הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ה"פ 54963-06-19

מספר בקשה:27
בפני
כבוד ה שופטת איריס רבינוביץ ברון

מבקשת

אפיקי מים - אג"ש חקלאית לאספקת מים בבקעת בית שאן בע"מ
ע"י ב"כ ממשרד עוה"ד וינר רזניק

נגד

משיבים

1. הרשות הממשלתית למים וביוב
ע"י ב"כ עוה"ד ממשרד שבלת עם ראב"ד מגריזו בנקל ושות'

2. רשות מקורות חברת מים בע"מ
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז מרכז

החלטה

בפניי בקשה לתיקון המרצת הפתיחה המתוקנת שהוגשה ביום 26.11.19 (להלן: "המרצת הפתיחה המתוקנת") וכן להעבירה לסדרי דין הנוהגים בתובענות אזרחיות רגילות.
רקע
המבקשת היא אגודה שיתופית חקלאית להספקת מים באזור בקעת בית שאן, בהתאם לרישיון הפקה והספקה.
המשיבה 1 (להלן: "מקורות"), היא מפיק וספק מים, בהתאם לרישיון הפקה והספקה שקיבלה מנציבות המים ובסמכותה לגבות את דמי המים המסופקים על ידה.
ביום 12.6.18, נשלח למבקשת חשבון לתשלום בגין שנת 2017, בסכום של כ- 32 מיליון ₪.
ביום 8.7.18, הגישה המבקשת השגה על החשבון שנשלח אליה, לאחר ששילמה סכום שאינו במחלוקת, בסך של כ- 11 מיליון ₪.
ביום 19.8.18, נדחתה ההשגה במכתבו של עוה"ד ז'ורבסקי מרשות המים.
ביום 14.10.18, פנתה המבקשת בשנית לרשות המים ונענתה כי פנייתה נדחית וכי אין לראות בה משום השגה.
ביום 31.10.18 וביום 31.12.18, נשלחו למבקשת התראות לפיהן ככל שהחוב לא ייפרע בתוך 30 ימים, יימשכו הליכי הגבייה לרבות עיקול חשבונות בנק, רכב ומשכורות.
המבקשת השיבה להתראות אלה בדרישה למתן חשבון מפורט, כפי שהובטח לה.
ביום 17.6.19, נשלח למבקשת חשבון מתוקן לשנת 2017, לתשלום עד 30.6.18 ובו זוכתה המבקשת בסך של כ- 2.5 מיליון ₪. לחשבון זה צורפה הבהרה לפיה המבקשת רשאית לערור על החיוב לבית הדין לענייני מים ושאין בהגשת הערר כדי לעכב את התשלום.
ביום 18.6.19, ניתן כתב הרשאה לפי סעיף 4 לפקדת המסים (גביה), לתפוס ולמכור מיטלטלין של המבקשת .
ביום 25.6.19, הגישה המבקשת את המרצת הפתיחה שבכותרת , במתכונתה המקורית (להלן: "המרצת הפתיחה המקורית") ובה התבקשו סעדים הצהרתיים לפיהם דמי המים שעל המבקשת לשלם בגין הפקת המים בשנת 2017, לא יעלו על 5,106,242- ₪. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה המקורית, עתרה המבקשת לצו מניעה זמני שיורה למקורות להימנע מנקיטה בהליכי גבייה כלפיה . ביום 30.7.19 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני ובהחלטתו מיום 30.7.19, ניתן על ידי בית המשפט סעד זמני, כמפורט בהחלטה.
ביום 31.10.19, עתרה המבקשת לתיקון המרצת הפתיחה המקורית, לאור תשובת המשיבה 2 מיום 29.10.19, בגדרה תוקן חשבון המים שבמחלוקת.
בהחלטתי מיום 19.11.19, נעתרתי לבקשה לתקן את המרצת הפתיחה המקורית, משמדובר היה בשלב מוקדם של ניהול התובענה, עוד בטרם הוגשו כתבי תשובה. כמו כן, התיקון שהתבקש היה טכני בעיקרו ונועד להבהיר את המחלוקת שנותרה לאחר שהתקבלה עמדת המשיבה 2 ביום 29.10.19.
ביום 26.11.19, הגישה המבקשת את המרצת הפתיחה המתוקנת.
ביום 8.12.19, הגישה מקורות כתב תשובה מטעמה.
ביום 15.12.19, הגישה המשיבה 2 (להלן: "הרשות"), עמדה מטעמה ביחס לסוגיית הסמכות העניינית וביחס לשאלת האם יש לראות את הסעד ההצהרתי המבוקש כסעד כספי, באופן המחייב את המבקשת בתשלום אגרה כנהוג בתובענות כספיות.
ביום 16.12.19, התקיים דיון בתובענה, לאחר הגשת המרצת הפתיחה המתוקנת.
