הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ר 51089-05-20

בפני
כבוד ה שופטת חנה קיציס

מערערת

הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר אורי ברעם ואח'

נגד

משיבות
1. LG Display Co. Ltd
ע"י ב"כ עו"ד נדב ויסמן ואח'
2. au oprtonic corporation (פורמלית)
3. chimei corporation (פורמלית)
4. sharp corporation (פורמלית)

פסק דין

ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה (כב' השופטת ש' גלר) מיום 12.5.2020 (בתיק ת"צ 53990-11-13), בה נדחתה בקשת המערערת, ל דון, בשלב זה, בהמצאה שבוצעה למורשה של המשיבה 1 ביום 2.12.13 במשרדיLG הרצליה.
המערערת הגישה בקשה לאישור תביעה ייצוגית על יסוד עילות לפי חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 נגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), נגד Samsung Electronics Co. ltd (להלן: "סמסונג"), ונגד המשיבות הפורמליות, כולן חברות זרות. על פי הנטען בבקשת האישור, המערערת היא עמותה רשומה הפועלת לקידום האכיפה האזרחית בישראל ולעידוד רגולציה יעילה בתחומי הכלכלה והחברה; המשיבה היא קונצרן רב לאומי שבסיסו בקוריאה, מגדולי היצרנים של מסכים דקים, אשר עוסק גם בייצור ומכירת פאנלים למסכים שטוחים. עוד נטען בבקשת האישור כי המשיבות לבקשה (להלן: "הנתבעות") מייצרות פאנלים למסכים שטוחים, המהווים את הרכיב העיקרי במסכים אלו, וכי בינן לבין גופים נוספים התקיים קרטל שביסודו תיאום מחירים רחב היקף של פאנלים למסכים שטוחים מסוג LCD.
ביום 12.3.2014 הגישה המערערת בקשה להכיר בהמצאות שביצעה לנציגי הנתבעות בישראל, על פי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
הדיון בבקשה (בקשה מס' 9) התקיים ביום 15.7.2014, ובסיומו הודיע ב"כ המערערת כך "לאחר ששמענו את דברי ביהמ"ש אנו נמחק את הבקשה שעומדת בפני ביהמ"ש להמצאה לפי תקנה 482 ובכוונתנו להגיש בקשה מתאימה לפי תקנה 500". בהמשך להודעה זו נמחקה הבקשה ללא צו להוצאות. תחת בקשה זו, הגישה המערערת ביום 11.8.2014 בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום לידי הנתבעות, לפי תקנה 500 לתקנות.
ביום 5.9.2014 התקבלה הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום .
המשיבה והמשיבות הפורמליות הגישו בקשות לביטול ההחלטה מיום 5.9.2014. בהחלטת הרשם מיום 6.3.2016 (כב' השופט פורג) התקבלה הבקשה באופן חלקי כך שנדחתה בקשת המערערת להיתר המצאה למשיבה הפורמלית 3 והתקבלה הבקשה להיתר המצאה נגד הנתבעות האחרות.
המערערת הגישה ערעור על ההחלטה אשר נידון במאוחד עם ערעורים שהגישו 3 מהנתבעות כנגד מתן היתר ההמצאה מחוץ לתחום (ע"ר 57451-03-16). ביום 29.12.2016 ניתן פסק הדין במסגרתו נדחה ערעורה של המערערת והתקבלו ערעורי הנתבעות (כב' השופט ר' אמיר).
המערערת הגישה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 29.12.2016 (רע"א 925/17). הבקשה נדחתה ביום 12.11.2018 (כב' השופטת חיות (כתוארה אז)).
ביום 23.8.2017 הגישה המערערת בקשה שניה להכיר בהמצאה שבוצעה למורשה המשיבה על פי תקנה 482 (בקשה מס' 81). המדובר באותה המצאה שבוצעה ביום 2.12.2013 ואשר כאמור כבר נדונה בפני כב' השופט פורג במסגרת בקשה מס' 9, ובסיום הדיון בה נמחקה.
במסגרת הדיון בבקשה זו נדונה תחילה בקשה למחיקת הבקשה על הסף, טענה שנדחתה בהחלטה מנומקת מיום 3.3.2019. לאחר מכן הוגשו תשובות המשיבות לבקשה ותגובת המערערת לתשובות המשיבות. ביום 23.7.2019 הוגשה תשובת המשיבה לתגובת המערערת ובכך נחתמה מערכת התגובות. מסיבה שאינה ברורה לא ניתנה החלטה בבקשה. המערערת מצדה לא עתרה בבקשה למתן החלטה בבקשה 81. ביום 7.2.2018, לאחר שנחתם הסכם פשרה עם המשיבה הפורמלית 2 (להלן: " AU"), הגישה המערערת בקשה שניה, להיתר המצאה לפי תקנה 500, כנגד יתר הנתבעות. הבקשה נדחתה ביום 25.6.2018 על ידי כב' השופט תמיר ונקבע כי ניתן יהיה להגיש את הבקשה שוב לאחר אישור הסכם הפשרה. ביום 20.4.2019 אושר הסדר הפשרה וביום 28.4.2019 הגישה המערערת בקשה (שלישית) להיתר המצאה.
ביום 12.5.2020 קיבלה כב' הרשמת את בקשת המערערת להמציא את כתבי בית הדין מחוץ לתחום המדינה לידי המשיבה וסמסונג, לפי תקנה 500(10) לתקנות, בכפוף לתנאים שונים.
בו ביום נדרשה כב' הרשמת גם לבקשה מס' 81 וקבעה כי נוכח אישור הבקשות הנוספות להיתר המצאה מחוץ לתחום לידי המשיבה וסמסונג, מתייתר בשלב זה הצורך לברר ולהכריע בבקשת המערערת להכרה בהמצאה לידי מורשי המשיבה וסמסונג. עוד נקבע בהחלטה כי מאחר שסוגיית ההמצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500(10) בסיטואציה דומה תלויה ועומדת בהליך ערעור בבית המשפט העליון (רע"א 1152/20 (להלן: "עניין פיליפס")), ככל שיתעורר צורך לאחר הכרעת בית המשפט העליון בערעור להכריע בבקשת המערערת להכרה בהמצאה לידי מורשה, יזומנו הצדדים לבקשה לדיון.
על החלטה זו הוגשה הערעור שבפני.
ביום 22.6.2020 נמחק הערעור נגד סמסונג, בהתאם להסכמת הצדדים.

