הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מ"ת 12550-11-15

בפני
כבוד ה שופטת זהבה בוסתן

המבקשת
מדינת ישראל

נגד

המשיב

  1. נתנאל דדון (עציר)
  2. שלומי מועלם (עציר)

החלטה
(בעניינו של משיב 2)

העובדות וההליכים עד כה

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום, ביום 5.11.15, המייחס לו עבירות של סחר בנשק (ריבוי עבירות); החזקת נשק (ריבוי עבירות); נשיאת נשק; ושיבוש מהלכי משפט (ריבוי עבירות).

2. בית המשפט (כב' השופטת ברק-נבו) קבע כי ישנן ראיות לכאורה לחובת המשיב, אך ביחס לעבירות הנשק ישנה "חולשה ממשית בראיות". באשר לעילת מעצר קבע ביהמ"ש כי קמה עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות (נוכח עבירות הנשק המיוחסות למשיב) ועילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט (לאור האישום השני המיוחס למשיב).

3. שרות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות מעורבות המשיב עם החוק ושלל את חלופת המעצר שהוצעה על ידו בבית אמו בפיקוח אחותו וגיסו שכן העריך כי המפקחים שהוצעו לא יוכלו לשמש דמות סמכותית ומגבילה ביחס למשיב. לפיכך, נמנע שרות המבחן מהמלצה לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת.

4. בית המשפט, אימץ את המלצת שרות המבחן. בצד זאת הציע למשיב לנסות ולחזק את החלופה על ידי הצגת מפקח עקרי סמכותי, בנוסף לפיקוח אלקטרוני, אך המשיב טען כי אין ביכולתו להציג מפקח נוסף. משכך, נעצר המשיב ביום 18.12.15, עד תום ההליכים.

5. על החלטה זו הגיש המשיב ערר (בש"פ 2202/16). ביהמ"ש העליון (כב' השופט פוגלמן), בהחלטתו מיום 10.4.16, בחן את חומר הראיות הלכאורי וקבע כי מקובלת עליו מסקנת ביהמ"ש המחוזי, לפיה קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישום הראשון, חרף החולשה הממשית הקיימת בה. אף לענין האישום השני קבע ביהמ"ש העליון כי מקובלת עליו מסקנת ביהמ"ש המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

6. בהתייחס לעילות המעצר קבע ביהמ"ש העליון כי חרף קיומן של עילות מעצר, כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי, הרי ש"קיימת "מקבילית הכוחות" בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של נאשם (בש"פ 836/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 15 (5.2.2015); בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.8.2011)), כך שקיומה של חולשה ממשית בראיות עשויה להגביר את הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. בענייננו, במכלול נסיבות העניין, נוכח החולשה הממשית בעוצמת הראיות וטיבה של חולשה זו; ובשים לב לעברו הפלילי הבלתי מכביד של העורר (המשיב ז.ב.), סבורני כי כף המאזניים נוטה לשקילת שחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני עד תום ההליכים נגדו, וזאת למרות שגם לדידי חלופת המעצר שהוצעה אינה מיטבית. למסקנה זו באתי בפרט נוכח הסיטואציה החריגה שעליה עמדנו שבה קיימות ראיות לכאורה לאמירותיו של רון בדבר הפללת העורר כפי שהודה לפני חוקריו, כאשר ההתייחסות המפורשת היא ל"המצאת סיפור". זאת בהיעדר היתכנות לחלופה הדוקה יותר. אדגיש כי בשים לב לדיוננו עד כה שוכנעתי כי מתקיימים בנסיבות העניין אותם "טעמים מיוחדים" כנדרש לפי סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים המאפשרים את שחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני של מי שנאשם בעבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) לאותו החוק."

7. לאור האמור, הורה ביהמ"ש העליון להחזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי, "לצורך קבלת דיווח מאת המנהל כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים בדבר האפשרות כי העורר ישהה בפיקוח אלקטרוני בבית אמו, בפקוח אחותו ובעלה, לו ימצא כי ניתן לשחרר את העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור, אני מורה כי ייעשה כן בכפוף לתנאי שחרור בערובה שאותם יקבע ביהמ"ש המחוזי כחוכמתו".