ביום 21.1.2020, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי, בה חזרה וביקשה לתקן את המרצת הפתיחה המתוקנת, בדרך של הוספת סעד כספי של השבה, בנוסף על הסעד ההצהרתי שהתבקש וכן להעביר את התובענה לסדרי דין של תובענה אזרחית רגילה ולהוסיף עובדות ביחס לחישוב דמי המים, שהתרחשו, לטענתה, לאחר פתיחת ההליך ולמחיקת המשיבה 2 . המבקשת צרפה לבקשתה נוסח של כתב התביעה המתוקן שברצונה להגיש, חלף המרצת הפתיחה המתוקנת. מקורות, מצדה, התנגדה לבקשה. הרשות הממשלתית למים וביוב ציינה בתגובתה כי על פניו בכתב התביעה מבוקש לכלול טענות בדבר תקיפת כללי המים ואין המדובר בטענות הנוגעות ליישום הכללים ולכן ספק אם עליהן להתברר בבית משפט זה.
תמצית טענות המבקשת
המבקשת טוענת כי תיקון המרצת הפתיחה המתוקנת, נדרש לצורך בירור שלם ומלא של מלוא המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בין הצדדים. המבקשת מציינת , כי לאחר הגשת המרצת הפתיחה המקורית, התרחשו אירועים שונים והתבררו עובדות רבות הנוגעות לאופן שבו נערך חשבון המים שבמחלוקת, שלא היו ידועות מבעוד מועד ובשל כך אף עודכן החשבון שבמחלוקת מספר פעמים. המבקשת מוסיפה ומציינת כי הצורך בתיקון המרצת הפתיחה המתוקנת והסבתה לתובענה כספית רגילה, עלה גם מטענות המשיבות, לפיהן הסעד ההצהרתי שהתבקש בהמרצת הפתיחה המקורית ובהמרצת הפתיחה המתוקנת הוא סעד כספי 'במסווה' של סעד הצהרתי וכן בשל הערת בית המשפט בנושא במסגרת דיון שהתקיים ביום 16.12.19.
המבקשת סבורה כי השלב הדיוני המקדמי שבו מצויה התובענה, בגדרו התקיים דיון בבקשה לסעד זמני וכן התקיים דיון ביחס לסוגיות מקדמיות שעלו, הוגש כתב תשובה מטעם מקורות, שאין בו התייחסות לגופו של החשבון שבמחלוקת וטרם הוגש כתב תשובה מטעם הרשות, מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה.
עוד טוענת המבקשת, כי השינוי המבוקש אינו עולה כדי שינוי עילה, משזו הייתה ונותרה נעוצה בחשבון שבמחלוקת ובפרשנות והיישום של כללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה ולהולכה), התשע"ז-2017 וכללי המים (תעריפי המים המסופקים מאת מקורות), תשמ"ז-1987.
המבקשת מצביעה על עיקרי השינויים בכתב התביעה שברצונה להגיש, בדמות תיקון הסעד לסעד כספי, מחיקת הרשות בשל הבהרתה כי לא היא ערכה את החשבון שבמחלוקת, חישוב דמי המים לאור נתונים חדשים שהועברו ומחיקת טענת הקיזוז.
תמצית טענות מקורות
מקורות טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לשיטתה, אין המדובר בבקשה לתיקון כתב תביעה, כי אם בניסיון להגשת כתב תביעה חדש לחלוטין, באופן המחייב את מחיקת התובענה הנוכחית והתניית הגשת תובענה חדשה בתשלום הוצאותיה של מקורות. מקורות מציינת, כי הבקשה אינה מפרטת את כלל השינויים שהוטמעו בכתב התביעה החדש וכן כי מדובר בבקשה שניה לתיקון כתב טענות, בתוך פרק זמן בן חודשיים ימים בלבד, באופן המלמד שהמבקשת מנהלת את הליכיה בבחינת 'טלאי על גבי טלאי'.
מקורות מוסיפה על כך וטוענת, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר המאמת את העובדות החדשות שמבוקש לכלול בכתב התביעה החדש, בניגוד להוראת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייבת הגשת תצהיר, הן בשל העובדות שבעטיין נדרש תיקון כתב הטענות והן בשל העובדות המפורטות בו. עוד נטען, כי המבקשת צרפה את כתב התביעה החדש, מבלי שקיבלה רשות לכך.
מקורות סבורה כי בשל העובדה שגם כתב התביעה החדש תוקף את כללי המים, אין בתיקון המבוקש כדי להעמיד את התובענה בסמכותה העניינית של ערכאה זו.
תמצית טענות הרשות
הרשות מקדימה וטוענת כי היא הגורם המאסדר, האחראי על ניהולו, תפעולו ופיתוחו של משק המים בישראל ובכלל זה, קביעת כללי ותעריפי המים, בעוד שחישובי דמי המים אינם נערכים על ידה ולכן יש להתיר את התיקון המבוקש ביחס למחיקתה כנתבעת בתובענה.
הרשות סבורה כי בהינתן שעילת התביעה היא השבת כספים שנטען כי שולמו ביתר, יש להגישה כתביעה כספית, בעוד שספק אם ניתן לברר בתובענה שכזו, טענות המכוונות כנגד כללי המים עצמם.

