הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עמ"ת 53394-09-16

לפני כבוד ה שופט ארז יקואל

העוררת

משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה

נגד

המשיב
פריד אבו רקייק (עציר)

<#2#>

נוכחים:
ב"כ העוררת – עו"ד אבי שגב
ב"כ המשיב – עו"ד דגנית משעל י
המשיב הובא

פרוטוקול

ב"כ העוררת:
חוזר על נימוקי הערר. אבקש להדגיש כי למעשה בית המשפט, ביקש הבהרה מפורשת משירות המבחן לצורך הטענה שעלתה בערר המדינה לפיה לא התקיימו אותם תנאים הכרחיים בעניינו של המשיב לשליחה להליך גמילה. שירות המבחן נמנע מלהתייחס לסיכויי ההצלחה בנימוק שאינו יכול לנבא זאת, כך שבסופו של יום, בהיעדר התייחסות מפורשת זו, הרי שלעיונו של בית המשפט עומדים כלל המשתנים בעניינו של המשיב כפי שעולה מתסקירים קודמים ועברו הפלילי שמצביעים על כך שהמשיב כשל בעברו בניסיונות דומים, דבר שיש בו כדי ללמד על היעדר סיכויי הצלחה. זאת ועוד, בית המשפט קמא שם יהוו לעניין תנאי הלכת סוויסה בקביעה לפיה מתקיים התנאי המשמעותי, קרי, תחילתו של טיפול עובר למעצרו. צריך לזכור, זה עולה מתסקירי שירות המבחן ואין מחלוקת שעובר למעצרו, כל שניתן בעניינו לטעון כי נעשתה בדיקת התאמה. לא ניתן לומר כי המשיב שובץ, הלכה למעשה, התחיל את הטיפול ואז התרחש האירוע. אני מפנה לבש"פ 5084/11 שם נדחתה הטענה של הסנגור שלעצם הפנייה בטרם המעצר למוסד גמילה מהווה תחילה של הליך טיפולי, זאת ועוד, בכל הנוגע לנושא של סיכויי ההצלחה, בית משפט, ואני מדגיש, מותב זה שם דגש על נושא של אמון במשיב. המשיב שלפנינו, בעודו ממתין לקליטתו או שילובו, מבצע עבירה. יש בכך כדי ללמד על מידת האמון בו, ולא רק מבצע עבירה אלא עבירה שבגינה קיימים מאסרים מותנים.

אי אפשר להתעלם מנושא המסוכנות. בתסקיר הראשון בעניינו שירות המבחן מציין כי רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת הינה גבוהה. לזה נוסיף ומפנה לעברו המכביד, למי שבהרשעתו הקודמת סיים לרצות עונש מאסר של 45 חודשים, אשר מאסרים מותנים תלויים ועומדים.
לא ניתן לומר שתנאי הלכת סוויסה מתקיימים בעניינו.

ב"כ המשיב:
צר לי שחברי מתעלם מיתר התסקירים. יש עיוות משמעותי, גם בדברים בתיק זה וגם בהלכת סוויסה. בהלכת סוויסה נקבעו שלושה קריטריונים, שהתקיים שניים מהם די בהם להוות את החריג. שלושת החריגים זה תחילת הליך גמילה, פוטנציאל ההליך, והאם יש בהליך כדי לאיין מסוכנות. בית המשפט פרט אותם לפרטים, ובאשר לקריטריון הראשון – אני מפנה את בית המשפט לפסקה 9 לפסק הדין "למצער, יש לבחון..." (מצטטת) כגון אשפוז, ובדיקות רפואיות על מנת להתקבל.

