הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ה"פ 64395-09-19

בפני
כבוד ה שופטת מרב בן-ארי

המבקש:

אהוד לזר

נגד

המשיבים:

  1. ענת קולוס
  2. כונס נכסים רשמי תל אביב
  3. עו"ד שי סימון (נאמן על נכסי החייבת ענת קולוס)
  4. המפקחת על המקרקעין (פורמלי)

החלטה

1. בקשת המבקש לפסלות המותב.
רקע
2. המבקש הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה, למתן הצהרה לפיה חנות, הרשומה על שמו ועל שם המשיבה 1, שייכת לו באופן בלעדי (להלן: החנות).
3. המשיבה 1 (להלן: המשיבה או החייבת) הוכרזה כפושטת רגל ועניינה מתנהל בתיק פש"ר 19246-02-12 (להלן: תיק הפש"ר). תיק הפש"ר הועבר לטיפולי ביום 28.6.19, לאחר שטופל על ידי מספר מותבים קודמים. בעל התפקיד בתיק הפש"ר הוא המשיב 3 (להלן: הנאמן).
במועד שהועבר תיק הפש"ר לטיפולי, עמדה על הפרק הצעת הסדר נושים שהחייבת ביקשה להעביר, ובקשר לכך הייתה תלויה ועומדת בקשה של החייבת לתקן את התסקיר שהגיש הנאמן.
החייבת העירה את הערותיה לתסקיר, ובעקבות הערותיה ניתנו על ידי מספר החלטות, חלקן קיבלו את הערות החייבת, וחלקן דחו אותן.
4. מאחר שטענותיו של המבקש מתייחסות בעיקר להחלטות שמותב זה נתן בנושא התסקיר שיוגש להסדר הנושים, להלן יצוינו עיקרי הדברים הנוגעים לתסקיר ולהחלטות בנושא התסקיר בכל הקשור לחנות :
א. בתסקיר, בהתייחס לחנות, הנאמן ציין שקיים נכס מקרקעין שהוא בבעלות החייבת והמבקש, וכי טרם נערכה שמאות. הנאמן ציין שהמבקש מתגורר בנכס כבר עשרות שנים, וככל הנראה הנכס (החנות) יימכר כתפוס. הנאמן ציין שבין יתר טענותיה, החייבת טוענת "כל כל זכויותיה בנכס פקעו כבר בשנת 1994, מועד בו היה על החייבת להעביר את זכויותיה בחנות על שם אחיה" (סעיף 26 לתסקיר). בנוסף, הנאמן ציין את טענותיו הנגדיות ביחס לטענה זו של החייבת.
ב. לאחר שניתנה החלטה ראשונה באשר לניסוח התסקיר, החייבת העלתה טענות נוספות, גם בנושא החנות. טענותיה של החייבת בנושא זה התמקדו בנושא השמאות. החייבת הלינה על כך שהנאמן העריך את החנות בשווי גבוה יותר משוויה האמתי. לאחר עיון בטענות הצדדים, קבעתי בהחלטה מיום 26.8.19 כי אני מקבלת את טענות החייבת וכי יש לבצע שמאות מעודכנת של החנות. בסופו של דבר, שמאות כזו לא בוצעה, לאחר שהנאמן ניאות לקבל את השמאות שביצעה החייבת.
ג. החייבת הגישה עוד השגות, ובהחלטה מיום 19.9.19 דחיתי כמעט את כולן, למעט השגה של החייבת, שהתייחסה לכך ש נרשם שהנכסים שנדונו בתסקיר, בית המגורים של החייבת וכן החנות, ימומשו אם לא יאושר הסדר הנושים. מפאת חשיבות הדברים אני רואה להביא את הדברים שקבעתי בסעיף 7 (ה) להחלטה כלשונם:
"נושא זה אינו קשור להערכת שווי החנות, אלא לטענות קודמות של החייבת, שנדונו והוכרעו בהחלטה מיום 26.8.19. אני מפנה לסעיף 5 (א) לאותה החלטה. עם זאת, ולטובת הנושים, אני רואה לדייק ולהבהיר, שלמרות החלטות עקרוניות בנושא מימוש הנכסים, שניתנו על ידי המותב הקודם, תמונת המצב כיום היא, שמימוש הנכסים לא ייעשה לאלתר, אלא יש לקיים דיון, גם בבקשותיה של החייבת וגם בטענותיו של המחזיק בחנות.

