הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"ו 57995-10-17

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

מבקש

שלמה אבוטבול
באמצעות ב"כ עו"ד יעקב עוז

נגד

משיבה
מדינת ישראל – משרד הביטחון, אגף השיקום
באמצעות ב"כ מפרקליטות מחוז מרכז

החלטה

לפניי בקשה לדחייה או מחיקה של ערעור שהגישה המדינה ביום 29.10.17 על פסק דין של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 26.6.17.

המערערת השיבה לבקשה (לאחר שביקשה וקיבלה ארכה להגשת תשובתה) והמבקש לא הגיש תגובה לתשובה במועד שנקבע לכך.

בבקשה נטען כי מעיון במערכת נט המשפט עולה שעו"ד נפתלי קפשוק אשר ייצג את המדינה בערכאה הדיונית, צפה בפסק הדין ביום 26.6.17 "ולכן לפי הדין והפסיקה זה מועד ההמצאה". לכן נטען כי מבלי למנות את פגרת הקיץ, המועד להגשת הערעור חלף ביום 27.9.17 . ב"כ המבקש התייחס לטענת המדינה בערעור שלפיה פסק הדין הומצא לה ביום 1.8.17, וטען כי מדובר בטענה בעלמה, בפרט לאור זאת שב"כ המדינה צפה בפסק הדין כאמור עוד ביום 26.6.17.

עוד נטען בבקשה כי גם אם מועד ההמצאה הוא אכן 1.8.17, דינו של הערעור להידחות על הסף מטעמי צדק, כיוון שהערעור אמנם הוגש ביום האחרון להגשתו על פי דין, אך בפועל מדובר בשלושה חודשים לאחר המועד שבו קיבלה המדינה את פסק הדין לטענתה. בהקשר זה צוין כי מדובר בתביעה הנוגע ת לפגיעות מהשנים 1996, 1998 ו- 2004 שהוגשה בחודש אוקטובר 2011 ו שניתן בה פסק דין רק בחודש יוני 2017, והיה מצופה ממדינת ישראל שלא תשב בחיבוק ידיים במשך זמן כה ארוך, ורק ביום האחרון לשיטתה תגיש ערעור, וזאת מבלי לפגוע בטענת המבקש כי המועד להגשת הערעור חלף.

בתשובה נטען כי אכן, כפי שהתברר למדינה בעקבות הגשת הבקשה, קדמה להמצאת פסק הדין למשרדו של עו"ד קפשוק צפייה יזומה בפסק הדין במערכת נט המשפט. בהקשר זה נטען כי פסק הדין לא הומצא לעו"ד קפשוק בהתאם לתקנה 497ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") שכן מתצהירו של עו"ד קפשוק המצורף לתשובה עולה כי אין ברשותו כתובת מאובטחת של דוא"ל שמסר לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן ג'1 פרק ל"ב לתקנות, ופסק הדין לא הומצא לו לתיבת דוא"ל.

ב"כ המדינה התייחס בתשובתו לכך שבמקרים מסוימים יש להחיל את "כלל הידיעה" שלפיו התקופה להגשת ערעור תימנה מהמועד שבו ידע המערער על קיומה של ההחלטה ולא מהמועד שבו הומצאה לו כדין, אך הפנה לפסק הדין שניתן בבש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (מיום 13.11.07) שבו נקבע כי חריג זה יחול רק במצבים חריגים וקיצוניים שבהם הוכח כי חובת תום הלב הדיונית חייבה את בעל הדין לנקוט צעד דיוני לפי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק. ב"כ המדינה פירט חלק מהדוגמאות שהובאו בפסק הדין לנסיבות שבהן הועדף כלל הידיעה על כלל ההמצאה, וטען כי נסיבות אלה או דומות להן אינן מתקיימות במקרה דנן. ב"כ המדינה הפנה בהקשר זה בין היתר להצהרתו של עו"ד קפשוק כי אינו זוכר שצפה בפסק הדין, וטען כי המבקש לא הצביע על נסיבה מיוחדת כלשהי שיש בה לבסס חוסר תום לב דיוני מצדו של עו"ד קפשוק המצדיק החלה של חריג הידיעה . עוד הובהר כי המבקש אינו טוען שעו"ד קפשוק הציג בפניו מצג שווא שלפיו פסק הדין הומצא לו , אינו טוען כי שינה את מצבו לרעה ואינו מתייחס למאמצים שעשה אם בכלל להמציא את פסק הדין לעו"ד קפשוק. כמו-כן הודגש כי המדינה לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, ועניינו של המבקש מטופל באגף השיקום במנותק מהעובדה שהוגש ערעור על פסק הדין, ומכאן שאין באיחור הנטען בהגשת הערעור כדי להרע את מצבו של המבקש.