בית המשפט מפנה לפסקי דין אשר בהם בתי המשפט קיבלו גם תחילה של הליך בדיקות כדי בכך כדי לעמוד בקריטריון הזה. כך אומר כב' השופט עמית "הדבר מלמד על אמינות הכנות והרצון שמפגין הנאשם". אני בטוחה ששלושת השופטים של בית המשפט קמא שחשבו שיש תחילתו של הליך טיפולי. הוא סיים את ההליכים לקראת כניסה לאופק חדש. הצגתי זאת בערר הקודם בפני בית המשפט, ובפני חברי. המשיב סיים את הליך הקליטה לאופק חדש, והמתין למיטה שאמורה להתפנות ביום 12.7.16. הוא סיים את ההליכים לפני, והעברה בוצעה רגע לפני הקליטה. שירות המבחן אמר כי אופק חדש הוא מקום פרטי, שגם אם מוכר על ידי משרד הבריאות, הוא לא מוכר על ידי משרד הרווחה לכן לא יכולים לפקח על הטיפול, ולכן יופנה למכון אילנות. כך הגיע התסקיר הראשון.

לאורך כל הדיונים חזרה המאשימה ואמרה שאין מחלוקת על הקריטריון הראשון. אני מפנה את בית המשפט להחלטה בעניינו שעליה חברי ערר – " אין מחלוקת בין הצדדים...המשיב ערך בדיקות...ונקבע לו הליך קבלה" (מצטטת). חד משמעית לא הייתה מחלוקת ובית המשפט כתב את זה בהחלטתו.

ב"כ המאשימה:
אני מפנה לפרוטוקול דיון מיום 20.9.2016, עמוד 22 שורה 2 "הטיעון הוא שכל הסתמכותו של המשיב... אין בו כדי לקיים את המבחן הראשון של הלכת סוויסה".

ב"כ המשיב:
בית המשפט כתב שאין מחלוקת. כך או כך, הוא התקבל ופנה למרכז ההחלמה, המסמכים הוגשו לבית המשפט ולתביעה. כפי שעולה, אכן באשר לקריטריון הראשון הוא עמד בו בהצלחה, ואכן העבירה בוצעה.

באשר לקריטריון השני, אני מפנה לבש"פ סוויסה. בערר הראשון, בית המשפט ביקש את השלמת שירות המבחן. אני מפנה את בית המשפט להחלטתו "אני מבקש ששירות המבחן יבחון את סיכויי ההצלחה, מידת נכונות לטיפול ואת המסגרת" מדובר במספר רב של קריטריונים, ואני מזכירה כי צריך לעמוד בשניים. אם לא די בכך שהחל את ההליך הטיפולי לפני ביצוע העבירה, באשר למידת המסוכנות (מבלי שחברי התייחס לתסקיר המשלים הראשוני) הם ביקשו תסקיר נוסף והם קיבלו אותו, אז בתסקיר הראשון הוסיף שירות המבחן כי להערכתו כל עוד ישהה במסגרת טיפולית כזו רמת הסיכון להישנות העבירות תפחת לנמוכה. אם אני עומדת בשני תנאים אין צורך בתנאי השני.
לעניין התאמתו שירות המבחן כתב כי המקום מתאים לו והעריך כי ההליך הטיפולי מתאים לטיפול בבעיית התמכרותו לסמים. מצטטת. להערכת שירות המבחן המשיב מוכן היום להשתלבות בתהליך.
שירות המבחן אמר שאינו נביא ואינו יכול להעיד על הצלחת הטפול. מצטטת. בא שירות המבחן ואומר שאם התחיל עוד קודם לכן הערכה שיצליח בטיפול. כי מידת הצלחתו טובה יותר מזה שלא רוצה הליך טיפולי. מפנה לכב' השופט קלייטמן ששחרר את המשיב מפנה להחלטתו לעמ' 15. מצטטת. השופט מתייחס לעובדה שביצע את העבירה ואומר שהוא ביצע את העבירה כי הוא מכור לסמים, זקוק לטיפול.
לפיך הערר של חברי מוטעה. בימ"ש קמא על כל 3 החלטותיו, החלטת הבסיס ושחרור, לא טעו ומי שטועה זה כנראה התביעה. המשיב עומד יותר מקריטריון אחד ובוודאי שעומד בלפחות שניים כפי שעולה מסוויסה. בניגוד להחלטת כב' השו' קלייטמן הוסיף כב' השו' כהן חתימה על התחייבות של המשיב מה שלא היה בהחלטה ראשונית שלו.
אפנה את ביהמ"ש לא רק לתסקירים הרבים. בבש"פ 6990/08 גיטנס נ' מ"י מדבר ביהמ"ש על עיקרון ההסתמכות של המשיב, שם מפורטים השתלשלות העניינים והגשות של תסקירים כשבסופו של דבר ממליץ שירות המבחן לשחרר העורר ובימ"ש קמא קובע לא לשחררו. ביהמ"ש העליון אומר שאם היה מקום לעצור העורר, שם דובר בשוד בנסיבו מחמירות, שבגלל עיקרון הסתמכות נוצרה דינמיקה... מצטטת, מדובר בחלופה של גמילה. צירוף המלצת צירוף מבחן עם ציפיות המשיב מוביל למסקנה שצריך לאמץ את המלצות שירות מבחן.
מפנה להחלטות בימ"ש מחוזי שביהמ"ש משחרר – עמ"ת 1224-08-14 אבוסבית נ. מ"י וכן לעמ"ת 11622-02-16 מ"י מ. מורן. יש החלטות של בימ"ש שלום שבהם המשיבים לא עמדו בהלכת סויסה בשונה ממקרה זה. מציגה אסמכתאות ומפנה לבש"פ 6990/08 לעניין ההסמכות.
ומכל אלו אבקש לדחות את הערר. שוחחתי עם הקהילה אמור היה להיקלט היום, ניתן לי מועד אחרון ליום א ל- 25 עד לשעה 11.

