הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 25698-03-20

לפני
כבוד השופטת מיכל נד"ב, אב"ד
כבוד השופטת עירית כהן
כבוד השופטת חנה קיציס

המערערת

אפרת כנען
ע"י ב"כ עו"ד ערן קיכלמכר

נגד

המשיבים
1. א.ע.ג. הפקות דפוס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף ויצמן

2. א.ד הפקות דפוס – הדפסות איכות (2009) בע"מ
3. אבנר דדון
4. אלישבע דדון
ע"י ב"כ עו"ד יצחק שמלה

5.רינה אוריצקי
ע"י ב"כ עו"ד עופר טל

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע) בת"א 6325-01-13 מיום 20.1.2020.

רקע
המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") היא חברה לעבודות דפוס שהוקמה בחודש אוגוסט 2009 לאחר שמשיבה 2, חברת א.ד. הפקות דפוס הדפסות איכות 2009 בע"מ (להלן: " חברת א.ד."), לא עמדה בתשלומי הלוואה שנטלה לצורך מימון רכישת מכונות דפוס. משיבה 1 רכשה את מכונות בית הדפוס מידי כונס הנכסים, ובהמשך עברה כל פעילות בית הדפוס למשיבה.
מר גדליה עקרי ( להלן: "גדי") הוא מנהלה של המשיבה. מר אבנר דדון (להלן: "אבנר"), שימש כמנהל של המשיבה. המערערת עבדה כמזכירה במשיבה.
קודם לכן הופעל בית הדפוס באמצעות שתי חברות בניהולו של אבנר. תחילה על ידי חברת הפקות דפוס די אי הוצאה לאור בע"מ (להלן: " די.אי.") ובהמשך, ולמספר חודשים, על ידי חברת א.ד.. המערערת עבדה עם אבנר בחברות הנ"ל ואף הייתה רשומה כבעלת המניות בדי. אי.
ביום 7.6.2009 הקים אבנר את חברת א.ד. וזאת על רקע קשיים כלכליים של די.אי. ביום 28.11.2009 הועברו מלוא המניות בהן החזיקה המערערת, לאבנר.
ביום 26.8.2009 הוקמה, כאמור, המשיבה.
המערערת ועובדת נוספת בשם רינה, שעבדו במשיבה כמזכירות, עסקו בקבלת הזמנות העבודה, רישומן, והפקת חשבוניות וקבלות במערכת הממוחשבת של המשיבה. קודם לכן עבדה המערערת במשך כ-20 שנה בחברות בבעלות אבנר וכאמור לפרק זמן החזיקה במניות די.אי. המערערת אף חתמה על ערבויות לחברת די.אי. ולאחר שאלו מומשו נפתח כנגדה הליך חדלות פירעון.
המשיבה עבדה עם לקוחות שעבדו עם חברת די.אי ועם חברת א.ד. ובין היתר עם חברת הדיה וחברת דאטה פרו. בשנת 2011 התברר לגדי שחברת א.ד. ממשיכה לפעול, מחזיקה בחשבון בנק על שם אלישבע, אשתו של אבנר, ואף מקבלת כספים מלקוחות המשיבה חברת הדיה וחברת דאטה פרו.
המשיבה הגישה תביעה כנגד חברת א.ד. ואבנר וטענה כי אבנר קיבל הזמנות מלקוחותיה, עבודות אלו בוצעו בבית הדפוס ובאמצעות עובדי המשיבה אך התמורה או חלקה שולמה לחברת א.ד., נרשמה בספריה והועברה לחשבון הבנק של אלישבע. התביעה הוגשה גם כנגד אלישבע וגם כנגד המערערת ורינה. במהלך ניהול ההליך הוכרז אבנר כפושט רגל וההליכים כנגדו עוכבו.
בית משפט קמא קיבל חלק מטענות המשיבה כנגד חברת א.ד. וקבע כי הזמנות עבודה שהזמינו הדיה ודאטה פרו מהמשיבה פוצלו בין המשיבה לבין חברת א.ד. וכך חלק מהתמורה, ולעיתים אף החלק הארי, הועבר לחברת א.ד.
בית משפט קמא אומנם קיבל את טענת אבנר בדבר הסכמה בינו לבין גדי, שעבודות ידניות הקשורות במלאכת הדפוס יבוצעו בביתו ולאחר שעות העבודה. עם זאת מצא כי אבנר פעל במרמה בכך שביצע חלק משמעותי מן העבודות במפעל המשיבה, בשעות הפעילות הרגילות וכי והעביר לחשבונה של חברת א.ד. גם את תמורת העבודות שבוצעו בבית הדפוס באמצעות עובדי המשיבה ותוך שימוש בטובין שרכשה. חברת א.ד. חויבה להשיב למשיבה סכום של 663,761 ₪, והתביעה שכנגד שהגישה - נדחתה.
בית משפט קמא מצא שהמערערת הייתה שותפה למעשי המרמה של אבנר ולכן חייב אותה לשלם למשיבה 190,000 ₪ (ר' סעיף 11 בפסק הדין) בצירוף שכ"ט והוצאות.
התביעה כנגד רינה נדחתה לאחר שנמצא שהיא איננה מעורבת בפעולות המרמה וכך גם התביעה כנגד אלישבע.
חברת א.ד. והמערערת הגישו ערעור על פסק הדין. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 14.7.21 תוקן פסק הדין ביחס לחברת א.ד. בהסכמת הצדדים, על דרך של הפחתת הסכום שבו חויבה. מלבד ההפחתה האמורה נדחה הערעור בהסכמה, ללא צו להוצאות.

