הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ר 41917-05-19

בפני
כבוד ה שופטת חנה קיציס

מערערת

Royal philips Electronic N.V

ע"י ב"כ עו"ד יוסי אשכנזי ואח'

נגד

המשיב בע"ר 41917-05-19

איתי לנואל

המשיבים בע"ר 41956-05-19

  1. דוד מרום
  2. רני מרום

ע"י ב"כ עו"ד אורי ברעם ואח'

פסק דין

לפניי שני ערעורים על שתי החלטות מיום 2.5.19 שניתנו על ידי רשמת בית משפט זה (כב' השופטת מירב בן-ארי). המערערת, חברה הולנדית, הגישה שתי בקשות לביטול היתרי המצאה אל מקום מושבה בהולנד, האחת בתיק ת"צ 10812-11-14 והשנייה בתיק ת"צ 23139-05-16. בקשות המערערת נדחו ומכאן ערעורים אלה, שיידונו במאוחד.
המשיב בע"ר 41917-05-19, מר איתי לנואל (להלן: "לנואל") הגיש תביעה ובקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד מספר נתבעות וביניהן המערערת. על פי הנטען בכתב התביעה , המערערת וחברות זרות נוספות ניהלו בשנים 2010-2004 קרטל בינלאומי, ותיאמו מחירים של כונני תקליטורים. אחת השותפות בקרטל היא חברת LG Electronics Inc (להלן: "LG"). הקרטל הסב לצרכנים בישראל נזקים כגון עליית מחירים ומחסור במוצרים.
בתחילה ניסה לנואל להמציא את התביעה ואת הבקשה לידי הנתבעות לפי תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), אך הדבר לא עלה בידו. בהמשך ניסה לנואל להמציא את התביעה למערערת ול-LG על פי תקנה 482(א) לתקנות.
בכל הקשור למערערת קבע בית המשפט (כב' השופט מ' תמיר) בהחלטה מיום 27.3.19 כי אין מדובר במורשה של המערערת.
בכל הקשור להמצאת התביעה לחברת LG, עתר לנואל ביום 9.5.17 לקבוע כי המצאת התביעה לידיה באמצעות מורשה בהנהלת עסקים מטעמה, חברת LG Electronics Levant Jordan (להלן: "חברת לבנט"), מהווה המצאה כדין. ביום 28.9.17 הגישו לנואל וחברת LG בקשה לאישור הסדר דיוני שבו נקבע בין היתר כי:
"עם אישורו של הסדר זה - המצאת תרגום לאנגלית של כתבי הטענות בתיק שבכותרת לידי משרד הח"מ (עו"ד עופר ארגוב - ח.ק.) תהווה בענייננו המצאה כדין של כתבי בי-דין בישראל לידי המשיבה 1 בתיק שבכותרת (LG - ח.ק.)".
עוד נקבע כי ההסדר הדיוני מייתר את דרישת המשיב להכיר בחברת לבנט כמורשה בהנהלת עסקיה של LG ועל כן התבקש בית המשפט למחוק בקשה זו.
ביום 19.10.17 אישר בית המשפט את ההסדר הדיוני וניתן לו תוקף של החלטה.
לאחר אישור ההסדר הגיש לנואל, ביום 25.4.18, בקשה חדשה למתן היתר המצאה למערערת ולנתבעות הנוספות בתביעה הייצוגית, הפעם, לפי תקנה 500(10) לתקנות. ביום 31.5.18 אושרה הבקשה במעמד צד אחד. ביום 6.1.19 הגישה המערערת בקשה לביטול היתר ההמצאה.
המסד העובדתי בע"ר 41956-05-19 דומה. המשיבים, דוד ורני מרום (להלן: " מרום"), הגישו נגד המערערת ונגד נתבעות נוספות תביעה ובקשה להכיר בתביעתם כייצוגית. בתביעה נטען כי בשנים 2007-1995 הנתבעות ניהלו קרטל בינלאומי ותיאמו מחירים של שפופרות קתודיות. התנהלות זו גרמה למחסור בשפופרות קתודיות ולעליית מחירים של מוצרים שבהם מורכבות שפופרות.
גם בתביעה זו המשיבים ניסו תחילה להמציא את כתב התביעה ואת הבקשה לידי המערערת לפי תקנות 500(7) ו -482 לתקנות וכשלו , ולאחר מכן הגיעו להסדר דיוני דומה עם חברת LG. ההסדר הדיוני קיבל תוקף של החלטה ביום 4.10.17 ולאחריה הגישו המשיבים בקשה חדשה להיתר המצאה לידי הנתבעות על בסיס תקנה 500(10) לתקנות. ביום 23.12.18 הגישה המערערת בקשה לביטול היתר ההמצאה.
בבקשותיה לביטול היתרי ההמצאה, בשני התיקים, טענה המערערת כדלקמן:
כאשר המשיבים הגישו בקשות לפי תקנות 500(7) ו-482 לתקנות, הם גילו דעתם כי לא קיימת עילת המצאה לפי תקנה 500(10).
ההסדרים הדיוניים עם חברת LG לא קבעו כי ההמצאה תבוצע בישראל אלא רק עיגנו את הסכמת LG להתדיין בישראל.
ההסדרים הדיוניים אינם אלא פיקציה ומכל מקום אין בהם כדי לחייב את המערערת.
אין להחיל את לשון תקנה 500(10) לתקנות על נתבע זר שמקום מושבו אינו בישראל.
לפי שיטת המשיבים ניתן לתבוע את נזקי הקרטל במלואם מחברת LG, לפיכך המערערת ויתר הנתבעות אינן בגדר בעל דין דרוש לתביעה.
יש לבטל את היתר ההמצאה מחמת השתק, מניעות, התיישנות ושיהוי.
קיים קושי משפטי בניהול תובענה ייצוגית שעניינה הסדר כובל שנעשה מחוץ לתחומי המדינה, ושעילתה מעוגנת בדיני ההגבלים העסקיים הישראליים.

