הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 53339-12-19

לפני
כבוד השופטת מיכל נד"ב, אב"ד
כבוד השופטת חנה קיציס
כבוד השופט רמי חיימוביץ

המערערת

בת אל שלומוב

נגד

המשיב
מיכאל יוסופוב

פסק דין

ערעור על פסק דינו של כב' השופט זכריה ימיני מיום 5.11.19 אשר חייב את המערערת לשלם למשיב שכר טרחה בסכום של 401,310 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.2.2018 ועד ליום התשלום בפועל, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בערכאה למטה בסכום של 50,000 ₪.

רקע

המערערת הייתה לקוחה של המשיב, היא פנתה אליו על מנת שייצג אותה בבית המשפט לענייני משפחה בסכסוך שבינה לבין בתה וחתנה.

המערערת עלתה ארצה בשנת 1991 מברית המועצות, לאחר עלייתה הייתה בת זוגו של המנוח בן אריה ז"ל שנפטר ביום 16.4.2010 (להלן: "המנוח").

המנוח ציווה למערערת את זכויותיו בדירה ברח' ישראליס 19 בתל אביב ואלה עברו על שמה.

המערערת מכרה את הדירה שירשה מהמנוח והעבירה את כספי התמורה לבתה על מנת שתרכוש שתי דירות – האחת בה תגור המערערת והשנייה על מנת שתושכר על ידה ותשמש למחייתה.
הבת ובעלה (להלן: "הילדים") רכשו בכספי תמורת דירת המנוח שתי דירות, האחת ברחוב אבא אחימאיר ברמלה ששימשה למגורי המערערת והשנייה ברחוב רחל אלתר בלוד אשר הושכרה ושימשה למחייתה של המערערת (להלן: "הדירות").

הזכויות בדירה ברמלה נרשמו על שם בתה של המערערת והזכויות בדירה בלוד נרשמו על שם הילדים (כך על פי סעיף י"ד לתביעת הילדים).

ביום 14.8.2014 הגישה המערערת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כנגד הילדים בה תבעה שבית המשפט יצהיר שהדירות הן בבעלותה, וכן לחייבם להציג דו"ח כספי בעניין רכישת הדירות.

את התביעה הגישה המערערת באמצעות עו"ד אברהמוב מהלשכה לסיוע משפטי.

הילדים טענו בהגנתם כי הדירות נרשמו על שמם ביוזמת המערערת ובידיעתה, וכי השקיעו זמן ומרץ במכירת הדירה בתל אביב, ברכישת הדירות, בשיפוץ הדירה ברמלה ובמציאת שוכר לדירה בלוד ובגביית דמי השכירות והעברתם למערערת. הילדים הבהירו כי אם תתקבל התביעה אזי הם שומרים לעצמם את הזכות לתבוע פיצוי בגין כל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות המערערת.

ביום 4.4.2016 התקיים דיון בפני השופטת בן-שחר בבית המשפט לענייני משפחה. שם ייצג את המערערת עו"ד גרוס, הילדים לא היו מיוצגים. בסיום הישיבה ניתנה החלטה כדלקמן:
"בתוך 60 יום ממועד החלטה זו יגישו הנתבעים את כל המסמכים הנוגעים להשקעות שלהם בדירה, הסכמי המכר ביחס לשתי הדירות והמסים ששילמו עבור שתי הדירות...
לאחר שיתקבלו המסמכים ניתן יהיה לערוך חישוב כמה כסף יש להוסיף לאם, אם בכלל, על מנת להעביר לבעלותה את שתי הדירות שיועברו מיד לאחר מכן".

ביום 14.6.2016 הגישו הילדים תביעה כנגד המערערת בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ ותבעו מהמערערת פיצויים בגין השקעותיהם ובגין תשלום מסים ששילמו בגין מכירת הדירה בתל אביב ורכישת הדירות ובהשקעות בהן. לחילופין עתרו להותיר את הדירות שניתנו להם במתנה, בבעלותם.

לאחר שהמערערת קיבלה לידיה את תביעת הילדים פנתה למשיב על מנת שייצג אותה בסכסוך בינה לבין הילדים.

ביום 20.6.2016 חתמה המערערת על הסכם שכר טרחה עם המשיב על פיו התחייבה כנטען לשלם לו "שכ"ט בסכום קבוע בשיעור של 15,000 ₪ + 20% + מע"מ מהתוצאה הסופית".