לכן, מורה על תיקון סעיף 49 באופן שהסיפא (החל מהמילה "כפי") תימחק, ובמקום "לאלתר" יבוא "לאחר שיתקיים דיון בנושא" או כל תוספת דומה."

(הדגשה לא במקור – מ.ב.)
כלומר, באותה החלטה מיום 19.9.19 הוריתי לנאמן לתקן את התסקיר כך שיובהר, שנושא מימוש נכס בית המגורים של החייבת והחנות (מושא תובענה זו) אינו נושא "סגור", אלא ההפך הוא הנכון: קיימות טענות למחזיק בחנות (הוא המבקש).
כל זאת, עוד טרם הוגשה המרצת הפתיחה הנוכחית.
5. בתוך כך, הגיש המבקש כאן בקשות לתיק פשיטת הרגל, הנוגעות לטענותיו ביחס לחנות.
בשתי החלטות שניתנו ביחס לבקשות אלו, הבהרתי שהנתונים שנמסרו הם ביחס להסדר נושים (שלמבקש אין כל נגיעה אליו) וכי אם הסדר הנושים לא יצלח, טענותיו של המבקש בנושא החנות יידונו בנפרד. מפאת חשיבותן של ההחלטות אביא אותן כלשונן:
בהחלטה מיום 9.7.19, שניתנה בפתקית על גבי בקשה של המבקש, שטען לזכויותיו בחנות ואף הוסיף כי הוא "ימצה את זכויותיו עד תום, כולל באלימות בכל רמה וככל שידרש כפי שהחוק מתיר במפורש לאוחז בעיכבון" (הדגשה במקור – מ.ב.) קבעתי כך:
"1. בשלב זה הנאמן הגיש תסקיר להסדר נושים. אם תעלה בעתיד בקשה כלשהי למימוש החנות, הנאמן יצרף את מר לזר כמשיב לבקשה, ואז הוא יוכל להגיב.
2. מובהר, שאם בכלל יעלה הנושא, מר לזר יוכל להעלות טענותיו באותה מסגרת. החלטות חלוטות של בית המשפט הן שיחייבו. לפיכך, אין מקום לטענות באשר להפעלת אלימות..."
יתר ההחלטה התייחסה לסגנון התבטאותו של המבקש , שממנו לא ראה המבקש לשנות בכל הבקשות שהוגשו לאחר מכן.
בהחלטה שניתנה ביום 18.7.19, על גבי בקשה נוספת של המבקש , כתבתי כך:
"אני מבהירה שוב:
כעת עומד על הפרק הסדר נושים. אם לא ניתן יהיה לקדם את התיק בדרך של הסדר הנושים, יגיש הנאמן בקשות. ככל שימצא לנכון להגיש בקשה בנושא החנות, היא תידון לאחר שתוגש, וכבר הוריתי לנאמן לצרף את מר לזר כמשיב לאותה בקשה ואז תינתן לו זכות תגובה לבקשה.
כפי שהבהרתי, כעת לא נדון נושא מימוש החנות.
לכן, התגובה מקדימה את זמנה."
6. טרם נדון הסדר הנושים בתיק פשיטת הרגל, הגיש המבקש את התובענה הנוכחית, למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בחנות.
7. הבקשה נדונה לפניי, תחילה כרשמת, ובהחלטה מיום 29.10.19 פטרתי את המבקש מתשלום אגרה, לנוכח עמדת המדינה. באותה החלטה, בהתייחס לעמדת הנאמן (המשיב 3 בתובענה), שהתייחס להיעדר סיכויים של ההליך, ציינתי את הדברים הבאים:
"טענות המשיב 3 (הנאמן – מ.ב.) נוגעות לגופו של ההליך, ולא ניתן לקבוע כעת מסמרות ביחס לשאלת סיכויי ההליך".
8. באותו יום, התיק הועבר לטיפולי כשופטת.
בהחלטה שניתנה למחרת קבעתי, כי התיק יידון, לפי הצורך, לאחר שייוודע מצב הדברים ביחס להסדר הנושים. החלטה זו הייתה החלטה דיונית בעיקרה, בשים לב לכך שקיימת משמעות מבחינת ניהול תובענה זו, לשאלה האם תיק פשיטת הרגל של החייבת נגמר מבלי לדון בחנות (ואז התיק נדון במערכת היחסים בין החייבת לבין המבקש, כאשר החייבת בתגובה לבקשה לפטור מאגרה הביעה הסכמה לעמדת המבקש), או שמא הליך פשיטת הרגל לא הסתיים, וממילא המשיב העיקרי לבקשה זו הוא הנאמן.
