים סטייה ממתחם הענישה הנכון שקבע בית משפט קמא ואין במצבה הבריאותי, שמונע ממנה לבצע עבודות שירות, משום מצב בריאותי חריג המצדיק חריגה ממתחם הענישה.
כך גם אין בנסיבותיה האישיות של המערערת, כפי שנטענו בפני שירות המבחן, בפני בית משפט קמא ובפנינו, כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה וחסד עשה בית משפט קמא כאשר הפנה את המערערת לממונה על עבודות שירות על מנת שיבחן את יכולתה של המערערת לבצען בהתחשב במצבה הבריאותי.
נאמר כבר עתה שלו היה הדבר מגיע לפתחנו כערכאה דיונית היינו מטילים על המערערת מלכתחילה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ולו ברף התחתון של עונש מאסר כזה, ואין בעובדה שהמערערת לא נמצאה מתאימה לבצע עבודות שירות מסיבות בריאותיות, כדי להקל בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות משום שאיננה יכולה לבצען.
איננו מקבלים את טענת ב"כ המערערת לפיה יש הצדקה לחרוג ממתחם הענישה בשל נסיבותיה האישיות והבריאותיות של המערערת, בוודאי שלא על ידי הטלת ביצוע עבודות של"צ, חלופה שלא נלקחה בחשבון גם על ידי שירות המבחן.
עם זאת, תוך התחשבות בחוסר יכולתה של המערערת לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, ומבלי להקל ראש בעבירות נושא הרשעתה, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערערת תרצה עונש מאסר למשך 3 חודשים ויום.
עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערערת על ידי בית משפט קמא יעמוד בתוקפו.
המערערת תתייצב לריצוי מאסרה בבית סוהר נווה תרצה ביום 17.9.17 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותה תעודת זהות ופסק דין זה.
על ב"כ המערערת לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-XXXX377, 08-XXXX336.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערערת לריצוי עונשה.
<#3#>
ניתן והודע היום כ"ב תמוז תשע"ז, 16/07/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמערער ת.

אברהם טל, נשיא
אב"ד

זהבה בוסתן, שופטת

נאוה בכור, שופטת