הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 28785-06-21

בפני
כבוד ה שופט יחזקאל קינר, אב"ד
כבוד ה שופטת חנה קיציס
כבוד ה שופטת מרב בן-ארי

המערערים

  1. חנה אלבק
  2. רוני אלבק

ע"י ב"כ עו"ד אביב אילון

נגד

המשיבים

  1. עמרי פדן
  2. אמיר פדן

ע"י ב"כ עו"ד יורי נחושתן

פסק דין

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 21.4.21 (כב' השופטת נ. מימון שעשוע) בת"א 24492-03-17 ובת"א 73511-12-18.

רקע:
2. הצדדים לערעור הגישו תביעות הדדיות שאוחדו, בקשר לפרויקט שיפוץ בניין ברחוב הירקון בתל אביב. במועדים הרלוונטים לתביעות, המערערת 1 ובעלה מר אריה אלבק ז"ל (להלן: "המנוח") היו בעלי זכות הבעלות בדירה מס' 9 בבניין (להלן "הדירה" ו "הבניין") . המערער 2 (להלן: "המערער") הוא בנם של בני הזוג אלבק ומי שטיפל בפרויקט מטעמם, וכיום הוא חליפו של המנוח (המערערים ייקראו להלן גם: "אלבק") . המשיב 1 הוא שהתקשר עם בני הזוג אלבק בהסכמים שיפורטו להלן והוא שעמד בקשר עם המערער. המשיב 2 הוא בנו של המשיב 1 וגם הוא חתום על הסכמים אלו (המשיבים ייקראו להלן: "פדן").

3. הבניין בו בוצע הפרויקט כולל 12 דירות. 10 מתוכן בבעלות פדן, דירה נוספת בבעלות אלבק ועוד דירה בבעלות מר בלדד פיילר (להלן: "פיילר").

4. ביום 11.6.09 נחתם הסכם בין פדן לבין אלבק ופיילר שכותרתו "אישור הסכמה והתחייבות" (להלן: "ההסכם הראשון"). במסגרת ההסכם הראשון התחייבו אלבק ופיילר שלא יהיו להם טענות בקשר לניצול זכויות הבנייה על הגג ע"י פדן, לתיקון תקנון הבית המשותף ביחס להצמדות מסוימות וכן לכך שפדן ינצלו את מלוא זכויות הבנייה בבניין בהתאם לתכנית שיפוץ לפי תמ"א 38 שתוגש ע"י פדן. מנגד, פדן התחייבו לשלם לאלבק ולפיילר החל מיום 1.9.09 ועד לאישור התכניות תשלום חודשי כדמי שכירות ראויים. במסגרת ההסכם הראשון הוסכם שעלויות השיפוץ יחולקו בין הצדדים לפי חלקם היחסי בבניין.

5. באותו מועד נחתם הסכם נוסף שכותרתו "חוזה לביצוע עבודות שיפוצים" (להלן: ההסכם השני). במסגרת ההסכם השני הסכימו הצדדים לבצע במשותף עבודות שיפוצים נרחבות בבניין. חלקם של אלבק ופיילר היה בשיעור של 9.03% כל אחד, פרט לעבודות מסוימות (עבודות החיזוק לפי התמ"א ועבודות ההכנה לבנייה על הגג) שעלותן הושתה במלואה על פדן. בסעיף 2.1.5 להסכם השני הוסכם שאחריות הצדדים תהיה לחוד הן במערכת היחסים שבינם לבין עצמם והן כלפי צדדים שלישיים, כל אחד לפי חלקו היחסי בעסקה. ההסכם קבע וועדת היגוי משותפת לצורך ההתנהלות מול הקבלן. במסגרת ההסכם השני אלבק ופיילר הסכימו לגריעת שטחים מדירותיהם. פרשנות הסכמה זו שנויה במחלוקת. לצד זאת, הוסכם כי למרות החלוקה היחסית של העלויות, פדן ישתתפו בחלק מהוצאותיהם של אלבק ופיילר בסכום של 300,000 ₪ לכל אחד (ובסך הכול 600,000 ₪).

