הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ר 30392-02-19

בפני
כבוד ה שופטת חנה קיציס

מערער

אהרון אסרף

נגד

משיבים

1.היועץ המשפטי לממשלה
2.פסיכיאטר מחוז המרכז מ.לבן
3.לשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן
4.מנהל בית חולים לב השרון ד"ר שמואל הירשמן

פסק דין

ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה, כב' השופטת מירב בן-ארי, מיום 3.2.19 (בתיק עת"מ 72854-01-19), אשר מחקה עתירה מנהלית שהגיש המערער.
המערער הגיש עתירה מנהלית נגד המשיבים, לקבלת מסמכים רפואיים מהמרכז לבריאות הנפש לב השרון (להלן: "מרכז לב השרון") ומהפסיכיאטר המחוזי במחוז מרכז; צווי בית משפט בתיק פלילי שנוהל כנגדו בבית משפט השלום בת"א; וכן הבהרות לבדיקות שבוצעו לו. בד בבד הגיש המערער בקשה למתן פטור מתשלום אגרה.
ביום 29.1.19 ניתנה החלטת כב' הרשמת, במסגרתה הובהר למערער כי מאחר שניתן צו כינוס לנכסיו, לא ניתן לדון בעתירה ללא אישור של בית משפט של פשיטת רגל להגשתה. אשר לפטור מאגרה, ובכפוף לאישור כנ"ל, הורתה כב' הרשמת כי ככל שהמערער מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, עליו להגיש אסמכתא לזכאותו לפטור מאגרה, וככל שאינו מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, עליו להגיש בקשה המלווה בתצהיר ובאסמכתאות.
ביום 31.1.19 הגיש המערער בקשה להבהרת ההחלטה מיום 29.1.19.
בהחלטת נוספת, מיום 3.2.19, ציינה כב' הרשמת כי נוכח בקשת המערער מיום 31.1.19, היא עיינה בעתירתו, וכי העתירה אינה ברורה. צוין כי על פני הדברים, עתר המערער לקבל מסמכים הקשורים לבדיקה בחדר מיון וצווים בעניינו שניתנו בבתי משפט, ונקבע כי המבוקש אינו נופל בגדר הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. עוד הובהר כי לצורך קבלת מסמכים בעניינו על המערער לפנות למוסד הרפואי - ככל שמדובר במסמכי בית חולים, או לתיק בית המשפט שדן בעניינו - ככל שמדובר במסמכים מהתיק. בנסיבות העניין הורתה כב' הרשמת על מחיקת העתירה.
על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.
לטענת המערער הוא פנה למרכז לב השרון ולא קיבל מענה, וכן קיבל מענה מהפסיכיאטר המחוזי אך התגובה אינה תואמת את האסמכתאות שבידיו. בנוסף, חזר על בקשתו לקבל הבהרות לאסמכתאות שונות המצויות בידיו וכן הלין על החלטות שונות שניתנו בתיק הפלילי.
המשיבים טוענים כי יש לדחות את הערעור מהטעמים הבאים:
בדין נקבע שהעתירה אינה ברורה שכן העתירה אינה עומדת בתנאי תקנה 5 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים ( סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: תקנות עניינים מנהליים"), המורה על הפרטים שיש לכלול בכתב עתירה. המערער לא צירף לעתירתו את ההחלטה המנהלית הנתקפת, ככל שישנה, לא ביסס את עילת העתירה ואת מקור הסמכות של בית המשפט לדון בה, ולא ברור מהם הסעדים המבוקשים על ידו.
בדין נקבע כי העתירה הוגשה בחוסר סמכות עניינית, שכן המערער לא פירט בכתב העתירה את מקור הסמכות של בית המשפט לדון בעתירה, כנדרש על פי תקנה 5(3 א) לתקנות הנ"ל.
בכל הנוגע לבקשת המערער לקבלת הסברים והבהרות לגבי הטיפול הרפואי שניתן לו, הרי שאין מדובר בנושא המצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לס' 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק עניינים מנהליים"), והתוספות לחוק.
בכל הנוגע לבקשת המערער לגלות לו מסמכים ממרכז לב השרון ומלשכת הפסיכיאטר המחוזי, יש לדחות בקשות אלו מחמת היעדר סמכות עניינית. המדובר במידע שניתן לקבלו מכוח ס' 18 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 ולחילופין מכוח ס' 35(יא) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. בקשה לקבלת מידע רפואי מכוח החוקים הנ"ל אינה נמנית על העניינים המסורים לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
