הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ר 54278-05-20

בפני
כבוד השופטת חנה קיציס

מערער

זהר וייס
ע"י ב"כ עו"ד יורם יהודה

נגד

משיבים
1. בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עומר קלנר
2. המוסד לביטוח לאומי
3. מדינת ישראל- רשות האכיפה והגביה
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן שטראוס
פרקליטות מחוז מרכז - אזרחי

פסק דין

ערעור על החלטת רשם בית משפט זה, השופט ר' חיימוביץ, מיום 18.5.2020 (בתיק רע"א 27856-04-20) אשר דחה את בקשת המערער לפטור אותו מתשלום אגרה בבקשת רשות ערעור שהגיש על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה מיום 21.4.2020.
המערער, דר רחוב, מנהל חשבון בנק אצל המשיב 1 (להלן: "הבנק"), אליו מופקדת קצבת הבטחת הכנסה שמשלם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") למערער.
ביום 5.2.2020 הוטל עיקול על חשבון הבנק של המערער. העיקול הוטל על ידי המל"ל במסגרת תיק הוצאה לפועל (מזונות) שבו פועל המל"ל כזוכה לצורך החזר כספים ששילם על חשבון מזונות בהם חב המערער.
ביום 7.4.2020 הגיש המערער לבית משפט השלום ברמלה תביעה כספית נגד המשיבים, בטענה לנזקים שנגרמו לו. כלפי הבנק טען, בין היתר, כי התנהל שלא כדין עת ביקש המערער למשוך כספים מחשבונו וסירב להנפיק לו כרטיס בנקאי.
בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המערער בקשה למתן צו עשה זמני נגד הבנק, להנפיק לו כרטיס מגנטי מסוג "דביט" ולאפשר לו למשוך את מלוא קצבת הבטחת ההכנסה המשולמת לו על ידי המל"ל.
ביום 21.4.2020 דחה בית משפט קמא את בקשת המערער, בנימוק שעל הבנק לפעול בהתאם לצווי העיקול המתקבלים מגורמים שונים ובהתאם לחקיקה. בית משפט קמא סבר כי מתגובת הבנק עולה שהוא פועל לפי דין ומאפשר למערער לקבל סכומים להם הוא זכאי על פי דין, וכי על המערער להסדיר תחילה את ענייניו למול המל"ל ורשות האכיפה והגבייה.
ביום 25.5.2020 הגיש המערער בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.4.2020 ובד בבד הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה.
ביום 18.5.2020 דחה כב' הרשם את בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה. נקבע כי מצבו הכלכלי של המערער אינו מהמשופרים אך עם זאת, הוא לא מילא אחרי תנאי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, לא מסר הבהרות לשאלות שהועלו בתגובות לבקשתו, ולא הוכיח שאינו יכול לשלם אגרה בסך 501 ₪. עוד נקבע בהחלטה כי המערער אף מבקש לנהל תביעה ייצוגית רחבת היקף כנגד כלל המוסדות הבנקאיים בישראל ולא ברור כיצד יעשה כן אם אין באפשרותו לשלם את האגרה בבקשת רשות הערעור. כב' הרשם לא שוכנע כי סיכויי בקשת רשות הערעור מצדיקים פטור מאגרה, הואיל וזו הוגשה נגד המשיבים שמקיימים את צווי העיקול ולא כנגד הגורמים שהטילו את העיקולים. נקבע כי המערער לא הוכיח את התנאים לקבלת פטור מתשלום אגרה ובקשתו נדחתה .

טענות הצדדים
המערער טוען כי הוא הוכיח חסר יכולת כלכלית. בנוסף, שכר טרחת ב"כ מותנה בתוצאות כל הליך ונגזר מתוצאותיו. נטען, כי תהיית כב' הרשם, הכיצד יוכל המערער לייצג ציבור שלם באם אינו יכול לשלם את האגרה, שגויה. המחוקק לא הוציא דרי רחוב מתחולת חוק תובענות ייצוגיות ולשם כך הוקמה קרן למימון תובענות ייצוגיות. עוד טוען המערער כי לא ניתן לומר שבקשת רשות הערעור מופרכת שכן הסעדים שביקש המערער הם בבחינת חיים או מוות עבור דרי רחוב חסרי כל כדוגמת המערער.
הבנק טוען כי המערער נוקט ב-4 הליכים משפטיים שונים בתוך תקופה קצרה ומשכך עליו לשאת בעלות האגרה הנדרשת, ובפרט שהמדובר בהליכים מופרכים. המערער אינו מיישם את החלטת בית משפט קמא, כי עליו לבוא בדין ודברים עם המל"ל ורשות האכיפה והגבייה, ומבכר לנקוט בהליכים משפטיים רחבי היקף.
המשיבה 3 חזרה על עמדה כפי שפורטה לפני כב' הרשם, כי היא משאירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

בקשת המערער לצירוף ראיה
ביום 9.6.2020 הגיש המערער בקשה להוספת ראיה בערעור – תשובה מהממונה על חוק חופש המידע במל"ל, אשר השיבה לשאלות המערער כי קצבאות המל"ל אינן ניתנות לעיקול למעט חוב מזונות; ביום 11.6.20 קיבלתי את הבקשה.