9. לאחר שהסדר הנושים לא צלח, קבעתי בתיק זה מועד לדיון, והוריתי על הגשת תגובות.
בקשת הפסלות
10. לבקשת הפסלות הנוכחית קדמה בקשה שנוסחה בסגנון בוטה ומשתלח, ואשר נמחקה נוכח זאת. מפאת ניקיון ההחלטה, ראיתי שלא לפרט את תוכנם של הביטויים הפוגעניים והמבזים שהמבקש נקט בהם.
11. הבקשה הנוכחית אף היא אינה נקייה מביטויים פוגעניים, שמקומם לא יכירנו בבית משפט. עם זאת, מאחר שיש לשים סוף פסוק ולדון בטענת פסלות , ראיתי לקבלה כפי שהיא.
12. בבקשה הנוכחית העלה המבקש מספר טענות:
טענה אחת נגעה לכך שהנאמן הסתיר את התסקיר מפני המבקש. המבקש טען שיש לו זכות, מכוח היותו בעל זכות בחנות, להיות מיודע באשר לתוכנם של "כל בקשה, תסקיר או הליך". משכך, ביקש את עותק התסקיר לעיונו.
המבקש חזר על טענותיו באשר לזכותו המלאה בחנות. המבקש הפנה לטענות שהעלה בעבר בתיק פשיטת הרגל (בפני המותב הקודם) וציין ש"טוב יעשה בית המשפט באם יבחן את כל החומר הרלוונטי לעומקו".
טענה נוספת התייחסה לכך שלא היה מקום להעלות בתסקיר התייחסות לזכויות החייבת בחנות, משום שאין לחייבת זכויות כאלו. המבקש קָבל על החלטתי מיום 9.7.19 בתיק פשיטת הרגל (בה ציינתי שכרגע נדון הסדר הנושים), וטען שהחלטה זו "תלושה מהמציאות" שכן הנאמן כבר הגיש בעבר בקשה למימוש החנות, ובקשה זו נדונה והתקבלה. לטענת המבקש, כל מטרת מותב זה בהחלטה מיום 9.7.19 הייתה "לעמעם את חושיו של המבקש ולהרדימו".
טענה שלישית של המבקש הופנתה כלפי ההחלטה מיום 26.8.19. המבקש קבל על כך שבית המשפט התייחס לחנות באופן שלחייבת יש מחצית מהזכויות בה, תוך התעלמות מבקשותיו של המבקש. המבקש הוסיף כך: "האם במסגרת התסקיר, ובכדי שהנושים ייטיבו לקבל החלטה מושכלת, כלשונה של השופטת, ציין "הנאמן" שהמבקש אוחז "בחלקה" של המשיבה 1 בחנות כעיכבון כדין... ולחילופין כי המבקש הינו דייר מוגן "בחלקה" של המשיבה 1 בחנות, על כל המשתמע מכך. בטוח שלא!!!".
לטענת המבקש, שעה שבית המשפט אפשר את הצגת התסקיר "השקרי והמטעה" כלשונו, ובו לא פורט שהמבקש אוחז בחלקה של החייבת "כעיכבון כדין" כלשונו, יש להסיק כי בית המשפט הונע משיקולים זרים וכי בית המשפט גיבש את דעתו לגבי מעמדה של החנות, ולפיה לחייבת יש זכויות בחנות.
המבקש טען כי בהצגת התסקיר "השקרי והמטעה" כלשונו יש כדי להעיד על "חוסר יושר, חוסר הגינות וחוסר תום לב, הן של הנאמן והן של השופטת". לפי עמדתו, מחובת בית המשפט היה להורות לנאמן להסיר כל התייחסות לחנות בתסקירו.
13. המבקש הוסיף וטען כי אין לו ספק שלא יזכה למשפט צדק עקב "ניסיונו" עם מותב זה בהליך קודם (עש"א 35113-02-19). אציין כי מדובר בהליך שבו דחיתי (בתפקידי כרשמת) בקשה שהגיש המבקש למתן פטור מאגרה. אותה החלטה נומקה, והייתה נתונה לערעור.
מאחר שטענת פסלות מבוססת על גיבוש עמדה בהליך, ממילא איני רואה להתייחס לטענותיו הערעוריות של המבקש ביחס לאותה החלטה.
14. המשיבה ציינה כי אינה מתנגדת לבקשת המבקש, אם כי היא מותירה את הנושא לשיקול דעת בית המשפט. לטענתה, ייתכן כי מן הראוי שבמחלוקת בין הצדדים ידון מותב אחר.
