הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 35074-01-21

בפני
כבוד ה שופטת יעל טויסטר ישראלי

מערערת

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רועי פולק

נגד

משיבה
שומרה חב' לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רות קיהל חריט

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט נחום שטרנליכט) מיום 06.12.20 (להלן: "פסק הדין השני").

2. עסקינן בתביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המערערת בגין נזקים שנגרמו לרכב המשיבה מצינורות ביוב שהיו על מיסעת כביש 4, באזור מחלף השבעה, בסכום של 56,728 ₪.

3. בבית משפט קמא נשמעו עדויות. מטעם המשיבה העידה נהגת רכב המשיבה ומטעם המערערת העידו שני עדים - מר גרזי (מנהל אזור אצל המערערת) ומר אבו חסין מצוות הסיור של המערערת אשר הגיע למקום הארוע.

4. ביום 28.10.18 ניתן פסק דין (להלן: "פסק הדין הראשון") במסגרתו התקבלה התביעה במלואה ונפסקו לטובת המשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין. על פסק הדין הראשון הוגש ערעור ע"י המערערת כאן (להלן: "הערעור הראשון"). הערעור הראשון נשמע בפני כב' השופטת קיציס ביום 4.4.19 (ע"א 26612-12-18). בהתאם להסכמת הצדדים ניתן פסק דין על פיו הוחזר הדיון לבית משפט קמא לבדיקת הטענה כי המפגע נשוא אירוע התאונה מיום 26.2.17, דווח למערערת כבר בשעה 10:17 ובשעה 10:26 והצדדים קיבלו רשות להביא ראיות נוספות בכל הקשור למחלוקת זו בלבד.

5. משהוחזר התיק לבית משפט קמא, הגישה המערערת דו"חות הארועים משעה 10:17 ומשעה 10:27 ותצהיר עדות ראשית מטעם מר גרזי. בית משפט קמא קיים ישיבת הוכחות נוספת בה נחקר שוב מר גרזי. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ולאחר מכן ניתן פסק הדין השני נשוא הערעור שבפני (להלן: "הערעור השני").

6. הערעור השני מכוון נגד החלטת בית משפט קמא לקבל את תביעת המשיבה. המערערת טענה כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע שקיימות סתירות בין עדותו הראשונה של מר גרזי לבין עדותו השניה והנטען בתצהירו, כאשר התעלם מראיות אשר הוגשו ע"י המשיבה התומכות בטענת המערערת וכאשר קבע כי המפגע נשוא התביעה היה ידוע למערערת מספר שעות עובר למועד התאונה ולפיכך התרשלה המערערת באחזקת קטע הכביש.

7. לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור ואפרט.

8. פסק הדין נושא הערעור, הכריע בשאלה אחת ויחידה- האם המפגע בגינו התרחשה התאונה דווח למוקד של הנתבעת ביום 26.2.17 פעם ראשונה בשעה 10:17 ופעם שניה בשעה 10:26 (בנוסף לשעה 12:21).

9. בעניין זה קבע בית המשפט קמא: "לנוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת התובעת ולפיה כל שלושת האירועים – אירוע מס' 11487153, אירוע מס' 11487046 ואירוע מס' 11487028- הם למעשה אותו ארוע. המדובר בצינורות ביוב, אשר נפלו על הכביש, וגרמו להתרחשות התאונה. העולה מן הדברים, כי דיווח אודות אותם צינורות נמסר כבר בשעה 10:17 אך לא טופל ע"י הנתבעת המופקדת על אחזקת הכביש והטיפול בו – לאורך כמה שעות, כאשר בשעה 12:21 , יותר משעתיים לאחר מכן טרם הוסר המפגע החמור, שגרם לתאונה " (ס' 12 לפסק הדין השני).

10. בהגיעו למסקנה זו סקר בית משפט קמא את עדותו הראשונה של מר גרזי אל מול עדותו השנייה לרבות תצהירו שהוגש לפני מועד ההוכחות וכן את הראיות שעמדו בפניו לרבות את שלושת דו"חות הארועים כמפורט לעיל.