ככל שהמערער ביקש לקבל את המידע המבוקש מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), לוקה העתירה באי מיצוי הליכים. בפסיקה נקבע כי טרם הגשת עתירה לפי חוק חופש המידע, יש להגיש בקשה לרשות הרלוונטית. בענייננו המערער לא ערך פנייה כאמור, אך כלל בעתירתו גם סעדים לקבלת המידע.
כידוע, לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור במסקנותיו ( בשג"ץ 8524/18 ‏‏קבוצת איגרא בע"מ נ' משרד התיירות (12.12.2018); בש"מ 6614/17 קפלן את לוי בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (03.09.2017)).
איני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת, כפי שיפורט להלן.
תקנה 5( ב)(3א) לתקנות עניינים מנהליים מורה כי כתב עתירה מנהלית יכלול " פירוט מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית משפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה, לרבות הוראות החיקוק המסמיך שלפיו התקבלה החלטת הרשות שנגדה הוגשה העתירה, והפרט שבתוספת הראשונה לחוק שלפיו מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניין זה"; המערער לא פירט בכתב העתירה שהגיש את הפרטים האמורים, כנדרש בתקנה, ובכך לא עמד בתנאים הפרוצדוראליים להגשתה. יובהר, כי גם אם הייתה ניתנת למערער האפשרות לתקן את כתב העתירה ולכלול את הפירוט הנדרש לא היה בכך לסייע לו שכן ממילא אף מבחינה מהותית דין העתירה להימחק הואיל והסעדים להם עתר, אין מקומם במסגרת הליך מסוג זה, וזאת כמפורט להלן.
ס' 5 לחוק עניינים מנהליים קובע מהם העניינים בהם מוסמך לדון בית המשפט לעניינים מנהליים. ההוראה הרלוונטיות לענייננו קבועה בס' 5(1) לחוק זה, הקובע כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות ( להלן – עתירה מינהלית)"מיום 8.8.2005 .
המערערתיקון מס' 15ס"ח תשס"ה מס' 2020 מיום 8.8.2005 עמ' 738 (ה"ח 77 ) עתר לקבל הסברים והבהרות בנוגע לבדיקות שונות שבוצעו לו ובנוגע לאשפוזו במרכז לב השרון. עתירה שכזו אינה עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה ואינה עתירה בעניין המנוי בתוספת הראשונה.
עוד עתר המערער לקבלת מסמכים רפואיים ממרכז לב השרון ומסמכים מלשכת הפסיכיאטר המחוזי במחוז מרכז. ס' 18 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1991, קובע כי מטופל זכאי לקבל ממוסד רפואי מידע רפואי; ס' 35(יא) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, קובע כי חולה זכאי לקבל מידע רפואי בנוגע למצבו, אשר יימסר לו בהתאם לשיקול הדעת של הרופא המטפל. אף עתירה הנוגעת לקבלת מידע מכוח החוקים הנ"ל, אינה נכללת בתוספת הראשונה לחוק. כך אף באשר לקבלת צווים מתיק בית משפט.
מכאן, שעתירת המערער אינה מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, שכן הסמכות מוקנית מכוח הוראות חוק עניינים מנהליים בלבד. יפים לעניין זה דברי כב' השופט עמית בעע"מ 3309/11 קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד (6.1.2013):
"הסמכות העניינית בבתי המשפט לעניינים מינהליים נקבעת בעיקר לפי העניין הנדון, על פי רשימת נושאים שנקבעו בחוק וכאשר אחד הצדדים הוא " רשות" כהגדרתה בחוק...
מכאן, כי הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים תחומה בד' אמותיו של החוק המסמיך, ובהעדר הסמכה מפורשת, הסמכות השיורית מסורה לבתי המשפט האזרחיים. המחוקק לא התכוון לנגוס בסמכויות הערכאות האזרחיות הרגילות, אלא לשמור על ייחודו של המשפט המינהלי, שאיננו ענף של השיפוט האזרחי. מכאן הצורך להציב קו גבול ברור בין השניים, גם אם התיחום בין שני הדינים קשה להבחנה..." [ ההדגשות שלי – ח.ק.]