לאחר הפסקה

ב"כ העוררת:
בשים לב להבנתה של העוררת בדבר היעדר התקיימות התנאים הנדרשים אנו עומדים על הערר.

<#3#>
החלטה
ההחלטה תינתן לאחר הפסקה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תשע"ו, 22/09/2016 במעמד הנוכחים.

ארז יקואל , שופט

<#7#>
החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופט א' כהן) מיום 21.9.16 במסגרת מ"ת 9016-07-16, בגדרה הורה כי המשיב ישוחרר ממעצרו לקהילת "אילנות".

רקע

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לעסק, היזק לרכוש במזיד, החזקת מכשירי פריצה, תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו ושימוש בכוח או איומים למניעת מעצר. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 28.6.16, הגיעו המשיב ואחר לחנות בשוק רמלה אליה התפרצו. שוטרים הגיעו למקום ואז הבחין שוטר במשיב כשהוא נמלט כשפניו מכוסות. השוטר דלק אחר המשיב שהתעלם מקריאותיו והמשיך במנוסתו. משנתפס המשיב, הוא פנה לעבר שוטר שבידו מיכל גז ואליו מוצמדת סיכת ביטחון. המשיב משך את השוטר מכיס חולצתו וקרע אותו, בעודו מניף את מיכל הגז לעבר חזהו של השוטר . השוטרים ניסו לעצור את המשיב אך נתקלו בהתנגדותו הכוחנית , תוך שסירב לשחרר את מיכל הגז מידו.

יחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

אבהיר כי המשיב שוחרר לראשונה לקהילת "אילנות" בהחלטת בית המשפט קמא מיום 4.9.16. בדיון שהתקיים בערר על החלטה זו, נקבע, בהסכמת הצדדים, כי ייערך תסקיר שירות מבחן נוסף, שהתייחס ביתר שאת לסיכויי הצלחת הטיפול, למידת התאמתו ומוכנותו של המשיב לטיפול וכן למידת היכולת של המסגרת ה מוצעת לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

ביום 21.9.16, לאחר קבלת התסקיר המשלים, קבע בית המשפט קמא כי אין מחלוקת בין הצדדים שעוד ביום 7.6.16, עובר לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, הוא פנה למרכז החלמה לנפגעי סמים (להלן: "המוסד"). המשיב עבר בדיקות לשם קליטה במוסד בתוספת להליך "אינטייק" ונקבע לו תאריך קבלה ליום 12.7.16. כניסתו למוסד נדחתה אך מחמת מחסור במקום.