עיקרי תגובת המבקשת לתשובות המשיבות
המבקשת סבורה שהתנגדותה של מקורות לתיקון המרצת הפתיחה המתוקנת, יסודה בניסיון חסר תום לב, למנוע ממנה מלברר את טענותיה. המבקשת טוענת, כי הוראת תקנה 92 לתקנות, מסמיכה את בית המשפט להתיר תיקונו של כתב טענות "בדרך ובתנאים הנראים צודקים" מבלי שצוינו תנאים קשיחים ביחס לאופן שבו יש לעתור לתיקון כתב טענות ובלבד שהפלוגתה האמיתית תעלה לדיון ומכל מקום, ניתן לראות בנוסח החדש שצורף לבקשה, כפירוט והבהרה ממצים ביחס לתיקונים המבוקשים.
המבקשת שבה וטענה, כי התיקון דרוש לצורך בירור המחלוקת האמיתית, הנוגעת לבירור החשבון שבמחלוקת ואף המשיבות סברו כי מדובר בסעד כספי שהוסווה כסעד הצהרתי. המבקשת הוסיפה וציינה, כי התיקון התבקש מיד לאחר שהתבררו העובדות החדשות הנוגעות לגובהו העדכני של החשבון שבמחלוקת וכי אין בתיקון לפגוע במשיבות, שכן מקורות לא התייחסה לגופן של הטענות הנוגעות לחשבון.
ביחס לטענה בדבר הסמכות העניינית לדון בטענות המבקשת, הובהר כי הסעד המבוקש בכתב התביעה החדש הוא השבת כספים ששולמו ביתר ולכן גם אם שולמו לידי הרשות, המסגרת לבירור טענות אלו היא המסגרת האזרחית.
הצדדים תמכו טענותיהם בהפנייה לאסמכתאות משפטיות.
דיון והכרעה
עיינתי בבקשה, בכתב התביעה החדש, בתשובות המשיבות לבקשה ובתגובת המבקשת לתשובותיהן של המשיבות. לאחר שהתחשבתי במכלול השיקולים הנדרשים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.
ככלל, יש לנהוג ברוחב-לב ובגישה 'ליברלית' כלפי בקשות לתיקון כתבי טענות, שעה שהתיקון המבוקש נדרש לצורך הכרעה בשאלות שהן באמת השנויות במחלוקת (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013) 349; רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה ( פורסם במאגרים, 28.7.98) (להלן: "עניין דנגור"); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבורי, פ"ד מו(3) 214 (1990); רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט (2) 556 (1985) (להלן: " עניין אלבו")). חריגים לכלל זה הם מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת התובענה מחדש; מקרים שבהם התיקון המבוקש אינו מגלה עילה; מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב, או בחוסר תום-לב וכן מקרים שבהם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה, לסרבול ולהארכת הדיון , או מקרים בהם האינטרס של מבקש התיקון אינו עולה על הפגיעה באינטרס הציבור שבייעול ההליכים ושלא להקצות זמן שיפוטי שלא לצורך, לבעל דין שאינו מכלכל את צעדיו כהלכה (ר' עניין דנגור; ע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל ( פורסם במאגרים, 5.4.87); רע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים, 30.1.14) ; עניין אלבו).
ביחס לסמכותו של בית המשפט להעביר את הדיון בהמרצת הפתיחה לסדרי דין של תובענה רגילה, בהתאם להוראת תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מדובר בנושא המסור לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית (ר' רע"א 1190/17 קסל נ' אבטן ואח' (פורסם במאגרים, 20.3.17); רע"א 3329/16 נחלת יהודה בע"מ נ' בודסקי (פורסם במאגרים, 10.5.16)).