לפיכך, בדין קבעה כב' הרשמת כי המבוקש בעתירה אינו נופל בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. בנסיבות בהן עתירת המערער אשר אינה מקנה כל סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים, הרי שלא נפלה שגגה בהחלטתה למחוק את העתירה.
אף לפי ס' 2 לתוספת הראשונה לחוק עניינים מנהליים, שעניינו החלטה של רשות לפי חוק חופש המידע, עתירת המערער אינה מקנה סמכות לבית המשפט לעניינים מנהלים. חוק חופש המידע קובע הוראות שונות באשר לקבלת מידע מרשות ציבורית, ובכלל זה הגשת בקשה בכתב לממונה באותה הרשות על העמדת מידע לציבור ( ס' 7 לחוק). ס' 17 לחוק זה קובע כי עתירה על החלטת רשות ציבורית לפי החוק, תידון בבית משפט לעניינים מנהליים. בענייננו, המערער לא צירף לעתירתו פניות בכתב לממונים הרלוונטיים בהתאם לחוק הנ"ל ומכאן שאין בידו כל החלטה מטעם רשות זו או אחרת בנוגע לקבלת המידע המבוקש, אשר נגדה הוגשה עתירתו. יוער כי המערער צירף לעתירתו דו"ח תנועות מתקופת מאסרו שנשלח לו מקצינת חופש המידע בשירות בתי הסוהר, כמענה לבקשתו ( נספח ה1 לעתירה) ומכאן שהמערער מודע להליכים הנדרשים לצורך קבלת מידע מכוח החוק הנ"ל, אך לא פעל בכדי למצות הליכים אלו בכל הנוגע למידע המבוקש בעתירתו שנמחקה.
אשר למידע המבוקש ממרכז לב השרון, בדיון שהתקיים בפני ציין המערער כי " נכון שהיום יש לי את כל המסמכים, חוץ מתיק רפואי מ-27.9.12 עד 31.10.12 " (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 23). להודעת הערעור צירף " אישור קבלת סיכום מחלה" מהמרכז הרפואי מיום 11.2.19, החתום על ידו, בו צוין כי הוא מאשר קבלת המידע הרפואי מתוך הרשומה הרפואית שלו ( נספח ו' להודעת הערעור). יוער כי המסמך מסויג בכתב יד באופן שהמילה " סיכום מחלה" מחוקה, ובמקום זאת נכתב כיתוב כלשהוא שאיני מצליחה לפענח. עם זאת, מעיקרי הטיעון מטעם היועץ המשפטי עלה כי עם קבלת העתירה בוצעה פנייה למרכז לב השרון, לשם בדיקה האם התקבלו בקשות המערער לקבלת מסמכים בעניינו, ומהמרכז נמסר כי המערער קיבל לידיו את כל המסמכים שביקש, לרבות העתק התיק הרפואי ( סעיף 25 לעיקרי הטיעון מיום 7.5.19).
אשר למידע המבוקש מלשכת הפסיכיאטר המחוזי במחוז מרכז, המערער צירף להודעת הערעור מכתב מהפסיכיאטרית המחוזית במחוז זה, ד"ר מרילנה לבן, מיום 12.2.19, שעניינו מענה לבקשת המערער לתיעוד מסמכים, בו צוין " קראנו בעיון את כל פניותיך ללשכתנו. עד כה נענית לכל בקשותיך באופן ענייני..." (נספח ו' להודעת הערעור). המערער אף ציין בהודעת הערעור כי " נודה לאמת כי העורר אכן נענה ע"י פסיכיאטר מחוז מרכז. ואולם התגובה אינה יושבת עין בעין לאסמכתאות בידי העורר".
אשר לצווי בית המשפט שניתנו בעניינו של המערער, במכתב שנשלח למערער מלשכת הפסיכיאטר המחוזי מיום 3.2.19, במענה לבקשתו לקבל תיעוד משפטי בעניינו, הובהר לו כי עליו לפנות למזכירות בית משפט השלום בת"א. בערעורו, המערער לא ציין האם ניסה לפנות לבית המשפט לצורך קבלת המידע.
בדיון שהתקיים בפני נשאל המערער אודות המניעה העומדת בפניו לעיין במסמכים הרפואיים המבוקשים, באמצעות עיון בתיק הפלילי שיש לו זכות עיון מלאה בו או באמצעות פנייה למוסדות הרפואיים אשר צוינו בעתירה, ואולם הוא סירב להשיב לשאלות הנ"ל ועמד על דיון בערעור ( ר' עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 11-8).
בנסיבות המפורטות, דומה כי המערער לא מיצה את כלל האפשרויות העומדות בפניו בכל הנוגע לפנייה לגופים המחזיקים במידע המבוקש על ידו, ואף כפי שפורט לעיל, לא עומדת לו כל זכות להגיש עתירה מנהלית בעניין מכוח החוק.
איני מחווה דעתי אודות עילות תביעה אחרות העומדות למערער אך אין תקומה לעילת התביעה כמפורט בעתירה נשוא הדיון.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ט, 29 מאי 2019, בהעדר הצדדים.