הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 71240-10-18

מספר בקשה:4
בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיאה יעקב שינמן

מערערת
סמדר שחם

נגד

משיבה
מועצה מקומית כפר יונה

החלטה
(בבקשת המערערת לעיכוב ביצוע)

בפניי בקשת המערערת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בפתח תקווה ביום 1.9.2018 (ת.א. 23146-11-14) על ידי הרשם הבכיר אורן כרמלי (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין עסק בתביעת המשיבה (להלן: "המועצה") מהמערערת לתשלום ארנונה, אגרת שמירה, אגרת שילוט ושירותי וטרינר שלא שולמו לשנים 2013-2012, בגין בית מגורים ששכרה המערערת בשנים אלו בתחום השיפוט של המועצה.
המערערת טענה בפני בית משפט קמא, כי היא זכאית להנחה בשיעור של 70% מכל חיובי הרשות המקומית , בהיותה אם חד הורית הזכאית למזונות מהמוסד לביטוח לאומי מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1972.
בפסק הדין דחה בית המשפט קמא את טענת המערערת לעניין זכאותה להנחה משני טעמים עיקריים:
הראשון – לא הובאה כל ראיה מצד המערערת כי עומדת לה הזכות להנחה בארנונה בכלל ובשיעור לו היא טוענת בפרט, היות ו התקנה הרלבנטית על בסיסה טענה המערערת להנחה בשיעור של 70% בוטלה עוד ביום 1.1.2004 .
השני – המערערת לא הוכיחה כי הגישה בקשה למתן הנחה במועדים הרלבנטיים שקבעה ועדת ההנחות של המועצה ביחס לשנים 2013-2012 ובקשתה הוגשה רק ביום 26.5.2015 במסגרת ההתדיינות המשפטית.
מנימוקי פסק הדין, חייב בית משפט קמא את המערערת בתשלום למועצה סך של 20,051 ₪ ליום 4.2.2014, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חוב) תש"ם-1980, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
סך של 7,000 ₪ שהפקידה המערערת בבית משפט קמא, כתנאי למתן רשות להתגונן בתביעה, נזקף בפסק הדין לזכות המועצה על חשבון הסכומים שנפסקו.
בבקשה שבפניי, טוענת המערערת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין מאחר ובניגוד לקביעת בית משפט קמא, התקנה הרלבנטית למתן הנחה בארנונה לא בוטלה ביחס לנסיבות של המערערת ולנוכח העובדה שביצוע פסק הדין יגרום לקריסתה הכלכלית של המערערת.
לבקשה צורף תצהיר מטעם המערערת.
מנגד, טוענת המועצה כי יש לדחות את הבקשה , מאחר וסיכויי המערערת בערעור קלושים ביותר, היות וטענותיה נוגעות לממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא ומאחר ומאזן הנוחות , נוטה בברור לטובת המועצה אשר "צמאה" לכספים המגיעים לה מכוח הדין ולא תהיה כל בעיה להשיב למערערת את הכספים, היה וערעורה יתקבל.

דיון
לאחר שעיינתי בבקשת המערערת, בתשובת המועצה לבקשה, בתגובה לתשובה, כמו גם בהודעת הערעור ובפסק הדין של בית משפט קמא, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים הבאים.

עיכוב ביצוע - המסגרת הנורמטיבית
כלל יסודי הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה על יה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).
ככלל, התנאים לעיכוב ביצוע של פסק דין הינם שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו: ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 17 (‏3.7.2014) (להלן: עוז והדר); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 371-369 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: הערעור האזרחי)). כדי לעמוד בתנאי של סיכויי הערעור, על המבקש להראות שיש לו סיכויים להצליח בערעור שהגיש, או למצער , שסיכוייו לכך אינם קלושים. כדי לעמוד בתנאי של מאזן הנוחות על המבקש להראות שאם לא יעוכב הביצוע , ייגרם לו נזק בלתי הפיך , או שהנזק אשר ייגרם לו אם לא יעוכב הביצוע , יעלה על הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע. בין שני תנאים אלה מתקיים קשר של " מקבילית כוחות", היינו ככל שאפשר להעריך את סיכויי הערעור בצורה טובה יותר כן פוחת המשקל שיש לייחס למאזן הנוחות, וכן להיפך – ככל שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור יותר לטובת אחד הצדדים כך פוחת משקלו של השיקול בדבר סיכויי הערעור.

עוד נקבע בפסיקה, כי בית המשפט לא יטה להיענות לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, שהרי מימוש של פסק דין לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו: עוז והדר, בפסקה 17). כדי לעכב ביצוע של פסק דין כספי מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו, או שביצוע פסק הדין יגרום לקריסתו הכלכלית או יגרום לו נזק רב (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב נ' בצלאל אהובה, [פורסם בנבו] פסקה 10 (12.11.2000); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (30.8.2009); הערעור האזרחי, בעמ' 372; ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 18 (5.1.2015); ע"א 2612/19 יובל מזרחי נ' דבליו בי.די. טכנולוגיות בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 16 (7.5.2019) ).

