הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ה"פ 73649-01-18

לפני
כבוד ה שופט מיכאל תמיר

מבקשות

  1. סימי בוזגלו
  2. סיגלית פרץ

באמצעות ב"כ עו"ד גולן גדליה

נגד

משיב
מאיר ישראלי, עו"ד
באמצעות ב"כ עו"ד אדווה עשור

פסק דין

לפניי המרצת פתיחה שהגישו המבקשות נגד המשיב .

כתב הטענות שהוגש מטעם המבקשות כונה כתב תביעה וכתב הטענות ש הוגש מטעם המשיב כונה כתב הגנה, אך התובענה הוגשה למזכירות כהמרצת פתיחה, סכום האגרה נקבע בהתאם ושני הצדדים צירפו תצהירים לכתבי הטענות. על כן, וכפי שנקבע בדיון המקדמי שהתקיים בתיק, ההליך התנהל כהמרצת פתיחה.

בתובענה דנן התבקש בית המשפט לתת סעד הצהרתי שלפיו כל המסמכים שעליהם חתמו המבקשות במסגרת התקשרותן עם המשיב, לרבות הסכמי הלוואות ושטר משכנתה, בטלים ומבוטלים מעיקרם, ו כפועל יוצא מכך לא ניתן לפעול מכוחם. בכלל זאת התבקש בית המשפט להורות כי ההמחאה ושטר המשכנתה שמכוחם נפתחו תיקי ההוצל"פ שמספרם 510117-10-15 ו- 532801-11-15 (להלן " תיקי ההוצל"פ") אינם תקפים, להורות על סגירת ם של תיקי ההוצל"פ ו של כל תיק הוצל"פ אחר שפתח המשיב נגד המבקשות וכן לתת צו עשה למחיקת המשכנתה, הערת האזהרה והמשכון שנרשמו לטובת המשיב.

המבקשות הגישו יחד עם התובענה גם בקשה לעיכוב הליכי המשכנתה, ובהחלטה של כב' השופט שפסר מיום 3.4.18 נקבע כי כנגד הפקדת סך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט יעוכבו הליכי המשכנתה עד למתן פסק דין בתיק.

בתשובת המשיב לתובענה ולבקשה למתן סעד זמני נטען בין היתר כי מבקשת 2 מנהלת הליך פש"ר ולכן לא הייתה רשאית להגיש את התובענה ללא אישור של המנהל המיוחד. ואולם, ביום 18.3.18 הוגשה הודעה מטעם המבקשות שלפיה הליך הפש"ר הנ"ל הסתיים, ובדיון המקדמי שהתנהל בתיק דנן בדק מותב זה ומצא כי תיק הפש"ר אכן נסגר בהחלטה מיום 20.12.17.

טענות המבקשות

עניינה של התובענה הוא בביטול הסכמי הלוואו ת חוץ בנקאית ושטר משכנתה שעליהם הוחתמו המבקשות במרמה ובהטעיה מצדו של המשיב, עו"ד מאיר ישראלי, אשר פעל יחד עם מר שלמה גבעתי (להלן " גבעתי") שהתחזה לעורך דין כדי להטעות ולעשוק את המבקשות. המשיב ניצל לרעה את כישוריו כעורך דין, את המצוקה, התמימות וחוסר ההבנה של המבקשות ואת חוסר שליטתה של מבקשת 1 בשפה העברית כדי למעול באמון הרב שנתנו בו המבקשות , ובכך להטעות אותן לחתום על הסכמי הלוואות חוץ בנקאיות ובהם תנאים דרקוניים ובלתי חוקיים, מבלי לגלות למבקשות בין היתר את מהות ההתקשרות, היקפה , תנאיה והסיכונים הכרוכים בה.

בדצמבר 2011 נפטר בעלה של מבקשת 1, גב' סימי בוזגלו (להלן "בוזגלו") והיא נאלצה להתמודד לבדה עם חובות שוטפים, בין היתר לבנק לאומי ולבנק מזרחי-טפחות. בגין החוב לבנק מזרחי-טפחות נפתחו נגד בוזגלו שני תיקי הוצל"פ, וב שנת 2013 החלו לנקוט נגדה צעדים לפינוי מדירתה היחידה בראשון לציון (להלן "הדירה"). בניסיון לצמצם את הוצאותיה ולעמוד בחובות לבנקים השכירה בוזגלו את הדירה ועברה להתגורר אצל בתה, מבקשת 2, גב' סיגלית פרץ (להלן "פרץ").

המבקשות ניסו לבוא בדברים עם הבנקים לצורך פריסת החובות, אך הבנקים סירבו לנהל מו"מ עם המבקשות ללא ייצוג של עורך דין. בעקבות זאת הגיעו המבקשות דרך האינטרנט ל- "עורך הדין שלומי גבעתי המגשר" אשר רק בדיעבד התברר כי הוא נוכל ומתחזה. לאחר פנייה טלפונית הגיע גבעתי לביתן של המבקשות אשר סיפרו לו על חובותיהן לחברות שונות ולבנקים ועל הקושי שלהן להתמודד לבד עם החובות. בתגובה לכך הבטיח גבעתי לעזור למבקשות בהסדרת החובות כך שלא ניתן יהיה לגעת בדירה. המבקשות הבהירו שאין להן כסף, למעט השיקים שקיבלו בגין דמי שכירות שהיו בידי הבנק, ו גבעתי דרש מהמבקשות להעביר לידיו שיקים אלה וכן דרש מפרץ שתלך להזמין פנקסי שיקים. בהמשך לכך החתים גבעתי את המבקשות על מסמכים שונים מבלי להסביר להן על מה הן חותמות ומבלי לתת להן עותק של המסמכים.

לאחר כמה ימים יצר גבעתי קשר עם המבקשות ומסר להן כי לפי בדיקה שביצע, עליהן לקחת הלוואה בסך של 220,000 ₪ כדי להסדיר את חובותיהן וכי יגיע אליהן יחד עם עו"ד נוסף, המשיב, כדי לבדוק יחד איך אפשר לעזור להן. בפגישה שהתקיימה עם המשיב וגבעתי החל המשיב להפעיל מניפולציות של הפחדה ולחץ על המבקשות כי אם לא יגייסו את הסכום הנ"ל הן עלולות לאבד את הדירה, ואמר שהוא מוכן לעזור ולהלוות להן את הסכום בתנאים נוחים, כך שבסוף התקופה יחזירו לו "רק" 250,000 ₪.