15. הנאמן הביע עמדתו כי יש לדחות את הבקשה. הנאמן הפנה להחלטות שונות של בית המשפט ולפיהן, בית המשפט לא גילה כי דעתו נעולה ולא מתפרש מהן משוא פנים לפי אמות המידה שקבעה הפסיקה.
דיון והכרעה
16. לפי הפסיקה, המבחן הקובע לפסלותו של שופט, הוא מבחן "האפשרות הממשית" שהוא צר יותר ממבחן "החשד הסביר" . משמעותו היא, שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. כדי לפסול שופט צריך שהאמירה שלו תיצור אפשרות מסתברת מאוד, להבדיל מחשד, שנבצר ממנו לדון ולהחליט באופן אובייקטיבי, על יסוד הראיות והטענות שהוצגו לפניו. השאלה אם בעניין מסוים אכן נוצרה אפשרות כזו מוכרעת לפי שיקול הדעת המקצועי של בית המשפט המחליט בשאלת הפסילה. החובה להוכיח פסלות על בסיס של משוא פנים, הנעוץ באטימות לב ובדעה קדומה נחרצת, רובצת על הטוען זאת.
17. אין ממש בכל טענותיו של המבקש.
איני יודעת, כיצד יכול היה בית המשפט להבהיר בצורה יותר נחרצת, כי לא גיבש עמדה בהליך זה, יותר ממה שעשה במספר החלטות, ועוד טרם באה בקשת הפסילה לעולם, וכפי שמשתקף מההחלטות שהובאו לעיל, כלשונן.
לגופן של טענות המבקש:
18. תסקיר לקראת הסדר נושים הוא מסמך המציין את כלל הנתונים הרלבנטיים, בבחינת סיכויים וסיכונים, ולא פסק דין של בית המשפט. השאלה, האם הבעלות הרשומה של החייבת במחצית הזכויות בחנות משקפת את המצב לאמיתו, או לא, היא שאלה שבמחלוקת.
כפי שציינתי לעיל, בתסקיר שהוגש, הנאמן דיווח באופן ברור אודות הטענות לפיהן החייבת העבירה את חלקה לאחיה. כלומר: התסקיר ציין את טענתו של המבקש, ואת עמדת הנאמן.
אף בעריכת שמאות עדכנית לחנות, אין כדי להביע עמדה ביחס לבעלות בה. מדובר במהלך רגיל ביחס להעברת הסדר נושים. יֵדעו הנושים שיש חנות, ידעו ששוויה מוערך בסכום מסוים, וידעו שקיימת טענה לפיה החייבת העבירה את חלקה בחנות. לפי כלל נתונים אלו, רשאים הנושים לגבש את עמדתם. הסדר נושים דומה ומקביל לפשרה. אין במסירת נתונים להסדר פשרה כדי לקבוע עמדה באשר לנכונות אותם נתונים. בהיעדר הסדר – הדברים יידונו לגופם, כפי שאף קבעתי.
19. החלטות שנתן מותב קודם (בדבר מימוש החנות) , אינן עילה לפסילה של מותב זה.
מותב זה מצא דווקא, כי אין מקום לממש את החנות (ואף לא את בית המגורים, אגב), טרם יתקיים בנושא דיון מלא.
ככל שהבנתי את טענתו של המבקש, הוא הלין על כך שמותב זה "אינו מודע" לכך שניתנה כבר החלטה בנושא המימוש, כך שמותב זה חסם את המבקש מלהעלות את טענותיו שעה שהפור כבר נפל.
אין בסיס להשגה זו של המבקש.
מותב זה היה מודע להחלטה קודמת בדבר המימוש, אבל היה מודע גם להחלטה אחרת, מאוחרת יותר, של בית המשפט העליון בהליך שהגיש המבקש, וממנה ברור היה לחלוטין כי נושא החנות ייפתח לדיון מחדש, למרות החלטת המימוש שנתן המותב הקודם. מאחר שהמבקש היה המערער בבית המשפט העליון, הוא עצמו וודאי אמור להיות מודע לאותה החלטה.
אני מפנה להחלטת בית המשפט העליון ברע"א 1289/19, שניתנה ביום 16.6.19, בקשר עם בקשת המבקש לביטול הליך פשיטת הרגל. בקשת רשות הערעור נדחתה, לא לפני שבית המשפט העליון התייחס לטענות המבקש בנושא החנות ולדברי כנ"ר באותו נושא, כדלקמן:
