הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 15212-07-19

בפני
כבוד ה שופט בנימין ארנון

המבקשת
(המערערת)

קטי נתלי בשה
ע"י ב"כ עוה"ד פינסח אסידון ו/או מיטל איבשיץ-אולמן
ממשרד עו"ד אסידון ושות'

נגד

המשיב

עידן והב

החלטה

א. מבוא
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 21.5.2019 בבית המשפט השלום בפתח-תקווה בהליך תא"מ 11389-03-16, ת"א 53771-06-16 (כב' השופטת אשרית רוטקופף) (להלן: " הבקשה" ו-"פסק הדין" בהתאמה ). במסגרת פסק הדין התקבלה בחלקה התביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת לפיצוי מכוח עילות לשון הרע ותקיפה, ואילו תביעת המבקשת התקבלה רק ביחס לרכיב כספי ספציפי, כך שבסופו של דבר חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 24,778 ₪.

בבקשה דנן, עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד ל הכרעה בערעור שהוגש על ידה על פסק הדין ביום 7.7.2019. לטענתה סיכויי הערעור גבוהים אך קיים חשש כבד כי ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין היא לא תוכל לקבל חזרה מהמשיב את כספה גם אם יתקבל ערעורה על פסק הדין.

באשר למאזן הנוחות: המבקשת מציינת בהקשר זה כי ביום 1.6.2019 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת בהוצל"פ הגב' גילה גדות בתיק 513037-02-19 אשר נפתח כנגד המשיב ע"י בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: " בנק אגוד"). בהחלטה נעתרה כב' הרשמת לבקשת בנק איגוד למימוש כספים המוחזקים עבור המשיב אצל הנהלת בתי המשפט. לפיכך קיים חשש כבד , לשיטתה של המבקשת, כי אף אם היא תזכה בערעור על פסק הדין - היא לא תוכל לקבל חזרה מהמשיב את הכספים ששילמה.

באשר לסיכויי הערעור: בהתייחס לטענת התקיפה שהעלה כנגדה המשיב והתקבלה בפסק הדין טוענת המבקשת כי מדובר בקביעה שגויה. בית המשפט קמא השתית קביעה זו על עדות יחידה של המשיב, וכן על עדותו של מר שחר גבילי, אשר לא היה נוכח באירוע התקיפה הנטען והינו בעל אינטרס להעיד לטובת המשיב.

באשר לקבלת טענת המשיב לפיה "הפוסט" שפירסמה המבקשת כנגדו ברשת הפייסבוק מהווה לשון הרע, טוענת המבקשת כי נפלה שגגה אצל בית משפט קמא כאשר קבע בפסק הדין כי הפרסום שנעשה ע"י המבקשת אינו חוסה תחת הגנת תום הלב והגנת "אמת דיברתי" המופיעות בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: " חוק איסור לשון הרע"). בהקשר זה טוענת המבקשת כי בית משפט קמא שגה כאשר לא מצא לתת אמון בעדותה של ה לפיה הפרסום בפייסבוק פורסם על ידה בתום לב מתוך מטרה לנסות ולאתר את פרטי המשיב , ולא על מנת לפגוע בשמו של המשיב או בפרנסתו. לטענת המבקשת, בית משפט קמא שגה גם כאשר לא מצא כי הפרסום נושא התובענה שבפניו חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי", וזאת - בהתחשב בעדותו ובהתנהלותו של המשיב כפי שהוכחו בבית המשפט.

עוד טוענת המבקשת כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע כי אין ה"פוסט" שפירסם המשיב ברשת הפייסבוק מהווה לשון הרע . המבקשת סבורה כי בית המשפט קמא התעלם מהתנהלותו של המשיב וקיבל את גרסתו בסלחנות יתרה.

לבסוף, טוענת המבקשת כי הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט קמא אינו סביר בנסיבות העניין. לטענתה, בית משפט קמא היה חייב לקבוע כי הפרסום נעשה על ידי המבקשת בתום לב, ואילו הפרסום שנעשה ע"י המשיב מהווה לשון הרע כנגד המבקשת.