החלטות הרשמת
נדחו הטענות המקדמיות בדבר התיישנות, השתק, מניעות ושיהוי.
נקבע כי ההסדרים הדיוניים בשני התיקים התייחסו לביצוע המצאה ל- LG בישראל, ויצרו מציאות שבה ניתן לרכוש סמכות בינלאומית כלפי המערערת. אין מדבר בפיקציה או בהסדר מלאכותי. למערערת אין זכות מוקנית לכך שלא תבוצע המצאה בישראל לאחד הנתבעים בכל אחת מדרכי ההמצאה המנויות בתקנות.
תקנה 500(10) אינה מגבילה את עצמה לנתבע ישראלי אלא עוסקת גם בהמצאת התביעה לנתבע זר שמקום מושבו אינו בישראל, ובלבד שהתובע ימציא לו את התובענה כדין בישראל. ככל שעלה בידי התובע לעשות כן, אזי בית המשפט בישראל קונה סמכות שיפוט גם ביחס לשאר הנתבעים הזרים.
המערערת כמי שהיתה צד להסדר הכובל היא בעל דין נכון ודרוש.
המשיבים הצביעו על עילת תביעה רצינית.
שאלת הדין החל על התביעה וביתר דיוק השאלה האם ניתן להחיל את הדין הישראלי בעניין הגבלים עסקיים על הסדר כובל שנעשה בחו"ל, אינה צריכה להתברר במסגרת שאלת ההמצאה לחו"ל ותקנה 500(10) אינה האכסניה המתאימה לברור שאלה זו. בכל מקרה הדין החל לכשעצמו, אינו שיקול מכריע לעניין היתר ההמצאה. גם אם חל על התובענה דין זר אין בכך כדי לשלול את ההתדיינות בישראל.
ישראל היא הפורום הנאות לדיון בתביעה ואף המערערת לא הצביעה על פורום מתאים יותר. צד להסדר כובל צריך לצפות כי הוא עשוי ליתן את הדין על מעשיו במקום שבו ההסדר גרם לנזק.