טענות המערערת
ההחלטה בבקשה להכיר בהמצאה למורשה לפי תקנה 482 ניתנה קרוב ל-3 שנים לאחר הגשתה. בעל דין זכאי כי בית המשפט יפסוק בבקשתו בהקדם ולמצער בזמן סביר.
שגתה כב' הרשמת בקביעתה כי אין לדון בבקשה להכרה בהמצאה לידי מורשה מהטעם שבאותו היום ניתן היתר המצאה לפי תקנה 500. ככל שהיה מקום לדון בבקשה אחת ולעכב הליכים בבקשה השנייה, הרי שהיה מקום לדון בבקשה להמצאה למורשה ולעכב את ההליכים בבקשה לפי תקנה 500. לא היה מקום לעכב את ההחלטה בבקשה לפי תקנה 482 ולבטח לא לעכבה עד לאחר הכרעה בעניין פיליפס.
כב' הרשמת שגתה בקביעתה כי תשוב ותדון בבקשה לפי תקנה 482 רק לאחר ההכרעה בעניין פיליפס, שכן אין כל זיקה בין ההליך הנ"ל לבקשת המערערת.
הואיל והערכאה הדיונית מעולם לא נתנה החלטה בבקשת המערערת לפי תקנה 482 הרי שיש להורות על ביטול החלטת כב' הרשמת ולהחזיר את הדיון לערכאה הדיונית בכדי שתדון בבקשה לגופה.

טענות המשיבה
ההחלטה נשוא הערעור הינה בעלת אופי דיוני אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה, למעט במקרים חריגים. המערערת לא הציגה טעם ראוי לסטייה מהלכה זו ודי בכך לדחות את בקשתה.
בדין קבעה כב' הרשמת כי אין מקום לדון בבקשה לפי תקנה 482, לאור ההלכה לפיה יש לעשות שימוש במסלול הקבוע בתקנה 500 להמצאת כתבי בי-דין למי ששוהה מחוץ לישראל וכתובתו שם ידועה.
בהתאם לכך, שעה שניתן היתר המצאה מחוץ לתחום לפי ס' 500 לתקנות, התייתר הצורך לדון בבקשה להכרה בהמצאה למורשה מכוח תקנה 482. המערערת עצמה טענה כי הבקשה להיתר המצאה לפי תקנה 500(10) היא בקשה חלופית לבקשתה לפי תקנה 482, ולפיכך שעה שניתן היתר המצאה מחוץ לתחום - הדיון בבקשתה העיקרית הפך למיותר. בכך טמון אף היבט של יעילות דיונית. מתן היתר ההמצאה מביא לחסכון בעלויות הכרוכות בבקשה לפי תקנה 482, לרבות עלויות התרגום. בנוסף, ככל שתתקבל הבקשה לפי תקנה 482, ממילא תידרש המערערת לנהל הליך המצאה מחוץ לתחום ביחס למשיבה הפורמלית 4 ומכאן שבית המשפט יידרש לנהל שני הליכי המצאה נוספים.
המדובר בניסיון שני להכיר בהמצאה שבוצעה בשנת 2013 ויש למשיבה ולבית המשפט זכות שלא לשוב ולהיות מוטרדים בהליכי המצאה זו.