בבית המשפט לענייני משפחה אוחד הדיון בתביעת המערערת ובתביעת הילדים וביום 6.12.2016 התקיים דיון מאוחד בשני התיקים שם ייצג המשיב את המערערת.

בסיום הדיון ביום זה הסכימה בתה של המערערת להעביר את הזכויות בדירות על שם המערערת בהתניה שהמערערת: "תניח להם לנפשם...לא תפנה אליהם, שהכל נגמר, והיא תסתדר בעצמה".

בהמשך לאמור, ניתן פסק דין שזה נוסחו:
"בהסכמת הצדדים, הדירות תועברנה על שם התובעת. כל הפעולות הקשורות בהעברת הדירות על שם התובעת תתבצענה על ידי התובעת עצמה, ובכך מסתיימות שתי התביעות, וכל סכסוך שקיים בין הצדדים ביחס לדירות, למסים הקשורים אליהם, להשקעות שבהן ולכספים שהועברו במהלך התקופה מאז רכישתן...".

בו ביום בסמוך לאחר הדיון האמור בבית המשפט חתמה המערערת על תצהיר שהכין המשיב לפיו היא מצהירה שידוע לה שהיא מחויבת לשלם למשיב 20% + מע"מ עבור שני התיקים על פי הסכם שכה"ט ביניהם.

עוד נכתב בתצהיר, כי לאחר שעברה 3 עורכי דין שלא הביאו לתוצאות הרצויות הביא המשיב לתוצאה הרצויה וכי היא מצהירה שהיא מודעת לכך שעליה לשלם 20% על פי ערך הדירות ביום החתימה.

המערערת הצהירה בתצהיר כי חתמה על ההסכם מרצון וכי היא מבינה את פרטיו. את התצהיר אישר המשיב.

ביום 14.2.2017 שלח המשיב למערערת דרישה שתשלם לו את שכה"ט בסכום כולל של 430,200 ₪.
המערערת לא השיבה למכתב זה ולמכתב נוסף ששלח לה.

ביום 18.5.2017 הגישה המערערת תביעה כנגד המשיב בה טענה כי התחייבה לשלם למשיב רק סכום של 15,000 ₪ ולא יותר. היא טענה כי המשיב הטעה אותה עת החתים אותה על הסכם שכר הטרחה ועל התצהיר מיום 6.12.2016 וכן על ייפוי הכוח מיום 18.12.2016 (ייפוי כוח שנחתם לצורך העברת הזכויות בדירות על שם המערערת).

ביום 21.5.2017 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המערערת בסכום של 436,200 ₪ וטען כי סכום זה שווה ערך ל-20% משווי הדירות בתוספת מע"מ.

תמצית פסק הדין של בית משפט קמא

בית משפט קמא סקר את עדויות העדים שהופיעו בפניו. הוא קבע כי הוא מעדיף את העדויות מטעם המשיב על פני עדויות עדי המערערת.

אשר לטענות המערערת, שטענה שאינה קוראת את השפה העברית ושיש לה קשיים בהבנת השפה ושעל כן היה צריך להיות כתוב בתצהיר כי הוא הוקרא ותורגם לשפה הרוסית, קבע בית המשפט כי טענה זו אינה מהימנה עליו וזאת ממספר טעמים:

א. במהלך החקירה הנגדית השיבה המערערת תשובות לשאלות לפני שהמתורגמנית תרגמה את השאלות לרוסית.

ב. בית המשפט לא האמין למערערת שטענה שלפני המשפט דיברה עברית אך שלאחרונה אינה מבינה את השפה בגלל מצבה הבריאותי.

ג. בחקירה הנגדית הודתה המערערת שהייתה מתנדבת בביטוח הלאומי ותרגמה לאנשים מעברית לרוסית ולהיפך.

ד. מהחקירה הנגדית עלה כי המערערת מתחמקת ממתן שאלות לתשובות רבות וכי אינה אמינה כלל.
ה. גם בדיון ביום 6.12.2016 דיברה בבית המשפט לפרוטוקול בעברית ללא תרגום של מתורגמן.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת עובדתית בשאלה האם הסכימו הצדדים לתשלום של 20% מתוצאות המשפט.