8. ביהמ"ש (כב' השופטת ברק-נבו), הורה ביום 11.4.16, ליחידת הפיקוח האלקטרוני בשב"ס לבחון היתכנות פיקוח אלקטרוני בכתובת מגוריה של אמו של המשיב.
ביום 14.4.16, התקבל דווח של היחידה לפיקוח אלקטרוני בה נאמר כי לא בוצעה בדיקת היתכנות לאור חוו"ד של קצין משטרה, סנ"צ אסף ציוני, שלא המליץ על פיקוח אלקטרוני במקום מגורי אמו של המשיב , בקרני שומרון, משני טעמים:
הטעם הראשון התייחס להיותו של המשיב החשוד המרכזי בפרשיה בגינה הוגש נגדו כתב האישום. בחוות הדעת נטען כי מדובר בכנופיה בעלת מאפיינים של ארגון פשיעה ומעמדו של המשיב הינו בכיר והוא כפוף "רק לדמות אחת בכירה ממנו".
המעורבים בעבירות שביצע המשיב (קורבנות ושותפים) מתגוררים אף הם בישוב קרני שומרון שהוא ישוב קטן ולכן לא ניתן להפעיל תכנית פיקוח במקום "לאור המסוכנות הנשקפת מטיב העבירות ונסיבות המקרה לקורבנות ובכלל".
הטעם השני התייחס לכתובת המוצעת המצויה בשומרון בסמוך לשטחי A, דבר שעלול להקשות על דרכי הפקוח על המשיב "לאור המצב הבטחוני והתרעות פח"ע קיימות המצריכות הערכות ורמות מיגון בהתאם", (להלן: "חוו"ד הראשונה").

9. ב"כ המשיב ביקש לקיים דיון בנוכחות סנ"צ אסף ציוני, עורך חוו"ד, ולאפשר לו לחקור אותו.
ב"כ המשיב טען כי "בנסיבותיו היוצאות דופן של התיק דנן, לרבות מספר החלטות של ביהמ"ש העליון לגבי מצב הראיות והתנהלות המשטרה בחקירה, הרי שניסיון המשטרה כעת לסכל את החלטת ביהמ"ש העליון, הינו מעשה חמור ומסוכן".

10. המבקשת הודיעה לביהמ"ש כי היא מבקשת למשוך את חוו"ד הראשונה ולהורות על בדיקת היתכנות. נוכח תגובה זו, קבע ביהמ"ש (כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר) כי בקשת הסנגור מתייתרת והורה לבצע בדיקת היתכנות.

11. ביום 27.4.16, התקבל מכתב מאת ראש היחידה לפיקוח אלקטרוני אליה צורפה חו"ד עדכנית בה נאמר:
"1. היישוב קרני שומרון שוכן על כביש 55 המחבר בין שתי ערים פלסטינאיות גדולות המוגדרות כשטחי A – קלקיליה ושכם. על מנת להגיע לקרני שומרון ממערב על כביש 55 יש לעבור בכפר פלסטינאי נבי אליאס, וכן בסמוך לכפר פלסטינאי עזון. כביש גישה ממזרח ליישוב עובר דרך כפר פלסטינאי אל פונדוק ובסמוך לכפרים פלסטינאיים ג'ית וג'ינצפוט.
2. מתחילת שנת 2016 ועד היום בכביש 55 נרשמו 32 אירועי פח"ע (יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה, וכן 2 אירועי ירי) שדווחו למשטרה, ועשרות אירועים של יידוי אבני שדווחו לצה"ל בלבד.
3. לאור כל האמור לעיל, ובהתאם להערכת מצב ביטחונית המתבצעת מעת לעת בחטמ"ר אפרים פיקוד צה"ל שהינו הריבון בשטחי יו"ש מחליט על הגדרת צירי תנועה באזור לפיה סכנה הנשקפת לכוחות הביטחון בצירים אלה, וכן על רמת המיגון של כלי רכב.
4. כביש 55 לעתים מוגדר כציר "אדום" בשעות החשיכה, דהיינו, תנועה בציר זה של כוחות הביטחון מורשית ברכב ממוגן ירי בלבד.
5. לפיכך, קיים קושי אובייקטיבי בביצוע פעילות פיקוח תוך כדי מתן תגובה מהירה במקרה של הפרה." (להלן "חווד השנייה").