טענות הצדדים בערעור
טענות המערערת
המערערת טוענת כי אמנם אין פסול בהסכמה הדיונית בין המשיבים ובין חברת LG, אולם הסכמה זו מוגבלת למערכת היחסים שביניהם. אין בכוחה של הסכמת הצדדים כדי לקבוע שההמצאה לחברת LG הזרה, תיחשב המצאה כדין בישראל ותהפוך את הנתבע הזר לכזה שמסירה לידיו, מאפשרת המצאה לנתבעים זרים אחרים שאינם צד להסכמה.
רק מסירת כתבי טענות לנתבע במהלכה הרגיל של התביעה מקנה לפורום הישראלי את סמכות השיפוט כלפי הנתבעים האחרים. בענייננו, סמכות השיפוט כלפי LGלא נקנתה מכוח מסירה "רגילה" של כתבי הטענות לידי LGאלא מכוח הסכמה נקודתית שלה להתדיין בישראל. מסירה זו אינה אלא המצאה מלאכותית שאין לראות בה מקור לרכישת סמכות שיפוט בינלאומית.
תקנה 500 מבקשת להבטיח קיומה של זיקה מספקת לישראל, זיקה שיש בה כדי להצדיק את הטלת מרותו של בית המשפט הישראלי על הנתבע הזר. לפיכך יש לפרש את הוראות התקנה בצמצום, ובמקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש המיטיב עם הנתבע הזר. כלל זה תקף ביתר שאת לגבי תקנה 500(10) שלגביה נפסק כי על בית המשפט להפעיל אמות מידה מחמירות יותר מאמות המידה המקובלות ביחס לתקנות המשנה האחרות של תקנה 500.
אין להפוך את סוגיית סמכות השיפוט הבינלאומית ל"סחורה" בידי בעלי הדין ואין לאפשר לבעלי הדין להחליף ביניהם טובות הנאה תוך כפייה על הנתבעים הזרים להתדיין בישראל.
יש להורות על ביטול היתר ההמצאה מחמת השיהוי הבלתי סביר בהגשת בקשת היתר ההמצאה וזאת בהתאם לתקנה 501(ב) לתקנות. היה על הרשמת ליתן למועד הגשת הבקשה משקל מכריע, במיוחד על רקע הזהירות שיש לנקוט במתן היתר המצאה לחו"ל. המסקנה המתחייבת היא שנפל שיהוי כבד בהגשת הבקשה.
היה על הרשמת להכריע בשאלת תחולתו של הדין הישראלי על התובענה ולקבוע כי הדין הישראלי אינו חל. המשיבים לא טענו מה הדין הזר החל ולפיכך לא עומדת להם עילת תביעה אישית כנגד המערערת.
התביעה הוגשה נגד חברות זרות ביחס למעשים שבוצעו מחוץ לישראל כאשר כל העדים והראיות הרלוונטיים לבירור התביעה נמצאים גם הם בחו"ל. בנסיבות אלו הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לבירור התביעה.