בית המשפט קמא בחן את תסקירי שירות המבחן בעניינו של המשיב והתרשם כי שילובו בהליך טיפולי עשוי להפחית את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. עוד התרשם בית המשפט קמא כי המשיב מוכן להשתלבות במסגרת טיפולית מובנית וסגורה, הגם שסיכויי הצלחת הטיפול לוטים בערפל. בית המשפט קמא סבר כי בנסיבות המקרה, מתקיימים התנאים הראשון והשלישי כפי שנקבעו בבש"פ 1981/11, מ"י נ' סוויסה [21.3.11] [להלן: " הלכת סוויסה"], שכן המשיב החל בהליך טיפולי בכל הקשור למוסד עוד טרם ביצע את העבירות המיוחסות לו וכן כי יש בחלופה זו כדי לאיין את מסוכנותו.

טענות הצדדים

העוררת סבורה כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, שירות המבחן לא נתן מענה הולם בתסקירו האחרון לפרמטרים כפי שנקבעו על ידי בית משפט זה בדיון בערר. כך נטען כי אין מתקיימים התנאים המפורטים בהלכת סוויסה. אשר לתנאי הראשון, טוענת העוררת כי הרשמה למוסד וקבלה אליו אינה עולה כדי "תחילתו של הליך טיפול". העוררת בעמדה כי תסקירי שירות המבחן אינם מפרטים דיים כיצד עומד המשיב בסיכויי הצלחת הטיפול, למעט ההמלצה כי הוא "מוכן" להשתלב בתהליך הטיפולי . כך, בעוד שצוין במפורש כי "לא ניתן לנבא הצלחתו של המשיב בהליך". לגבי התנאי השלישי שבהלכת סוויסה, טוענת העוררת כי מעשיו הלכאוריים של המשיב בוצעו בסמוך לקליטתו במוסד ולטעמה , יש בכך כדי ללמוד שלא ניתן לתת בו אמון. זאת, בנוסף לעברו הפלילי העשיר של המשיב המלמד, לכשעצמו, על מסוכנותו הגבוהה. ב"כ העוררת הפנה לאסמכתאות בתימוכין בטענותיו.

בדיון שהתקיים מלפניי, חזר ב"כ העוררת על טענותיו, תוך הדגשה כי שירות המבחן נמנע מלהתייחס לס יכויי הצלחת העורר בהליך הטיפולי. בהיעדר התייחסות שכזו, נטען כי יש ללמוד על סיכויי הצלחה נמוכים גם בהתחשב בעברו של המשיב ובניסיונות דומים שכשלו. עוד הודגש, כי בד יקת התאמה לקבלת המשיב למוסד אינה מגעת כדי תחילת טיפול.

למולו, טענה ב"כ המשיב כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, נסיבות המקרה מלמדות כי המשיב עומד לפחות בשנ יים מהתנאים שנקבעו בהלכת סוויסה ובפרט, בתנאי הראשון והעיקרי, בדמות תחילת טיפול עובר לביצוע העבירות. אשר לתנאי השלישי, מפנה הסנגורית לתסקיר שירות המבחן המציין כי המשיב מתאים לקליטה במרכז "אילנות" וכי הסיכון להישנות עבירות בהיותו שם נמוך. אשר לסיכויי הצלחת הטיפול, טוענת הסנגורית כי שירות המבחן התרשם שהמשיב מוכן להשתלב בה ליך הטיפולי והפגין מוטיבציה לכך ולכן , מידת הצלחתו גבוהה בהשוואה למי שלא הפגין רצון דומה. עוד הוסיפה הסנגורית וטענה , תוך הפנייה לאסמכתאות, לקיומה של הסתמכות מצד המשיב כי ישוחרר לחלופת גמילה לאור התסקירים הרבים שנערכו בעניינו. ב"כ המשיב סבורה כי צירוף המבחנים שנקבעו בהלכת סוויסה והסתמכותו של המשיב, מצדיקים הוראה על שחרורו לקהילת "אילנות". הסנגורית הוסיפה והפנתה למקרים דומים, בהם שוחררו נאשמים למוסדות גמילה, גם שעה שלא התקיימו כל התנאים הקבועים בהלכת סוויסה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטת בית המשפט קמא ובתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המשיב - הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר.

עיון בהחלטת בית המשפט קמא, מלמד כי ניתנה הדעת למכלול השיקולים הנדרשים לעניין, שוכנעתי כי נערך איזון ראוי בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו.

