הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 37225-11-19

בפני
כבוד ה שופט רמי אמיר

מערער

יוסף גנגינה ת.ז XXXXX927
ע"י ב"כ עו"ד נטלי אלוני

נגד

משיבה
חברת החשמל לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלון וינוגרד

פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת רוטקופף) מיום 24.09.19 בת"א 17680-08-17, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה נגד המערער בגין צריכת חשמל שלא כדין וללא תשלום, והמערער חויב בתשלום 255,120 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

2. כל טענתו של המערער מתמקדת בעניין אחד: בפגיעה נטענת בזכות הגישה שלו בשל כשל בייצוגו, ובעיוות דין הנגזר מכך. ב"כ המערער טענה בפניי כי בית משפט קמא בחר לעשות כן תוך שהתעלם מבקשתו של המערער לדחות את הדיון כדי לאפשר לו ייצוג הולם, ותוך שאנס אותו (ממש כך! – ר.א.) לקיים דיון כאשר אין ביכולתו לעשות זאת וכשהוא לא מיוצג.
ב"כ המערער הוסיפה וטענה בפניי, כי עורך הדין של מרשה בבית משפט קמא הגיש בקשה להתפטר מהייצוג יום לפני הדיון, וכי הוא עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון למרות שלא ניתנה החלטה לשחררו מייצוג. זאת ועוד, לדברי ב"כ המערער, הרי שבהגיעו לדיון הופתע המערער לגלות שעורך הדין לא התייצב, וזאת בסתירה להודעתו של עורך הדין בשיחה טלפונית מיום קודם, שאז אמר כי יגיע לדיון למרות שהגיש בקשה להשתחרר מייצוג. עוד טענה ב"כ המערער, כי המערער הופתע לגלות שעורך הדין גם לא זימן את עדיו של המערער, ואלו באמת לא התייצבו לדיון.

3. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור, וסומכת על פסק דינו של בית משפט קמא ועל נימוקיו. ב"כ המשיבה ביקש להדגיש לפניי, כי המערער הוא זה שבחר לפטר את עורך דינו, כך גם לפי דבריו שלו; וכי הדברים גם לא באו למערער בהפתעה, כפי שעולה מבקשת עורך הדין בבית משפט קמא.

4. תחילה אבקש להעמיד דברים על מכונם מהבחינה העובדתית לעניין אופן ניהול ההליך בבית משפט קמא, הדברים שנאמרו בו, והדברים שנשלחו לבית המשפט בכתובים.
בית משפט קמא קיים שני קדמי משפט בטרם ישיבת ההוכחות. בישיבה מיום 02.10.18 ניתנו הוראות לעניין הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי שני הצדדים. בהמשך לכך הגישה המשיבה (התובעת) שלושה תצהירים; ואילו המערער (הנתבע) הגיש שני תצהירים, שלו ושל עד נוסף, כאשר ב"כ בבית משפט קמא הודיע ששלושה עדים נוספים אינם נותנים תצהירים ולכן תוגש בקשה לזימונם להוכחות. בישיבה מיום 19.02.19 נקבע התיק להוכחות ולסיכומים בעל פה ליום 24.09.19. וביום 24.09.19 אכן התקיימה ישיבת ההוכחות.
יום לפני ישיבת ההוכחות הגיש ב"כ המערער בבית משפט קמא בקשה לשחררו מייצוג, תוך שפירט בבקשתו כי במשך החודשים האחרונים נוצר נתק בינו לבין הלקוח; כי הוא התריע בפני הלקוח מספר פעמים שלא יוכל להמשיך לייצגו בשל הקושי בשמירת הקשר ו בשל אי היענותו של הלקוח לעמוד בכל הנדרש לשם כך; וכי יומיים לפני המשפט (ויום לפני הגשת הבקשה) התייצב הלקוח במשרדו, הודיע לו שהוא מבטל את ייפוי הכוח, דרש ממנו להפסיק לייצגו בתיק זה, והודיע לו כי הוא לוקח עורך דין אחר אשר ייצג אותו.
מטבע הדברים שבית המשפט לא החליט בבקשה בטרם הדיון ובטרם תגובה; אך ביום הדיון לא התייצב עורך הדין על דעת עצמו, ולמרות שלא שוחרר על ידי בית המשפט.
יחד עם זאת, המערער שהתייצב לדיון, אישר לבית המשפט בפתח הישיבה, כי הוא זה שפיטר את עורך הדין בפגישה שקיימו יום לפני הדיון , לדבריו משום "שלא הסתדרו" על שכר טרחה, וכי הוא הודיע לעורך דינו שהוא רוצה להעביר את התיק לעורך דין אחר.
המערער אכן אמר לבית המשפט קמא בפתח הדיון כי הוא אינו יכול לקיים את הדיון, ומבקש לדחותו; ואולם בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט. או אז נקראו לעדות כל מצהירי התביעה, אך המערער נמנע מלחקור אותם בחקירה נגדית, תוך שציין לפרוטוקול שהוא איננו עורך דין ואינו יודע מה לשאול. בהמשך הוזמן המערער לפתוח בפרשת ההגנה, אלא שאז התברר שהמצהיר הנוסף מטעם ההגנה לא התייצב. המשיבה ביקשה לחקור את המערער על תצהירו, אלא שהמערער סירב להיחקר באומרו "אני לא פראייר, אני אלך לערעור". בית משפט קמא נתן למערער, לפי בקשתו, שהות להתייעץ; ואולם גם לאחר ההפסקה עמד המערער בסירובו להיחקר. כפועל יוצא מכך, מחק בית משפט קמא את תצהירו. בהמשך לכך סיכם ב"כ המשיבה וביקש פסק דין בהתאם לתביעה ולתצהירים שהוגשו, והנתבע אמר שאינו יודע על מה לסכם ולכן אינו מסכם.
בסיום הדיון, נתן בית המשפט קמא את פסק הדין בתובענה. בית המשפט התייחס לעניין הייצוג ולעניין הבחירה של הנתבע ביחס לניהול ההליך, הבהיר מדוע לא היה מקום לדחות את הדיון, סקר את התביעה, ציין כי התביעה הוכחה בראיות התביעה ולא נסתרה, ולפיכך קיבל את התביעה במלואה.