דיון

אין חולק כי לפי הנתונים שבמערכת נט המשפט , עו"ד קפשוק צפה בפסק הדין ביום 26.6.17. עו"ד קפשוק הצהיר כי אמנם אינו זוכר שצפה בפסק הדין במועד זה, אך אם הדבר מצוין במערכת נט המשפט, חזקה שכך הדבר. ואולם, כפי שיפורט להלן, אין לקבל את טענת המבקש כי על-פי הדין והפסיקה , מועד הצפייה בפסק הדין הוא מועד ההמצאה.

בהחלטה שניתנה בע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת ביום 5.11.15 נקבע במפורש כי צפייה יזומה באתר נט המשפט איננה בבחינת המצאה כדין. בפסק דין זה יש התייחסות להוראות פרק ל"ב סימן ג'2 לתקנות המסדירות את ההמצאה של כתבי בי -דין באמצעים אלקטרוניים , ונקבע כי המצאה לפי הוראות סימן זה מותנית בכך שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לבית המשפט לצורך ביצוע המצאה .

הוראות פרק ל"ב סימן ג'2 לתקנות הנוגעות כאמור להמצאת כתבי בי-דין באמצעים אלקטרוניים תוקנו כמה פעמים, וחלק מהתיקונים לא חלו על המקרה שנדון בעניין לנגוצקי הנ"ל, אך גם לפי הנוסח המתוקן של התקנות שחל בענייננו, המצאה כדין יכולה להתבצע רק לכתובת מאובטחת של דוא"ל שמסר הנמען, ואין די בצפייה יזומה במערכת נט המשפט . לפי תקנה 497ג(א), "ניתן להמציא כתב בי-דין אלקטרוני לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת הדואר שבכתובת המאובטחת של הדואר האלקטרוני של הנמען, ובלבד שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כאמור לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן זה וציין בסמוך לה כי מדובר בכתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני... ". בתקנה 497ג(ב) נקבע כי כתב בי-דין שנשלח כאמור בתקנת משנה א' הנ"ל, "יראוהו ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעה שצוינו באישור המסירה האלקטרוני , אם לא הוכח היפוכו של דבר". לפי תקנה 497ג(ג1), בית המשפט רשאי לשלוח לתיבת הדואר בכתובת שמסר הנמען הודעה על קיומו של כתב בי-דין במערכת הממוכנת הכוללת קישור לכתב בי-הדין שפתיחתו תתאפשר באמצעות מנגנון הזדהות מאובטח. כמו-כן נקבע כי אם שלח בית המשפט הודעה כאמור, יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען (תקנה 497ג(ג1) סיפה), אלא אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי הגעת ההודעה אל כתובת הדוא"ל שמסר (תקנה 497ג(ג2)).

בענייננו, עו"ד קפשוק הצהיר כי אין לו תיבת דוא"ל מאובטחת וכי לא מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן ג'1 בפרק ל"ב לתקנות, וכן הצהיר כי לא קיבל את פסק הדין המלא בדוא"ל ואף לא קיבל הודעה עם קישור לפסק הדין. גם בבקשה לסילוק הערעור על הסף לא נטען כי ביום 26.6.17 או במועד אחר נשלחה לעו"ד קפשוק הודעה בדוא"ל על מתן פסק הדין, אלא רק נטען כי עו"ד קפשוק צפה בפסק הדין ביום 26.6.17. מכאן שלא נטען וממילא לא הוכח כי בוצעה לעו"ד קפשוק מסירה באמצעות דוא"ל בהתאם להוראות התקנות , וה צפייה היזומה בפסק הדין ביום 26.6.17 איננה בגדר המצאה כדין.

כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בבש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס מיום 13.11.07 שאליו הפנה ב"כ המדינה, "העיקרון על פי סדרי הדין הוא כי כלל ההמצאה הוא המחייב לצורך מניין הימים להגשת הליך ערעורי ", ומכאן ש"מניין הימים לצורך ייזום הליך ערעורי מתחיל מיום המצאת פסק הדין לידי המערער, אם ניתן בהעדרו, וככלל, ידיעת בעל הדין אודות קיום פסק הדין קודם להמצאה אינה מעלה ואינה מורידה". עם זאת נקבע בפסק הדין כי "במקרים חריגים וקיצוניים , ניתן לסטות מכלל זה ולהעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה ", והובהר כי המשותף לאותם מקרים הוא התנהגות חסרת תום לב מצד בעל הדין המערער שיש בה כדי להצדיק סטייה מהכלל הנוהג (ראו הפניות שם, בין היתר לבש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון נ' אוליצקי כרייה פ"ד נד(2) 840, 844).

בפסק הדין בעניין קלינגר הנ"ל הובאו דוגמאות שונות מהפסיקה למצבים שבהם הועדף חריג הידיעה על פני כלל ההמצאה , כגון מקרים שבהם עשה המערער שימוש קודם בהחלטה לפני מועד ההמצאה כדין; מקרים שבהם פניותיו של המערער לבית המשפט העידו כי ויתר על טענת אי המצאה כדין ; וכן מצב שבו בעל הדין ידע את תוכנו של פסק דין אך בחר להמתין בהגשת ערעורו במשך שנים רבות, תוך היתלות חסרת תום לב באי המצאה פורמלית של הפסק.

ברע"א 11286/05 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות מיום 8.7.07 נקבע כי בחלק לא מבוטל מפסקי הדין ומההחלטות שניתנו שבהם הועדפה במפורש או במשתמע גישת הידיעה, " למעשה לא דובר בידיעה גרידא של אותו בעל דין, אלא שהיה בנסיבות המקרה גם "דבר מה נוסף", שהיה בו כדי לבסס השתק או חוסר תום לב".

ברע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ מיום 8.7.10 התייחס בית המשפט לשלושה מצבים שבהם ייקבע כי בעל הדין לא פעל בתום לב ולכן יש להעדיף את חריג הידיעה: (1) מצב שבו בעל דין פועל באופן מפורש לאור ניסיון המצאת החלטה לידיו כאילו ההחלטה הומצאה כדין, ובשלב מאוחר נאחז בטענה כי נפל פגם בהמצאה בחוסר תום לב; (2) מצב שבו לא נעשה כל ניסיון להמצאה או שנעשה ניסיון המצאה פגום מבלי שבעל הדין התנהג אקטיבית באופן חסר תום לב. חריג זה הוכר במצבים שבהם נקבע כי המערער עשה שימוש לרעה בהיעדר ההמצאה כדין כדי לזכות ביתרון דיוני שיאפשר לו להגיש את הערעור לאחר פרק זמן ארוך מאוד. בהקשר זה הובהר כי "הקביעה שבעל דין הפר את חובת תום הלב לאור חלוף הזמן כשלעצמו, תבוא רק בעקבות חלוף זמן משמעותי, היינו חריגה ניכרת מהתקופה הקבועה בתקנות לשם הגשת ערעור . זאת, מאחר שכאמור נקודת המוצא היא שאין פסול בעמידתו של בעל הדין על זכותו נוכח הידיעה לכשעצמה".; (3) מקרה שבו נעשה ניסיון המצאה שהפגם הנעוץ בו הוא זניח. בעניין זה נקבע כי יראו פגם כזניח רק אם "אינו משליך כלל על הידיעה המלאה והברורה בדבר מתן פסק הדין, תוכנו והמועד בו ביקש בעל הדין להמציא את פסק הדין למשנהו".