המשיב הטעה את ה מבקשות במרמה ובחוסר תום לב מוחלט כאילו הן זקוקות להלוואה חוץ בנקאית בסך של 220,000 ₪ (ובהמשך להלוואה נוספת בסך של 35,000 ₪), אף על פי שידע באותה עת כי שיעור החובות הכולל של המבקשות היה נמוך לאין ערוך והסתכם בסך של כ- 100,000 ₪ בלבד. מכאן שההלוואות לא נועדו לסייע למבקשות אלא לרמות ולעשוק אותן, תוך העמדת מעמדו של המשיב כנושה מובטח כדי לגזול מבוזגלו את דירתה היחידה ולעשות עושר ולא במשפט על חשבונה.

בהתאם להבטחותיו של המשיב למבקשות, ומאחר שהן האמינו לו בצורה עיוורת , חתמו המבקשות על המסמכים שהמשיב הגיש להן, מבלי שהוקראו להן, מבלי שקיבלו הסבר לגביהם ומבלי שניתן להן עותק, ובתוך כך אמר המשיב למבקשות כי יקבלו את כספי ההלוואה מידית. בהקשר זה מפנות המבקשות לעותק של הסכם הלוואה מיום 13.7.14 .

בד בבד דרש גבעתי מהמבקשות להעביר לידיו את עשרת השיקים שקיבלו בגין דמי השכירות של הדירה על סך 4,000 ₪ כל אחד , כדי להעביר אותם לידי המשיב. כמו כן דרש גבעתי מהמבקשות להעביר לידיו גם חמישה שיקים "פתוחים" על סך 5,050 ₪ כל אחד, שמתוכם נפרעו בפועל שני שיקים בסך כולל של 10,100 ₪.

לאחר מסירת השיקים ולאחר שהמבקשות חתמו על כל המסמכים, המשיב נעלם, התחמק מפניות טלפוניות של המבקשות ולא העביר להן את כספי ההלוואה כמובטח. בדיעבד התחוור למבקשות כי המשיב כלל לא התכוון להעביר להן את כספי ההלוואה, אלא החליט על דעת עצמו "להעביר" כביכול את הכספים ישירות לנושים ולגורמים אחרים שהמבקשות לא היו חייבות להם מאומה, ובהם בת זוגו של גבעתי, וזאת ללא ייפוי כוח ומבלי לבקש ולקבל אישור מראש מהמבקשות בנוגע לאופן השימוש בכספי ההלוואה.

כעבור זמן מה הצליחו המבקשות לשוחח עם גבעתי שהודיע למבקשות כי "הכול סודר ואין חובות" ואמר שיידרשו לחתום על מסמכים נוספים. בעקבות זאת הגיע גבעתי פעם נוספת אל המבקשות והחתים אותן על מסמכים שונים מבלי לתת להן עותק או הסברים. כפי הנראה באותה עת הוחתמו המבקשות על הסכם בדבר מתן הלוואה חוץ בנקאית נוספת על סך 35,000 ₪, ובהקשר זה מפנות המבקשות לעותק של הסכם מיום 18.9.14. באותו מעמד דרש גבעתי מהמבקשות למסור לידיו סכומים נוספים לצורך הסדרת החובות והן העבירו לו שיקים בסך כולל של 50,100 ₪ מעבר לסכום ההלוואה.

מאחר שהמבקשות לא קיבלו כספים כלשהן מהמשיב ומאחר שגבעתי והמשיב התחמקו מהמבקשות באמתלות שונות, החליטו המבקשות לפנות ללשכת ההוצל"פ כדי לברר בעצמן מה קורה עם החובות, וגילו כי עדיין קיימים חובות ל חלק מהנושים. בעקבות הידיעה המטרידה כי החובות לא הוסדרו במלואם, הדרדר מצבה הבריאותי של בוזגלו והיא עברה צנתור. כשהצליחו המבקשות להשיג את גבעתי, הוא טען שעליהן לחכות בסבלנות ושאין מקום לדאגה וכן דרש מהן לחתום על מסמכים נוספים.

בהמשך התברר למבקשות כי החוב לחברת סלקום עדיין לא הוסדר, והן החלו לחשוש כי המשיב וגבעתי מרמים אותן. בעקבות זאת פנו המבקשות לעו"ד ברוך בראנץ' וסיפרו לו על המסמכים שהוחתמו עליהם ועל הכספים שהעבירו. מ בדיקה שערך עו"ד בראנץ' התברר כי המבקש פתח נגד המבקשות תיקי הוצל"פ לביצוע שטר על סך 220,000 ₪ ולביצוע שטר משכנתה שעליו הוחתמ ו במרמה וכ ן התברר כי מונתה כונסת נכסים.

המבקשות הסבירו לעו"ד בראנץ' כי לא קיבלו דבר מהמשיב . עוד הסבירו כי למיטב ידיעתן החובות לבנק לאומי, לבנק טפחות ולשתי חבר ות נוספות שולמו, החובות לחברת סלקום ולשוק השומר לא שולמו, ומעבר לכך אין עוד חובות ואין למבקשות מוש ג מדוע פתח המשיב את תיקי ההוצל"פ ומדוע הוא פועל למימוש הדירה .

לאחר השיחה הנ"ל שלח עו"ד בראנץ' מכתב לכונסת הנכסים, עו"ד אדווה עשור (ב"כ המשיב בתיק דנן) שהתבקשה להסביר כמה כסף מגיע כביכול למשיב. בתגובה לכך מסרה עו"ד עשור לעו"ד בראנץ' מהם הסכומים ששולמו לטענתה לכל אחד מהנושים של המבקשות כמפורט בהמרצת הפתיחה, בסך כולל של 103,897 ₪, וכן מסרה שהמשיב שילם חובות נוספים בסך של 70,000 ₪ ל"מתי שלף" ול חברת "מיקי מאיר השקעות " שבדיעבד התברר כי היא בבעלותו של גבעתי וכן שילם סך של 20,000 ₪ ל"אור ייעוץ פיננסי ואשראים מתקדמים". עו"ד עשור נמנעה מלצרף אסמכתאות לביצוע התשלומים.
המבקשות לא מכירות את שלוש החברות הנ"ל, מעולם לא התקשרו עמן בשום צורה ולא קיבלו מהן כסף. מדובר בחובות פיקטיביים שיצר המשיב למבקשות. המשיב שילם, לכל היותר, חובות אמיתיים בסך של 103,897 ₪ שמהם יש להפחית את הסך של 50,100 ₪ ששילמו המבקשות "לצורך הסדרת החובות ", כך שמדובר בסך של 53,797 ₪ בלבד ובטח לא בסך של 255,000 ₪ שניתן כביכול למבקשות.