תמצית פסק דינו של בית משפט קמא בקשר למערערת
לצורך ביצוע פעולות כגון ביטול או שינוי הזמנות וחשבוניות של המשיבה, נזקק אבנר לסיועה של המערערת שכן הוא לא ידע להפעיל את התוכנה הרלבנטית, "הבינה".
המערערת הייתה "שותפת הסוד" של אבנר והיא זו שביצעה עבורו את הפעולות הנדרשות בתוכנה. המערערת ידעה שפיצול ההזמנות של חברות הדיה ודאטה פרו אינו קשור לעבודות הידניות או שאינו משקף את עלותן. בפעולות שביצעה המערערת היא סייעה לחברת א.ד. לגזול מהמשיבה כספים שהגיעו לה בעבור עבודות הדפוס שבוצעו.
נבחנו 8 מקרים ספציפיים שפורטו בתצהירו של גדי בקשר לפעולות מרמה של המערערת. לבסוף חויבה המערערת רק בקשר להזמנות שבוצעו עבור חברת "הדיה" (מקרים 8-6 בפסק הדין), אך היא לא חויבה בקשר להזמנות שבוצעו עבור חברת "דאטה פרו" (מקרים 1, 2, 3, 5).
המערערת חויבה לשלם למשיבה תמורת כל ההזמנות של חברת הדיה, שהועברו לחברת א.ד. בניכוי סכום העבודות הידניות כפי ששם אותן בית משפט קמא, שבוצעו על פי הסכמת גדי.