בענייננו, אין חולק כי לא נעשתה כל פעולה אקטיבית מטעם המדינה בעקבות הצפייה בפסק הדין במערכת נט המשפט, ועו"ד קפשוק אף הצהיר בסעיף 7 לתצהירו ש"ככלל אינני נוהג לבצע פעולות כלשהן בעקבות צפייה בנט המשפט עד להמצאת ההחלטות למשרדי. במיוחד תקף הדבר בתיקי קציני התגמולים שבחלק גדול מהם מוחזר התיק הרפואי בסמיכות להמצאת ההחלטות, וללא המצאת התיק הרפואי לא ניתן לבצע פעולות הקשורות לתיק". כמו-כן הצהיר עו"ד קפשוק בסעיף 6 לתצהירו כי הוא צופה בנט המשפט באופן אקראי בהזדמנויות שונות, לעיתים אף בהיותו בחופשה, וכי פסק דין שמופיע במסך ובו החלטות מהשבועיים האחרונים , נעלם כעבור זמן קצר ביותר (סעיף 9 לתצהיר). כך גם אין כל טענה כי עו"ד קפשוק יצר כלפי המבקש או כלפי מי מטעמו מצג שלפיו פסק הדין הומצא במועד מוקדם יותר, ו ממילא לא נטען כי המבקש שינה את מצבו לרעה בעקבות הסתמכותו על מצג כזה (ראו והשוו בש"ם שרגא ויטנר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים", תק-על 2002(1) 801, פסקאות 17-16). כמו-כן אין חולק כי לא נעשה במקרה דנן כל ניסיון להמציא את פסק הדין לב"כ המדינה לפני 1.8.17, בין באמצעות בית המשפט ו בין באמצעות המבקש או מי מטעמו. מכאן שלא מתקיימים בענייננו שני המצבים הראשונים המתוארים בפסק הדין בעניין לובנה אבו עוקסה. המצב השני המתואר בפסק הדין חל כאמור רק במקרה של חלוף זמן משמעותי ביותר ממועד הידיעה ועד למועד הגשת הערעור, באופן המעיד בבירור על ניצול לרעה של היעדר ההמצאה כדי לזכות ביתרון דיוני. הפסיקה הכירה בחריג זה במקרים שבהם הערעור הוגש כמה שנים לאחר מועד הידיעה (ראו למשל רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440), ואילו במקרה דנן הערעור הוגש פחות מחודש לאחר המועד שבו לשיטתו של המבקש היה על המדינה להגישו בהתאם למועד הידיעה על פסק הדין . לכן ובנסיבות העניין, לא מדובר בחריגה ניכרת המלמדת כשלעצמה על חוסר תום לב של המבקש.

לסיכום האמור עד כה, המקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים קיצוניים וחריגים שבהם הנסיבות מלמדות על חוסר תום לב של המערער אשר מצדיק סטייה מכלל ההמצאה.

מכאן שבענייננו יש למנות את הימים להגשת הערעור ממועד ביצוע המצאה כדין למשרדו של ב"כ המדינה, דהיינו ביום 1.8.17, והיות שפגרת הקיץ ופגרת סוכות אינן באות במניין הימים, אזי הערעור הוגש ביום האחרון להגשתו על פי דין (כעולה גם מטענות ב"כ המבקש).

המבקש הוסיף וטען כי בנסיבות העניין היה מצופה מהמדינה שלא תשב בחיבוק ידיים ותגיש את הערעור במועד האחרון להגשתו לפי דין לשיטתה. בהקשר זה הלין המבקש על הימשכות ההליכים בוועדת הערעורים ובבית משפט קמא במשך שנים רבות, אך לא פירט את הסיבות לכך, וודאי שלא ביסס כי יש להטיל על המדינה את האחריות הבלעדית לעיכובים. על כל פנים, אם היו למערער טענות שלפיהן המדינה השתהתה בטיפול בענייננו או עיכבה שלא לצורך את הליך המשפטי, היה עליו להעלות טענות אלה בבית משפט קמא ולבקש שהדבר יבוא לידי ביטוי ב עת פסיקת הוצאות ושכר טרחת עו"ד. המבקש אף לא הכחיש את טענת המדינה כי לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ואין בהשתהות הנטענת בהגשת הערעור כדי לעכב את הטיפול בעניינו של המבקש באגף השיקום.

בנסיבות אלה שבהן הערעור הוגש במועד הקבוע בדין, לא נטען וממילא לא הוכח כי המדינה הציגה מצג שלפיו היא מוותרת על הגשת הערעור ואף לא הוכח כי המדינה גרמה ב מכוון ובחוסר תום לב להימשכות ההליכים, לא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים ונדירים שבהם יש להורות על סילוק הערעור על הסף מחמת שיהוי או "מטעמי צדק" כמפורט בסעיף 6 לבקשה .

על כן ולאור כל האמור לעיל, הבקשה לדחייה או למחיקה של הערעור נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

החלטה זו ניתנת מתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ‏22 ינואר 2018, ‏ו' בשבט תשע"ח, בהעדר הצדדים.