6. ביום 26.12.13 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, שכותרתו "הסכם תשלום עבור פרויקט..." (להלן: ההסכם השלישי). ההסכם השלישי שינה מהוראות ההסכם השני בכך שגידר את חבותם של אלבק ופיילר, כך שכל אחד מהם יישא בסכום קבוע של 580,000 ₪ כולל מע"מ בגין כל עלויות הפרויקט. צוין שסכום זה הוא סכום סופי לאחר קיזוז כל החובות של פדן לאלבק ולפיילר, כגון שכר דירה וסכום ההשתתפות של 300,000 ₪ שהוזכר בהסכם השני. עוד נקבע כי עבור עלויות בלתי צפויות מראש אלבק ופיילר ישלמו סכום של 4% מעלות החריגה, ועד לתקרה של 10% מערך הפרויקט.

7. פדן הגישו נגד אלבק תביעה לתשלום היתרה המגיעה לפי ההסכם השלישי, שכללה את ההפרש שלא שולם מתוך הסכום של 580,000 ₪ בתוספת עלויות בלתי צפויות בסכום של 88,000 ₪, כפי שגודרו בהסכם השלישי (פדן תבע לפי חלופות נוספות, שאינן רלבנטיות לענייננו). אלבק הגישו תביעה שכנגד ובה טענו לנזקים שונים שנגרמו להם, ובין היתר, פגיעה בערך דירתם לרבות אובדן שטחים, ביטול קולטי שמש, הפרשים בסטנדרט הדירות ועוד.

תמצית פסק הדין של בית משפט קמא:
8. בית המשפט קמא קיבל באופן חלקי את תביעת פדן, ודחה את התביעה שכנגד שהגישו אלבק. בין היתר, קבע בית המשפט כי וועדת ההיגוי המשותפת בוטלה בהסכמה, בשל קיומם של יחסים עכורים בין הקבלן לבין אלבק, אך למרות זאת אלבק היו מעורבים בפרויקט השתתפו בפגישות והיו בקשר ישיר עם בעלי המקצוע ועם מפקחי הבנייה. פסק הדין דחה את טענותיהם השונות של אלבק בנושא המפרט, התגמירים והפרשי סטנדרט בין דירתם לבין דירות פדן, גריעת שטחים מדירת אלבק, גריעת דוד וקולטי השמש וכן לאחריות פדן לאיחור במסירה.

9. ערעורם של אלבק נפרש על כלל הקביעות העובדתיות לחובתם. בפתח הדיון בערעור הסכימו אלבק לצמצם את הערעור לארבעה נושאים שיידונו להלן: יתרת החיוב בגין ההסכם השלישי, השינויים בדודי השמש והדוד החשמלי, איחור במסירה והקטנת שטח הדירה.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים, מצאנו לדחות את הערעור בכל הרכיבים האמורים. כידוע , "אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים" (עא 1394/18 יהודה זרובבלי נ' עלומים, קבוצת בני עקיבא להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ( ‏27.11.2018)). כפי שיבואר בהמשך, ערעורם של אלבק כוון נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, שמצאנו אותן מעוגנות היטב בחומר הראייתי, ולא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.
מכאן לרכיבי הערעור שנותרו על הפרק.

גובה התשלום המגיע בהתאם להסכם השלישי:
10. בית המשפט קמא קבע בנושא זה כי אין חולק על תוקפו של ההסכם השלישי, שלפיו התשלום המגיע מאלבק הוא בגובה של 580,000 ₪ (בניכוי מה ששולם) ובתוספת סכום של 88,000 ₪ בגין עלויות בלתי צפויות. אשר לקיומה של החריגה בעלויות בית המשפט התבסס על הודעת מייל של אדריכל הפרויקט, אליצור (שהעיד בנושא זה) ואשר פירטה את העלות הנוספת העולה על הסכום הנ"ל. בית המשפט קבע כי עדותו של אליצור בסוגיה זו לא נסתרה.

11. אלבק חלקו על קביעה זו.
ראשית, טענו שערך הפרויקט לפי ההסכם השלישי הוא 580,000 ₪ שזהו הסכום אותו התחייבו לשלם במסגרת ההסכם השלישי.
טענה זו אנו דוחים. ערך הפרויקט הוא מונח שונה מהסכום שבו חויבו המערערים ובעל הדירה הנוסף. ערך הפרויקט ביחס למערערים היה הסכום שהושת עליהם, 580,000 ₪ בתוספת הסכום שקוזז – 300,000 ₪. כך עולה במפורש מלשון ההסכם השלישי. לפיכך, התקרה אינה 58,000 ₪ כטענת המערערים, אלא 10% מ- 880,000 ₪, קרי: 88,000 ₪. תמוהה טענתם של אלבק לפיה איש לא חלק על כך שערך הפרויקט היה 580,000 ₪, כאשר אלבק עצמם לא חלקו על חישוב 10% ערך הפרויקט כ- 88,000 ₪ (ראו נספח 8 לתיק המוצגים של פדן – תגובת המערער מיום 10.4.2016 לפנייתו של מר אילן אליצור).