טענות המשיבים
ההמצאה ל- LGבישראל נעשתה כדין. LG הסכימה להתדיין בישראל ואף בוצעה לה המצאה בישראל על פי תקנה 477 לתקנות.
לאחר שבוצעה מסירה לחברת לבנט כמורשה של LGעל פי תקנה 482, שקלה LG את צעדיה והעדיפה לוותר על ההתדיינות המשפטית לטובת הסדר דיוני, לפיו ההמצאה לידיה תיעשה באמצעות בא-כוחה בישראל.
LG הייתה ציר מרכזי בקרטל. היא צורפה לתביעה כצד דרוש וחיוני. אין כל יסוד לטענת המערערת כאילו ההסדר הדיוני הוא הסדר פיקטיבי או מלאכותי.
את טענת השיהוי יש לבדוק בפרספקטיבה של ניסיונות ההמצאה לחו"ל. המשיבים לא שקטו ולא נחו, אלא פעלו ללא לאות, כדי להמציא את התביעה לידי המערערת ללא שיהוי.
הדין הישראלי חל כל אימת שנמכרים בישראל מוצרים, שמחירם נקבע על ידי צדדים זרים בחו"ל תוך תיאום פסול ביניהם. נקודת המבט בשאלת הדין החל היא נקודת מבטו של המשק הישראלי ולא נקודת מבטם של חברי הקרטל. עמדת המערערת בשאלת הדין החל, מקנה הגנה למעוולים הגורמים לנזקים גדולים במדינות קטנות. די בכך שלקרטל הבינלאומי יש "זיקה ברורה" לישראל כדי להחיל עליו את החוק הישראלי. במקרה דנן, הקרטל פגע בציבור הצרכנים בישראל באופן ישיר ומשמעותי, והיה על המערערת לצפות פגיעה מעין זו.
ישראל היא הפורום היחיד והבלעדי שאליו ניתן לזמן את המשיבות. אין פורום אחר שבו אפשר לריב את ריבו של הצרכן הישראלי.

דיון
תקנה 500(10) לתקנות מתירה להמציא כתבי בי דין אל מחוץ לתחום המדינה כאשר:
"האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד בעל דין אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
תקנה 500(10) היא "סעיף סל" וככזו יש לעשות בה שימוש זהיר ומדוד ו"להיזהר בעניין זה מפני פריצת הגבולות ומפני ערבוב היוצרות בין בעל דין דרוש בעל חבות עצמאית, ובין עד או מקור מידע חיוני בנסיבות התובענה" (רע"א 6403/14 שירות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' Whirlpool Eurpe S.R.L Italy, פסקה 19 (07.01.2015)).
את הבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, לפי תקנה 500(10), יש לבחון במספר שלבים: בשלב הראשון יש לבדוק אם התקי ימו תנאי התקנה והוכחה עילת ההמצאה, קרי האם התובענה נגד בעל הדין האחר הוגשה כהלכה; האם התובענה הומצאה לנתבע בתחומי מדינת ישראל כדין; והאם בעל הדין הזר הוא צד דרוש ונכון בתובענה. מידת ההוכחה הנדרשת לגבי קיום עילת המצאה נמוכה מ"מאזן ההסתברויות".
בשלב השני יש לבחון האם יש בידי התובע "תביעה הראויה לטיעון". בפסיקה נקבע כי מידת ההוכחה הנדרשת לעניין זה, נמוכה אף מזו הנדרשת להוכחת עילת ההמצאה. היה וכל התנאים הנ"ל מתקיימים, בית המשפט רשאי, אך לא חייב, להתיר את המצאת התביעה לחו"ל. הסמכות להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של ישראל, היא סמכות שבשיקול דעת. השיקול המרכזי הוא נאותות הפורום הישראלי. בגדר שיקול זה יש לבחון בין היתר את הדין החל על הסכסוך; נגישות הצדדים לראיות; יעילות ההליך; שיקולי צדק ועוד (רע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה (21.4.2013); ע"א 9725/04‏ ‏אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' ‏ CAE Electroics Ltd (4.9.2007)).

