הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 59812-07-19

מספר בקשה: 2
לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

המבקש

אפרים דור

נגד

המשיבים

  1. אתרי דור
  2. פליקס גורודצקי

החלטה

לפניי בקשה שנייה שהוגשה לתיק היום, והפעם בידי המבקש בלבד , אשר כותרתה
"בקשה בהולה נוספת לעיכוב ביצוע הליכי פינוי לפי תנאים ביהמ"ש".

המבקש ומשיבה 1 הגישו בקשה קודמת שנדחתה בהחלטה שקדמה להחלטה זו, בין היתר משום שלא צורפה לבקשה התחייבות עצמית כנדרש , וכל זאת כאשר היה ידוע למבקש ולמשיבה 1 כי היה עליהם לעשות זאת. כותרת הבקשה הקודמת הייתה "בקשה בהולה עד החלטה סופית בערעור שהוגש ביחד עם בקשה הנ"ל מבקשים מכבוד ביהמ"ש לעכב את הליכי פינוי מושכר (דירה) עד החלטה סופית בערעור או לפחות לעכב הליכי פינוי דערה רק ל 6 ימים עד תאריך 1/8/19 מכוון שהדירה שהמערערים צריכים לעבור יפנה רק בתאריך 31/7/19, לכן שוב מבקשים בגלל 6 ימים לא לעשות עוול למערער לאנשים נכים ושוב מבקשים לעכב פינוי עד 1/8/19".

הבקשות הוגשו בהמשך לערעור שהוגש לתיק זה ואשר כותרתו: "ערעור על החלטה כבוד ביהמ"ש השלום מתאריך 22/7/2019 שלמרות לפי החלטה חתמנו על התחייבות עצמית, מסרב לעשות עיכוב ביצוע פסק – דין עד בירור סופית ועד החלטה סופית בתיק שמס' תא"ח 34937-10-18" .

הבקשה החדשה היא בת עמוד אחד בלבד וצורף אליה כנספח העתק של הבקשה הקודמת שנדחתה. בבקשה החדשה מציין המבקש כי הוא מצרף אליה התחייבות עצמית, אך צורפה התחייבות שלו בלבד ולא של אשתו, משיבה 1.

בית המשפט התבקש לדון בבהילות בבקשה לעכב את הליכי הפינוי, בין היתר משום שאשתו של המבקש היא נכה בשיעור של 81%, נכות צמיתה בדרכי נשימה , וגם המבקש עצמו נכה עם בעיות רפואיות. המבקש מפנה בין היתר להפניה לבית חולים שצורפה בנספח 2 לבקשה ומציין שמועד הפינוי נקבע למחר. כמו-כן הועלו בבקשה החדשה טענות נוספות, אבל כיוון שהבקשה נכתבה בכתב יד יש קושי להבין את כל הטענות שהועלו בה. בסמוך לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת, שלישית, כאשר המבקש הגיש את הבקשה השנייה הנ"ל מודפסת.

המבקש לא צירף תצהיר חדש לבקשתו החדשה, ודי בכך וב היעדר פירוט מספיק בבקשה הבהולה הנוספת כדי לדחותה.

מעבר לכך, בתקנה 365 ב לתקנות נקבע כי: " לבקשה תצורף התחייבות של המבקש לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין נזק שייגרם לו אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת" והמשיבה 1 לא צירפה התחייבות עצמית שלה לבקשה .

המבקש ומשיבה 1 הגישו ביום 18/7/19 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של כב' השופט זכריה ימיני מיום 28/3/19 בתא"ח 34937-10-18 (להלן " פסק הדין"). בהמשך לבקשה ניתנה החלטה בתיק של בית משפט קמא מיום 21.7.19 ושם נקבע, בין היתר, כי "לא צורפה התחייבות עצמית לבקשה". גם שם הוגשה למחרת התחייבות עצמית של המבקש בלבד ולא של אשתו, משיבה 1.