המשיב החתים את המבקשות במרמה ובחוסר תום לב על הסכמי הלוואה בלתי חוקיים, תוך הפרת הוראות רבות הקבועות בחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 ( שכונה בעת הגשת התביעה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות) ובחוקים נוספים, כמפורט בהמרצת הפתיחה. שטר המשכנתה נחתם שלא כדין, ללא אימות חתימות ומבלי שהמבקשות ידעו או הבינו על מה הוחתמו. המשיב זייף בדיעבד את אימות שטר ה משכנתה באמצעות עורך דין בשם סיימון ברטין מתל-אביב אשר המבקשות מעולם לא פגשו אותו, לא התייצבו בפניו וגם לא קיבלו ממנו שום הסבר על מהות העסקה שהן עומדות לבצע.

לטענת המבקשות, המשיב הכיר את גבעתי מבעוד מועד וידע כי הוא נוכל המתחזה לעורך דין אשר הוא בעצמו חייב מוגבל באמצעים בגין חובות של מיליוני ש"ח לעשרות נושים.

המבקשות מפנות להחלטה של בית משפט השלום בתל-אביב שנתן להן רשות להתגונן מ פני הבקשה לביצוע השטר על סך 220,000 ₪, תוך פירוט נימוקי ההחלטה.

טענות המשיב

התובענה היא שקרית, מטעה וחסרת פרטים מהותיים.

המבקשות לא ציינו כי כבר הגישו עשרות בקשות בניסיון לעכב את הליכי ביצוע המשכנתה, אך בסופו של דבר ניתנה ביום 29.11.17 החלטה על חידוש הליכי הכינוס. לאחר שהמבקשות מיצו את כל ההליכים שעמדו לרשותן, הן מנסות את מזלן בבית משפט זה.

מטענות המבקשות עולה כי הן היו זקוקות לסך של 100,000 ₪, ואין מחלוקת כי חובות מסוימים של המבקשות אכן שולמו. לכן המשיב רשאי שתיוותר משכנתה רשומה לטובתו אף בגין החוב שהמבקשות מאשרות בעצמן שהוא קיים. בימים אלה מתנהל בין הצדדים הליך שבסופו ייקבע סכום החוב ולכן אין מקום לתובענה זו, שכן אף אם ייקבע סכום נמוך מאוד, עדיין קמה לנתבע הזכות לרישום משכנתה.

במהלך חודש יולי 2014 פנה עו"ד שלומי גבעתי למשיב והציג בפניו כי בוזגלו זקוקה להלוואה חוץ בנקאית לצורך תשלום בגין תיק כינוס שמתנהל נגדה ולצורך רישום זכויותיה בדירה כיוון שבעלה נפטר. בעקבות זאת ביקש המשיב להכיר את בוזגלו שהגיעה למשרדו יחד עם פרץ. המבקשות הציגו את עצמן וטענו שמדובר בהלוואה מגשרת שתוחזר תוך כשנה. במעמד זה ציינו המבקשות כי ללא עזרתו של המשיב, הנכס יימ כר בכינוס נכסים שבו נקט בנק מזרחי-טפחות וכן הציגו למשיב רשימת תיקים פתוחים בהוצל"פ. החובות של המבקשות היו גבוהים הרבה יותר מהסך של 100,000 ₪, וכל טענותיהן בעניין זה הועלו בעל-פה כנגד מסמכים בכתב.

בנוסף לפגישה הנ"ל התקיימו פגישות נוספות שבהן סיכמו הצדדים את התנאים המסחריים של העסקה. לכל פגישה הגיעו המבקשות יחד גבעתי והציגו אותו כעורך דין המייצג לצורך ביצוע העסקה אשר מטפל גם בצו הירושה ובתיק י ההוצל"פ הפתוחים. המשיב מעולם לא ייצג את המבקשות בשום הליך, לא נחתם ייפוי כוח לטובתו ומדובר בעסקה מסחרית ולא משפטית. גבעתי הוא שביצע עבור המבקשות בעצמו או באמצעות מי מטעמו את כל הפעולות המשפטיות , לרבות רישום משכנתה.

ביום 13.7.14 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה שלפיו המשיב ייתן למבקשות הלוואה על סך 220,000 ₪ כנגד רישום הערת אזהרה, ולאחר מכן ישחרר כספים בהתאם להתקדמות רישום הביטחונות לטובתו, כאשר בסופו של דבר אמורה להירשם לטובתו משכנתה בדרגה ראשונה. החתימה על הסכם הלוואה זה נערכה בנוכחותו של גבעתי אשר המבקשות הציגו אותו כל העת כבא כוחן.

ביום 14.7.14 בוצעה העברה לחשבון לפי הנחיית המבקשות לצורך כיסוי חובותיהן, ביום 3.8.14 נמסר שיק על סך 33,000 ₪ לטובת כיסוי משכנתה, ביום 11.8.14 בוצע תשלום על סך 6,000 ₪ לטובת חוב לחברה המשכנת וביום 17.8.14 נמסר שיק על סך 14,600 ₪ לצורך כיסוי חוב לחברת סלקום. לאחר ביצוע מלוא התשלומים הנ"ל נמסר לידי המבקשות שיק על סך 116,400 ₪. מכאן שהמבקשות קיבלו מהמשיב סך של 220,000 ₪ בדיוק. המשיב מפנה לאסמכתאות שצורפו לכתב התשובה לביסוס התשלומים הנ"ל.

לאחר מכן פנו המבקשות למשיב לצורך קבלת הלוואה נוספת על סך 35,000 ₪ וחתמו על הסכם הלוואה נוסף מיום 18.9.14. במעמד החתימה על ההסכם קיבלו המבקשות לידיהן שיק בסכום הנ"ל והמשיב מפנה לצילום השיק שצורף לכתב התשובה.

מרגע הסכמת המשיב לבצע את עסקת המשכנתה עם המבקשות, כ ל הפגישות החתימות וביצוע הביטחונות, לרבות מסירת הכספים בעסקה , נעשו בנוכחות המבקשות , פרטי העסקה הוסברו למבקשות במלואם והן הבינו את משמעות העסקה.