12. טענה שנייה של אלבק הייתה שלא הוכח שהייתה חריגה בעלות הפרויקט מעבר ל- 10% ועל פי קובץ נתוני הפרויקט שנמסר להם- עלות הפרויקט גדלה ב4.3% לכל היותר (סעיף 21 לכתב הערעור).
טענה זו אנו דוחים. בית המשפט ביסס את קביעתו על הודעת המייל של אדריכל הפרויקט אילן אליצור הנ"ל, לפיה רק ברכיב האלומיניום הפרויקט התייקר בסכום של 2.7 מיליון ₪ כך שחלקם של אלבק עמד על 195,000 ₪ אולם הוגבל לתקרה של 88,000 ₪. אלבק ביססו את טענותיהם על נספח 10 לתצהירם, עמ' 108 לתיק המוצגים אל מול דו"ח אקסל שכותרתו "ריכוז עלויות בגין פרויקט הירקון" (עמ' 579 למוצגים).. לא מצאנו טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא לבסס את קיומה של החריגה על בסיס עדות של אדריכל הפרויקט, ואשר מוחזק כמי שהעלויות בפועל ידועות לו, מה גם שאלבק לא העלו כל טענה שיש בה כדי להזים עדות ברורה זו, שאומתה בסעיפים 11 – 14 לתצהירו של אליצור, וכלל לא מצאו לנכון לעמתו בחקירה הנגדית עם הטענה שהשידרוג אינו תואם את דו"ח האקסל.

דודי שמש וקולטי שמש:
13. בית המשפט קמא קבע כי כבר בהסכם הראשון הוסכם לפי דרישת המערערים, שהדודים לא ימוקמו על גג הבניין. אשר לקולטי השמש, קבע כי בתכנית ההיתר מחודש 8/12 הקולטים היו על הגג ואילו בתכנית מחודש 12/15 הדבר השתנה, שכן הוחלט על מערכת חימום בחשמל והותקנו דודים חשמליים בדירות לפי תכנית האינסטלציה. בית המשפט הוסיף וקבע שמיקום הדוד של דירת המערערים צמוד חיצונית למרפסת הדירה ולא פגע בשטח הדירה או בשטח המרפסת.

14. המערערים טענו כי המשיבים ביטלו על דעת עצמם את חדר הדודים ואת קולטי השמש על גג הבניין, ואף חלקו על כך שהדרישה להעתקתם הייתה ביוזמת המערערים. לטענת המערערים, שתי התוכניות שהזכיר בית המשפט קמא מעידות על כך שהמשיבים שינו את התוכניות על דעת עצמם וללא הסכמת המערערים.

15. אף בקביעה זו אין מקום להתערב.

16. אין צורך להיכנס לשאלה מי יזם את העתקת הדוודים, שעה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שהעתקה זו בוצעה בהסכמה. בסעיף 21.1 להסכם הראשון הצהירו כלל הצדדים להסכם, בכללם המערערים, כי "לא תותר התקנת דודי שמש בגג הבניין". נוסף לכך, פדן הפנו לנספח 18 לתצהירו של המערער, סיכום פגישה מיום 2.7.14 (עמ' 129 לתיק מוצגי אלבק), שנשלח גם למערער ביום 5.7.14, כפי שעולה מעמ' 129 לתיק המוצגים. לפי הסיכום עצמו, עמ' 130 למוצגי אלבק, הפגישה הייתה בנוכחות המערער והאדריכלית מטעם אלבק (גב' גלן), ובה סוכם במפורש כי "לא קיימת בבניין מערכת סולרית. יש למקם דוד חשמלי של 120 ליטר בדירה לפי תוכנית יועץ אינסטלציה" (פרט 22 לסיכום הפגישה). לפיכך, מערכת החימום נקבעה כמערכת חשמלית בהסכמה, וכך גם מיקום הדוד החשמלי.

