הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ר 22035-05-20

בפני
כבוד ה שופטת חנה קיציס

מערער

יואב תירם

נגד

משיבה
קרסו מוטורס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ארז ללקין

פסק דין

ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה (כב' השופטת ש' גלר) מיום 11.2.2020 (בתיק רת"ק 54916-11-19), במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה מיום 9.9.2019.
המערער רכש רכב מהמשיבה.
ביום 26.10.2016 הגיש המערער תביעה נגד המשיבה, במסגרתה טען כי המשיבה התחייבה לבצע ברכב תיקונים שונים לפי הסכם הרכישה, אך ביצעה רק חלק מהם. נטען כי הפגוש לא תוקן וכי צריכת הדלק שונה משהובטח לו. המערער עתר לחייב את המשיבה בתשלום הסך של 16,400 ₪.
ביום 14.5.2017 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה תשלם המשיבה למערער סך של 1,500 ₪, תחליף את הפגוש לחדש ותוודא את הרכבתו בתוך 30 יום (להלן: "פסק הדין").
ביום 28.10.2018 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, בטענה כי המשיבה לא קיימה את פסק הדין, מאחר שהרכיבה את הפגוש החדש ברכבו שלא כראוי ובאופן שאינו תקני, ובכך הרסה אותו. המערער צירף לבקשתו חוות דעת שמאי לתמיכה בטענותיו.
ביום 9.9.2019 נדחתה בקשת המערער. נקבע כי פרק הזמן הארוך שחלף ממועד התיקון שביצעה המשיבה ועד לבדיקת השמאי מטעם המערער, שולל את האפשרות לקבוע כי חוות דעת השמאי מוכיחה קשר סיבתי בין תיקון הרכב למצב הפגוש במועד מתן ההחלטה. פגיעות נוספות בסורג ושברים כפי שהודגמו בתמונות של הרכב, מתיישבים עם האפשרות כי אירע אירוע תאונתי בפרק הזמן הנ"ל, אשר גרם לפגיעה בפגוש או הביא לתיקון נוסף, ויש בכך לשלול את הקשר הסיבתי. עוד נקבע כי אין בהשבת הגריל, המצוי מתחת לפגוש, למקומו באמצעות ברגים משום הפרת התחייבות המשיבה שכן הגריל אינו חלק מהתחייבותה.
כפי שעולה מאישור המסירה הסרוק, ההחלטה מיום 9.9.2019 הומצאה למערער באמצעות הדבקה בכתובת מגוריו ביום 24.10.2019.
ביום 24.11.2019 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019. המערער טען כי רק ביום 11.11.2019 קיבל את ההחלטה, באמצעות מזכירות בית המשפט לתביעות קטנות. לטענתו, ההחלטה לא הודבקה על דלת ביתו ביום 24.10.2020 ולא נמסרה לו , ועל כן בקשתו הוגשה במועד.
ביום 11.2.2020 דחתה כב' הרשמת את הבקשה. נקבע כי ההחלטה הומצאה למערער בכתובת מגוריו, אליה הומצאו לו כתבי בי-דין לכל אורך ההליך בבית משפט קמא. עוד נקבע כי חשבוניות שצירף המערער, לתמיכה בטענתו כי דירתו הייתה בשיפוצים במועד בו הודבקה ההחלטה, נוגעות לתקופה שקדמה למועד הנ"ל. משכך, נדחתה טענת המערער כי הוא לא שהה בביתו במועד ההמצאה. בהתאם לכך, קבעה כב' הרשמת כי לא הוצג טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. בנוסף, סברה כב' הרשמת כי סיכויי ההליך אינם גבוהים: הן מאחר ובית המשפט של ערעור אינו נוטה להתערב בקביעות של בית המשפט לתביעות קטנות, והן מאחר שקביעותיו של בית משפט קמא הן קביעות עובדתיות, אשר התקבלו על בסיס החומר שהוצג בפניו, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.

טענות המערער
ההחלטה הומצאה לכתובת עולי הגרדום 4 חדרה, לידי ישראל שער.
המערער התגורר בביתו במועד מתן החלטה והיה על דואר ישראל להמציאה לביתו.
הדואר סירב להעביר למערער אישור אודות כתובת המסירה.
סיכויי הערעור גבוהים. המשיבה לא קיימה את פסק הדין המוסכם שכן הפגוש הורכב עם ברגים, שלא כהלכה.