עילת ההמצאה
במוקד הערעורים שבפניי ניצבת השאלה האם הסכמה דיונית בין המשיבים ובין נתבע זר, לפיה כתב התביעה יימסר בישראל לידי ב א כוחו של הנתבע הזר, נחשבת להמצאה כדין בתחומי ישראל לצורך קבלת היתר המצאה מחוץ לתחום נגד נתבעים זרים שאינם שותפים לאותה הסכמה דיונית. במילים אחרות האם מסירה כזו ממלאת אחר התנאי הקבוע בתקנה 500(10) שלפיו התביעה הומצאה כדין לפחות לנתבע אחד בתחום המדינה.
ראשית יש לדחות את טענת המערערת כי לא היה מקום לפעול על פי תקנה 500(10) לאחר שפעמיים נכשלו המשיבים בניסיונם להמציא למערערת את התביעה בדרכים אחרות.
לטעמי, לא ניתן לכבול את המשיבים לדרך המצאה אחת או למספר מוגבל של ניסיונות המצאה. אם בשמי ההליך הדיוני "הסתדרו הכוכבים" ונקרתה בפני המשיבים הזדמנות להמציא את כתב התביעה לידי אחת הנתבעות בתחומי ישראל, הרי שאין כל פסול בכך שהמשיבים ישתמשו בהמצאה זו כיתד להמצאת התביעה לנתבעות הנוספות, הפעם בדרך אחרת.
המערערת סבורה כי תנאי תקנה 500(10) בכלל, והתנאי הדורש המצאה כדין בישראל בפרט, לא התמלאו. לשיטתה יש להצביע על זיקה מהותית בין הנתבע שהתביעה נמסרה לידיו ובין מדינת ישראל. המערערת סבורה כי בענייננו לא מתקיימת זיקה שכזו, מאחר שמדובר בנתבעת זרה.
יש לדחות טענה זו; המערערת קוראת לתוך התקנה את מה שלא נאמר בה. התקנה קובעת כי ההמצאה לבעל הדין האחר תבוצע בתחום מדינת ישראל. היא אינה דורשת זיקה מהותית למדינה. לפיכך, אין מניעה כי המצאה בישראל לנתבע זר היא שתקנה את הסמכות הבינלאומית.
גם לשון התקנה תומכת בפרשנות זו, שכן על פי לשונה: "תובענה שהוגשה כהלכה נגד בעל דין א חר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". הדיבור "בתחום המדינה" מתייחס לפועל "שהומצאה" ולא לבעל הדין. רוצה לומר אין דרישה כי בעל הדין יהיה ישראלי, אלא רק כי ההמצאה תיעשה כדין ובתחום ישראל.
כידוע, מסירת כתב תביעה בישראל לידי נתבע זר מקנה לפורום הישראלי סמכות שיפוט:
"סמכות השיפוט של בית המשפט נובעת מהמצאת כתב התביעה לידי הנתבע, בין בתוך המדינה ובין מחוצה לה. כל אימת שכתב התביעה הומצא במדינה, כוח השיפוט נתון בידי בית המשפט המקומי, יהא אשר יהא מקום מושבו של הנתבע; הרעיון הגלום בשיפוט הוא רעיון הריבונות, המשתרעת על שטח המדינה, בשטח זה חל השיפוט הישראלי כאחת משלוחות הריבון. כאשר בוצעה המצאה כדין, בית המשפט קונה לו סמכות בינלאומית לדון בתביעות ובבקשות לצוים זמניים מכוח העיקרון של המשפט הבינלאומי הפרטי, שלפיו יש לבתי המשפט בישראל סמכות בינלאומית על נתבע ה"נמצא" בישראל" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 76 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).
כאמור לעיל, מתקין התקנות לא הגביל את המסירה על פי תקנה 500(10) לבעל דין שמקום מושבו בישראל, ועל כן גם מסירה לנתבע זר, בין אם לנתבע גופו שעה שהוא נמצא בישראל ובין אם לידי מורשה מטעמו בישראל, מאפשרת להמציא את התביעה לנתבע זר אחר, ובלבד שהוא בעל דין נכון או דרוש.
אני דוחה את טענת המערערת כאילו מדובר בהסדר מלאכותי שמטרתו היא קניית סמכות שיפוט, וכי אין לאפשר שימוש בו לצורך המצאת התביעה לחו"ל. מקובלת עליי עמדת המשיבים לפיה לאחר שהתביעה הומצאה לידי מי שנחזה כמורשה LG בישראל, ונוכח הסיכון כי ייקבע שהמסירה בישראל בוצעה כדין, הסכימה LG כי כתב התביעה יימסר לידי ב"כ בישראל.
בנסיבות אלו וכפי שקבעה הרשמת, אין פסול בבחירתה של LG להימנע מדיון בשאלת המורשה ולמנות בא כוח אליו תבוצע המסירה ואין בהסדר זה סממנים של אי חוקיות.