אחריות פדן לאיחור במסירה:
17. בית המשפט קמא דחה את טענות אלבק בנושא זה וקבע, כי הסכמת הצדדים לפיה ההתקשרות החוזית מול הקבלן תעשה על ידי פדן משיקולי יעילות ומימון, ונוכח דרישת הקבלן, אינה הופכת את פדן ל"קבלן מבצע" מול אלבק, ולא בכדי לא הייתה התחייבות של פדן למועד מסירה מוגדר של הדירות כלפי אלבק וכלפי פיילר. בית המשפט ציין כי ברי שלפדן היה אינטרס כפול ומכופל לעומת יתר השותפים להשלמת הפרויקט בזמן, ולא היה להם כל אינטרס לעכבו. בית המשפט הוסיף כי פדן אינם אחראים לעיכובים השונים בפרויקט, למעט העיכוב שנבע משדרוג האלומיניום, שדרוג שאלבק היו מודעים לו, לא התנגדו לו בזמן אמת ואף הזמינו שינוי מטעמם.

18. אלבק טענו כי האיחור במסירת הדירה נבע רק משיקולי פדן וכי לאחרונים היה אינטרס לעכב את הפרויקט, כדי לקבל את אישור העירייה להכפיל את שטח הבניין. לטענת אלבק, כאשר פדן בחרו להפוך את העסקה המשותפת לעסקת יזם-מזמין, ניתקו את אלבק מהשליטה בנעשה בפרויקט, וניתקו את הקשר המשפטי בין אלבק לבין בעלי המקצוע, לרבות הקבלן, ובהיעדר יריבות בין אלבק לבין בעלי המקצוע, חובת הפיצוי בגין האיחור חלה על פדן.

19. אף טענה זו אנו דוחים. לבד מקלישות הטיעון בדבר קיומו של אינטרס לפדן לדחות את המסירה, אין כל רלבנטיות לאינטרס כזה. שאלת האחריות בנושא המסירה נגזרת מהסכמות הצדדים. בענייננו, המערכת ההסכמית בין הצדדים מעולם לא שונתה. ההסכם השני שהיה הסכם להתקשרות ולבנייה משותפת בין הצדדים לא תוקן ולא שונה. ההסכם השלישי שינה את ההסכם השני בהיבט הכספי בלבד, וליתר דיוק, גידור התשלומים שאלבק ופיילר יידרשו לשלם. הבסיס המשפטי של העסקה, כעסקת שותפים מול קבלן, לא השתנה. העובדה שמטעמים כאלו ואחרים הוסכם שהקשר מול הקבלן יבוצע על ידי אחד השותפים בלבד, אינה הופכת אותו ל"שותף של הקבלן" בעניין התחייבויותיו של הקבלן בכלל ומועד המסירה בפרט. זאת ועוד,הוכח כי אלבק ליוו את הפרויקט באמצעות אדריכלית מטעמם, והיו בקשר מול אדריכל הפרויקט והמפקח מטעמו כך שגם אם לא עמדו בקשר ישיר מול הקבלן הם היו מעורבים בכל שלב משלבי הפרויקט (ראו עמוד 9 לפסק הדין). לא למותר לציין כי התחייבות הקבלן בעניין מועד המסירה הייתה כלפי המזמין (פדן) וכלפי "כל צדדים שלישיים" כך שטענת אלבק להעדר יריבות כנגד הקבלן אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוזה עם הקבלן.

שטח הדירה ושטח המרפסת:
20. בית המשפט דחה את טענת אלבק לפיה שטח הדירה הוקטן מ- 77 מ"ר ל- 73 מ"ר ושטח המרפסת הוקטן מ- 14 מ"ר ל- 10 מ"ר, שלא בהסכמתם, ובעקבות השינויים שנעשו לפי תכנית התמ"א.
בית המשפט הפנה לסעיף 2.1.4.2 להסכם השני וקבע כי לפיו אלבק ויתרו בצורה מפורשת על טענה לגריעת שטחים עקב השיפוץ, וכי המערער אישר שהסכום של 300,000 ₪ ששולם לו מכוח ההסכם השני נועד לפצות אותו על גריעת השטחים. בית המשפט הוסיף שלא הוכחה פגיעה בשטח הדירה שלא נבעה מצורכי השיפוץ וחיזוק הבניין לפי תכנית התמ"א. כמו כן, לגופו של עניין אלבק ידעו אודות הפגיעה וזאת משום שביום 11.11.13 נשלחה להם תכנית מתוקנת הכוללת את החיזוקים בתוך שטח הדירות(נ/12), שהייתה ידועה להם עובר לחתימת ההסכם השלישי. כך גם, ביחס למרפסת, לפי ההיתר שניתן ביום 17.9.13, עובר לחתימת ההסכם השלישי, אושרה מרפסת של 10 מ"ר. בית המשפט קבע כי ברי שטרם תחילת הבנייה ובעת החתימה על ההסכם השלישי אלבק ידעו מהו היתר הבנייה שניתן, והפנה לעדות המפקח של הפרויקט, ערן גרבר, וכן להיעדר כל תכתובת מצד אלבק כלפי פדן או אחד מאנשי המקצוע בפרויקט ביחס לתכניות ההיתר.