השיקים שניתנו למשיב לצורך ביצוע ההחזר חוללו, ובעקבות כך נשלח מכתב התראה למבקשות. לאור התעלמות המבקשות מפניות המשיב, נפתח תיק הוצל"פ ביום 1.11.15. המבקשות פנו לעו"ד בראנץ' רק לאחר פתיחת תיק הכינוס נגדן, ועו"ד בראנץ' פנה לב"כ המשיב להסדרת החוב.

בימים אלה נגרמים למשיב נזקים כבדים עקב הפרות המבקשות של העסקה עמו. המשיב פעל אינספור פעמים מחוץ לכותלי בית המשפט, אך המבקשות טענו כי אין להן אפשרות לשלם לו, ו לכן הן פועלות כדי למשוך זמן.

המשיב טוען כי פעל בהתאם לחוק כדי לעזור למבקשות, ואילו המבקשות הן אלה שמרמות אותו ועושות כל שלאל ידן כדי לא להשיב לו כספים.

לאחר הדיון המקדמי שהתנהל בתיק הוגשה בקשה מטעם המבקשות להגשת ראיות חדשות ולהזמנת עד. המבקשות ביקשו להגיש לתיק תצהיר של עו"ד ברוך בראנץ' ומסמכים מהליכים משפטיים שונים שהוזכרו בכתבי הטענות וכן ביקשו להזמין לעדות את גבעתי. לאחר עיון בתשובת המשיב ובתגובת ה מבקשות הבקשה התקבלה.

התנהל דיון הוכחות שבמהלכו נחקרו גבעתי, המבקשות, עו"ד בראנץ' והמשיב. לאחר הדיון הוגשו סיכומי הצדדים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.

דיון

בתובענה דנן התבקש בית המשפט להורות על בטלות של כל המסמכים שעליהם חתמו המבקשות במסגרת התקשרותן עם המשיב, לרבות הסכמי ההלוואה ושטר המשכנתה. ואולם, בית משפט זה אינו מוסמך להכריע בסכסוכים הכספיים בי ן הצדדים, אלא רק בבקשה ל מתן סעדים הצהרתיים הקשורים לביטול המשכון והמשכנתה על הזכויות בדירה.

המבקשות אינן מכחישות כי חתמו על הסכמי ההלוואה, אך טוענות כי הסכמים אלה בטלים מעיקרם מאחר שנחתמו תוך הפרה בוטה של הוראות הדין , כמפורט בהמרצת הפתיחה. כמו כן טוענות המבקשות כי בוזגלו הוחתמה על שטר המשכנתה במרמה.

המבקשות טוענות כי גבעתי אמר להן שהוא עורך דין (ראו לעניין זה עדותה של בוזגלו בעמ' 19 ש' 19) וגם בהסכם ההלוואה הראשון בסעיף2(ג) הוצג גבעתי כך - " עו"ד שלומי גבעתי ב"כ הלווה", וזאת אף על פי שאין חולק כי גבעתי אינו עורך דין ו כי הוגשו נגדו תלונות ללשכת עורכי הדין על התחזות לעורך דין במקרים קודמים, כפי שעולה מעדותו (עמ' 6 ש' 6, עמ' 8 ש' 13-9). המשיב העיד כי ידע עוד לפני החתימה על הסכם ההלוואה הראשון שגבעתי אינו עורך דין (תחילת עמוד 113), ולמרות זאת , בהסכם ההלוואה שלדבריו ניסח יחד עם גבעתי (עמ' 115) נכתב כאמור כי גבעתי הוא עורך דין. המשיב לא הציג כל הסבר לכך ולא הכחיש את טענת המבקשות שלפיה לא גילה להן שגבעתי איננו עורך דין . המשיב אמנם העיד כי חשב שהמבקשות מיוצגות בידי משרד עו"ד גבעתי שבו עובד בנו של גבעתי, עו"ד מאיר גבעתי, אך לא הוצג כל ייפוי כוח של המבקשות לעו"ד מאיר גבעתי או לעו"ד אחר , והמשיב אישר בעדותו כי שלומי גבעתי הוא זה ש"טיפל בעניינים בתכל'ס" (עמ' 117 ש' 10). גבעתי אישר כי בנו מאיר לא ייצג את המבקשות, לא חתם איתן על הסכם שכר טרחה או על ייפוי כוח ולא היה מעורב בדבר פרט ל "בדיקה ראשונית" שערך עבור המבקשות (עמ' 8 החל מש' 26 וסוף עמ' 15 ).

כמו כן קיימות סתירות מהותיות בין עדותו של גבעתי לעדותו של המשיב לגבי השאלה מי ערך את הסכמי ההלוואה ומי הקריא אותם למבקשות. כשנשאל גבעתי האם הוא מכיר את הסכמי ההלוואה, השיב כי " לא. הוא ערך אותם. אני לא קראתי אותם". כשנשאל אם לא ראה את ההסכמים מעולם העיד: " ראיתי אותם במסגרת כתבי הטענות אבל אני לא הייתי צד ועניין בנושא הזה, לא בניסוח שלהם, לא בעריכה שלהם, לא בחתימה שלהם", וכשנשאל מי ערך את ההסכמים, השיב " תשאל את ישראל, לא אותי. אני לא יודע" (עמ' 33 ש' 12-9). בהמשך ובניגוד לעדותו שלפיה ראה את ההסכמים רק בכתבי הטענות, העיד גבעתי כי הסכמי ההלוואה נחתמו בנוכחותו וכי המשיב הקריא את ההסכמים לפרץ "שורה בשורה". בהמשך העיד " תשאלי את מאיר ישראלי, הוא הקריא לה אותם. הוא ביקש ממני שאני אבהיר לה, אמרתי לו תבהיר לה אתה, אני לא נותן הלוואות, הוא הקריא לה..." (סוף עמוד 35 ותחילת עמוד 36). לעומת זאת, המשיב העיד כי "היה הסכם הלוואה שניסחנו אני ושלומי, כנראה מכוח הבן שלו גם כן" ולאחר מכן העיד כי הגיע לביתן של המבקשות " ואני רואה את שלומי מקריא להן את ההסכם מילה במילה... מסביר להן, מנחה אותם..." (עמ' 115 ש' 7-1). גם בהמשך חזר והעיד המשיב כי שלומי גבעתי בלבד הוא שהקריא למבקשות את ההסכם (ש' 24-8). הסתירות בין עדותו של המשיב לזו של גבעתי מעיבות במידה ניכרת על מהימנות גרסתו של המשיב שלפיה פרטי העסקה הוסברו למבקשות במלואן והן הבינו את משמעות העסקה. לפיכך אני קובע כי אין לייחס לגרסה זו של המשיב משקל של ממש.