בהתאמת הדברים למקרה הנדון, עיון בבקשה ובצרופותיה מלמד כי עיקר השינויים שבכתב התביעה החדש, אכן יסודם בהסבת המרצת הפתיחה המתוקנת לתובענה כספית וכן הוספו נתונים עובדתיים שהתרחשו לאחר הגשת המרצת הפתיחה.
יחד עם זאת, עיון בכתב התביעה שצורף לבקשה ושאותו מבוקש להגיש, חלף המרצת הפתיחה המתוקנת והשוואתו להמרצת הפתיחה המתוקנת, אינו מותיר מקום לספק כי מדובר בכתב טענות הנחזה כשונה ובו שינויים לא מעטים הפרושים לכל אורך המסמך. המבקשת אף נמנעה מלהגיש את המסמך במהדורת שינויים על מנת שיתאפשר לעמוד על כל אחד מהשינויים שבו (השוו: ת"א 17408-05-18 סי.די – לוג בע"מ נ' D-Link Systems, Inc (פורסם במאגרים, 26.12.18); ת"א 4101/10 דויטש נ' קליין (פורסם במאגרים, 26.3.14)). בנסיבות אלו, יש ממש בטענת מקורות לפיה ניתן לראות בכתב התביעה שמבוקש להגיש חלף המרצת הפתיחה המתוקנת, ככתב תביעה חדש, ולא כתיקון מסוים להמרצת הפתיחה המתוקנת ( ראו למשל: רע"א 4040/11 ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (פורסם במאגרים, 28.8.11)).
עוד יש לזכור, כי המרצת הפתיחה המקורית תוקנה זה מכבר ו הטענה לפיה הסעד ההצהרתי המקורי שהתבקש אינו אלא סעד כספי במסווה, נטענה כבר בתשובת הרשות לבקשה לסעד זמני מיום 25.7.19. על פניהם של דברים, דבר לא מנע מהמבקשת מלהסב את תביעתה לתובענה כספית כבר בסמוך לאותו מועד, כך שככל שהיה צורך בתיקון שמקורו בנתונים נוספים או בעדכון הסכום הנתבע, מדובר היה בשינוי שאינו כרוך בהגשת כתב תביעה חדש. כמו כן, עיון בכתב התביעה החדש מלמד כי טרם נסתם הגולל על התפתחויות נוספות "הנוגעות לכמויות שצריך עוד לסדר..." (ר' פסקה 1 בעמוד האחרון לכתב התביעה החדש).
אוסיף על כך ואציין, כי המרצות פתיחה, ככלל, נועדו לשמש כאפשרות מהירה ויעילה לבירורם של עניינים "דחופים ובלתי מסובכים מבחינה עובדתית" (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, עמ' 761).
לאורן של נסיבות אלו, אני סבורה שהמבקשת לא כלכלה צעדיה כנדרש בטרם הגשת התובענה ובהגשת הבקשה לתיקון הקודמת. עם זאת, ולנוכח המגמה המקלה בתיקון כתבי טענות והשלב המוקדם בו מצוי התיק, אני סבורה כי ניתן לתת מענה לכך בחיוב המבקשת בהוצאות בגין הטרחה הנוספת שנגרמת למקורות.
מובהר כי אין בהחלטה זו משום הכרעה בשאלת הסמכות העניינית לדון במכלול הטענות אותן מבקשת המבקשת לכלול בכתב התביעה המתוקן. שאלה זו תידון, במידת הצורך, בהמשך.
לנוכח האמור, הבקשה מתקבלת. בשים לב לכך שלמעשה מדובר בכתב תביעה חדש ושונה שהמשיבה 2 נדרשת להגיש כתב הגנה כנגדו לאחר שכבר הוגש על ידה כתב תשובה מלווה בתצהיר ולאחר שכבר התקיים דיון בתובענה, כמו גם לצורך להגיב לבקשה זו, המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 2 בסך כולל של 12,000 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מהיום . החיוב בהוצאות הינו בלי קשר לתוצאות ההליך.
כתב תביעה מתוקן יוגש עד ליום 3.5.20.
כתב הגנה מתוקן יוגש עד ליום 3.6.20.
נקבע לדיון קדם משפט ליום 22.7.20 שעה 9:00.
המזכירות תעביר החלטתי זו לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תש"פ, 23 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.