21. אלבק טענו כי ההסכמה לגריעת שטחים מהדירה לפי סעיף 2.1.4.2 להסכם השני הייתה כפופה להוראות ההסכמים הקיימים ולתכנית המקורית. המערער טען בתצהירו כי שטח הדירה המקורית שרכשו הוריו עמד על 85 מ"ר ולאחר גריעת השטחים לפי התכנית המקורית אלבק היו אמורים לקבל דירה בשטח של 77 מ"ר ומרפסת בשטח של 14 מ"ר לטענת אלבק במסגרת ההסכמים הראשון והשני הם ויתרו על שטח של כ-8 מ"ר בלבד . אלבק הפנו לכך שלפי חו"ד מודד מטעמם לאחר שהסתיימה הבניה, קטן שטח הדירה ב- 5.7 מ"ר ושטח המרפסת קטן ב- 3.9 מ"ר. אלבק טענו שאין ללמוד דבר מהודעת הדואר האלקטרוני מיום 11.11.13 משום שאלבק הצהיר במפורש בתצהירו שמדובר בתוכניות מטעות ומוטעות, וציין שהחיזוקים אינם נכונים ובניגוד למוסכם בין הצדדים. אלבק הוסיפו כי לא רק הוראות ההסכמים אלא גם שורת ההיגיון אינה מתיישבת עם הטענה לפיה אלבק יסכימו שפדן יוכלו לקחת כל שטח שיחפוץ.

22. לפי סעיף 13 בהסכם הראשון אלבק ופיילר התחייבו שלא להתנגד לבנייה, בין היתר לפי הוראות תמ"א 38 ולפי התכניות שסומנו כנספח ב' להתחייבות. שטח דירת אלבק לפי התכנית נספח ב' בכתב ההתחייבות היה 77 מ"ר ואילו שטח המרפסת 14 מ"ר – עמ' 83 למוצגי אלבק.
לפי סעיף 2.1.4.2 בהסכם השני פדן התחייבו להשתתף בסכום של 300,000 ₪ מעלות השיפוצים לאלבק (ובסכום זהה לטובת פיילר). באותו סעיף נרשם כך:
"אלבק ובלדד מצהירים ומאשרים כי אין ולא תהיינה להם כל טענה ו/או דרישה בקשר עם עבודות השיפוצים המפורטות בהסכם זה, לרבות טענות בקשר עם פגיעה בשטחי יחידותיהם ו/או בשטחים הציבוריים הצמודים לדירותיהם".

המסקנה היחידה מאופן ניסוח הסעיף היא, כי אלבק ובלדד קיבלו תמורה בסכום של 300,000 ₪ תמורת הגריעה משטחי יחידותיהם עקב עבודות השיפוץ, כפי שקבע בית המשפט קמא.

