הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ח 61260-06-17

לפני כבוד ה שופט ד''ר עמי קובו

העורר

רמזי סאיג

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:

ב"כ העורר, עו"ד רפאל רויטגרונד
ב"כ המשיבה, עו"ד פקד יחיאל גינסברג

פרוטוקול
ב"כ העורר:
אני חוזר על האמור בערר ומבקש להוסיף –
בתיק זה לקחה המדינה ושקלה משאית על ידי משקל של גוף לא ידוע ולא ידוע לנו כלום על המשקל, כמה שנים ואיך שקלו בו, כלום, דבר לא ידוע. השוקל לא העיד איך שקל ולמה.
ביהמ"ש מכיר את מכשירי המדידה למיניהם, לכל אחד בסוף המשמרת יש בדיקות, יש כאן איזה בדיקה? ועל סמך דבר כזה מנסים לגבות גורל אדם וקובעים 30 ימי פסילה ו- 30 ימי השבתה שמעולם לא יוחזרו לנהג, גם אם יזוכה אז איש לא יחזיר לו את 60 הימים האלה.
זה משאית ששווה מיליון, מליון וחצי ומלאה חובות.
בתחילה נתנו לנהגים אלו, עד לפני 3, 4 חודשים לקחת משקל עד 25 אחוז מעל לרשיון הרכב, לפני מספר שבועות הפכו את זה ל- 15 ואלו פועלים לפי מה שהשלטון אומר להם, עד 24 אחוז כולל, צאו לא יקרה לכם כלום פרט לאלף שח קנס שיתפסו אתכם. טענה זו הועלתה בשלום.
פרט לעניין זה יש כאן עניין הרבה יותר חשוב – לוקחים אוטו עם משקל כזה ומספרים סיפורים כי כיון זה צריך להיות רק במשפט עיקרי, זו בדיחה. הם תופסים את המקל בשני קצותיו.
מפנה לתעורת הכיול אם יש לה קשר למשקל זה. אמרתי לשופט קמא, אני רואה תעודת כיום, הם יורדים מהטענה של כיול, אם אומרים שיש תעודה אז יורדים מהטענה.
אם בא בעל דין ואומר שלא צריך תעודה השופט אומר שיעיין בהלכה אבל כשבא בעל דין שהוא בעל הזכות ואומר שמראה עכשיו, אז יכול עדיין להישען על הטענה שלא צריך להגיש תעודה, הוא משקר. אני מבקש כי ביהמ"ש יעיין בשלושת התעודות שהציגו, הן ביחד אין זיהוי שמאפשר לזהות משקל זה. זה לא מעניין אף אחד.
מפנה לדברי כב' השו' קמא, בהחלטתו.
מפנה לעמ' 2 מול שורה 30. הוא לא דן בזה, מה זאת אומרת, כשהם אומרים הנה תעודת הכיול, אז מטבע הדברים תבדו את זה, שום דבר.
אין כאן ראיות לכאורה. לאור שלושת המסמכים האלה.
בשלושת המסמכים הם לא מתייחסים אחד לשני באופן המאפשר זיהוי.
רישיון הרכב לא הוצג.
מרשי נוהג משנת 77, נשוי פלוס 4 ילדים. הוא פעם אחרונה אומרים עליו שיש לו עבירות משקל, יסתכל ביהמ"ש בהחלטה המנהלית, מה אומרת – רשום שם עבירה חמורה, נוהג משנת 77. זה עיון במצבו, מה מבקשים למעשה, שתקבע את זה כפי שהשופט קמא זה וזה לא נכון, זה לא תפקידכם.
מפנה לבש"פ 980/2000 לכך שבהליך מנהלי השופט לא יחשוב במקום הרשות המנהלית, ולא יתן במקומה החלטה. מפנה את ביהמ"ש להחלטה, מאוד חשוב כי החלטתם תהיה בהתאם לכללי המשפט המנהלי. הם בדקו המסוכנות שלו וכתבו עבירה מסוכנת, אם כן יכל להיות לו עבר נקי לגמרי. השו' עשה את עבודת הקצין ואני מודה בזה. השאלה אם זה אפשרי ולפי הפסיקה זה בלתי אפשרי.
האיש הזה נוהג 40, 50 שנה בכביש והוא קורא חוק. חוזר למה שאמרתי בתחילת דבריי, כמו כל המגזר. נותנים לנו להתפרנס מנהיגה ומנסים לנהוג בגבולות שהמדינה מציבה להם.
יש כלל בסיסי אחד בעניין הזה של פסילה מנהלית, זה לא המקום להתחשבן איתו ולתת את עונשו. בשלב שננהל התיק לגופו של עניין יתנו לו עונש כפי שמגיע לו.
כשאומרים עליו שיש לו 40 עבירות קודמות, חוץ מאחת מאלף שח שהיא ברירת מחדל.
זה עדיין לא הופך אותו למסוכן, צריך לבדוק באם הוא מסוכן והקצין לא עשה את זה ואני לא חושב ששופטים צריכים לתקן את זה.