טענות המשיבה
המערער לא הוכיח כי הפגוש החדש שהורכב על ידי המשיבה הותקן באמצעות ברגים.
החלטת בית משפט קמא מנומקת ומפורטת וניתנה לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים ובחן את ראיותיהם. ההחלטה מתבססת על קביעות עובדתיות אשר ערכאת הערעור לא תתערב בהן.
בדין נקבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. המערער לא הראה כי נפלה טעות, עובדתית או משפטית, בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

דיון
כידוע, לרשם מסור שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור במסקנותיו (בש"א 795/20 שגיא נ' נגרי (30.1.2020) (להלן: " עניין שגיא")). בעניין שבפני לא מצאתי פגם בהחלטת כב' הרשמת המצדיק התערבות במסקנותיה.
תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי להאריך מועד הקבוע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבע כי השאלה האם מתקיימים טעמים מיוחדים תיבחן על פי נסיבות המקרה ויש לשקול בין היתר את הטעם לעיכוב בהגשה, משך האיחור וסיכוייו הלכאוריים של ההליך שביחס אליו מבוקשת הארכה (רע"א 3010/18 עביד נ' אינסל, עו"ד, (7.10.2018)). ככל שסיכויי ההליך נמוכים, ההצדקה למתן ארכה להגשת ההליך נחלשת (עניין שגיא).
הדרישה לטעם מיוחד משמשת נקודת איזון בין האינטרס של בעל הדין בפני המשך ההליכים לבין האינטרס של המערער כי עניינו יבחן גם על ידי ערכאת הערעור. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר מובהק יותר והסתמכותו על חלוף הזמן גבוהה יותר כך יהיה מקום להקשיח את הדרישה לטעם מיוחד ויהיה על המערער להצביע על תקלה בלתי צפויה (רע"א 3776/16 גנים נ' דרור (15.8.2016)).
בענייננו, המערער לא הצביע על טעם מיוחד למתן ארכה וכאמור בקשתו להארכת המועד התבססה על הטענה כי הערעור הוגש במועד שכן רק ביום 11.11.2019 קיבל את החלטת בית משפט קמא מיום 9.9.2019.
תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "הליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".
בפסיקה נקבע כי בהתאם לתקנה הנ"ל, "מקום בו מסר בעל דין לבית-המשפט מען להמצאת כתבי בי-דין ייחשב כל כתב שיומצא לאותו מען כאילו הומצא כראוי, ובלבד שלא נמסרה לבית המשפט הודעה על שינוי במען"...במילים אחרות, בעל-דין שמסר כתובת לשם המצאת כתבי בי-דין יושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותה כתובת" (רע"א 5059/10 אלום גולד בע"מ נ' דור, פסקה 8 (10.8.2010); וכן ר' רע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים של בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פתח תקווה, פסקה 13 (9.5.2016)).
בכתב התביעה שהגיש המערער לבית משפט קמא, ציין כי כתובתו היא רחוב עולי הגרדום 13 חדרה. ההחלטה מיום 9.9.2019 הומצאה למערער באמצעות הדבקה על דלת ביתו, ועל גבי אישור המסירה מצוינת הכתובת עולי הגרדום 13 חדרה. אישור המסירה חתום על ידי עובד הדואר, ונכתב בו כי דבר הדואר הודבק לאחר הביקור השלישי. לא עלה בידי המערער להפריך בדרך כלשהיא את המצאת ההחלטה לידיו, ואין די בטענתו כי דבר הדואר לא התקבל. בעיקרי הטיעון נטען כי ההחלטה נמסרה לידי מר ישראל שער בכתובת עולי הגרדום 4 ואולם לא צורף אישור או תצהיר בחתימת מר שער המאשש טענה זו.
המערער טוען כי פנה לדואר בבקשה לקבל אישור כי הדואר לא נמסר לו בביתו, אך נציגי הדואר הפנו אותו לקבל צו מבית המשפט. בבקשתו לבית משפט קמא לקבלת צו, הורה לו בית המשפט לפנות לדואר. ואולם בקשת המערער לבית המשפט הוגשה רק ביום 8.3.2020, דהיינו כחודש לאחר המועד בו ניתנה החלטת כב' הרשמת, ולפיכך אין בטענה זו לסייע למערער. אדרבא, מצופה היה כי עוד לפני הגשת הבקשה להארכת המועד יפעל המערער לקבלת מידע כיצד בוצעה ההמצאה, והעובדה שהוא נזכר לעשות כן רק לאחר שבקשתו להארכת המועד נדחתה, מחזקת את המסקנה כי לא הוכח פגם בהמצאת ההחלטה.
אף בכל הנוגע לסיכויי בקשת רשות הערעור, לא מצאתי כי יש להתערב במסקנת כב' הרשמת כי אלו אינם גבוהים. בית משפט קמא התבסס בהחלטתו על הראיות שהוצגו בפניו ובכלל זה חשבונית תיקון הרכב, חוות הדעת השמאית שהגיש המערער ועדות השמאי מטעמו וכן תמונות של הרכב. המדובר בקביעות עובדתיות שערכאת הערעור לא תטה להתערב בהן, והדברים אמורים ביתר שאת כאשר המדובר בערעור ברשות.
לאור האמור, הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.