מנגד, פרץ העידה כי "גבעתי הוא הביא את מאיר ישראלי אלי הביתה. זה היה בתשע בלילה ושניהם דיברו... דיברו עוד למעט [צ"ל למטה] לפני שהם יעלו אלי לדירה, הם דיברו ביניהם, סגרו ביניהם עשו מה שהם רצו ביניהם, החתימו אותנו על כל מיני ניירת שאנחנו בכלל לא היה לך מספיק זמן לקרוא, לא לעיין, כלום" (עמ' 77 ש' 6-1 וכן עמ' 97 ש' 30-20) . כמו כן העידה פרץ כי גבעתי סירב לשלוח אליה את המסמכים לפני הפגישה – " עוד לפני זה ביקשתי שגבעתי אפילו ישלח לנו את זה בפקס והוא אמר שאין צורך, מה את לא סומכת עלי..." (סוף עמ' 81). פרץ הכחישה כי בספטמבר 2014 ביקשה לקבל סכום נוסף (עמ' 82 ש' 25-20) וכן העידה כי לא נאמר לה ולאימה שתירשם משכנתה על הדירה לטובת ההלוואה (עמ' 83 ש' 17-11). עדותה של פרץ בנוגע לנסיבות החתימה על הסכמי ההלוואה הייתה מהימנה , ו זאת בניגוד לעדויות הסותרות של גבעתי ושל המשיב הנ"ל.

המשיב לא הסביר מדוע היה על המבקשות לקחת הלוואות מובטחת במשכנתה בסך כולל של 255,000 ₪ בגין חוב פיגורים של פחות מ- 50,000 ₪ בגין המשכנתה הקיימת על הדירה. המשיב העיד כי לא ידע מה היקף החובות של המבקשות, ורק נאמר לו שהמבקשות זקוקות להלוואה בעיקר בגין חוב לבנק שרוצה לקחת להם את הבית בכינוס נכסים (עמ' 127 ש' 24-4). אלא שבהסכם ההלוואה הראשון שהמשיב כאמור העיד כי ניסח אותו יחד עם גבעתי , נכתב במפורש כי לפי הצהרת הלווה, חוב המשכנתה לבנק מזרחי-טפחות עמד על 47,414 ₪ בלבד. יתר על כן, גבעתי העיד כי כשפרץ פנתה אליו, חוב הפיגורים היה נמוך עוד יותר ועמד על כ- 35,000 ₪ , וכלל החוב בגין המשכנתה, לרבות החוב שלא היה בפיגור, עמד על סך של כ- 105,100 ₪ בלבד, כך שלפי עדותו של גבעתי "אף בנק, אף בית משפט לא היה מוציא את האנשים האלה מהבית. מה גם שהבית מושכר לצד ג'..." (עמ' 8 ש 32). על כן, והגם שהמבקשות מודות כי היו להן חובות נוספים לא מובטחים, לא היה כל הגיון כלכלי ב נטילת הלוואה על סך 255,000 ₪ בריבית שנתית של 18% כנגד רישום משכנתה נוספת, בעת שחוב הפיגורים בגין המשכנתה הקיימת עמד על פחות מ- 50,000 ₪. עסקה זו הגדילה במידה ניכרת את שיעור החובות המובטחים של המבקשות, ובכך ש ינתה את מצבן לרעה באופן בלתי סביר.

בסעיף 4 להסכם ההלוואה הראשון נקבע כי להבטחת פירעון ההלוואה מתחייב הלווה למשכן בדרגה ראשונה לטובת המלווה את כל הזכויות בדירה. בסמוך לאחר חתימת ההסכם נרשמה משכנתה אצל רשם המשכונות, אך לא נחתם באותה עת שטר משכנתה. רק כחודשיים לאחר חתימת הסכם ההלוואה הראשון ובסמוך לפני חתימת הסכם ההלוואה השני , נחתם לכאורה שטר המשכנתה. השטר נחזה להיות חתום בחתימתה של בוזגלו בלבד שהעידה כי איננה יודעת לקרוא (עמ' 91 חל מש' 23 ), ולפי עדותו של גבעתי היא "לא מבינה דבר" (עמ' 27 החל מש' 6). השטר אומת לכאורה בפני עו"ד סיימון ברטין, אולם המבקשות טוענות כי מעולם לא פגשו אותו. בשטר המשכנתה תחת הכותרת "אימות חתימת השטר" נכתב כי הממשכן ובעל המשכנתה התייצבו יחד לפני עו"ד ברטין ברחוב פנקס 24 בתל-אביב, ולאחר שהסביר להם את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת תוצאותיה המשפטיות הם חתמו לפניו. אלא שהמשיב העיד כי הגיע לחתום על השטר במשרד עורכי הדין גבעתי שנמצא ברמת גן, וכי באותו מעמד אימת עו"ד ברטין רק את חתימתו ולא את חתימת המבקשות. המשיב אישר כי לא ראה את המבקשות חותמות על השטר לפני עו"ד ברטין (ראו עמ' 128 ש' 3 ועמ' 143 החל מש' 8). משהכחישו המבקשות כי חתמו על שטר המשכנתה לפני עו"ד ברטין , ולאור הסתירה בין נוסח אימות החתימה בשטר המשכנתה לבין גרסתו של המשיב, היה על המשיב להזמין את עו"ד ברטין לעדות כדי לבסס כי בוזגלו חתמ ה על שטר המשכנתה לאחר ש הוקרא לה ולאחר שקיבלה הסבר על מהות המסמך , אך המשיב לא עשה זאת.

גם אם בוזגלו חתמה על שטר המשכנתה, משלא נסתרה עדותה שלפיה היא איננה יודעת לקרוא, ובהיעדר כל גרסה עובדתית שלפיה תוכן השטר הוקרא לה והוסבר לה , לא ניתן לראות בחתימתה של בוזגלו הסכמה וגמירות דעת להתקשר בשטר המשכנתה (ראו ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' חנה מנצור, פ"ד לד(4) 29, בפסקה 7).