תמצית טענות המערערת
המערערת כמו רינה היא פקידה שמילאה אחר הוראות המנהלים גדי ואבנר. המערערת לא הייתה מודעת למעילה שביצע אבנר בפרט על רקע הניהול הכולל של בית הדפוס על ידי גדי ואבנר שנעשה תוך ביצוע מעשי נוכלות.
כתב התביעה שהוגש אינו מגבש עילת תביעה כנגד המערערת ועל כן היה מקום לדחות את התביעה כנגדה על הסף. עילת התביעה כנגד המערערת היא בעלת גוון פלילי ודורשת נטל ראיה מוגבר שהמשיבה לא עמדה בו.
נקבע בפסק הדין שמסמכי התוכנה בהם מופיע שמה של המערערת, כשלעצמם אינם מבססים מעורבות בהכנתם, ועל כן לא היה מקום לקבוע שהמערערת שותפה למעשי המרמה.
בפסק הדין נקבעו קביעות חמורות כלפי המשיבה וקביעות אלו היו צריכות להוביל לדחיית התביעה כנגד המערערת.
רכיב חיוני לחיוב המערערת הוא ידיעה שמדובר במעילה: המערערת לא יכלה לדעת שמדובר במעילה מאחר שאבנר וגדי ניהלו את בית הדפוס במשותף ובאופן נכלולי באמצעות מספר חברות (חברת צ. פרסום וג. פרויקטים). ניהול זה הוא שמנע ממנה להבין שאבנר נתן לה הוראות חשודות, וגם לא היה לה יסוד להניח שהוראות אלו חורגות ממתווה ההסכמה שבין אבנר לגדי בקשר לעבודות הידניות.
הוכח שאבנר הוא שאחראי לפיצול החשבונות בקשר ללקוחות חברות הדיה ודאטה פרו. מערכת הנהלת החשבונות של חברת א.ד. הייתה בביתו של אבנר ולמערערת לא היה חלק בפיצול החשבונות.
המערערת לא טיפלה בהזמנות של חברת א.ד. אלא אבנר והיא כלל לא ידעה על המעילה.
אותן קביעות שנקבעו כלפי רינה כי היא אינה אחראית למעשי אבנר, נכונות גם בקשר למערערת.
לחילופין ניתן לחייב את המערערת רק בקשר למעשי מרמה שהוכחו. המשיבה טענה בסיכומיה בקשר ל-3 מקרים בלבד (8-6) וזנחה טענותיה בקשר למקרים האחרים. לא היה מקום לדון במקרים האחרים במסגרת פסק הדין.
אין הלימה בין הקביעה שהמערערת "שותפת סוד" לבין הסכום בו חויבה בפסק הדין. אין גם יסוד לקביעה שהיא תיאמה גרסאות עם אבנר.
המערערת לא הרוויחה דבר מפיצול העבודות ולא היה לה אינטרס לפעול כנגד גדי או המשיבה.
סכומם המצטבר של שלושת המקרים שבהם נקבעה מעורבות המערערת, קטן מהסך של 100,000 ₪ וניתן לחייב את המערערת בתשלום סכומים אלו בלבד. המשיבה הגישה תביעה בעילת תרמית והיה עליה להוכיח כל מעילה ומעילה באופן נפרד. חיוב המערערת במלוא התשלומים ששילמה הדיה לחברת א.ד. מבלי שהוכחה מעורבותה ביתר הפעולות - שגוי.

תמצית טענות המשיבה
גם אם היה אבנר שותף היה על המערערת לידע את גדי אודות פיצול החשבונות. בפעולות שביצעה המערערת היו סממנים מובהקים של מעילה באמון והיה עליה לידע את גדי בפעולות אלו.
החברות הנוספות (ג. פרויקטים וצ. פרסום) ניסו לסייע למשיבה החל משנת 2012 לאחר ביצוע התרמית.
המערערת ורינה הן היחידות שהיו מעורבות בפיצול ההזמנות והחשבוניות ואבנר נזקק לסיועה של המערערת לצורך ביצוע פעולות אלו.
היה מקום לחייב את המערערת גם בגזלת כספי "דאטה פרו" בעוד שהיא חויבה רק בגזלת כספי הדיה. בנוסף היה מקום לחייב אותה גם ביתרת החוב של הדיה בכרטסת.
למערערת הכרות של 20 שנה עם אבנר, היא שימשה כבעלים של די.אי. חתמה על ערבויות בעבורה בעניין רכישת מכונת דפוס, חתימה שהובילה אותה לבסוף להליך פש"ר. אבנר סייע למערערת בהליך זה, שילם לה מדי חודש 1,500 ₪ וכן נשא בשכ"ט עו"ד בעבורה.