אציין כי ביום 21.7.2019 קבעתי כי על המשיב להגיב לבקשה עד ליום 23.7.2019 בשעה 12:00. מאחר שלא הוגשה שום תגובה מטעמו של המשיב החלטתי זו ניתנת בהעדר תגובה מצד המשיב.

ב. דיון והכרעה
מושכלות יסוד הן כי הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מזכייתו, אף אם ערעור על פסק הדין עודנו תלוי ועומד. נטל ההוכחה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מוטל על הטוען לכך, והוא אף גבוה במיוחד כאשר פסק הדין מורה על חיוב כספי גרידא ( ע"א 2898/18 רב העיר אשדוד נ' קומפורטי (פורסם בנבו, 8.5.2018). בהתאם להלכה שנפסקה ע"י בית המשפט העליון הטעם לעיכוב ביצוע פסק דין צריך להתבסס בעיקר על שקילת מאזן הנוחות, כאשר על מבקש עיכוב ביצועו של פסק דין מוטל הנטל לשכנע כי מצבו הכלכלי של המשיב אשר חויב בחיוב כספי עפ"י פסק הדין אינו שפיר, ובשל כך ביצוע התשלום עפ"י פסק הדין טרם ההכרעה בערעור שהוגש על ידו יפגע בו באורח קשה ; או לחילופין - לא יאפשר השבת הכספים ששילם אף אם ערעורו יתקבל (ע"א 735/18 אביעד – ייזום, תכנון ובניה בע"מ נ' א.א. תשתיות עפר בע"מ (פורסם בנבו, 17.6.2018) (להלן: " עניין אביעד") בפס' 1). טענות בדבר קשיים כלכליים של המבקש או של המשיב אינן יכולות להיטען בעלמא, ועל המבקש מוטל הנטל הראשוני להוכחת טענות אלו (ע"א 2970/16 בן שושן נ' מ.ל יזמות והשקעות אילת 2011 בע"מ (פורסם בנבו, 19.4.2016) בפס' 12). בעניין אביעד קבע כב' השופט נ' סולברג כי "כאשר מאזן הנוחות אינו מצדיק את קבלת הבקשה, הרי שרק ערעור שלו סיכויים טובים במיוחד, שצדקתו ניכרת כבר בבחינה לכאורית שלו, יצדיק עיכוב ביצוע של סעד כספי" (שם, בפס' 10).

לאחר עיון בבקשה, על כל נספחיה, לא מצאתי כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח כי קיימת הצדקה במקרה הנוכחי לעכב ביצועו של פסק הדין, ועל כן דין הבקשה להידחות.

אפרט להלן עיקר נימוקי לקביעתי זו:

ראשית, ובהתייחס למאזן הנוחות: לא מצאתי כי המבקשת עמדה בנטל הראשוני להראות כי מצבו הכלכלי של המשיב הינו קשה וכי קיים חשש ממשי לכך שגם במקרה שהיא תזכה בערעור שהגישה על פסק הדין היא לא תוכל לקבל חזרה את כספה. בהקשר זה, המבקשת לא הוכיחה כי המשיב מצוי בהליך כלשהו של חדלות פירעון או כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב לה הסכום שנפסק בפסק הדין ככל שיתקבל הערעור שהוגש על ידה. כאמור, המבקשת סומכת ידיה על החלטת כב' הרשמת בהוצל"פ בבקשה למימוש כספים שהוגשה על ידי בנק אגוד על סך של 21,448 ₪. עם זאת, אין בהחלטת כב' רשמת בהוצל"פ כדי להצביע על חובות נוספים אשר המשיב חייב בתשלומם, או על מצב כלכלי קשה של המשיב. יתרה מזו : בתגובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר הוגשה לבית משפט קמא וצורפה כנספח לבקשה זו נטען כי המשיב מצוי במו"מ מול בנק אגוד לפיו המשיב ישלם לבנק זה סך של 15,900 ₪ בלבד מתוך הסך הנ"ל של 21,448 ₪ , והמשיב אף ביקש ארכה בת 7 ימים להגשת הסדר הפשרה שיחתם בינו לבין בנק אגוד (ר' ס' 19 לתגובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית משפט קמא). לפיכך, איני מוצא כי המבקשת עמדה בנטל הראשוני להוכיח כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו שפיר באופן שלא יאפשר לו להשיב למבקשת את הכספים שנפסקו לטובתו במסגרת פסק הדין ככל שהמשיב יחויב לכך בפסק הדין שיינתן בערעור שהגישה המבקשת על פס ק דינו של בית משפט קמא.