בעקבות חוו"ד השניה, חזר ב"כ המשיב וביקש לקיים דיון בנוכחות סנ"צ ציוני, ולקבל עובר לדיון את פרטי העצורים המפוקחים ביהודה ושומרון באיזוק אלקטרוני ואת כמות ארועי הפח"ע בצירים המובילים אליהם. לטענתו, חוו"ד השניה נוגדת את החוק; בישובי יהודה ושומרון מצויים מפוקחים באיזוק אלקטרוני שבצירי הגישה אליהם ארעו ארועים רבים וחמורים יותר מאשר בכביש 55.
לטענתו, כביש 55 אינו מחבר את קלקיליה ושכם. תחילת הכביש בתחומי הקו הירוק ממערב, ביציאה מכפר סבא וסופו במזרח בצומת קדומים. קלקיליה נמצאת מצפון לציר בחלקו המערבי ושכם נמצאת מרחק משמעותי ממזרח לסוף הציר בצומת קדומים. עוד טוען ב"כ המשיב כי לאורך הציר ממוקמים ישובים יהודיים גדולים מאוד – אלפי מנשה; מעלה שומרון; קרני שומרון; נופים; יקיר; עמנואל וקדומים. עשרות אלפי יהודים נוסעים על הציר מידי יום כשרכביהם אינם ממוגנים ויחסית לצירים אחרים, הוא נחשב לציר שקט ובטוח.

לטענת ב"כ המשיב כרגע ישנו מפוקח באיזוק אלקטרוני בבית אל וכמות ארועי הפח"ע בבית אל גדולה בהרבה מהכמות הנטענת בכביש 55.
אם לא יותר לו לחקור את קצין המשטרה, לא יהיו בידי ביהמ"ש כלים באמצעותם ניתן יהיה לקבוע שבבית אל פחות מסוכן מקרני שומרון, ולא ניתן יהיה לקיים את הביקורת השיפוטית המתחייבת בחוק המעצרים.
ב"כ המשיב הפנה למ"ת 55420-08-15 שם קבע ביהמ"ש כי נאשם ישהה במעצר באזוק אלקטרוני בישוב חרמש, בניגוד לחוו"ד שהגיש סנ"צ אודי לוי. ביהמ"ש שם קבע כי על אף שעל פי חוו"ד, תנועת גורמי האכיפה לישוב חרמש מחייבת נסיעה ברכב ממוגן ירי, יתאמו גורמי האכיפה ומשטרת ישראל את המענה הנדרש.
מקל וחומר מבקש ב"כ המשיב להסיק, שאם ניתן לבצע פיקוח אלקטרוני בחרמש ובבית אל, ניתן לבצעו גם בקרני שומרון.

ב"כ המשיב הפנה להודעת עו"ד תמר דורי, יועמ"ש היחידה לפיקוח אלקטרוני, שנשלחה לביהמ"ש השלום בירושלים במסגרת מ"ת 55160-04-15, בה נאמר כי מאז 16.6.15 מועד כניסתו לתוקף של חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה) התשע"ה – 2014, אין מניעה לבצע פיקוח אלקטרוני בבית אל.

ב"כ המשיב סבור כי כשם שחרג סנ"צ ציוני מסמכותו בחוות הדעת הראשונה מי לידנו יתקע שלא חרג מסמכותו גם הפעם, או אם שגה בהערכתו ?
ללא חקירה נגדית של עורך חוות הדעת נשמט מביהמ"ש כלי הבקורת המרכזי על חוות הדעת.

המבקשת טוענת כי בנסיבות העניין אין מקום וצורך לזמן את עורך חוות הדעת לחקירה. על פי הוראת החוק, ביהמ"ש יכול שלא לקבל את חו"ד מטעמים מיוחדים שירשמו.

דיון והכרעה
עד לתיקון שנעשה לאחרונה בחוק המעצרים לא ניתן היה להורות על פיקוח אלקטרוני בשטחי יהודה ושומרון. התיקון בחוק המעצרים מאפשר היום לבצע איזוק אלקטרוני בשטחי יהודה ושומרון.
ואולם, סעיף 22ב(ד) מורה:
"סבר המנהל כי בשל התקיימותן של נסיבות מיוחדות לא ניתן להפעיל, באותה העת את תכנית הפיקוח המוצעת מטעמים של סכנה לפגיעה בביטחון הנפש, יפנה לקבלת חו"ד מקצין משטרה בכיר בעניין; מצא קצין משטרה בכיר כי לא ניתן להפעיל את תכנית הפיקוח כאמור, תובא חוות דעתו המנומקת לפני בית המשפט לשם קבלת החלטה לפי סעיף קטן (ג); לא יחליט בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני. בניגוד לחוות דעת כאמור אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". (ההדגשה שלי – ז.ב.).