בדיון מיום 6.12.2016 העידה המערערת: "לשאלה מה אני הולכת לעשות עם הדירות האלה – אני לא יודעת. אני קודם כל צריכה לקבל אותן. אני צריכה לשלם לעו"ד, זה דבר ראשון, ויש לי כל כך הרבה חובות...לשאלה אם אני רוצה למכור את הדירות – אני חושבת. אני לא יכולה לשלם לו. מאיפה אני אשלם?". בית המשפט הסיק שטענתה של המערערת כי הסכימה עם עורך הדין לשלם לו רק 15,000 ₪ + מע"מ אינה נכונה שכן אחרת לא הייתה צריכה למכור את הדירות לכיסוי החוב.
מהעדות האמורה למד בית המשפט עוד כי המערערת הסכימה לשלם למשיב 20% + מע"מ מכל תוצאה שתתקבל בבית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט דחה את טענת המערערת כי לאור ההשקעה של המשיב בתיקים ולאור ניסיונו הדל בעת הייצוג, לא זכאי המשיב לקבל שכר טרחה בשיעור 20% + מע"מ משווי הדירות. נקבע ששכר המשיב נקבע על בסיס הצלחה וכי טענות המערערת אינן רלוונטיות.

בית המשפט לא התעלם מתוצאת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה ביום 4.4.2016 אך ציין כי לאחר אותו דיון הגישו הילדים את התביעה נגד המערערת באופן שהמערערת נחשפה מחדש לכל טענותיהם לרבות הטענה כי יש להותיר את הבעלות בדירות על שמם, ושהיה צורך לשמוע ראיות בבית המשפט לענייני משפחה בשני התיקים.

בית המשפט קבע כי שווי הדירה בלוד הוא 700,000 ₪ וזאת נוכח הצעה בסכום זה שניתנה למתווך. אשר לדירה ברמלה קבע ששוויה לצורך התביעה הוא 1,015,000 ₪ וזאת לפי הערכת השמאי תורג'מן.

בית המשפט דחה את תביעת המערערת וקיבל את תביעת המשיב וחייב את המערערת לשלם למשיב 401,310 ₪.

תמצית טענות הצדדים

המערערת

המשיב הוסמך לעריכת דין בשנת 2014. עיסוקו הוא בעיקר כתיבת עררים לביטוח לאומי.

המשיב מעולם לא ייצג בתיק בעל שווי כלכלי מעל 90,000 ₪.

המערערת אישה חולה ומבולבלת, שליטתה בשפה העברית מוגבלת ליכולת לנהל שיחות יום יום פשוטות. אין לה יכולת לקרוא ולהבין מסמכים משפטיים.

על גבי הסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים נכתב בדפוס שהמשיב זכאי לשכר טרחה של 15,000 ₪. כמו כן נכתבה תוספת בכתב ידו של המשיב לפיה הוא זכאי לסכום של 20% משווי הזכייה.
המערערת לא ראתה את התוספת האמורה ולא הסכימה לה. בהסכם שכר הטרחה גם לא מצוין שהמשיב מייצג בשני תיקים.

עבודת המשיב התמצתה בהכנת כתב הגנה אחד בתיק של 130,000 ₪ ובהופעה בדיון קדם משפט.

החלטת בית המשפט מיום 4.4.2016 היא החלטה ופסק דין חלקי שבעצם הביא לסיום התביעה של המערערת ובעת שנכנס המשיב לייצוג כל שנותר הוא לערוך תחשיב כמה כסף יש להוסיף למערערת, אם בכלל, ולהעביר את הדירות על שמה. המערערת זכתה בדירות ללא קשר למשיב כבר בהחלטה מיום 4.4.2016. התובענה בה ייצג המשיב הייתה חסרת סיכוי להתקבל ביחס לרכיב הדירות החילופי.

למשיב לא מגיע כל שכר טרחה מאחר שהוא גרם למערערת נזק – הילדים קיבלו לידיהם עבור הדירה בתל אביב 1,650,000 ₪. הדירות עלו 1,050,000 ₪. סכום ההפרש הגיעה למערערת. הילדים טענו להשקעות בדירות ולתשלום מסים, אולם כל מה שהוכיחו היה הוצאות בסכום של 130,000 ₪. לכן הגיע למערערת החזר של סכום של 270,000 ₪ לפחות.

היו כשלים חמורים בהליך – בית המשפט לא אפשר לב"כ המערערת לקיים חקירה נגדית אפקטיבית ונשללה הזכות להציג מסמכים בחקירה נגדית.

המשיב

יש לדחות את הערעור. פסק הדין נשען על ממצאים שבמהימנות ועובדה שאין ערכאת הערעור מתערבת בהן.