דיון והכרעה
בכתב התביעה המתוקן נטען שהמערערת סייעה לאבנר להונות את המשיבה בשתי דרכים: האחת, העברת חלק מתמורת העבודות שביצעה המשיבה לידי חברת א.ד. (סעיף 14), והשנייה, ביטול הזמנות שהופנו למשיבה, תוך שבפועל עבודות אלו בוצעו והתמורה כולה הועברה לחברת א.ד. (סעיף 18).
אנו דוחות את טענת המערערת שכתב התביעה המתוקן אינו מגבש עילה, שכן המרמה המיוחסת למערערת הוגדרה בסעיפים אלו תוך הפניה לכרטסת הנהלת החשבונות של חברת הדיה המפרטת את התשלומים ששולמו לחברת א.ד.
מנגד יש לדחות את טענת המשיבה כי בשל טעות לא חויבה המערערת במעשי המרמה שבוצעו בקשר להזמנות חב' דאטה פרו, שכן בסעיף 18 הנ"ל יוחסה למערערת מעורבות בקשר לחשבוניות חברת הדיה בלבד.
אנו דוחות את טענת המערערת שאין ליחס לה פעולות מרמה ושהיא לא הייתה מודעת למעילה שבוצעה.
בית משפט קמא פירט כדבעי את פעולות המערערת בקשר לשלוש הזמנות של חברת הדיה המלמדות כי אין מדובר בפעולות מזכירות בלבד אלא בסיוע לדבר עבירה. עוד קבע כי המערערת הוציאה מסמכי ביטול הזמנות בידיעה שעבודות אלו כבר בוצעו במלואן בבית הדפוס, ופיצלה הזמנות עבודה בקשר לעבודות שהוזמנו מהמשיבה כך שחברת א.ד. זכתה לקבל חלק לא מבוטל מהכספים ששולמו בעוד שמלוא העבודות בוצעו על ידי המשיבה והיא אף נשאה בעלות הזמנת הטובין. לא מצאנו מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא שהמערערת ידעה שפיצול החשבונות אינו משקף את שווי העבודות הידניות שהוסכם שחברת א.ד. תבצען, אלא מהווה גזל של כספים המגיעים למשיבה בגין עבודות שבוצעו בבית הדפוס. אנו מסכימות כי השנים הרבות שהמערערת עובדת עם אבנר תומכות במסקנה זו.
עם זאת אנו סבורות שהיה מקום לחייב את המערערת רק באותן פעולות שהוכחה מעורבותה בהן, ושלא ניתן לחייבה בכל פעולות המרמה של חברת א.ד. או אבנר.
כידוע על הטוען טענת מרמה מוטל הנטל להוכיח את טענתו. אומנם זהו נטל של מאזן הסתברויות, אך מדובר בנטל מוגבר: "כמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, פסקה 15 (11.4.2013)). לטעמנו נטל זה מחייב הוכחת מעורבותה של המערערת בכל אחת מהחשבוניות שהוציאה חברת א.ד. להדיה וכי לא ניתן להשליך ממעורבות המערערת בשלושה מקריים פרטניים על מעורבותה בכל חשבונית וחשבונית שיצאה מחברת א.ד. להדיה.
בכתב התביעה הפנתה המשיבה לכרטסת של חב רת הדיה על דרך הכלל ובתצהיר עדות ראשית שהגישה פירטה המשיבה שלושה מקרים בלבד הנוגעים לחברת הדיה שבהם סייעה המערערת לאבנר במרמה. לפיכך אנו קובעות כי ניתן לחייב את המערערת בגין מעורבותה בפעולות המרמה שהוכחו (סעיפים 119-113 לתצהיר), ובסה"כ בסכום של 96,605 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק. אנו מורות כי סכום החיוב של המערערת יעמוד על סכום זה חלף הסכום שנפסק בסעיף 11 בפסק הדין.
בהתחשב בתיקון זה ובהוצאות המערערת בהליך הערעור, מצאנו להפחית גם את חיוב המערערת בשכ"ט בבית משפט קמא ולהעמידו על 15,000 ₪ בלבד.
לאור האמור הערעור מתקבל בחלקו ונקבע כדלקמן:
חלף הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, תשלם המערערת למשיבה סכום של 96,605 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
חיוב זה הוא ביחד ולחוד עם חיוב חברת א.ד. שנקבע בפסק הדין.
בנוסף תישא המערערת בחלק היחסי של האגרה על פי הסכום החדש שנפסק, ובשכ"ט עו"ד בהליך קמא בסך 15,000 ₪.
אין צו להוצאות בערעור.
העירבון יוחזר למערערת בתום 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

מיכל נד''ב, שופטת
אב"ד
עירית כהן, שופטת
חנה קיציס, שופטת