לא למותר לציין כי אין כל פסול בהסדר דיוני ואפילו במסגרת הסדר פשרה הכולל מסירה מותנית בישראל על מנת לאפשר המצאה לנתבעים זרים. כך בת"צ 53990-11-13 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ' AU Optronic Corporation (20.4.2019) , לאחר קבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בשאלה זו, אושר הסכם פשרה שאחת ממטרותיו הייתה המצאה בישראל לידי נתבעת זרה כדי שניתן יהיה להפעיל את תקנה 500(10) ולהמציא את התובענה לידי נתבעות זרות אחרות. כפי שנקבע שם, מדובר בדרך חוקית שאין בשימוש בה כל פסול (ראו בדומה הדיון בת"צ 42389-01-16 זילברברג נ' Panasonic Corporation (28.2.2019) ).
לסיכום, לשון התקנה אינה מגבילה את מסירת התביעה בישראל לנתבע ישראלי דווקא, וניתן לקנות סמכות גם באמצעות מסירה בישראל לנתבע הזר. ההסכם שנערך בין LG ל משיבים אינו מלאכותי, לא דבק בו כל פסול, ולפיכך אין בו כדי להפוך את הסכמת הצדדים ל"סחורה" או לטובת הנאה.
מכאן לשאלה האם המערערת היא "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון" בתובענה שהוגשה כהלכה. בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465 (2004), שאלה זו נבחנת לפי תנאי תקנה 22 לתקנות. בהתאם לכך, אין צורך בחפיפה מלאה בין עילות התביעה נגד המערערת ובין העילות כנגד LG, אלא די בקיומה של שאלה משותפת. בעניינו, השאלה המשותפת היא קיומו או אי קיומו של קרטל. ברי כי כל שותף לקרטל הנטען הוא בעל דין נכון ודרוש.
הדרישה כי התובענה תוגש כהלכה כנגד בעל הדין האחר מתקיימת גם כן; בע"א 481/84 אטלנטיק, חברה לדיג וספנות בע"מ נ' astilleros y. Talleres del noroeste s.a, פ"ד מב(3) 102 (1988), נקבע כי יש לבחון את שיקולי הגשת התביעה נגד בעל הדין האחר, ואם ימצא כי התביעה נגדו היא תביעה שולית שהוגשה רק כדי לפתוח פתח לצירוף הנתבע הזר, יהיה מקום לדחות את בקשת ההמצאה. במקרה שלפניי, טענות המשיבים מופנות נגד כל משתתפי הקרטל, ו-LG בתוכם. ברי אפוא כי היא איננה נתבעת שולית וכי צירופה לתביעה נעשה כהלכה.
המערערת טוענת כי היה מקום לדחות את הבקשה מחמת שיהוי בהגשתה. היא מפנה לתקנה 501(ב) לפיה:
"בית המשפט או הרשם רשאי שלא להיעתר לבקשה לפי תקנת משנה (א) אם ראה מנסיבות הענין שהבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר; לא נעתר בית המשפט לבקשה, רשאי הוא למחוק את התביעה נגד בעל הדין שלא הומצא לידו כתב בי-דין".
לטענת המערערת תקנה זו מבטאת את החשיבות המיוחדת שביקש מתקין התקנות להעניק למועד ההמצאה אל מחוץ לתחום, וזאת על רקע הזהירות בה יש לנקוט בהליך זה. את טענת השיהוי יש לבחון בפרספקטיבה של רכישת סמכות בינלאומית על מגוון השיקולים הכרוכים בכך. בחינה זו מביאה למסקנה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר.
יש לדחות טענה זו; אין לבחון את שאלת השיהוי בהגשת הבקשה רק ביחס למועד הגשת התביעה, אלא בעיקר על פי התנהלות התובע מאז הגשת התביעה. רק אם ישב התובע באפס מעשה, ולא עשה דבר לשם המצאת תביעתו, ניתן יהיה לקבוע כי בקשתו הוגשה בשיהוי:
"...אכן, בדיקת האיחור אינה נעשית באופן אריתמטי, ולפיכך נקבע בבר"ע 210/81 הנ"ל, כי איחור של קרוב לשנתיים אינו איחור בלתי סביר. אולם שם לא נקט התובע חוסר מעש במשך תקופה זו, ופתח בהליכים שונים, אלא שלא עלה בידו לקבל היתר נכון, עקב טעויותיו בזהות הנתבעת, ועקב תקלות בהמצאת כתבי בי-דין בשפה הגרמנית. במקרה שלנו אין למשיב, כאמור, כל הסבר של ממש לאיחור בהגשת הבקשה" (ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 553 (1990)).
בענייננו, המשיבים פעלו להמצאת התביעה והבקשה לידי המערערת מיום הגשתה, וזאת במגוון מסלולים, על כן יש לדחות את טענת השיהוי.