המשיב תומך בנימוקי פסק הדין ובתוצאותיו.

דיון

לא מצאנו להתערב בממצאי המהימנות שקבע בית משפט קמא לעניין יכולות המערערת בשפה העברית.

גם איננו מתערבים בקביעה כי הסכם שכר הטרחה עם התוספות בכתב יד, נחתם על ידי המערערת.

משנדחו טענות אלו של המערערת נותרה לדיון שאלת פרשנות הסכם שכר הטרחה. בהסכם שבפנינו התחייבה המערערת כדלקמן:
"תמורת הטיפול בעניין תביעה בבית משפט לענייני משפחה ראשל"צ מתחייב הלקוח לשלם לעוה"ד שכר טרחה בסכום קבוע בשיעור של 15,000 ₪ +20%+ מע"מ מהתוצאה הסופית" (ההדגשה שלנו).

מהי בנסיבות העניין "התוצאה הסופית"?

המערערת טוענת כי המשיב לא הביא לתוצאה הסופית של זכייה בדירות שכן תוצאה זו הושגה עוד לפני שנחתם הסכם שכר הטרחה עמו. ביתר פירוט טוענת המערערת כי שאלת זכויות הבעלות בדירות הוכרעה בדיון שהתקיים ביום 4.4.2016 – לפני שהמשיב החל לייצגה – במסגרתו הוסכם כי הזכויות בדירות יועברו על שם המערערת ותיערך התחשבנות כספית בין הצדדים, וכאמור בהחלטה שניתנה בתום הדיון " לאחר שיתקבלו המסמכים, ניתן יהיה לערוך חישוב כמה כסף יש להוסיף לאם, אם בכלל, על מנת להעביר לבעלותה את שתי הדירות, שיועברו מיד לאחר מכן".

בית המשפט קמא לא קיבל טענה זו וקבע כי עם הגשת התביעה הנוספת ביום14.6.2016 - בה תבעו הילדים פיצויים והחזר כספים בגין השקעותיהם בדירות ולחילופין הותרת הדירות בידיהם בטענה שניתנו במתנה - נחשפה המערערת מחדש לכל טענות הילדים כך שההחלטות הקודמות בבית המשפט לענייני משפחה לא הועילו לה (סעיף 31 לפסק הדין).

דעתנו שונה.

לשונו של הסכם שכר הטרחה אינה חד משמעית וניתן לכאורה לפרש את ההסכם לפי שיטתו של כל אחד מן הצדדים. בנסיבות אלו יש לפנות לאומד דעת הצדדים. אומד דעת זה פירושו המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. לשון ההסכם היא נקודת המוצא בבוא בית המשפט להתחקות אחר תכלית ההסכם ואומד דעת הצדדים, אולם בכך אין די, ויש להיזקק אף לנסיבות החיצוניות להסכם המאירות את משמעות הטקסט, להנחות היסוד שלו ולמבנהו ולהגיונו הפנימיים.

בהקשר זה, תינתן חשיבות רבה למהותה של העסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה ולמטרותיה הכלכליות והחברתיות (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פ"ד סב(2) 573, פסקה 22 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2007); ע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' הרמן, פסקה 19 לפסק הדין (27.6.2005); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006); גבריאלה שלו דיני חוזים-החלק הכללי , לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 424 (2005)). כמו כן יש לתת את הדעת לזהות הצדדים המתקשרים בחוזה ומאפייניהם (צד מקצועי/שחקן חוזר מול צד פרטי) ולחוסר השוויון הקיים ביניהם (ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ , פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף (20.11.2019).

כמו כן נוסיף כי בשאלה זו נטל ההוכחה מוטל על המשיב, ואם ההסכם לא נוסח בצורה ברורה תפעל העמימות לטובתו של הלקוח ולחובתו של עורך הדין שהוא הגורם המקצועי ומנסח ההסכם. " האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת, בראש ובראשונה, על שכמו של עורך הדין " (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)). ולכן "נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טרחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו... טעמו של כלל זה נובע מתוך הציפייה הטבעית מעורך הדין, בהיותו גורם מקצועי, החב חובת אמון וזהירות כלפי לקוחו, להסדיר את ההתקשרות בין הצדדים, ובמידת הצורך להאיר את עיני הלקוח בכל ספק, עמימות ואי-בהירות המתעוררים מההסכם" (ע"א 9648/16 אוהריטק GIS נ' חן אביטן, משרד עו"ד (28.2.2018); ע"א 224/76 חברת נופש ערד נ' הסוכנות היהודית, פ"ד לא(1) 449, 458 (1976)).