5. שקלתי בדברים, ולטעמי דין הערעור להידחות.

6. יש להדגיש מבחינה עובדתית, כי גם לפי דברי המערער עצמו בבית משפט קמא (וב את כוחו בערעור אישרה זאת בפניי), וגם לפי הבקשה בכתב של עורך דינו בבית משפט קמא – המערער עצמו הוא זה שפיטר את עורך הדין, וזאת יום (או יומיים) לפני דיון ההוכחות.
במצב דברים כזה, כשהלקוח הוא זה שמפטר את עורך דינו – הרי שביחסים מול הצד השני למשפט, אל לו לאותו בעל דין לבוא בטענות על עורך הדין שלא התייצב, משום שהרי הוא (הלקוח) זה שהורה לו להימנע מלהתייצב ופיטר אותו. מדובר בפיטורין ולא בבקשה להתפטר – אף שבקשה להשתחרר הוגשה על ידי עורך הדין. אין בכך להביע עמדה בכל הנוגע למערכת היחסים שבין המערער-הלקוח לבין עורך דינו בבית משפט קמא. עניין זה יתברר, ככל הנראה, ביניהם. ואולם הדגש הוא ביחסים שמול הצד שכנגד, המשיבה, הלוא היא התובעת בבית משפט קמא.
למעלה מכך אציין, כי לדברי עורך הדין של המערער בבית משפט קמא, כפי שנכתבו בבקשה לשחרור מייצוג – המערער הוא זה שניתק קשר עם עורך הדין עוד כמה חודשים לפני דיון ההוכחות, ולא קיים את הנדרש ממנו כדי לאפשר לעורך הדין לתת לו ייצוג הולם. אינני קובע ממצא לעניין זה, וכאמור יש להניח שהדברים יתלבנו בהליך כלשהו שבין המערער לבין עורך דינו – ואולם זו התשתית שהייתה מונחת לפני בית משפט קמא, והמערער לא התייחס לכך, לא בבית משפט קמא ואף לא בערעור בפניי.

7. מבחינתו של בית משפט קמא, וגם מבחינתה של המשיבה – הבחירה למנוע את עורך הדין מלהתייצב והבחירה לפטרו מייצוג, הייתה בחירה של המערער עצמו; וגם התזמון של פיטורי עורך הדין ערב ההוכחות נקבע על ידי המערער עצמו.
בנסיבות אלו, על המערער להיות אחראי להתנהלותו ולבחירותיו שלו; אין לו אלא להלין על עצמו; ואין הוא יכול לטעון לעיוות דין ולפגיעה בזכות הייצוג שלו, וכפועל יוצא מכך בזכות הגישה שלו, כאשר הוא זה שבחר להביא למצב דברים זה.