לא נעלם מעיני כי פרץ אשר יודעת קרוא וכתוב חתומה על הסכמי ההלוואה שבהם צוין כי הלווה מתחייב לשעבד לטובת המלווה את כל הזכויות בדירה , אך לאור הממצאים דלעיל אני קובע כי התחייבות המבקשות בהסכמי ההלוואה למשכון הזכויות בדירה נבעה מהטעיה של המשיב כהגדרתה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשנ"ג-1973 (להלן "חוק החוזים"). המשיב שהוא עורך דין לא גילה למבקשות כי גבעתי שייצג אותן כביכול בעסקה אינו עורך דין ואינו רשאי לייצג אותן, ואף לא הסביר למבקשות כנדרש את מהות העסקה. לא נסתרה גרסת המבקשות כי לו ידעו שגבעתי אינו עורך דין ולו קיבלו ייעוץ משפטי כנדרש בנוגע לתנאי העסקה , משמעותה והסיכונים הכרוכים בה, הן לא היו מתקשרות בהסכמים. בנסיבות העניין ייתכן שיש ממש גם בטענת המבקשות כי הסכמי ההלוואה נחתמו כתוצאה מעושק כהגדרתו בסעיף 18 לחוק החוזים . נראה כי המשיב וגבעתי אכן ניצלו את מצוקתן של המבקשות ואת החשש שלהן לאבד את הדירה כדי לשכנע אותן לחתום על הסכמי ההלוואה המרעים משמעותית את מצבן, מבלי לקבל ייעוץ משפטי לגביהם , ו זאת על יסוד מצג כוזב שלפיו גבעתי הוא עורך דין שייצג את המבקשות בעסקה ופעל להגן על האינטרסים שלהן. ואולם, אינני נדרש להכריע בטענת העושק, ודי בקביעה כי התנהלותו של המשיב הנ"ל מהווה לכל הפחות חוסר תום לב במו"מ תוך הפרת סעיף 12(א) לחוק החוזים והטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים כדי להורות על ביטול התחייבותן של המבקשות למשכן את הדירה.

נוסף על כך, מהראיות בתיק עולה כי המשיב הפר את ההוראות שנקבעו בהסכם ההלוואה הראשון בנוגע לאופן העברת כספי ההלוואה. בסעיף 2(ג) להסכם ההלוואה הראשון נקבע כי סך של 47,414 ₪ בגין החוב לבנק מזרחי-טפחות "ישוחרר בשיק מסורטט [כך במקור] לפקודת עו"ד מאיר גבעתי בנאמנות שישולם ישירות לבנק מזרחי טפחות בע"מ לפי מכתב כוונת שימציא הלווה ממנו ויופקד בידיו הנאמנות של עו"ד שלומי גבעתי, ב"כ הלווה שיהיה אחראי לסילוק ההלוואה של הלווה כלפי בנק מזרחי-טפחות...", ובסעיף 2(ד) להסכם נקבע כי יתרת ההלוואה תועבר ללווה לאחר רישום משכנתא בדרגה ראשונה לטובת הלווה. אלא שאין חולק כי המשיב לא העב יר שיק כלשהו לעו"ד מאיר גבעתי, ואף לא הוצגו אסמכתאות המבססות כי הועברו כספים של המשיב ישירות לידי המבקשות.

מעדותו של המשיב ומהראיות שהציג עולה כי העביר כמה סכומים לבת זוגו של גבעתי, רוסל דורונילה (להלן " רוסל") שאינה מוזכרת בהסכמי ההלוואה - סך 50,000 ₪, ו- 6,000 ₪ בהעברות בנקאיות וסך של 14,600 ₪ בשיק (נספחים ו', ט' ו- י' לתצהירו של המשיב). המשיב העיד כי אינו יודע מדוע ביקש גבעתי להעביר את הכספים לבת זוגו רוסל, וטען כי לא היה בכך כדי להדליק לו נורה אדומה (עמ' 131 ש' 18 עד עמ' 132 ש' 19). בהמשך העיד המשיב כי המבקשות אישרו לו להעביר כספים לרוסל עבור גבעתי (עמ' 134 ש' 5-4), אך המבקשות הכחישו זאת , ולא הוצג ייפוי כוח או ראיה אחרת כלשהי המעידה על הסכמתן של המבקשות להעביר כספים לרוסל או לגבעתי . הפרת הסכם ההלוואה והעברת חלק מהכספים לבת זוגו של גבעתי ללא ייפוי כוח כדין, בעת שהמשיב ידע כי גבעתי אינו עורך דין ולא גילה זאת למבקשות, מעלה חשד לקנוניה בין המשיב לגבעתי.

גבעתי הפנה בעדותו להודעת דוא"ל מיום 7.7.14 שכתב המשיב ל"עו"ד שלומי גבעתי" (ת/9) ולטיוטת הסכם לא חתומה בינו לבין המשיב מיום 3.8.14 (ת/10). מסמכים אלה מתייחסים להסכמות לכאורה בין המשיב לגבעתי שלפיהן ההלוואה תועבר למבקשות באמצעות גבעתי שיקבל לידיו בנאמנות סכומים שונים לצורך פירעון חובות מסוימים של המבקשות , וכן יקבל לידיו את יתרת ההלוואה לצורך סילוק חובות נוספים של המבקשות " שבגינם נרשם עיקול על הדירה". המשיב מצדו הכחיש כי היו לו הבנות כלשהן בכתב עם גבעתי (עמ' 136 ש' 21-1). מכל מקום , ברי כי אין במסמכים אלה כדי לחייב את המבקשות שאינן חתומות עליהם, והמשיב לא היה רשאי להעביר את כספי ההלוואה לגבעתי ללא ייפוי כוח כדין של המבקשות.

המשיב טוען כי העביר את יתרת ההלוואה בשיקים למבקשות והציג צילומים של שני שיקים סחירים המשוכים מחשבונו לפקודת בוזגלו, האחד על סך 116,400 ₪ (נספח יא' לתצהירו) והשני על סך 35,000 ₪ (נספח יג' לתצהירו). תחת השיק על סך 35,000 ₪ בלבד מופיע בכתב יד אישור על קבלת השיק הנחזה להיות בחתימתן של המבקשות. המבקשות הכחישו שקיבלו את השיקים הנ"ל (ראו עדותה של פרץ בעמ' 80 החל מש' 16). גבעתי העיד כי אינו זוכר אם השיקים נמסרו למבקשות בנוכחותו (עמ' 51-50) וכן העיד כי אינו יודע כמה כסף, אם בכלל, הגיע מהמשיב ישירות לידי המבקשות (סוף עמ' 28 ועמ' 29). המשיב העיד כי מסר למבקשות את השיקים (סוף עמ' 118), אך אינו יודע היכן הופקדו (תחילת עמ' 120) ולא הוצגה כל אסמכתה המבססת כי השיקים אכן נפרעו ולידי מי. פרץ העידה כי הכספים לא הועברו ישירות אליה כדי שתשלם באמצעותם את החובות שלה (סוף עמ' 89) וב"כ המשיב סירבה שיינתן בהסכמה צו לבנק לקבלת פרטים לגבי השיקים של המשיב שנמשכו לפקודת בוזגלו (עמ' 124) .