בנסיבות ענייננו לאחר שבחנו את העובדות והמסמכים אנו סבורים שיש לקבל את פרשנות המערערת כי בעת כריתת ההסכם זכויותיה של המערערת בדירות לא היו שנויות במחלוקת של ממש ונותרה במחלוקת רק השאלה הכספית, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

ההסכמות העולות מן הדיון מיום 4.4.2016 מלמדות כי הילדים הסכימו להעביר אם הדירות למערערת ולעשות התחשבנות. בעניין זה נציין כי אנו מקבלים את טענת המשיב כי ההחלטה מיום 4.4.2016 אינה "פסק דין חלקי" (כטענת המערערת), אך היה בה לדעתנו כדי לסכם את רוח הדברים בין המערערת לבתה כפי שהיה בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, עת הילדים לא היו מיוצגים. וכאמור בדיון זה הסכימו הילדים כי הזכויות בדירות יועברו על שם המערערת.

בית-משפט קמא סבר כי הגשת כתב התביעה של הילדים ביום 16.4.16–12 ימים לאחר ההסכמות בבית המשפט למשפחה, חשפה את המערערת לסיכון לאבדן הדירות אך קריאת כתב התביעה שהגישו הילדים מבהירה כי עיקר ו בסעדים הכספיים ואילו הבעלות בדירות היא סעד חלופי בלבד. הדעת נותנת כי אילו הסעד של אכיפת הסכם מתנה לגבי דירות בשווי של מעל מיליון ₪ היה הסעד העיקרי הוא היה נטען כך ולא כסעד חלופי לתביעה כספית נמוכה בהרבה. נוסח התביעה מוביל למסקנה כי העיקר בה הוא הסעד הכספי.
כך ברישא לכתב התביעה מזכירים הילדים את הדיון מיום 4.4.2016 ואת החלטת בית המשפט לענייני משפחה כי תיערך התחשבנות בין הצדדים על מנת להעביר את הדירות לבעלות המערערת לאחר מכן, ומדגישים כי מדיון זה "עולה חד משמעית כי הנתבעת ו/או מטעמם מודים, כי מגיע לתובעים כספים וכפועל יוצא מכך יש בסיס לתובענת התובעים בעניין "הכספי שבין הצדדים". בהמשך בסעיף 2 לכתב התביעה מבהירים הילדים כי במסגרת התובענה "התובעים עותרים לבית המשפט הנכבד על מנת שיורה לנתבעת להשיב סכומי כסף ..." כך גם בסעיף 8 לכתב התביעה וכיוצא בזה.

לא נעלמה מעיננו העובדה שבסעיף 8 לכתב התביעה נדרש השבת כספי מס רכישה, תשלום שווי הדירות כיום ותשלום פיצויים ואולם עתירה זו בעניין שווי הדירות לא נזכרה בסעיף הסעדים (סעיף 15) שם עתרו הילדים לחייב את המערערת בתשלום דמי ניהול, השבת מס רכישה ותשלום פיצויים באם תבוטל עסקת המתנה. ואכן רק בסעיף 9 לכתב התביעה עותרים הילדים לסעד חלופי, לקבוע כי המתנה שניתנה להם שרירה וקיימת.

אם כן בתביעה שהוגשה כנגד המערערת הושם הדגש על התביעה הכספית, הילדים הדגישו כי הם הסכימו לרישום הזכויות על שם המערערת ורק כסעד חליפי ככל שתדחה תביעתם הכספית עתרו לקבוע כי אין לבטל את המתנה.

מכאן שהסיכון הממשי שריחף מעל ראשה של המערערת היה סיכון כספי ושלשם כך שכרה את שירותי המשיב.

המשיב מסתמך על שתי אמירות של המערערת שנאמרו בדיעבד, המלמדות, לטעמו, על אומד דעתה של המערערת והבנתה כי הוא זכאי ל-20% משווי הדירות ולא רק מן הסעד הכספי.

ראשונה היא דבריה בדיון מיום 6.12.2016 בו אמרה לבית המשפט לענייני משפחה כי עליה לשאת בשכר טרחת בא-כוחה ולשם כך יהיה עליה למכור את אחת הדירות. לטעמנו אמירה זו אינה מובילה למסקנה כי בכך יש ראיה להסכמתה לשלם לו שכר טרחה בגין הזכויות בדירה, שכן גם שכר הטרחה בגין התביעה הכספית הוא בסכום שאינו מבוטל.