ב"כ המשיבה:
בשלב ביטול בקשה מנהלית ועל כך חברי הגיש ערר ומסוכנות.
חברי הגיש ערר ולמעשה בכל הסעיפים כולם, ללא יוצא מן הכלל אנו לא מסכימים. אבל להגיד כך זה לשון המעטה.
מתחיל עם הפסיקות. חברי הגיש פסיקה לבימ"ש לתעבורה לשנת 2006, 07, היום הגיש פסיקה משנת 2000. יש פסיקה משנת 2017 של חברי, פסק דין אדוי, של האדון הזה, לפני פחות מ- 3 שבועות, וביהמ"ש המחוזי חוזר על הטענות של כב' השו' קמא, בימ"ש שלום וחלקן הועלו על ידי הסנגור כולל העלאת פסק הדין שטוען שלא התקבלה.
אני מגיש עוד פסק דין של ביהמ"ש המחוזי ב"א ביום 19 יוני, כאשר ביה"ש נדרש לבימ"ש שלום ביום 11 יוני, אשר השאיר ההשבתה וקבע איזה דברים צריך להציג בשלב שבו הציגו המאשימה, שהציגה מעל ומעבר והחריגה הייתה יותר נמוכה בפסיקות אלו מאשר פה.
מגיש פסיקה של בימ"ש מחוזי ב"ש ביום 11 יוני, לפני 3 שבועות, כאשר בימ"ש שלום קיצר את בקשת החזרת 15 ימים ; מגיש פסיקה של כב' השו' יקואל בחקירה מינימאלית, ואומר הוא ב"רחל בלתך הקטנה" בשונה לפקודת הכיול, בדיוק הפוך.
על כן מהפסיקות הללו – ביהמ"ש המחוזי נתן דעתו ב- 4 מקרים שונים שבהם החריגות היו יותר נמוכות, תעודת העימות ואפילו השקילה לפי דעת השו' ארז יקואל, יכולה להידרש בשלב התיק העיקרי.
לגבי המסוכנות שחברי טען, תעודת הכיול שחבריי טוענים ביהמ"ש נתן דעתו שזה יכול להידרש במסגרת התיק העיקרי.
אנו נמצאים בשלב שאפילו ראיות לכאורה לא מוגשים אנו הולכים לפי סעיף 47 ששם קבע בימ"ש עליון ומחוזי שלא נדרש ראיות לכאורה אלא נקבע האם הקצין שיקול דעתו היה סביר.
היסוד שכתוב סביר.
העורר נוהג משנת 77, לחובתו 170 הרשעות, ביניהם 37 עבירות משקל, 7 עבירות של רכב לא תקין, 7 עבירות מטען יתר ועוד 4 עבירות של מטען וכיול ודברים אחרים
העורר אומר טעיתי, אני מצטער, תוותר לי, לכן יהיה מותר לומר שבאיזה שהוא מקום ההחלטה של כב' השו' טל פרי, ערכאה ראשונה לא הייתה נכונה. חברי טוען שלא היה מסוכן ואין לו עבירות. השו' אמר שתעודת כיול לא נמצא. זה לא נכון, השו' אמר שתעודת העימות מעבר לנצרך, העורר מודה בדבריו.
מבקש הבקשה תידחה לאלתר.

ב"כ העורר:
אמרתי בדברי באריכות – אני לא אמרתי אם צריך או לא תעודת כיול בשלב זה, אלא אמרתי שהם טענו שיש להם תעודת כיול. הם לא טענו למטה.
אין בה כלום. אי אפשר ככה. אין פה פרטים של המשקל, אין פה כלום.

[לאחר הפסקה]

ב"כ המשיבה:
יש בסה"כ שני מקומות של שקילה. אחד בנען והשני במגל בצפון. המקום מקשר בין תעודת האימות בין נען מזרח לאותו משקל לבין תעודת האימות.
במאזני גשר להבדיל ממאזני סרן אנו לא מבצעים תעודת כיול. מאזני הגשר מקבלים אימות אחת לשנתיים מיום 20.7.16 ועד 20.7.18 אין צורך בתעודת כיול, וגם אם צריך זה יהיה בתיק העיקרי.

ב"כ העורר:
העובדות שהוא הכניס לפרוטוקול, הולכים לפי המספר, אחרי כל המאמצים שלו, שאל את כל המומחים, בית המשפט נותר בחידה, האם המסמכים מתייחסים למשקל הזה.
יש דבר גרוע יותר, שמשטרת ישראל חושבת שהיא יכולה לעשות באמצעות נציגה, הוא אומר שזה מאוזניים שלא צריכים כיול.
יש כלל במשפטי הפסילה המנהלית שאומרת שהתביעה יש חולשה מסויימת אז מקצרים. זה הכל.

<#3#>
החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפ"ת (כב' השופט טל פרי), אשר דחה בקשה לבטל פסילה מנהלית למשך 30 ימים וכן בקשה לביטול צו מנהלי על שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטת ביתה משפט איני סבור כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא.

בכל הנוגע לנושא המשקל והכיול – הרי שלאחר שעיינתי במסמכים האמורים ושמעתי את הסברי ב"כ המדינה, סבורני כי בשלב של הראיות לכאורה לא קיים פגם המתייחס לכיול המשקל והמסמכים האמורים עומדים בדרישות הקיימות בשלב זה של ההליך.

מכאן, שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

עוד יצויין כיה משיב עצמו מסר ראשית הודייה בגרסתו. בכל הנגוע לשאלת המסוכנות, הרי לנוכח עברו התעבורתי המכביד כפי שאף פורט ע"י בית משפט קמא, הרי שקיימת הצדקה להחלטה.

בסיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטה.

בשולי הדברים יצוין כי ב"כ העורר טען לכך שהמדינה הפחיתה את סטנדרט הסטייה מ- 25% במשקל ל- 15% במשקל ואולם במקרה דנן, העורר, לכאורה, הסיע משאית כאשר הסטייה במשקל הינה של 27% וממילא אין בטענה האמורה כדי לסייע לו.

אשר על כן, הערר נדחה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תשע"ז, 02/07/2017 במעמד הנוכחים.

עמי קובו , שופט