עוד באותו היום, 22.7.19 , המבקש מצא לנכון להגיש בקשה נוספת ש בה הוא מודיע לבית המשפט כי עקב הנסיבות שתיאר בבקשה הנוספת " אני מבטל התחייבות הנ"ל – כנספח 1' ". בעקבות זאת ניתנה החלטה של בית משפט קמא שלפיה "עם ביטול ההתחייבות העצמית, הרי שלא ניתן לתת עיכוב ביצוע". די בכך שהמבקש הגיש בקשה לביטול ההתחייבות העצמית שהגיש לתיק בבית משפט קמא על מנת להביא לדחיית הערעור שכן לא היה מקום לעכב ביצועו של פסק דין ללא התחייבות עצמית.

משבחר המבקש להגיש את הבקשה הבהולה הנוספת בשמו בלבד לתיק זה וכן חתם לבדו על ההתחייבות העצמית שהוגשה לתיק היום, אין אלא לקבוע, כאמור לעיל, כי אין בפני בית המשפט בקשה של משיבה 1 לעיכוב הליכי הפינוי נגדה.

בנוסף לכך אין כל הסבר מדוע המבקש והמשיבה 1 הגישו את בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית משפט קמא לאחרונה כאשר פסק הדין ניתן ביום 28/3/19, ודי בשיהוי הרב הנ"ל על מנת לדחות את הבקשה. אין גם להתעלם מכך שהמבקש והמשיבה 1 הגישו ערעור לתיק זה כאשר פסק הדין אשר ניתן בבית משפט קמא ניתן ביום 28/3/19, הערעור הוגש לתיק זה ביום 24/7/19 וזאת מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

גם לו היה בית משפט זה נדרש לדון מחדש בבקשה הקודמת לעיכוב ביצוע פסק הדין שנדחתה (וצורפה כנספח לבקשה החדשה) היה מקום לדחות את הבקשה גם מהטעמים אשר פורטו לעיל וגם מטעמים נוספים אשר יפורט להלן .

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 28.3.19 בתיק תא"ח 34937-10-18 מעלה בבירור כי המבקש הודיע לפרוטוקול בצורה מפורשת שאיננה משתמעת לשתי פנים כי "אני רוצה לפנות את הדירה עד ליום 10.5. אני מסכים שבוע אחרי פסח לפנות את הדירה. יש לנו גם טענות קיזוז".

פסק הדין ניתן בהמשך להסכמת המבקש הנ"ל , אשר טען גם בשם אשתו, משיבה 1, וזאת לאחר שה שניים הסכימו לשחרר מייצוג את בא כוחם אשר התייצב לדיון . בפסק הדין נקבע כי: "בהתאם להסכמת הצדדים ניתן בזה פסק דין המורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם, לפנות את הדירה הנמצאת ברח' סן מרטין 9 בלוד, השייכת לתובע ואשר בגינה נכרת חוזה השכירות שהעתקו צורף לכתב התביעה, לסלק ידיהם ממנו ולמוסרה לתובע בהתאם להוראות חוזה השכירות שצורף לכתב התביעה. את הפינוי לסילוק היד על הנתבעים לבצע עד ליום 5.5.19 שעה 12:00".

פסק הדין ניתן אפוא בהסכמת ם של המבקש ומשיבה 1 , ועל כן סיכויי הערעור של המבקש ומשיבה 1 שואפים לאפס. בתצהיר שצורף לבקשה הנ"ל הוצהר כי טענותיו לעניין סיכויי הערעור מופיעים בכתב הערעור. טענות אילו לא פורטו כנדרש בתצהיר הנ"ל ואף לא פורטו כנדרש בכתב הערעור. הלכה ידועה היא כי יש לפרט טענות מרמה היטב. המבקש מייחס לשופט מכובד טענות של רשלנות ומרמה ללא כל בסיס ועיון בכתב הערעור מעלה כי טענות אלו התמקדו בעיקר לכך שבית משפט קמא לא עיכב ביצוע של פסק דין ללא התחייבות שכן המבקש ביקש לבטל את התחייבותו במסגרת בקשתו מיום 22/7/19.