בבש"פ 3505/16 על אף החלטת בימ"ש כי קיים כרסום בראיות לכאורה, ועל אף ששרות המבחן מצא את המפקחים שהוצעו כמפקחים ראויים והמליץ על שחרורו של העורר שם למעצר בפיקוח אלקטרוני, קבע ביהמ"ש (כב' השופט דנציגר) כי "עם כל הצער, בית המשפט אינו יכול להתעלם מהמציאות הבטחונית במזרח ירושלים ובשכונותיה בבואו להכריע בשאלת התאמתה של חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני [השוו: בש"פ 1246/13 מדינת ישראל נ' ברקאט, פסקה 14 (15.2.2013); בש"פ 8293/15 שנאן נ' מדינת ישראל, פסקאות 15-14 (10.12.15); בש"פ 8231/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 9-8 (16.12.15)]."

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, דעתי היא כי אין להורות על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני .
ביהמ"ש העליון החזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי כדי שתבחן היתכנות האיזוק האלקטרוני.
הן בחוות דעתו הראשונה והן בחוות דעתו השנייה חיווה קצין המשטרה אסף ציוני דעתו כי הכתובת המוצעת בישוב בשומרון בשטח A עלולה להקשות על דרכי הפיקוח לאור המצב הבטחוני והתרעות פח"ע ביישוב המצריכות היערכות ורמות מיגון בהתאם.
בחוות הדעת השנייה פרט קצין המשטרה את הכפרים הפלסטינאיים שיש לעבור בדרך אל הישוב קרני שומרון, ציין כי מאז תחילת 2016 אירעו בכביש 55, 32 אירועי פח"ע שכללו יידוי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה ואף אירועי ירי ועוד עשרות אירועים של יידוי אבנים שדווחו לצה"ל בלבד.
די בנתונים אלה, שאין חולק על נכונותם, כדי לאמץ את מסקנת קצין המשטרה כי "קיים קושי אובייקטיבי בביצוע פעילות פיקוח, תוך כדי מתן תגובה מהירה במקרה של הפרה".

ב"כ המשיב, הציג נתונים שפורסמו באינטרנט מהם ניתן להסיק כי מגמת הפיגועים מאז תחילת השנה נמצאת בירידה. בינואר 2016 אירעו באיו"ש 126 פיגועים לעומת 194 בדצמבר; בפברואר 2016 אירעו 107 פיגועים לעומת 126 בינואר; ובמרץ אירעו 81 פיגועים לעומת 107 בפברואר. מגמת הירידה היא מבורכת, אך אין בכך כדי להצביע על העדר סיכון לפגיעה בבטחון הנפש.

לא מצאתי במקרה זה נימוקים מיוחדים המצדיקים סיכון חיי אדם לצורך מטלת הפיקוח. העובדה כי יתכן וקיימים מפוקחים באיזוק אלקטרוני ביישובי יהודה ושומרון אינה מצביעה על אפליה פסולה. כל מקרה נבחן לגופו, כפי שאף נעשה במקרה זה, ובמקרים אליהם הפנה ב"כ המשיב.

אחד המקרים אליהם הפנה ב"כ המשיב היה החלטת בימ"ש בירושלים במ"ת 55420-08-15, בו הורה ביהמ"ש על מעצר באיזוק אלקטרוני חרף חוו"ד של הממונה על הפיקוח על מיקומו הבעייתי של מקום האיזוק בישוב חרמש שהינו מובלעת בתוך שטחי C, ומאחר שבצירים המובילים אל היישוב ישנם אירועי פח"ע רבים וההגעה של כוחות הבטחון ליישוב מחייבת נסיעה ברכב ממוגן ירי.
ואולם, ביהמ"ש מצא כי בנסיבות אותו תיק כאשר מדובר בקטין העצור מזה חודשיים, כאשר לא נראה שההליכים צפויים להסתיים בקרוב, וכאשר הפיקוח האנושי בצרוף לאיזוק האלקטרוני יכולים יחד להוות חלופה מספקת בעניינו של אותו משיב.
לא כן הדבר בענייננו, המשיב בגיר, הפיקוח האנושי שהוצע לא נמצא כפיקוח מספיק והאיזוק האלקטרוני נועד להוות "המפקח העיקרי", לא מצאתי כאמור כי יש בכך נסיבה מיוחדת המצדיקה את סיכון יחידת הפיקוח.

לאור האמור, בהעדר היתכנות לאיזוק אלקטרוני, יוותר המשיב במעצר עד תום ההליכים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בנוכחות ב"כ המשיב.

זהבה בוסתן, שופטת