לאור האמור לעיל, לא נסתרה גרסת המבקשות כי הן לא קיבלו את השיקים הנ"ל וכי השיקים לא הופקדו בחשבונה של בוזגלו. עם זאת, המבקשות מודות כי שולמו עבורן חובות בסך כולל של 103,897 ₪ לפי הפירוט שלהלן: 47,414 ₪ לבנק מזרחי-טפחות, 33,000 ₪ לבנק לאומי, 1,854 ₪ לחברת אי . אר . אן . ישראל בע"מ, 18,089 ₪ לבנק הפועלים ו- 3,540 ₪ לעו"ד טל מלכה. מנגד טוענות המבקשות כי נפרעו שיקים שלהן שמסרו לגבעתי בסך כולל של 50,100 ₪ (10 שיקים על סך 4,000 ₪ כל אחד בגין דמי שכירות ושני שיקים נוספים על סך 5,050 ₪ כל אחד), כך שלשיטתן של המבקשות נותר להן חוב בסך של 53,797 ₪.

המשיב הצהיר כי הסך של 6,000 ₪ שהעביר לרוסל נועד לתשלום חוב לחברה המשכנת והסך של 14,600 ₪ שהעביר לרוסל נועד לתשלום חוב לחברת סלקום, אך לא הוצגו ראיות כלשהן המבססות כי הסכומים הנ"ל אכן שימשו לסילוק חובות של המבקשות.

גבעתי העיד כי מעבר לחובות הרשומים היו למבקשות גם חובות נוספים לשוק האפור בגין כספים שלוותה פרץ לצורך רכישת ציוד ושיפוץ של הדירה (עמ' 10 ש' 19-16). בהקשר זה הפנה גבעתי למ וצג ת/4 שכותרתו " הוראות בלתי חוזרות מיום 13/7/14" – מסמך שלפיו לכאורה בוזגלו נתנה לגבעתי הוראה בלתי חוזרת לשלם מתוך סכומי ההלוואה שקיבלה מהמשיב תשלומים לעשרה נושים המפורטים שם. אין במסמך פירוט של סכומי החוב לכל אחד מהנושים . המסמך אינו חתום כלל ואף אינו ערוך כייפוי כוח בהתאם להוראות הדין. בסעיפים 5 ו-6 למסמך ת/4 הנ"ל יש התייחסות ל" תשלום למתי שלף ו חברת מיקי מאיר על בסיס הסכם הלוואה" וכן ל"תשלום חוב עבור אורי ייעוץ פיננסים ואשראים מתקדמים". המבקשות טוענות כי בפגישה שהתקיימה בין ב"כ המשיב לעו"ד בראנץ' טענה ב"כ המשיב כי שולם חוב של המבקשות על סך 70,000 ₪ למתי שלף ולחברת מיקי מאיר וכן חוב לחברת אורי ייעוץ פיננסיים על סך 20,000 ₪. המשיב העיד כי אינו מכיר את האנשים או את הגופים הנ"ל (עמ' 138 החל מש' 8) והמבקשות טוענות כי מדובר בחובות פיקטיביים.

גבעתי העיד כי עוד לפני ההתקשרות עם המשיב סייע לפרץ לגייס 30,000 ₪ מבחור בשם מתי שלף. כמו כן העיד גבעתי כי הוא זה שהעביר את הכסף לפרץ, חלק ו במזומן וחלק ו בהעברה לחשבון. בהמשך העיד גבעתי כי פרץ קיבלה את הסך של 30,000 ₪ במסגרת ניכיון שיקים וכי הוא החזיר למתי שלף את הכסף (עמ' 10 החל מש' 25 עד עמ' 13 ש' 7). גבעתי הפנה בעניין זה למוצג ת/5 – תצהיר עדות ראשית שלו שהוגש בהליך אחר, שם הצהיר בין היתר כי הוא מחזיק בידיו שיקים של פרץ בסך כולל של 58,750 ₪ שניתנו לו לטענתו לצורך להחזר הלוואות שקיבלה פרץ ממתי שלף. לא הוגשו העתקים של שיקים אלה לתיק דנן. גבעתי העיד כי יש בידיו גם את ההסכם בין פרץ לשלף שהוא ערב לו וכן אסמכתאות לכך שהשיקים שנתן לשלף נפרעו (עמ' 14), אך ההסכם והאסמכתאות הנטענות לא הוגשו לתיק שלפניי ואף לא הוגשו ראיות בנוגע לסכומים שקיבלה פרץ כנגד השיקים שמסרה לכאורה לגבעתי. מעבר לכך, גבעתי העיד כי סיפר למשיב על ההלוואה בסך של 30,000 ₪ ועל כך שלא קיבל את כספו בחזרה (עמ' 20), אך המשיב הכחיש זאת (עמ' 116 החל מש' 20). אין בראיות שהציג גבעתי בחקירתו כדי לבסס את הטענה בעניין תשלום חוב של פרץ בסך של 70,000 ₪ למתי שלף ולחברת מיקי מאיר שהיא חברה בבעלותו של גבעתי (עמ' 15 החל מש' 3).