נוסף על כך, המבקש צירף תצהיר לבקשה הקודמת שנדחתה שבו ציין כי הוא מבקש לעכב את ביצוע הליכי הפינוי בשישה ימים בלבד עד לתאריך 1.8.19 ו הצהיר כי הדירה שהמערערים צריכים לעבור אליה תהיה פנויה רק מיום 31.7.19. עוד הצהיר המבקש כי יש לדחות את מועד הפינוי גם כדי לאפשר למבקש ולמשיבה 1 לשלם את כל המיסים עבור ה"נכס הנ"ל" . בסעיף 2 לתצהיר הצ היר המבקש כי אשתו איננה יכולה להיות בחום ולו לעשר דקות, ולכן יש לעכב את פסק הדין לפינוי עד למתן החלטה סופית בערעור, ולכל הפחות עד 1.8.19.

בגוף הבקשה שנדחתה נטען, בין היתר, כי אם בית המשפט יחליט שעל המבקש ומשיבה 1 לחתום על טופס התחייבות, אז הם מבקשים לעכב את הליכי הפינוי עד ליום 10.10.19 "עד ש[י]היה למערערים אופציה לגור" ו כן נטען כי המבקש ומשיבה 1 אינם שוללים הפקדת עירבון עבור חודשי השכירות הנ"ל.

כמו-כן קיימת טענה בדבר זכאות לקזז 40,000 ₪ בגין נזקים שונים אשר נגרמו לטענת המבקש ואשתו בגלל רשלנות של המשיב, אך הלכה ידועה היא כי אין מקום לעכב הליכי פינוי בגין טענה כספית, לרבות טענת קיזוז.

מבקשת המבקש לדחות את מועד הפינוי ליום 1/8/19 יש ללמוד כי המשיבה 1 יכולה פיזית לפנות את הדירה במועד מאוחר יותר ב- 5 ימים ממועד הפינוי שנקבע. לאור זאת אין לשלול מטעמים של חום ומזג אויר כי המשיבה 1 יכולה לעבור מהדירה לדירה אחרת וזו זמנית גם ביום 25/7/19.

מעיון בפרוטוקול הדיון שבו ניתן פסק הדין עולה כי לדברי המשיב, נכון לאותו יום המבקש ומשיבה 1 ישב ו כבר חצי שנה בדירה ויש להבטיח את הפינוי ואת ההוצאות.

מכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא עולה כי המשיב הוא הבעלים של הדירה שנמצאת ברח' סן מרטין 9 בלוד וכי ביום 11.10.15 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות. עוד עולה מכתב התביעה כי המבקש הודיע למשיב שאין לו כל כוונה לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות, ה-9.10.18 , ומאז לא שולמו דמי שכירות אף בגין החודשים ספטמבר אוקטובר 2018, ובגין הפרה יסודית זו של ההסכם הוגשה תביעת הפינוי נגד המבקש ומשיבה 1.

משהסכימו המבקש ומשיבה 1 לפנות את הנכס ביום 5.5.19 וניתן להסכמתם תוקף של פסק דין, הם מנועים מלטעון טענות נוספות. ברי כי אף לא היה מקום להעלות בבקשה טענות של רשלנות ומרמה כלפי בית משפט קמא הנכבד – טענות אשר אין להן כל יסוד ואף אינן מפורטות כנדרש בבקשה. בעת שהיו באותו מצב ועם אותם שיעורי נכות הסכימו המבקש ומשיבה 1 לפנות את הדירה כאמור במועד שהוסכם, ו מיום מתן פסק הדין ועד היום המבקש ומשיבה 1 עשו דין לעצמם ולא כיבדו את פס ק הדין ואת החלטות בית המשפט .