אמירה שניה, ומשמעותית יותר, היא תצהיר עליו חתמה בתום הדיון בו אישרה כי היא מודעת לכך שעליה לשלם 20% "ע"פ ערך הדירות". תצהיר זה הוכן על ידי המשיב ונחתם בפניו. זהו המסמך הראשון שמבהיר כי אכן מדובר ב-20% מערך הדירות. המשיב העיד בתצהירו כי המערערת חתמה על תצהיר זה "על מנת לחזק את שביעות רצונה המלאה של בת אל מטיפולי והצלחתי והכל כפי שהוסכם בהסכם שכר הטירחה שהוסכם". המשיב מנה טעם נוסף לחתימה והוא "העובדה שהסכם שכר טירחתי לא כלל טיפול במכירת הדירות אלא רק בהעברת הדירות חזרה לחזקתה של בת אל, אך לאור העובדה שלא קיבלתי את שכר טרחתי הסכמתי להמשיך לטפל ובכל כדי לעזור לבת אל ולקבל את שכר טירחתי כמוסכם" (סעיף 16 לתצהירו).

גרסה זו של המשיב אינה מתקבלת על דעתנו. קשה לקבל כי המערערת בחרה לחתום על התצהיר בכדי לבטא את שביעות רצונה וכי המדובר בהחלטה עצמאית שלה. אין מדובר במכתב תודה אלא במסמך משפטי שהכין המשיב לאחר שמצא לנכון לנסחו. העובדה שהמשיב בחר להחתים את המערערת סמוך לאחר הדיון על תצהיר ולא הסתפק בהסכם שכר הטרחה מלמדת לדעתנו על כך כי גם המשיב ידע למצער שנושא שכר הטרחה כנגזרת משווי הדירות אינו בהיר ונהיר מתוך הוראות הסכם שכר הטרחה. לא מצאנו בתצהיר המשיב בפני בית משפט קמא הסבר מניח את הדעת לדרישתו מהמערערת לחתום על התצהיר. התוצאה היא שחתימת המערערת על התצהיר איננה מבטאת הסכמה חופשית ומלאה לתשלום הנתבע ואינה משנה מן המסקנה כי שווי הדירות לא בא בגדר התחייבות המערערת.

נציין עוד כי גרסת המשיב בעייתית גם נוכח העובדה שהעיד שהתצהיר נחתם בביתה של המערערת בעוד שבתצהיר נכתב כי הוא נחתם במשרדו.

לאור האמור לעיל, נוכח העובדה שבמקרה של ספק וחוסר בהירות אלה פועלים לטובת הלקוח וכנגד עורך הדין, אנו קובעים כי חיוב המערערת ב-20% משווי הדירות מבוטל, ו כי יש לפסוק למשיב את שכר הטרחה המגיע לו בגין דחיית התביעה הכספית שהגישו הילדים כנגד המערערת.

אנו דוחים את טענת המערערת כאילו המשיב אינו זכאי לשכר טרחה בכלל מן הטעם שעקב טיפולו נגרם לה נזק של לפחות 270,000 ₪ (ההפרש בין סכום מכירת הדירה בת"א לבין סכום הדירות שנרכשו). המערערת הסכימה בדעה צלולה לוותר על טענותיה אלו במסגרת הסכם הפשרה ועל כן אין ליחס למשיב נזק הנובע מוויתור זה.

סכמנו את הסכומים המפורטים בכתב התביעה שהגישו הילדים והם מגיעים לסכום של 356,170 ₪. כאמור לעיל, זה היה הסיכון לו הייתה המערערת חשופה. "התוצאה הסופית" היא שתביעתם למעשה לא התקבלה ועל כן מסכום זה זכאי המשיב לגזור את שכר הטרחה בשיעור של 20%. המסקנה היא שעל המערערת לשלם למשיב שכ"ט בסך 71,234 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

לאור האמור נקבע בזאת כדלקמן:
פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל לרבות חיוב המערערת בהוצאות.
המשיב זכאי לשכר טרחה בסכום של 71,234 ₪ בצירוף מע"מ.

נוכח התוצאה כל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.

ניתנה היום, י"ח סיוון תש"פ, 10 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

מיכל נד''ב, שופטת
אב"ד
חנה קיציס, שופטת
רמי חיימוביץ, שופט