אוסיף ואציין כי אין להתעלם גם מגובה הסכום שנפסק לטובת המשיב במסגרת פסק הדין – 24,778 ₪ - במובן זה שמדובר בסכום שאינו גבוה במיוחד המעורר קושי ממשי בקבלת טענת המבקשת לפיה אי עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום למבקשת לנזק בלתי הפיך.

משלא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת ברי כי רק ערעור בעל סיכויים טובים במיוחד יצדיק עיכוב ביצו ע פסק דינו של בית משפט קמא בהיותו פסק דין הקובע חיוב כספי גרידא. במקרה הנוכחי, מבחינה לכאורית של סיכויי הערעור לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור הינם טובים באופן שיצדיק עיכוב ביצועו של פסק הדין.

עיון בפסק הדין מעלה כי הקביעה לפיה אין פרסומה של המבקשת נופל תחת הגנת תום הלב המצויה בסעיף 15 בחוק איסור לשון הרע, מושתתת, בין היתר, על התרשמותו של בית המשפט קמא מעדותה של המבקשת וממהימנותה (ר' ס' 18 בפסק הדין). כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדות ומהימנות (ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 26.6.2019) בפס' 3). לפיכך, סיכויי הערעור, בבחינה לכאורית, אינם גבוהים. כך גם הקביעה לפיה לא עומדת למבקשת הגנת "אמת דיברתי" באשר לפרסום המגדיר את המשיב כבעל אופי של "נוכל" . קביעה זו של בית משפט קמא מבוססת על ממצאים שנקבעו על סמך ראיות שהוצגו בפני בית המשפט קמא, לרבות ביחס לביצועם ע"י המשיב של מרבית רכיבי העבודה שהוזמנה ע"י המבקשת. לפיכך, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים אלה.

באופן דומה, גם הנמקתו של בית משפט קמא בדבר התקיימותה של עוולת התקיפה נלמדה, בין היתר, מהתרשמותו של בית משפט קמא מעדותו של המשיב ומעדותו של עד נוסף, מר שבילי, ומהמהימנות אשר בית משפט קמא ייחס לעדויותיהם. לפיכך, גם מסיבה זו אינני סבור כי ראוי לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים ביחס לקביעות אלה. כאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה (ר' ס' 22 בפסק הדין) .

באשר לדחיית טענותיה של המבקשת בדבר הוכחת לשון הרע בפרסומו של המשיב: לאחר בחינה לכאורית של טענה זו לא מצאתי ממש בטיעוני המבקשת כי היה על בית המשפט לייחס משקל להתנהלותו של המשיב לאחר פרסום "הפוסט" על ידו, לרבות לאיומים נטענים של המשיב כלפי המבקשת, או לכך שהמשיב אינו מנהל לכאורה את עסקו בהתאם לדיני המס. אין לכאורה בטענות אלו כדי לערער קביעותיו של בית המשפט קמא לפיהן פרסום המשיב אינו עולה כדי לשון הר ע. בית משפט קמא נימק קביעתו זו, בין היתר, בכך ששמה של המבקשת לא נזכר כלל בפרסום זה , בכך שהפרסום שנעשה ע"י המשיב התייחס לפרסום שהמבקשת עצמה פרסמה מספר ימים קודם לכן, וכן לעובדה כי מצא שאכן מתקיימת עוולת התקיפה בעניינה של המבקשת (ס' 28 בפסק הדין). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי טיעוני המבקשת מבססים סיכויים גבוהים לכאורה לכך שערכאת הערעור תתערב בממצאים אלה.

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר בחינה לכאורית של נסיבות פסיקת הפיצויים וסכומם - אינני סבור כי טענת המבקשת לפיה סכום הפיצויים שנפסק לחובתה ע"י בית משפט קמא היה בלתי סביר מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין הכספי שנפסק כנגדה.

כפועל יוצא מכל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות. משלא הוגשה תגובה מטעם המשיב – לא מצאתי לעשות צו להוצאות בגין הגשת בקשה זו.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.