תביעה הראויה לטיעון ושאלת הדין החל
המערערת טוענת כי היה על הרשמת להכריע בשאלת הדין החל על התביעה וכי יצאה שגגה תחת ידה כאשר לא עשתה כן. המערערת מסבירה כי תחולת דיני ההגבלים העסקיים היא טריטוריאלית ואילו הקרטל הנטען פעל מחוץ לשטח ישראל. בנסיבות אלו היה על המשיבים להוכיח את הדין הזר החל על התובענה ומשלא עשו כן אין תוחלת לתביעתם. בהקשר זה טוענת המערערת כי גם אם הדין הזר היה מוכח לא ניתן היה לנהל את התביעה שכן בהתאם להוראות פרט 4 לתוספת השניה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ניתן להגיש תביעה ייצוגית בעילה הגבלית רק על פי הוראות חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988.
גם טענה זו יש לדחות; לטעמי, לא היה מקום, וודאי שלא היה הכרח, להכריע בשאלת הדין החל במסגרת הדיון בבקשה לביטול היתר ההמצאה. שאלת ברירת הדין היא שאלה נפרדת משאלת הסמכות הבינלאומית.
בע"ר 57451-03-16 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ'AU Optronic Corporation, פסקה 22 (29.12.2016) נקבע כי אין זהות בין תחולת החוק הישראלי ובין תחולת השיפוט הישראלי שכן:
"מדובר בשתי סוגיות נפרדות זו מזו, למרות קשרי הגומלין ביניהן. השיקולים שביסוד קביעת תחולתם של חוקים מהותיים אינם זהים לחלוטין לשיקולים הנוגעים להחלת שיפוט על נתבע זר. אפשר שלא תהיה הרמוניה מלאה בין השניים, למרות קשרי הגומלין. לעניין זה ראו: ע"א 65/88 אדרת שומרון נ' הולינגסוורת (22.8.90).
אפשר שבית משפט ישראלי יקנה סמכות על נתבע זר (בין לפי תקנה 500, ובין מכוח מסירה בתוך תחום השיפוט), והדין שיחול על התביעה נגדו יהא דין זר. ואפשר גם, שהחוק הישראלי המהותי יחול על תביעה מסוימת, אך לא ניתן יהא לקנות סמכות שיפוט ישראלית על נתבע זר מסוים באותה תביעה".
קביעה זו אושרה ברע"א 925/17 ‏הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ' ‏ AU Optronic Corporation (31.7.2017).
כאמור, מידת ההוכחה הדרושה בכל הקשור לקיומה של "תביעה הראויה לטיעון", קטנה אף מזו הנדרשת להוכחת עילת ההמצאה. כל שנדרש מהמשיבים הוא להראות כי קיימת אפשרות להחלת הדין הישראלי, וזאת הם עשו כפי שמפורט בהרחבה בהחלטת הרשמת. לא נפלה טעות במסקנתה כי סוגיית הדין החל כרוכה בבירור טענות עובדתיות שהדיון בפניה אינו האכסניה הראויה לבירורן. שאלת זהות הפורום אינה קשורה לשאלת הדין החל על הסכסוך. המותב שידון בתביעה הוא זה שיקבע את כללי ברירת הדין. ההכרעה בשאלה זו מקדימה את המאוחר ועל כן הוא מיותרת.