גבעתי הוסיף והעיד כי לאחר שפרץ לא שילמה לו את הסך של 30,000 ₪ הוא לא היה מוכן להלוות לה יותר כספים ולכן הפנה אותה לחברות שנותנות הלוואות חוץ בנקאיות וניסה לקשר אותה עם בחור בשם אורי מחברת אשראים מתקדמים (עמ' 15 ש' 19) . לדבריו, אותו אורי הפנה את פרץ לבחור בשם מתן והוא נתן לה הצעה לקבלת הלוואה (עמ' 6 ש' 12 עד עמ' 7 ש' 13). בהקשר זה הפנה גבעתי להצעה למתן הלוואת גישור למבקשות בסך של 200,000 ₪ – ת/1 ו לטופס "הזמנת שירות ייעוץ ממימוני לקבלת הלוואה" – ת/2 . בפינה הימנית העליונה של הטופס (ת/2) נכתב "עבור סימי בוזגלו ונמסר לידי שלומי גבעתי " ובגוף הטופס נכתב כי " הנני מבקש ממליא ניהול אופציות בע"מ לספק לי שירותי ייעוץ ומתחייב בזאת לשלם בגין השירותים דמי ייעוץ בגובה התעריף הבא" ובהמשך הטופס צוין תעריף של 20,000 ₪ + מע"מ. החלק התחתון של הטופס מיועד למילוי פרטי המזמין וחתימתו, אך חלק זה לא מולא ואין בו פרטים או חתימה של מי מהמבקשות. ההצעה (ת/1) נשלחה מכתובת דוא"ל של "malia options" לעו"ד מאיר גבעתי ואין כל אסמכתא לכך שהועברה למבקשות . לפיכך, אין במסמכים אלה כדי לבסס חוב של המבקשות לחברת אורי ייעוץ פיננסי ואשראים מתקדמים בגין דמי ייעוץ, וברי כי אף אין בהם כדי לבסס כי גבעתי שילם את דמי הייעוץ הנטענים.

לגבי השיקים שמסרו המבקשות בגין דמי שכירות בסך כולל של 40,000 ₪ והשיקים הנוספים על סך 10,100 ₪ העיד גבעתי כי הם נוכו ונפרעו בשוק האפור וכי לא נפרע אצלו שום שיק שבוזגלו נתנה לו (עמ' 54). ואולם, לא הוצגו אסמכתאות כלשהן המבססות כי השיקים הועברו לניכיון וכי ניתנו למבקשות כספים בגינם.

המשיב כלל לא פירט בתצהירו כמה שיקים קיבל בגין ריבית. בחקירתו הנגדית אישר המשיב כי קיבל מהמבקשות כמה שיקים בגין מרכיב הריבית של ההלוואה, אך כנשאל באיזה סכום השיב: "לא זוכר. לא זוכר. לא זוכר. היו כמה שיקים שאני לא יכול לזכור כמה, כמה שיקים בגין מרכיב הריבית ואז זה נפסק" (עמ' 126 ש' 24-19). בהמשך חזר והעיד המשיב כי אינו זוכר כמה מהשיקים שקיבל חזרו ולא נפרעו (סוף עמ' 128 ועמ' 129) וכשנשאל האם שלח איזשהו מכתב התראה למבקשות על כך שהשיקים שלהן חוזרים השיב כי לא זכור לו ששלח מכתב התראה (סוף עמ' 137). גרסתו זו של המשיב שלפיה אינו זוכר כלל ואף לא ניסה לשחזר כמה שיקים קיבל בגין ריבית וכמה מהם נפרעו , אף היא מעלה תמיהות.

מכל האמור לעיל עולה כי פרט לתשלומי ח ובות בסך כולל של 103,897 ₪ שאינם שנוי ים במחלוקת, לא ברור למי הועברו יתר כספי ההלוואות. אין אסמכתה על פירעון השיקים על סך 116,400 ₪ ועל סך 35,000 ₪ שנמשכו לפקודת בוזגלו , ואף אין אסמכתאות המבססות כי סכומי השיקים הגיעו לידי המבקשות או שימשו לתשלום חובות נוספים שלהן. מנגד עולה מהראיות כי המבקשות נתנו למשיב שיקים בגין מרכיב הריבית ולא ידוע כמה מהם נפרעו . כמו כן לא נסתר שהמבקשות העבירו לגבעתי שיקים נוספים בסך של 50,100 ₪ ולא הוצגו ראיות לגבי השימוש שנעשה בשיקים אלה.

עו"ד בראנץ' העיד כי כאשר פנה לב"כ המשיב היא התחמקה ולא הציגה לו אסמכתאות לביסוס יתרת החוב, וכששאל אותה כמה כסף הם מבקשים בשביל "לסגור את הסיפור" השיבה כי הם רוצים 450,000 ₪ (עמ' 101 ש' 18-10). בהמשך העיד עו"ד בראנץ' כי בעקבות הפגישה שלו עם ב"כ המשיב ולאחר שהמשיב עצמו פנה אליו בחניון ביציאה מהפגישה והציע לו עסקאות "כמו סוג של, משהו מתחת לשולחן" הבין כי זה לא חוב אלא הונאה וכי המשיב ניצל את מצוקתן של המבקשות (עמ' 105-104).

לאור כל האמור לעיל לרבות קביעותיי בעניין חוסר תום לב של המשיב והטעיה של המבקשות, היעדר גמירות דעת של בוזגלו בעת חתימתה על שטר המשכנתה והפרותיו של המשיב את הוראות הסכמי ההלוואה באופן המעלה חשד לקנוניה בינו לבין ל גבעתי, אני מורה בזאת על ביטול התחייבותן של המבקשות בהסכמי ההלוואה למשכן את זכויותיה של בוזגלו ב דירה.

יובהר כי אין בקביעות בפסק דין זה כדי להכריע במחלוקות הכספיות בין הצדדים או במחלוקת השטרית ביניהם בנוגע לשיק של בוזגלו על סך 220,000 ₪ שנמסר למשיב. מחלוקות אלה יידונו בהליכים משפטיים אחרים שמתנהלים בין הצדדים.

על כן אני מקבל את התובענה בחלקה ומורה על ביטול התחייבותן של המבקשות בהסכמי ההלוואה למשכון הזכויות בדירה. כמו כן אני מורה על מחיקת המשכון על הזכויות בדירה שנרשם אצל רשם המשכונות ביום 14.7.14 לטובת המשיב, ביטול שטר המשכנתה מיום 18.9.14, מחיקת המשכנתה שנרשמה לטובת המשיב בלשכת רישום המקרקעין, מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על שם ב"כ המשיב ככונסת נכסים על הזכויות בדירה וסגירת תיק הוצל"פ מספר 532801-11-15 שנפתח לצורך ביצוע שטר המשכנתה .

המבקשות רשאיות להגיש פסיקתה לחתימה.

המשיב ישלם למבקשות סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 20,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הסך של 30,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט יושב לידי המבקשות.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏ט' סיון תש"פ,‏ 1 ביוני 2020, בהעדר הצדדים.