"בהקשר זה ציין הכנ"ר, כי גם אם לא תתקבל הצעת ההסדר, הרי שיתקיים דיון באשר לאפשרות מימוש נכסי המשיבה, כך שהמבקש יוכל להעלות את טענותיו בעניין לפני בית המשפט המחוזי"
(סעיף 5 להחלטה, הדגשה לא במקור).
ובהמשך קבע בית המשפט העליון:
"הליך מימוש הנכסים עוכב ממילא, עד שתתברר הצעת ההסדר שהגישה המשיבה, ואין חשש אפוא לפגיעה בזכויותיו של המבקש. ... כפי שציין הכנ"ר, לרשותו של המבקש אפיקי פעולה נוספים לשם בירור זכויותיו , המבקש ישקול אותן..."
(סעיף 6 להחלטה, הדגשה לא במקור).
אם כן, לא בכדי מותב זה ראה לנכון "להתחיל מחדש" בכל הקשור לנושא מימוש החנות, ועל אף ההחלטה של המותב הקודם. דבר זה עולה במפורש מהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 1289/19 הנ"ל, ומעמדת כנ"ר, שהודיע לבית המשפט העליון כי בנושא מימוש החנות יתקיים דיון וכי למבקש תינתן ההזדמנות להביא את מלוא טענותיו.
אם כן, המבקש מלין על כך שמותב זה, לאחר שקרא את התיק ואת החלטת בית המשפט העליון , ראה לנכון לקיים דיון מסודר ומלא בטענותיו, תחת אימוץ ההחלטה הקודמת בדבר מימוש החנות, ואין להכביר מלים באשר לכך.
20. מכאן, אתייחס להחלטות השונות של מותב זה, שמבהירות היטב כי מותב זה לא רק שמעולם לא הביע אפילו תחילתה של עמדה בשאלת הבעלות בחנות, אלא חזר והבהיר מספר פעמים, שאין לו לעת הזו עמדה, שכן נושא זה טעון דיון נפרד.
כך נאמר במפורש בשתי ההחלטות שניתנו לפניותיו של המבקש, בתיק הפש"ר, ההחלטות מיום 9.7.19 ומיום 18.7.19.
כך נאמר בהחלטה מיום 19.9.19, שם הבהרתי כי יש לציין בתסקיר, שאם הסדר הנושים לא יתקבל, יתקיים דיון בשאלת שני הנכסים (ביניהם החנות).
21. אשר לסעיף 6 להחלטה מיום 26.8.19, עליה המבקש מלין בין היתר, קבעתי שם כך:
"כפוף לשיתוף פעולה של המחזיק בחנות, תבוצע שמאות, לצורך הסדר נושים... אם לא יהיה שיתוף פעולה, ובהינתן הקושי לקדם לסיום את הסדר הנושים, תישקל החלטה זו בשנית... במצב דברים זה, אם הסדר הנושים יתקבל, לא תהיה רלבנטיות לשמאות, ואם לא יתקבל, ממילא יידרש דיון לגופו של עניין, גם מול המחזיק, ואז תבוצע השמאות, במסגרת דיונית הכוללת את המחזיק"
כלומר: גם בהחלטה זו הסברתי שנושא החנות "פתוח" וטרם הוכרע.
22. כך גם, בהחלטה שניתנה בפטור מאגרה בהליך זה, דחיתי את עמדת הנאמן ביחס להיעדר סיכויים להליך, וקבעתי כי אין לקבוע מסמרות בסוגיה זו כעת.
23. אם כן, בחמש החלטות לפחות, הבהרתי שוב ושוב כי נושא הבעלות בחנות הוא נושא פתוח, ולא הבעתי ולו תחילתה של עמדה בנושא זה. העמדה היחידה שהבעתי היא, שמדובר בנושא שדורש דיון שבו יוכל המבקש להעלות את כל טענותיו.
מעת שאין הבעת עמדה כלשהי לגופו של עניין, לטובת מי מהצדדים, ממילא מותב זה לא גיבש כל עמדה ביחס לסוגיה שעל הפרק, ולא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס לקיומה של דעה נעולה, דעה לא אובייקטיבית, או אפשרות ממשית לכך.
24. לפיכך, אני דוחה את בקשת הפסלות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותוודא טלפונית קבלתה.

מובהרת זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 10 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.