מן הכלל אל הפרט
באשר לסיכויי הערעור - כאמור, המערערת טענה בפניי , כי בית משפט קמא שגה בקביעתו (בסיפת סעיף 4 לפסק הדין) כי התקנה הרלבנטית עליה ביססה את טענתה להנחה בארנונה, בוטלה עוד ביום 1.1.2004.
בהקשר זה הפנתה המערערת לתקנה 8(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (תיקון), התשס"ד-2003, שכותרתה "סייגים לתחולה" המחריגה את הוראות התיקון לתקנות וקובעת, כי תקנה 2(2) לתיקון - ש ביטלה את התקנה שהעניקה הנחה בשיעור של 70% על מי שזכאי לגמלה לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן: "חוק המזונות") - "לא תחול על מקבל גמלה שהחל לקבלה לפני... (1 בינואר 2003), ובלבד שלא חלה הפסקה בת שישה חודשים רצופים לפחות בזכאותו לגמלה באותו יום: ".
המערערת טוענת (סעיף 3 להודעת הערעור), כי העובדה שעובר ליום 1.1.2003 ועד לחודש מאי 2013 (בו מלאו לביתה הקטינה 18 שנים) היא קיבלה את מזונות ילדיה מכוח חוק המזונות, מעולם לא הייתה במחלוקת ולא נסתרה במהלך הדיון בבית משפט קמא. לכן, לשיטתה, חל ביחס אליה אותו סייג לתחולה שצוטט לעיל והתקנה לא ב וטלה לגביה.

המשיבה, מצידה, לא השיבה לטענה זו של המערערת בדבר הסייג לתחולה , הגם שאין ספק שהיא הייתה ערה לה, מאחר והטענה הועלתה על ידי המערערת הן במסגרת הודעת הערעור (סעיף 15) והן במסגרת הדיון בבקשת המערערת לפטור מהפקדת ערבון בערעור (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.2019 בפני השופטת קיציס, ש' 32-28).

לכן, מבלי לקבוע מסמרות לעניין קבלת הערעור, אני סבור, כי, לכאורה, בשלב מקדמי זה של הליך הערעור, אין לפסול על הסף את טענות המערערת בהקשר זה ואין לקבוע כי סיכויי הערעור נמוכים מאוד .

ביחס למאזן הנוחות – המערערת טענה , כי ביצוע פסק הדין יגרום לה נזק רב וטענה זו גובתה בתשתית עובדתית מתאימה. לבקשה צירפה המערערת תצהיר מפורט מטעמה בצירוף אסמכתאות בגין מצבה הבריאותי, הוצאותיה, חובות החלים עליה ו דבר היותה מובטלת במשך מספר חודשים במהלך שנת 2018.

המערערת מיוצגת על ידי עורכי דין במינוי לשכת הסיוע המשפטי וחזקה כי מצבה הכלכלי קשה. גם בית משפט קמא התרשם ממצבה הכלכלי של המערערת וקבע בפסק הדין (בפסקה 11) כי: "אני ער למצבה הכלכלי של הנתבעת, שבין היתר פורט במכתבים ששלחה הנתבעת למועצה כמו גם בדוח העובדת הסוציאלית שצורף כנספח לתצהיר הנתבעת. ספק אם יצלחו נסיונות גבייה של החוב...תשקול התובעת אם לעמוד על מלוא החוב וזאת כדי לגבות מצד אחד סכום משמעותי של החוב ומצד שני כי הסכום לא יכביד יתר על המידה על יכולת קיומה הכלכלי של הנתבעת. ".

בנוסף, סכום העירבון בגין הערעור הופחת על בסיס הסכמת הצדדים מ – 10,000 ₪ ל – 4,000 ₪ בפריסה של 8 תשלומים (החלטת השופטת קיציס בפרוטוקול הדיון מיום 14.3.2019).

לפיכך, אין לשלול את טענת המערערת כי חיובה בביצוע פסק הדין, שעה שערעורה תלוי ועומד, עלול לגרום לה נזק רב.

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לטענות המשפטית שהעלתה המערערת ולנסיבותיה האישיות, כפי שפורטו בפסק הדין ובתצהירה ובאיזון בין טענות אלו והנזק שעלול להיגרם למערערת , לבין טענות המשיבה , כי עיכוב ביצוע פסק ה דין משמעו פגיעה אנושה בקופה הציבורית , הגעתי למסקנה כי המקרה שבפניי מצדיק חריגה מהכלל הנוהג לגבי אי מתן עיכוב ביצוע בכל הנוגע לפסקי דין כספיים.

סוף דבר
הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק הדין מעוכב עד להחלטה אחרת .
המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בקשה זו בסך של 900 ₪.
תשלום ההוצאות הנ"ל (בדרך של תשלום בפועל או קיזוז), יבוצע בעת מתן פסק הדין בערעור כשהוא צמוד ונושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.