הכללים הנדרשים למתן החלטה בעניינם של עצורים המבקשים להשתלב בהליכי גמילה במסגרת מעצרם, סוכמו בהלכת סוויסה, שם נקבע כי העיתוי הראוי להשתלבות בהליך גמילה הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, להבדיל משלב המעצר. לכלל זה נקבע חריג, בהתקיים שני תנאים למצער מהתנאים המצטברים שהם – א. כאשר הנאשם החל בהליך גמילה עוד טרם ביצוע העבירה שבגינה נעצר. ב. כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה. ג. כאשר יש בהליך הגמילה כדי לספק מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

התנאי הראשון הוא העיקרי, אך בית המשפט רשאי להורות על שחרור לחלופת גמילה גם כאשר התנאים השני והשלישי מתקיימים במצטבר, מבלי שיתקיים התנאי הראשון. זאת , רק בהינתן נסיבות מיחדות וחריגות, כגון מקום שבו רמת המסוכנות הנשקפת מהנאשם אינה גבוהה במיוחד, בעוד שסיכויי הצלחת ההליך הטיפולי טובים ( ראה בש"פ 8667/13 אזולאי נ' מ"י [21.1.14]; בש"פ 8806/13 מ"י נ' זכאים [19.1.14] ו-בש"פ 4114/13 אלתמימי נ' מ"י [23.6.13].

ומן הכלל אל הפרט; עיון בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפניי, מלמד כי מתקיימים, למצער, שניים מהתנאים שנקבעו בהלכת סוויסה, לרבות התנאי הראשון שהוא העיקרי שבהם.

אשר לתנאי הראשון בדבר התחלת טיפול עובר למעצר. הצדדים אינם חלוקים כי המשיב פנה למוסד כבר ביום 7.6.16 – עובר לביצוע העבירות המיוחסות לו. אין מחלוקת כי המשיב ערך בדיקות והליך "אינטייק" ונקבע לו תאריך קבלה ליום 12.7.16, אלא שכניסתו למוסד נדחתה , כאמור, אך בשל מחסור במקום. הרציונל שבבסיס התנאי הראשון שנקבע בהלכת סוויסה הינו כפול – ראשית, קיימים אינטרס ציבורי ותכלית ראויה שלא לקטוע התקדמות חיובית בהליך גמילה שנאשם החל בו טרם מעצרו. שנית, לזכות הנאשם עומדת הה נחה כי תחילת הליכי הגמילה עובר למעצרו מלמדת על רצון כן ואמיתי לסיים בהצלחה את ההליך הטיפולי (ראה הלכת סוויסה; בש"פ 87667/13 אזולאי נ' מ"י [21.1.14]; בש"פ 171/11 איתן נ' מ"י [16.1.11] ו- בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מ"י [1.6.08]).

לאור העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי המשיב פנה למוסד, התקבל אליו ואף נקבע לו תאריך כניסה, סבורני כי לא ניתן לזקוף לחובתו את המחסור במק ום במוסד, שאך בעטיו נמנעה ממנו האפשרות להיקלט בו. הדעת נותנת כי לו היה המשיב נקלט במוסד במועד המתוכנן, סביר כי העבירות אותן ביצע היו נמנעות. בנוסף, הגם שהמשיב לא נקלט במסגרת המוסד בפועל, העובדה כי נרשם אליו והשלים את הליכי הקליטה , כדי קביעת תאריך קליטה, מלמדת על רצונו הכן והאמיתי לסיים בהצלחה את ההליך הטיפולי . כך, בהתאם לרציונל השני הטמון בתנאי העיקרי שנקבע בהלכת סוויסה בדבר התחלת הטיפול עובר למעצר.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ העוררת המסתמכת על בש"פ 5084/11 אבו כף נ' מ"י [10.7.11]. באותו עניין , דובר בפנייה למוסד טיפולי בלבד, בעוד שבמקרה דנן מדובר בהשלמת הליך הקליטה במלואו. זאת ועוד, באותו מקרה הטעים בית המשפט כי הסיבה שאין בפנייה למוסד כדי להיעתר לבקשת הנאשם, טמונה בכך שאין בעצם הפנייה עצמה כדי להצביע על סיכויי שיקום גבוהים. הוסף כי התאמת הנאשם שם לא נבדקה על ידי המוס ד, גם תמיכת בני משפחתו לא נבדקה ו כי שירות המבחן לא המליץ על הפנייתו להליך גמילה. בעניינו של המשיב שמלפניי, שירות המבחן המליץ על שילובו במוסד גמילה, והמשיב לא רק שפנה למוסד שכזה, אלא גם השלים את תהליך הקליטה.