דיון

דין הערעור להידחות.
ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בשאלה דיונית מובהקת וזוהי מהות ההחלטה נשוא ערעור זה. כאמור המערערת הניחה בפני כב' הרשמת שתי בקשות, המוקדמת - בקשה לחזור ולדון בבקשה שכבר נדונה ובסופו של יום נמחקה על ידי המערערת , ו המאוחרת- להיתר המצאה לחו"ל. משאושרה הבקשה המאוחרת מצאה לנכון כב' הרשמת לקבוע כי ראשית תידון בקשה זו עד תום ורק אם תיכשל ההמצאה בדרך זו, הרי שאז תידון הבקשה המוקדמת.
ברע"א 627/13 ‏ סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ (19.9.2013) נקבע כי לערכאה הדיונית סמכות לעכב את הדיון בהליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר, המעורר שאלות דומות, אשר תלוי ועומד לפני ערכאה אחרת. תכליתו של כלל זה למנוע ניהולם של הליכי סרק ולחסוך בזמן שיפוטי, ובה בעת למנוע הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. עוד נקבע באותו עניין כי "החלטה בדבר עיכוב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד הינה במהותה החלטה דיונית-ניהולית של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה, למעט במקרים חריגים".
לא מצאתי כי ענינה של המערערת נופל לגדר אותם מקרים חריגים; כב' הרשמת מצאה לקדם את הדיון בבקשה להיתר המצאה משיקולים של יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי, והעדיפה להשלים את הדיון בבקשה שטרם התבררה ואין פסול בשיקולים אלו. לא למותר לציין בעניין זה כי המערערת מאז יולי 2019 לא הגישה כל בקשה לקדם את הדיון בבקשה מס' 81 שהוגשה על ידה עוד בשנת 2017, אלא ריכזה את מאמציה הדיוניים בבקשתה להמצאת התביעה לחו"ל (בקשה מס' 105) ובנסיבות אלו אין לה להלין על סדר העדיפות שנקבע בהחלטת כב' הרשמת, סדר עדיפות התואם את התנהלות המערערת.
המערערת טוענת כי ככל שביקשה כב' הרשמת לדון באחת מבקשותיה, היה מקום לדון בבקשה לפי תקנה 482 ולא בבקשה לפי תקנה 500. יש לדחות טענה זו. הבקשה להיתר ההמצאה הוגשה כנגד כל הנתבעות (למעט AU עמה הגיעה המערערת להסכם פשרה) בעוד שהבקשה לפי תקנה 482 הוגשה נגד המשיבה וסמסונג בלבד. בנסיבות אלה, נראה כי החלטת כב' הרשמת תורמת לייעול ההליך ולהשלמת הליך ההמצאה לכלל הנתבעות.
אומנם, כפי שטענה המערערת, קבלת היתר להמצאת התביעה לחו"ל אינו מונע את מסירת התביעה למורשה בניהול העסקים מטעמה של המשיבה הנמצא בישראל (רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי והאסמכתאות הנזכרות שם (8.3.2011)) ואולם כאמור כב' הרשמת לא פסלה את האפשרות להמציא את התביעה למורשה , אלא קבעה כי בנסיבות שעמדו בפניה על המערערת להשלים את המצאת התביעה על פי תקנה 500. כאמור מסקנה זו אינה משוללת יסוד בנסיבות בהן מדובר בהמצאה נושנה אשר המערערת ביקשה בעבר למחוק אותה ולפעול להמצאת התביעה לחו"ל, וכאשר גם לאחר הבקשה החוזרת, הגישה המערערת בקשה מקבילה להמצאת התביעה לחו"ל. בניגוד לסברת המערערת לא נסתם הגולל על בקשתה ויהיה באפשרותה לשוב ולהידרש לבקשה, אם וכאשר הליך המצאת התביעה מחוץ לתחום לא יצלח.
לאור האמור, הערעור נדחה.
המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ₪.

ניתנה היום, י"ד תמוז תש"פ, 06 יולי 2020, בהעדר הצדדים.