11. בית המשפט קמא קבע כי קיימת סתירה מהותית בין עדותו הראשונה של מר גרזי לבין עדותו השניה והתצהיר שהגיש. בתצהירו של מר גרזי הצהיר כי היה באזור התאונה בשעה 10:26 ובפרוטוקול הדיון פרט מר גרזי עניין זה. בית משפט קמא קבע כי הדברים עומדים בסתירה גמורה לעדותו של מר גרזי עצמו מיום 28.10.18 (שנה וחצי לפני מועד חתימתו על תצהיר עדות ראשית), כי הוא עצמו לא היה במקום התאונה באותו היום. (עמ' 4 ש' 16-18 לפסק הדין השני). לפיכך קבע בית המשפט כי אינו מקבל את עדותו של מר גרזי ולפיה נכח במקום.

12. עוד קבע בית משפט קמא כי מר גרזי בחקירתו לא נתן תשובה לתמיהה מדוע בעדותו הראשונה לא סיפר את האמור בעדותו המאוחרת ובתצהירו כי הוא חלף במקום ביום התאונה וכי ארוע מס' 11487046 הוא ארוע אחר לחלוטין אשר אינו קשור כלל לנפילת הצינורות על הכביש , אשר גרמה לתאונה מושא התביעה.

13. בית משפט קמא קבע כי לנוכח הסתירה בעדות מר גרזי, כאשר לפתע ורק בעדותו המאוחרת ידע לספר כי הארועים שנרשמו כמספר 11487046 ו- 11487028 הם ארוע אחד ואילו ארוע 11487153 מושא התביעה, הוא ארוע אחר, אין לייחס משקל רב לעדותו המאוחרת ואין לקבלה. בפרט נכון הדבר כאשר הדו"חות בנוגע לשני הארועים (הראשונים בזמן) היו פתוחים לעיונו כל העת, אולם הוא לא מצא בעדותו הראשונה להתייחס אליהם.

14. בית משפט קמא אף סקר את דו"חות הארועים שהובאו בפניו וקבע כי לא ניתן לערוך אבחנה בין הארועים השונים קרי, בין ארוע התאונה נשוא התביעה ושני דיווחי הארועים האחרים משעה 10:17 ומשעה 10:26 אשר לטענת המערערת הם אותו ארוע. בית המשפט התייחס לטענת המערערת כי דו"חות הארועים משעה 10:21 ומשעה 10:26 הם למעשה אותו אירוע וקבע כי שכן לכאורה המיקום המצוין בכל אחד מהדו"חות (הראשון והשני) אינו זהה, בעוד שכאמור העד מר גרזי טען כי מדובר באותו ארוע.

15. אשר לדו"ח המשטרה. אין לו כל קשר לארוע התאונה נשוא התביעה שכן מדובר בארוע שהתרחש במקום שונה לחלוטין ולכן אין פלא שבית משפט קמא לא התייחס אליו בפסק הדין.

16. למעשה, הערעור כולו מכוון נגד קביעות עובדתיות וקביעות של מהימנות של בית משפט קמא. עסקינן בפסק דין אשר ההכרעות שבו הן על בסיס ממצאים עובדתיים וקביעות עובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית לאחר ששמעה את העדים ובחנה את מכלול הראיות שהונחו בפניה.

17. כידוע "אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה מבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית, או שהדברים מופרכים על פניהם או בלתי סבירים" [ע"א 501/84 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' מירון (1988)].

18. בעניינים אלו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב אלא במקרים חריגים ביותר. למשל, כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם הנופל לשורשו של עניין או כאשר הטעות בולטת על פניה. זאת, לנוכח היתרון המובנה של הערכאה הדיונית, שלה היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הנשמעים לפניה.

19. ענייננו אינו נופל לגדר החריגים. בית משפט קמא ביסס את ממצאיו על הראיות שהוצגו לפניו, ועל התרשמותו מן העדויות ונימק כדבעי בפסק הדין מדוע בחר לקבל את תביעת המשיבה על פני גרסת המערערת.

20. בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות.

21. המערערת תישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.
יתרת הערבון תוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

22. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.

יעל טויסטר ישראלי, שופטת