אשר לתנאי השלישי שנקבע בהלכת סוויסה בדבר היכולת לאיין את מסוכנות המשיב באמצעות מוסד הגמילה - לא מצאתי לנכון להתערב בהתרשמותו של שירות המבחן, שמצאה ביטויה בקביעת בית המשפט קמא, לאחר שנבחנו נסיבות המשיב והחלופה המוצעת. שירות המבחן התרשם כי ההליך הטיפולי בקהילת "אילנות" "עשוי להפחית רמת הסיכון" וכי המשיב "מוכן כיום להשתלב בתהליך המתואר, אשר מתקיים במסגרת טיפולית.

לפיכך, נמצא כי התנאים הראשון והשלישי שנקבעו בהלכת סוויסה מתקיימים בעניינו של המשיב ובנסי בות אלה, סבורני כי די בכך כדי לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה.

למעלה מן הצורך ולעניין התנאי השני שנקבע בהלכת סוויסה בדבר סיכויי הצלחת ההליך. שירות המבחן ציין בתסקירו, כהפניית העוררת, כי "אין בידנו לנבא הצלחתו בתהליך הטיפולי". מכאן, אכן לא ניתן לקבוע נחרצות כי סיכויי ההצלחה של ההל יך הטיפולי בעניינו של המשיבים הנם גבוהים. עם זאת, שירות המבחן לא התרשם מהיפוכו של דבר, משל מדובר בסיכויים נמוכים. כמו כן, לאור העובדה הבלתי שנויה במחלוקת לפיה המשיב פנה מיוזמתו למוסד תוך השלמת תהליך הקליטה, סבורני כי ניתן לגזור מהתנהלותו זו סיכויי הצלחה שאינם מבוטלים בקהילת "אילנות" ולא ראיתי לנכון לזקוף לחובתו את היעדר יכולתו של שירות המבחן לחזות סיכויי הצלחה גבוהים.

לאור המקובץ, שוכנעתי כי לא נפל כל פגם בהחלטה להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר טיפולית במסגרת קהילת "אילנות" והערר, איפוא, נדחה.

שב"ס יביאו את המשיב לקהילה הטיפולית ביום 25.9.16 עד השעה 11:00.

<#8#>
ניתנה והודעה היום י"ט אלול תשע"ו, 22/09/2016 במעמד הנוכחים.

ארז יקואל , שופט

ב"כ העוררת:
אבקש להורות על עיכוב ביצוע לשם שקילת בקשת רשות לערער.

ב"כ המשיב:
אני אתנגד. לא קנויה להם הזכות לערור על ההחלטה. עליהם להגיש בקשה על רשות לערור. בנסיבות ולאור ההחלטות הרבות בתיק והדחיות החוזרות והנשנות במועד קליטתו של המשיב בקהילה, אבקש שלא ליתן עיכוב ביצוע. מה גם שהקליטה שלו מיועדת ליום ראשון, אז יש להם גם את מחר כל עוד הוא עדיין יהיה מאחורי סורג ובריח.

<#9#>
החלטה
על מנת שלא לסכל את מבוקשה של העוררת לבחון את החלטתי באמצעות ערכאת הערר הנכבדה, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי למשך 48 שעות. אבקש את העוררת להודיע לסנגורית כבר מחר עד השעה 12:00 אם בדעתה להגיש בקשה בנושא, על מנת שניתן יהיה לקדם את שחרורו של המשיב, ככל שלא תוגש בקשה שכזו.
<#10#>

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תשע"ו, 22/09/2016 במעמד הנוכחים.

ארז יקואל , שופט