הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 36628-02-19

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופטת ריקי שמולביץ

מבקש:

ויקי חג'ג'

נגד

משיבה:
איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

החלטה

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט רפי ארניה) בת"א 46060-09-16, שבמסגרתו חויב המערער לשלם למשיבה סך של 151,595.25 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן חויב בתשלום הוצאות משפט.

לטענת המבקש סיכויי הערעור גבוהים ביותר, שכן תוצאת פסק הדין עומדת בניגוד לממצאים העובדתיים שעליהם הושתת. המבקש לא התעלם מכך שמדובר בפסק דין לחיוב כספי. לטענתו, דחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך. מדובר בסכום כסף שאינו מצוי בידיו והאפשרות היחידה לגייסו כרוכה במימוש בית מגוריו.

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק דין שעניינו חיוב כספי. לטענתה, הנימוקים שפורטו בבקשה ובתצהיר המבקש אינם מצדיקים את עיכוב הביצוע. למבקש בית מגורים המשועבד במשכנתא לבנק. המבקש עצמו אישר כי שוויו של הבית עולה בהרבה על גובה השעבוד. המבקש איש עסקים בתחום הבניה הוא אינו עובד שכיר. המבקש לא הצביע על מניעה כלשהי לקבלת מימון בנקאי לתשלום סכום פסק הדין. עוד טענה המשיבה כי היא חברת ביטוח אשר אין מחלוקת לגבי יכולתה הכלכלית, ומשכך אין סיכון כי כספים שישולמו לה על פי פסק הדין לא יושבו למבקש ככל שהערעור יתקבל. לטענת המשיבה, סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין של בית משפט קמא מנומק ומסקנותיו בדין יסודן.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסק הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדח ייה.

כלל הוא כי יש לבצע פסק דין עם נתינתו ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו ( תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בפסיקה נקבע כי אין לסטות מכלל זה, אלא אם סיכויי הערעור להתקבל טובים ומאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש, במובן זה שביצועו המידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו בר תיקון, או שיהיה קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור [ ע"א 9293/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301 (2003); ע"א 1981/13 בהה אלדין אסעיד נ' עבדאללה חליל ( פורסם במאגרים, 04/06/13)]. למותר לציין כי נטל ההוכחה בבקשה לעיכוב ביצוע, מוטל על המבקש.

כאשר פסק הדין שאת עיכוב ביצועו מבקשים הורה על חיוב כספי גרידא, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה. במקרים אלה נטל ההוכחה, המוטל ממילא על המבקש, גבוה מן הרגיל ( ע"א 2829/18 רב העיר אשדוד נ' קומפורטי ( פורסם במאגרים, 08/05/18). בהתאם לאמור, טענות בדבר קושי כלכלי של המבקש אינן יכולות להיטען בעלמא ויש לתמוך אותן בראיות ( שם, בפסקה 5).

בבקשות מסוג זה ניתן על פי רוב להכריע על יסוד שיקולי מאזן הנוחות בלבד ( ראה עניין קומפורטי, בפסקה 2), שכן "כאשר מאזן הנוחות אינו מצדיק את קבלת הבקשה, הרי שרק ערעור שלו סיכויים טובים במיוחד, שצדקתו ניכרת כבר בבחינה לכאורית שלו, יצדיק עיכוב ביצוע של סעד כספי" [ ע"א 735/18 אביעד – ייזום, תכנון ובניה בע"מ נ' א.א. תשתיות עפר בע"מ ( פורסם במאגרים, 17/06/18) ; ע"א 250/16 שפירא נ' מוסט ( פורסם במאגרים 18/01/16)].

בענייננו, המבקש לא עמד בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מדובר בפסק דין שעניינו חיוב כספי גרידא. המשיבה היא חברת ביטוח אשר אין מחלוקת לגבי יכולתה הכלכלית. במצב דברים זה, אין חשש כי במקרה שהערעור יתקבל והמשיבה תידרש להשיב למבקש את הכספים יתעורר קושי להשבתם .

הנימוק העיקרי לבקשה הוא קושי כלכלי של המבקש לגייס את סכום פסק הדין, קושי שלטענתו יאלץ אותו למכור את בית מגוריו. לטענתו, אם ביצועו של פסק הדין לא יעוכב והוא יאלץ למכור את ביתו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ויגרם לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך.

המבקש תמך את הבקשה בתצהיר שבו הצהיר כי אין לו נכסים למעט בית מגוריו, שהוא בית צמוד קרקע, משועבד במשכנתא, "אך שוויו עולה משמעותית על גובה השעבוד", כי כספים המוחזקים על ידיו בבנק משועבדים לטובת הלוואות של העסק, שכן הוא עוסק בעבודות בתחום קבלנות בנין ונדרש לתזרים מזומנים שוטף לניהול העסק, תשלום משכורות לעובדים ורכישת ציוד. מעבר לכך שהמבקש לא פירט בתצהירו נתונים עובדתיים כלשהם לגבי שווי הבית, סכום השעבוד, מצבת נכסיו וחובותיו הפרטיים והעסקיים, המבקש לא צירף ולו מסמך אחד לביסוס טענותיו. נוכח האמור, המבקש לא ביסס ולו לכאורה את טענתו כי הדרך היחידה לשלם את סכום פסק הדין היא במכירת בית המגורים שבבעלותו ובבעלות רעייתו . אין בתצהיר שצורף כדי לעמוד בנטל להוכיח את טענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי והנזק הבלתי הפיך הצפוי לו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.

אשר לסיכויי הערעור, לא התרשמתי כי מדובר בערעור שסיכויו טובים במידה יוצאת דופן. אכן, בית משפט קמא קבע כי המבקש פעל כקבלן שלד בלבד, אך לצד זאת קבע את אחריותו של המבקש, כקבלן שלד, לנזקים המפורטים בפסק הדין. מדובר בקביעות עובדתיות אשר כידוע מידת ההתערבות בהן נמוכה.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.

לעניין ההוצאות אדרש בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, כ"ה אדר א' תשע"ט, 02 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.