23. אלבק ניסו להתמודד מול הוראותיו המפורשות של ההסכם השני בטענה, שהשינוי לו הסכימו היה השינוי לפי התוכניות נספח ב'. טענה זו אנו דוחים מהטעמים הבאים:
ראשית, אלבק לא הוכיחו טענתם ששטח הדירה המקורית עמד על 85 מ"ר, שכן מהסכם רכישת הדירה מיום 24.11.2008 עולה שבני הזוג אלבק רכשו "דירה בת 3 חדרים בשטח נטו של 60.08 מ"ר" (סעיף 2.1 ). מכאן שהתכניות נספח ב' אינן משקפות את שטח הגריעה הנטען אלא ההיפך תוכניות אלו הוסיפו לשטח הדירה והן מלמדות כי מדובר בתכניות כלליות, וכי הויתור של אלבק בגין הפגיעה בשטח הדירה לצורך ביצוע החיזוקים הוא ויתור כללי שפרטיו הסופיים טרם התגבשו לשטח מוגדר.
שנית, ההסכם השני הכפיף את התכניות לשינויים שיתבצעו בשל דרישות העירייה, ניוד זכויות ובהתאם לכתב ההתחייבות ("הואיל" אחרון, עמוד 16 למוצגי אלבק). אמנם הסעיף הוכפף ל"זכויות הצדדים" אך הוויתור בהמשכו של ההסכם ביחס לפגיעה בשטחי היחידות לא הוגבל לשטח מסוים, אלא רק לכך שהוויתור יהיה בקשר לעבודות נושא ההסכם השני, קרי: עבודות חיזוק.
שלישית, על העובדה שהתכנית נספח ב' להסכם הראשון הייתה תכנית ראשונית כפופה לשינויים אנו למדים מהתנהלות הצדדים לאחר מכן. בתאריך 10.10.12, בין ההסכם השני להסכם השלישי, שלח מפקח הפרויקט מר גרבר, למערער הודעת דוא"ל שהתייחסה לחלוקת העלויות. בהודעה זו הפנה את המערער לכך ש"שטח הדירה נטו הוא 76 מ"ר + מרפסת מקורה של 10 מ"ר". כלומר: שינוי הן בשטח הדירה והן בשטח המרפסת לעומת התכנית נספח ב'. המערער לא העלה כל פליאה ביחס ל"הקטנת" שטח הדירה לעומת נספח ב', ואף השיב ש"התשובות בהחלט מספקות אותי ואין צורך בפגישה" (עמ' 105 מוצגי אלבק). טענת אלבק לפיה דובר במייל העוסק בחישוב העלויות אינה משכנעת. אין כל רלבנטיות להקשר שעה שנרשמו במפורש שטחים מוקטנים לעומת התכניות נספח ב', והעובדה שהמערער לא חלק על כך, ואף מצא שההסברים "מספקים" מצביעה על כך שהשותפים ידעו שתכניות נספח ב' עשויות להשתנות בעתיד, כפי שקרה.
ואכן בהמשך, בתאריך 11.11.13 קיבל המערער את התכניות המפורטות הכוללות את הדירה במצבה הנוכחי, לאחר שניתן היתר הבנייה בתאריך 17.9.13 ועובר לחתימת ההסכם השלישי, שבו קיבלו אלבק ופיילר הטבות כספיות נוספות. סעיף 19 בתצהירו של אלבק ביחס להודעת מייל זו, עמ' 29 למוצגי אלבק, אינו מותיר מקום לספק ביחס לכך שהמערער הבין שהתכניות השתנו לעומת המצב הקודם, וידע כי קיימת "פגיעה של החיזוקים בשטח האפקטיבי של הדירה" ואף כי "בפועל שטח הדירה האפקטיבי קטן לאור החיזוקים" (סעיף 22.1 בתצהירו). למרות זאת, לא רק שאלבק לא מחו ולא העלו כל טענה, אלא לאחר מכן נחתם ההסכם השלישי, שהקטין את החבות הכספית והסיכון הכספי של אלבק (ושל פיילר) בפרויקט.
בראי מצב עובדתי זה, ושעה שאלבק לא הביאו כל עד תומך נייטרלי שיכול היה להעיד מטעמם על השתלשלות אחרת כגון בעל הדירה הנוספת (פיילר) או גב' גלן, לא נפלה טעות במסקנת בית המשפט קמא לפיה הוויתור בהסכם השני לא היה מסויג (אלא רק לכך שהגריעה תהיה לצורך החיזוקים) וכי אלבק היו מודעים בזמן אמת לגריעה, לא התנגדו לה משום שהיא הייתה חלק ממסכת ההסכמות, ואף חתמו לאחר מכן על ההסכם השלישי.
אומנם, וכמפורט לעיל , במהלך עריכת תוכניות ההגשה וחישוב הכמויות הוצג בפני אלבק מצג ששטח הדירה נטו יעמוד על 76 מ"ר ולבסוף בתכנית ההיתר קטן שטח הדירה בכ-3 מ"ר. עם זאת אלבק לא טענו ואף לא הוכיחו כי שינוי זה אינו נובע מתוכניות החיזוק, אדרבא המערער אישר בתצהירו כי השינוי בשטח הדירה הוא פועל יוצא של "השינויים בחיזוקי הבניין" וכאמור אלבק הסכימו כי לא תהיה להם טענה בקשר לפגיעה בשטח הדירות כתוצאה מתכנית החיזוק.

24. לפיכך אנו דוחים את הערעור
המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 20,000 ₪.
הערובה שהפקידו המערערים תועבר למשיבים.

ניתן היום, ג' כסלו תשפ"ב, 07 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.

יחזקאל קינר, שופט
חנה קיציס, שופטת
מרב בן-ארי, שופטת