דיון
כידוע, לרשם מסור שיקול דעת רחב בענייני אגרה, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור במסקנותיו (בש"א 8401/19 רפאילוב נ' קירשנבוים (29.12.2019); בש"א 1728/20 פלוני נ' פלוני (11.3.2020)). בעניין שבפני לא מצאתי פגם בהחלטת כב' הרשם המצדיק התערבות במסקנותיו.
על המבקש פטור מתשלום אגרה, הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה וסיכויי ההליך:
"ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ראו: בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, 7.10.2008); ע"א 155/75 פקיד שומה נ' להד פ"ד כט(2) 505, 506 (1975)). כמו כן, עם תשלום האגרה מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים (ראו: בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית פ"ד נט(3) 742 (2005))" (החלטתה של הנשיאה מרים נאור, ברע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, רו"ח (21.9.2010)).
אל מול האינטרס הציבורי, ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד חוקתית. המחוקק איזן בין אינטרסים אלו כאשר קבע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, כי בית המשפט רשאי לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה, מקום בו שוכנע כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה". המדובר בשני תנאים מצטברים ודי שאחד משניהם אינו מתקיים כדי להביא לדחיית הבקשה.
באיזון שבין הנימוקים התומכים בחובת תשלום האגרה לבין זכות הגישה לערכאות יש לשקול את מהות הזכות הנפגעת וכאשר מבקש הפטור מוכיח כי הוא נעדר יכולת כלכלית וכי נפגעה אחת מזכויותיו המובהקות, על בית המשפט להקל על המבקש ולא לדון בבקשתו באופן דווקני (בר"ם 2825/19 פלוני נ' משרד הפנים והאסמכתאות הנזכרות שם (30.5.2019)).
באשר לתנאי הראשון למתן פטור, בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, על מבקש הפטור להציג בפני בית המשפט תשתית עובדתית וראייתית לתמיכה בטענותיו (ר' ע"א 1779/16 בן חמו נ' בנק מרכנתיל בע"מ (17.3.2016)).
כפי שקבע כב' הרשם, מצבו הכלכלי של המערער אינו שפיר, ולא בכדי הותירה המשיבה 3 את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המערער עמד בנטל הנדרש להוכיח כי הוא חסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. גרסתו כי הוא דר רחוב וכי הכנסתו היחידה היא גמלת המל"ל לא נסתרה. כאמור טענת המערער היא כי עיקול הקצבה במלואה הותיר אותו ללא כל הכנסה ויש בכך כדי להשליך על זכותו לקיום אנושי בכבוד. בנסיבות אלו אין מקום לדקדק עם המערער בשאלות כיצד יהיה באפשרותו לממן הליכים משפטיים אחרים ודי בנתונים שפורטו על ידו כדי להביא למסקנה כי המערער עמד בנטל הנדרש.
אף באשר לסיכויי הערעור נראה כי המערער הצביע על סיכוי אפשרי לקבלת הערעור לפחות ביחס לטענותיו בעניין העיקול שהוטל על חשבונו. בהתאם לסעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972, למל"ל זכות קיזוז בגין הסכומים אותם הוא מחויב לשלם כנגד חוב מבקש הגמלאות כלפיו. בהתאם להוראות הפסיקה המדובר בזכות מוגבלת כאשר על המל"ל להותיר לחייב סכום מינימאלי שיאפשר לו קיום בכבוד (בג"ץ 5618/92 לגזיאל נ' לגזיאל (18.3.1993); עב"ל 271/08 ברוכים נ' המוסד לביטוח לאומי (21.5.2009)). כאן המל"ל לא הפעיל את זכות הקיזוז אלא הטיל עיקול על חשבון הבנק וכך בפועל עוקל מלוא סכום הקצבה. פעולה זו הותירה את המערער מבלי אמצעי קיום ויש מקום לבדוק חוקיות פעולה זו, כאשר גם לגירסת הבנק ניתנה למערער האפשרות למשוך חלק מן הגמלאות ואולם גימלה שהופקדה לחשבון המערער כתשלום "חד פעמי" אינה ניתנת למשיכה והעיקול חל עליה. לא למותר לציין כי על אף שהמל"ל צורף כנתבע לתביעה המתבררת בפני בית משפט קמא, לא הוגשה תגובתו לבקשת המערער לצו עשה. אומנם כפי שציין הבנק בתגובתו לא ברור מדוע לא פנה המערער ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה כנגד המל"ל להורות על צמצום העיקול ובמקום זאת הגיש תביעה לצו עשה, ואולם בשלב זה לא ניתן לקבוע כי הערעור חסר סיכוי לחלוטין.
לאור האמור מצאתי לקבל את הערעור ולפטור את המערער מתשלום אגרה.
אין צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תש"פ, 15 יוני 2020, בהעדר הצדדים.