הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 70331-12-20

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת שרון גלר

המבקשת:

קיבאן חקנזרי

נגד

המשיבה:
חברת פרטנר תקשורת בע"מ

החלטה

בקשה לפטור מעירבון.

לטענת המבקשת, אין באפשרותה לגייס את סכום העירבון נוכח הכנסתה (מקצבת זקנה ומגמלה מקרן הפנסיה). עוד נטען כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו שפיר וכי הוצאותיה צנועות. נוסף על כך נטען כי אין באפשרות המבקשת להסתייע בבני משפחה ומכרים לשם גיוס סכום העירבון. אשר לסיכויי ההליך נטען כי אלו גבוהים וכי נוכח הפרות הדין מצידה של המשיבה , היה מקום לחייבה בתשלום פיצוי העולה על זה בו חויבה בפסק הדין. המבקשת הוסיפה כי לא התאפשר לה להציג ראיות ולנהל הליך הוכחות וכי הערע ור נסב אף על החלטה דיונית זו.

המשיבה התנגדה לבקשה והפנתה לכך שבקשה לפטור מאגרה שהגישה המבקשת בהליך קודם בין הצדדים נדחתה. עוד נטען כי לא נפרסה תמונה מלאה בעניין מצבה הכלכלי וכי סיכויי ההליך נמוכים.
המבקשת השיבה לתגובה שבה על טענותיה לעניין מצבה הכלכלי, התייחסה לטענות לעניין דירת מגורים (השייכת למבקשת ולגרוש, אך אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין) והוסיפה כי אין בהחלטה שניתנה ביחס לבקשה לפטור מאגרה בהליך קודם שניהלה (בסך 501 ₪) כדי להשליך על ההחלטה בעניין העירבון העומד על 15,000 ₪. המבקשת הוסיפה כי באת כוחה היא ששילמה את האגרה בהליך זה וההוצאות שהושתו עליה, וזאת כהלוואה על חשבון הסכום שייפסק לזכות המבקשת.

לאחר עיון בבקשה ובסבב התגובות מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי.

תקנה 135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעל דין המבקש כי בית המשפט ידון בערעורו נדרש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד. בית המשפט רשאי הורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה.

נוסח התקנות מלמד כי מתקין התקנות לא שינה את הכללים שנהגו בעניין זה עד כה, ולשון התקנות מבהירה כי הפקדת ערובה בשיעור שנקבע בתקנות היא הכלל והפחתתו או מתן פטור גורף מהפקדתו הם החריג.

מאחר ועקרונות היסוד לא השתנו, ניתן גם להחיל את העקרונות שנקבעו בפסיקה ביחס לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 שעמדו בתוקף במועד הגשת הערעור ולפיהן החלת החריג מחייבת שני תנאים מצטברים – מצב כלכלי קשה שאינו מאפשר הפקדת העירבון גם לאחר שנקט בשקידה סבירה לשם גיוס סכום העירבון, בין היתר, בפניה לקרוביו וחבריו וניסה להסתייע בהם וסיכוי סביר לזכות בהליך (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (2) 383 (1990); בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי ( פורסם בנבו, 17.10.07); בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם בנבו, 21.7.14)).

מצבה הכלכלי של המבקשת- המבקשת הינה גרושה, בת 68, המתגוררת בגפה ומתקיימת מקצבת זקנה (1919 ₪) ומגמל ה מקרן הפנסיה (920 ₪) (הוצג אישור ממנו עולה כי עד לשנת 2017 קיבלה המבקשת גמלת נכות מהקרן) . הוצגו תדפיסי חשבון בנק של המבקשת מהם עולה כי החשבון מצוי ביתרת חובה של כ- 308 ₪. המבקשת לא פירטה את כלל הוצאותיה ואולם ניתן ללמוד על מרבית ההוצאות מתדפיסי חשבון הבנק (תשלום לחברת הגז ולחברת מי נתניה). יצוין כי בתדפיס חשבון הבנק מצוין הסכום המשולם לחברת האשראי ואולם לא צורפו תדפיסים מחברת האשראי.

כעולה מהתשובה, המבקשת מתגוררת בדירה השייכת לה ול גרושה אלא שנטען הנכס אינו רשום בלשכת רישום המקרקעין ו כי עקב סכסוך עם הגרוש, אין באפשרותה לשעבד את הנכס לצורך קבלת הלוואה. המבקשת הוסיפה כי ילדיה אינם יכולים לסייע לה וכי אין מכרים נוספים בהם ניתן להסתייע ל שם גיוס העירבון. המבקשת הוסיפה כי נוכח הכנסתה אין זה סביר כי תוכל לקבל הלוואה מהבנק. מכאן, אף אם אין באפשרות המבקשת להסתייע בבני משפחה, וחרף הכנסות המבקשת, שאינן גבוהות, לא נטען כי המבקשת פנתה בפועל לבנק או לכל גורם פיננסי אחר לשם גיוס סכום העירבון. כמו כן, אף אם דירת המגורים אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין ושייכת למבקשת ולגרוש, אין פירוש הדבר כי אין באפשרות המבקשת לשעבד את זכויותיה, ולא נטען כי נעשה ניסיון כלשהו בנדון.

מכאן, הכנסת המבקשת אינה גבוה ועל פני הדברים מצבה הכלכלי של המבקשת איננו מהמשופרים. עם זאת, המבקשת לא הראתה כי פעלה בשקידה סבירה לשם גיוס סכום העירבון.

אשר לסיכויי ההליך- אכן, בימ"ש קמא מצא שלא לנהל הליך שמיעת ראיות ונתן פסק דין בהליך (תביעת המבקשת- בהליך של סדר דין מהיר) על פי החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים, עם זאת, ניתן לראות כי בימ"ש קמא התייחס להפרה המיוחסת למשיבה, לפרק הזמן הקצר של ההתקשרות בין הצדדים ובנסיבות העניין מצא לפסוק לזכות המבקשת פיצוי בסך 1,000 ₪ (מעבר לסך של 240 ₪ שנדרשה המשיבה לשלם למבקשת כהחזר כספי בגן סכומים שנגבו שלא כדין) . על פני הדברים הפיצוי נפסק תוך שקילת טענות הצדדים ובהתחשב בנסיבות המקרה הספציפי שהובא לפני בימ"ש קמא. אציין כי אין בעובדה שסכום העירבון זהה לסכום שנתבע ע"י המבקשת בבימ"ש קמא כדי להצדיק את ביטול החיוב בהפקדה שכן, העירבון נועד להבטחת הוצאות המשיבה בהליך שלפני.

מכאן, המבקשת לא הראתה כי סיכויי הערעור גבוהים, באופן המצדיק כשלעצמו פטור מלא מתשלום העירבון.

לסיכום, מצבה הכלכלי של המבקשת איננו מהמשופרים, לצד זה המבקשת אף לא הראתה כי פעלה בשקידה סבירה לשם גיוס סכום העירבון ואף סיכויי ההליך אינם מצדיקים פטור מתשלום העירבון. עם זאת, בהתחשב במצבה של המבקשת ונוכח זכות הגישה לערכאות שהינה זכות יסוד, לא מצאתי כי יש מקום, כבר בשלב זה, לחסום את דרכה של המבקשת מניהול ההליך, ומשכך, מצאתי להורות על הפחתת סכום העירבון והעמדתו על סך של 6,000 ₪.

העירבון המופחת (6,000 ₪) יופקד עד ליום 4.3.21, שאם לא כן, ההליך יימחק.

מזכירות- נא לקבוע תז"פ לפני רשם תורן ליום 7.3.21.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.