הפורום הנאות
התחנה האחרונה בדיון היא שאלת נאותות הפורום הישראלי לדון בתביעה. על המשיבים מוטל הנטל להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנכון והראוי לדון בתביעה:
"שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הבלתי נאות. תחילה יש לבחון האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול הנסיבות של המקרה. כלומר, יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים, אליו מובילות "מירב הזיקות" הרלוונטיות (ראו רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limite (30.8.2009); רע"א 10250/08 קציב נ'ZAO raiffeisenbank (18.3.2010)); שנית יש לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; שלישית יש לשקול שיקולים ציבוריים, ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה (ראו והשוו רע"א 2737/08 דלעיל) "
(רע"א 7342/11 ‏ כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ‏INCOMACS LTD, פסקה 5 (2.8.2012)).
עם התקדמות הטכנולוגיה והגלובליזציה פחת מעמדה של שאלת נאותות הפורום:
"...ככל שהגלובליזציה חודרת ליומיום העסקי והמשפטי, בשעה שצדדים שונים ביבשות שונות משתמשים בערוצי תקשורת אלקטרוניות ובאינטרנט באופן שוטף לניהול פעילותם, ושעה שאנשי עסקים מנהלים את עסקיהם בצינורות אלה ומצודתם פרושה ממקום מושבם על פני יבשות, תוך הסתייעות במסע בן יום ויומיים למדינות אחרות, יש מן ההגיון שבגישה הנוטה להמעיט במשקלה של טענת הפורום הלא נאות "
(רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P נ' טכנו הולד אחד בע"מ, פסקה ה(7) (11.4.2005)).
רק במקום בו יימצא כי הזיקות המהותיות לפורום הזר עולות במובהק על הזיקות לישראל, יחליט בית המשפט הישראלי כי למרות שהוא מוסמך לדון בתביעה, הוא אינו הפורום הנאות.
המערערת אינה מצביעה על פורום טבעי אחר, אלא טוענת "רק לא בישראל". מסקנת הרשמת כי הזיקה המהותית ביותר בקשר להשפעתו של ההסדר הכובל על השוק הישראלי היא לבית המשפט בישראל, נכונה.
כפי שקבעה הרשמת קשה לקבל קיומה של "ציפיה סבירה" בקשר להסדר כובל אך מכל מקום צד להסדר שכזה צריך לצפות שתביעה נגדו עשויה להתברר במדינה שבה נגרם הנזק.
באשר לאינטרסים הציבוריים הרלוונטיים, דומה כי יש עניין אמיתי לדון בתובענה בבית משפט ישראלי, שכן הנזק מושא התובענה נגרם בישראל.
כחלק מבדיקת נאותות הפורום, יש להתייחס לשאלת הדין החל. מקום בו הדין החל הוא הדין הזר, עשוי הדבר להכביד על בירור התביעה. עם זאת אין מדובר בשיקול בלעדי ואף לא בכזה שיש בו כדי להכריע את הכף בשאלת נאותות הפורום (ראו מיכאיל קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית 157 (2002)), על כן גם אם הייתה מתקבלת עמדת המערערת בעניין הדין החל, לא היה בכך כדי לשנות מן המסקנה כי בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה.
לאור האמור לא מצאתי כי האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור ובאופן מובהק לפורום הזר, ועל כן יש לדחות את הטענה כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.
לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב במסקנת הרשמת כי יש לדחות את בקשות המערערת לביטול היתר ההמצאה.
המערערת תישא בהוצאות המשיבים - בסך של 5,000 ₪ למשיבים מרום ו-5,000 ₪ למשיב לנואל.

ניתן היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.