הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הפ"ב 38942-02-17

בפני
כבוד ה שופטת בלהה טולקובסקי

המבקש
יוחאי שפירא

נגד

המשיבה
קיבוץ עינת- אגודה שיתופית חקלאית

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת "בקשה לביטול פסק הבוררות בתביעת הדיבה".

בין המבקש למשיבה, קיבוץ עינת אגודה שיתופית חקלאית (להלן: "הקיבוץ"), התנהל הליך בוררות בפניי המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית (להלן: "המוסד לבוררות"). לאחר שניתן פסק בוררות ובמסגרת דיון בבקשה לביטול פסק הבוררות ולמינוי בורר לדיון בערעור, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט "כי ימונה בורר, שופט בדימוס, לדיון בערעור. הבורר בערעור ידון בכל טענות הצדדים ... לבורר בערעור תהא סמכות להכריע בכל טענות הצדדים בערעור על ההחלטה ועל פסק הבוררות לרבות ביטול חלקי של פסק הבוררות בנוגע לתביעה שכנגד והחזרת הדיון להשלמה". לאחר שניתן להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין, מונה השופט בדימוס אבי זמיר כבורר בערעור (להלן: "הבורר שבערעור").

ביום 5.11.2017, ניתן פסק הבוררות בערעור (להלן: "פסק הבוררות"). בפסק הבוררות נדונו טענות הצדדים בשלושה עניינים: תביעת המבקש בגין זכויותיו כחבר קיבוץ שנדחתה מחמת התיישנות, תביעת המבקש לפיצויים בגין לשון הרע והתביעה הנגדית של הקיבוץ כנגד המבקש.

בעניין התביעה הכספית בגין זכויות המבקש כחבר קיבוץ, והתביעה הנגדית של הקיבוץ כנגד המבקש, הורה הבורר שבערעור על החזרת הדיון למוסד לבוררות.

אשר לתביעה לפיצויים בגין לשון הרע, דחה הבורר שבערעור את טענות המבקש וקבע: "בסוגיה זו אני תמים דעים לחלוטין עם קביעתם של הבוררים, שאין בפרסומים משום לשון הרע ...". משהערעור על פסק הבוררות בערכאה ראשונה בכל הנוגע ל"תביעת הדיבה", כלשון המבקש, נדחה, עותר המבקש לארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות בערעור. המבקש טוען כי לאחר החלטת הבורר שבערעור להשיב את התביעות האחרות לדיון בפני המוסד לבוררות ומאחר ו"תביעת הדיבה" היא חלק מההליך כולו, מן הדין להמתין לסיום והשלמת הבוררות כדי לאפשר הגשת בקשת ביטול, באם תידרש, או לאפשר ארכה של 45 יום להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ב"תביעת הדיבה" שנדחתה. המבקש הוסיף וציין כי אינו עו"ד, הוא מייצג את עצמו, והוא מבקש לאפשר לו לבחור עו"ד לשם ייצוגו כפי שהומלץ לו על-ידי בית המשפט לצורך הגשת בקשת ביטול מסודרת.

הקיבוץ מתנגד לבקשה למתן ארכה, וטוען כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, וכי אין כל הצדקה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, ראיתי לדחות את הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות בכל הנוגע לתביעה לפיצויים בגין לשון הרע.

התביעה לפיצויים בגין לשון הרע נדונה והוכרעה הן על-ידי הבוררים בערכאה הראשונה, והן על-ידי הבורר שבערעור שקבע כי אין בפרסומים עליהם הלין המבקש משום לשון הרע, וכדבריו: "... הבוררים קבעו כי אין בפרסומים הסטיריים בעלוני פורים משום לשון הרע, משום שלא חצו את הגבול. עם זאת ציינו כי נותרה תחושת אי נוחות מהפרסומים, וכי ראוי ליתן יתר תשומת לב לכבודו של האדם בקיבוץ. אני שותף מלא גם לקביעה זו" (סעיף 11 לפסק הבוררות).

איני סבורה כי יש בידי המבקש להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות בכל הנוגע לתביעת הפיצויים בגין לשון הרע. אכן, המלצתי למבקש לפנות לייצוג משפטי במסגרת הדיון וגם בהחלטות שניתנו לאחר שניתן פסק הבוררות בערעור. עם זאת, המבקש ניהל את ההליכים לרבות את ההליכים בפני הבורר שבערעור, כשהוא אינו מיוצג. בנסיבות אלה, כאשר טענות המבקש בעניין "תביעת הדיבה" נבחנו לגופן ונדחו הן על ידי הבוררים בערכאה הראשונה הן על-ידי הבורר שבערעור שקבעו כי הפרסומים העומדים ביסוד התביעה אינם מהווים לשון הרע , אין בעובדה שהמבקש בחר לנהל את ההליכים כאשרהוא אינו מיוצג כדי להצדיק הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.

מעבר לצורך יצוין כי על פי סעיף 21א(ג)(1) לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968, מקום בו נקבע כי פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור לפני בורר, " ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו - (10) בלבד". אין בבקשה לארכה כדי להצביע על כך שעומדות למבקש טענות טובות להוכחת עילות הביטול האמורות.

הבקשה לארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ב"תביעת הדיבה", נדחית.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ח, 22 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

בלהה טולקובסקי, שופטת