8. אכן, יש להניח כי עורך דין היה מיטיב לחקור בחקירה נגדית את מצהירי התביעה לעומת האופן בו יכול היה המערער לעשות זאת בעצמו. ואולם כפי שעולה מתצהירו של המערער בבית משפט קמא – הוא היה מודע היטב לעובדות, לרבות לכל אחת ואחת מטענות המשיבה בתצהיריה, ולכן היה יכול לחקור על כך . מכל מקום, בוודאי שאין בנוכחות או בהיעדרות עורך הדין כדי להצדיק את סירובו של המערער להיחקר על תצהירו שלו . כאשר מצהיר עומד לחקירה נגדית על תצהירו – הוא זה שנותן עדות ומתחייב לומר אמת, הוא ולא עורך דינו. כלל זה חל גם על המערער, כנתבע שנתן תצהיר. ומכל מקום, בטרם נמחק תצהירו של המערער, ניתנה לו שהות להתייעץ האם הוא עומד על סירובו להיחקר – אלא שלמרבה הצער הוא בחר להמשיך ולעמוד בסירובו זה.
גם ללא ייצוג יכול היה המערער לחקור את עדי התביעה, ובוודאי שיכול היה וגם חייב היה לעמוד לחקירה על תצהירו שלו. לכן אין לומר שנפגעה זכות הגישה של המערער, ולא נמנע ממנו קיום הליך ראוי והוגן.

9. השיקולים אותם צריך לשקול בית משפט כאשר הוא מתבקש לדחות דיון אינם רק שיקולי הצדק בין הצדדים. משמעותה של דחייה כזו ברגע האחרון היא בזבוז זמן שיפוטי, שהוא משאב ציבורי. ופגיעתה של דחייה כזו היא בכלל ציבור המתדיינים בבית המשפט, שממתינים אף הם ליומם, ואשר יסבלו דחייה בבירור עניינם בשל המועד הנוסף שיידרש לתיק הנדחה.
השיקול הציבורי הוא שיקול שמנחה אותנו בניהול מערכת המשפט מזה שנים, ולאחרונה אף מצא ביטוי בתקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, העומדות להיכנס לתוקף בראשית השנה הבאה. מובן שאין לתקנות אלו כוח של דין נוהג בימים אלו, בטרם כניסתן לתוקף; ואולם כאמור, הדבר מבטא עיקרון משפטי הנוהג עמנו שנים.
כמובן שהשיקול הציבורי אינו שיקול בלבדי. על בית משפט להפעיל שיקול דעת ואיזונים מתאימים בין האינטרס של בעלי הדין לבין האינטרס הציבורי. גם האינטרס הציבורי עצמו כולל את השיקול של עשיית צדק בין הצדדים לתיק הנדון. ויש להביא בחשבון גם את השיקול של שימוש לרעה בהליך המשפטי.
מדובר במלאכה של איזון, מידתיות וסבירות. אך כאשר מדובר בתיק שהתקיימו בו שני קדמי משפט, והוא הגיע ליום ההוכחות והסיכומים באופן מתוכנן ושלא במפתיע; וכאשר בעל הדין שמבקש את הדחייה ביום הדיון הוא עצמו זה שגרם לטעמים הנטענים לדחייה, הוא ולא עורך דינו; וכאשר לא ניתן הסבר לגיטימי להתנהלות זו ולבחירה זו של אותו בעל דין, ובמיוחד לתזמון הנטען ערב הדיון; וכאשר יש להביא בחשבון גם את האינטרס הלגיטימי של הצד שכנגד, קרי התובעת-המשיבה, שרוצה להגיע כבר לסיום המשפט ולאכיפת זכויותיה – אזי צדק בית משפט קמא כאשר סירב לדחות את הדיון.
אינני מתעלם מטענתה של ב"כ המערער, כי מוטב היה לדחות את הדיון כנגד פסיקת הוצאות לחובת המערער . אלא שפסיקת הוצאות אינה מפצה על הכול. יש פעמים, ופסיקת הוצאות יכולה להיות משום צעד מידתי שמאזן את הדברים. אך במקרה זה שלפניי לא הייתה כל הצדקה לילך בדרך זו, במיוחד לנוכח האופן בו בחר המערער להתנהל, גם מבחינת התזמון של פיטורי עורך דינו, וגם מבחינת התנהלותו ביום ההוכחות עצמו. הדברים נעשו על ידי המערער תוך התעלמות מוחלטת מהאינטרסים הלגיטימיים של הצד שכנגד ומהאינטרס הציבורי, ותוך זלזול בהליך המשפטי. לכן, ובמיוחד לנוכח התנהלות המערער, לא היה מקום לדחות את דיון ההוכחות והסיכומים כנגד פסיקת הוצאות. ובוודאי שאין לומר, כי נפלה שגיאה מהותית בבחירתו של בית משפט קמא לקיים את הדיון במועדו .

10. סופו של דבר, אני דוחה את הערעור.
בשים לב לשיעור הכספי בו מדובר ולתוצאת הערעור, אני מחייב את המערער לשלם למשיבה את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בגינו בסך כולל של 25,000 ₪.
העירבון שהופקד יועבר לידי ב"כ המשיבה על חשבון ההוצאות שנפסקו כאמור. יתרת החיוב בהוצאות ישולם על ידי המערער לידי ב"כ המשיבה תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, א' אב תש"פ, 22 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

רמי אמיר, שופט