המבקש עמל על הכנה והגשה של בקשות רבות לבתי משפט במהלך הימים האחרונים במקום לדאוג לפנות את הנכס במועד שנקבע. כך למשל, המבקש ציין בבקשתו הקודמת שנדחתה כי יש צורך לטפל ברהיטים, בבגדים ובפריטים נוספים ו כי פינוי בכוח יכול לקלקל הכ ול ולגרום לכך שדברים, לרבות רהיטים , ייזרקו לרחוב. מועד הפינוי היה ידוע זמן רב קודם לכן ולכן אין למבקש אלא להלין על עצמו אם לא דאג למקום מגורים חלופי, מקום אחסון ו/או מקום מגורים זמני בהתאמה. המבקש ציין בתצהירו הנ"ל כי באפשרותם להפקיד עירבון, ועל כן אין לשלול כי באפשרותם גם לשלם הוצאות נמוכות בהרבה בגין אחסון ודיור ביניים עד למעבר הדירה, אשר לטענת המבקש תהיה מוכנה ביום 31.7.19. המבקש אף לא הציג ראיות שמהן עולה ולו לכאורה כי אסור לו להעביר רהיטים וחפצים נוספים לדירה או למקום שאליו הוא מתכוון לעבור עוד לפני 31.7.19. המבקש גם לא ביסס כי הוא יכול לעבור דירה החל מיום 31/7/19 בלבד.

לעניין סיכוי הערעור, אין בבקשה הקודמת שנדחתה טענות מספיקות כדי לבסס סיכויי ערעור כלשה ם אלא רק טענות כלליות ובלתי מפורטות לעניין מרמה ו/או רשלנות של בית המשפט אשר נתן את פסק הדין לפינוי. באשר לטענה בדבר היעדר מתן צו לעיכוב הליכים מבלי שקיים התחייבות עצמית בתיק, כפי שנקבע לעיל מדובר בטענה שדינה כאמור להידחות. כך אין מקום להתייחס לטענות האחרות לפיהן יש מקום לעכב הליכי פינוי לנוכח מצבם הרפואי של המבקש ושל המשיבה 1. אין באסמכתאות הרפואיות שצורפו כדי לשלול מעבר דירה ביום 25/7/19 או ביום 1/8/19. מצבם הרפואי של המבקש והמשיבה 1 על פי האישורים לא משתנה מהיום, מחר או ביום 1/8/19.

במאמר מוסגר יצוין כי בית המשפט אינו יכול להתייחס כלל לאישורים רפואיים שצירף המבקש אשר אינם מפורטים כנדרש וכל שצוין בהם הוא "DIAGNOSIS IS DOCUMENTED IN THE MEDICAL RECORD" .

המבקש ומשיבה 1 לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי משיב 2, לא שילמו דמי שכירות כנדרש, לא פינו את המושכר ומטריחים ללא הפסקה וללא כל בסיס את בית משפט קמא ואת בית משפט זה בבקשות רבות, וכל זאת בניסיון להישאר בדירה אשר איננה בבעלותם ואין להם כ ל זכות חוזית או קניינית בה מבלי לשלם דבר על כך.

המבקש והמשיבה 1 השתהו בהגשת בקשתם לעיכוב ביצוע פסק דין הפינוי, ידעו מחודש מרץ 2019 כי ניתן כנגדם פסק דין פינוי, דאגו לקבל דיור חלופי אשר לטענת המבקש יהיה מוכן לכל המאוחר ביום 1.8.19 ועל כן היה עליהם לדאוג לסידורי אחסון ביניים ולינת ביניים מבעוד מועד וזאת במקום להגיש בקשות מרובות לבתי המשפט השונים אשר בוודאי הוצאות הכנת הבקשות יכלו לכסות את הוצאות האחסון והלינה הנ"ל.

אין גם להתעלם מכך שהמבקש והמשיבה 1 לא הגישו ערעור על פסק דין הפינוי שניתן אלא "על החלטה כבוד ביהמ"ש השלום מתאריך 22/7/19 ...שמסרב לעשות עיכוב ביצוע פסק דין עד בירור סופית".

על כן ולאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הליך הפינוי , אך משלא נתבקשה תשובת המשיב, עושה כן ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה למבקש בהקדם.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.