הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ה"פ 34777-03-19

בפני
כבוד ה שופט רמי אמיר
המבקשת
weight watchers international inc
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר שלמה כהן ועו"ד חוסני זועבי

נגד

המשיבים

  1. שומרי משקל בע"מ
  2. לילית רומם
  3. משה צבי רומם

ע"י ב"כ עו"ד נועם רונן ועו"ד דניאל בר לב

החלטה

1. לפני בקשה למתן סעדים זמניים (צו הצהרתי זמני על ביטול חוזה, וצו מניעה האוסר כל פעילות שהותרה לפי החוזה), וזאת במסגרת תובענה בדרך של המרצת פתיחה ליתן צווים קבועים זהים בתוכנם (דהיינו, הצהרה על ביטול חוזה, וצו מניעה האוסר על המשך כל פעילות שהותרה לפי החוזה).

2. המבקשת היא חברה אמריקאית אשר מספקת שירותים ומוצרים, בעצמה ובאמצעות זכיינים בכל רחבי העולם, בתחום של ניהול משקל, ועיקר פעילותה היא הדרכה והתמיכה בתזונה, התנהגות, פעילות ואורח חיים כדי לסייע לאנשים לאמץ הרגלים שמובילים לירידה במשקל או לשמירה עליו ולאורח חיים בריא ופעיל יותר.
המשיבה 1 היא חברה ישראלית, שהתקשרה עם המבקשת בחוזה זיכיון לישראל בתחום האמור משנת 1975 (נספח A לתובענה ).
המשיבים 2-3 הם בעלי המניות והדירקטורים היחידים במשיבה 1, והם חתמו יחד עמה על חוזה הזיכיון, וחבים יחד עמה בכל חבויותיה לפי החוזה.
בשנת 2011 נחתם בין הצדדים הסכם משלים לחוזה הזיכיון, והוא נקרא כחלק ממנו (נספח C לתובענה).

3. במסגרת חוזה הזיכיון, העניקה המבקשת למשיבים את הזכות להפעיל בישראל כיתות הדרכה שבהן תוצג תכנית ניהול המשקל של המבקשת, וכך להפעיל את הפעילות הידועה כ"שומרי משקל".
מנגד, התחייבו המשיבים במסגרת חוזה הזיכיון לשלם למבקשת תמלוגים מהכנסותיה בהתאם לדוחות על אותן הכנסות, דוחות שאף אותן התחייבו להעביר באופן שוטף.

4. במשך שנים רבות פעלו המשיבים במסגרת הזיכיון לשביעות רצון המבקשת, והקימו וביססו את פעילות הסניף הישראלי של "שומרי משקל".
בעשור האחרון נפל דבר בין המבקשת מזה לבין המשיבים מזה.
מצד אחד, היו טענות של המבקשת לפיגורים בתשלומים ואף להימנעות מדוחות על הכנסות מצד המשיבים, טענות שלמעשה אינן במחלוקת עובדתית.
מצד שני, היו למשיבים בקשות להרחבת הזיכיון לתחום הפעילות המקוונת (שתכונה להלן: "הדיגיטל"), וטרוניות על אי שיתוף פעולה בעניין זה מצד המבקשת .
משלב מסוים דובר אף על העברת הזיכיון לזכיין אחר, והתעוררו מחלוקות וטענות הדדיות אף בעניין ההתנהלות בנושא זה.

5. ביום 23.10.17 שלחה המבקשת למשיבים הודעת ביטול של חוזה הזיכיון בשל ההפרות הנטענות של אי תשלום תמלוגים (נספח G ל תובענה).
למרות אותה הודעת ביטול ניתנו למשיבים אורכות, והמשיבים המשיכו לפעול במסגרת הזיכיון. כן התנהלו קודם לכן ואף לאחר מכן המגעים בעניין צמצום החובות ופירעונם וקידום נושא הרחבת הזיכיון לתחום הדיגיטל.

6. ביום 23.12.18 שלחה המבקשת למשיבים הודעת ביטול נוספת של חוזה הזיכיון, הפעם בשל הפרות נטענות גם של אי תשלום וגם של אי מתן דוחות (נספח J לתובענה).
בהודעת ביטול זו נקבע כי ככל שהדברים לא יתוקנו עד יום 30.1.19, אזי מאותו מועד יהיה חוזה הזיכיון מבוטל בלא צורך בכל הודעה נוספת, וכי המשיבים נדרשים לחדול מכל פעילות במסגרת החוזה.

7. המשיבים לא שילמו את החובות הנטענים ולא הגישו דוחות בהתאם להודעת הביטול האמורה.

8. מכאן התובענה והבקשה לסעדים זמניים, שהוגשו ביום 14.3.19.

9. טענת המבקשת, בקליפת אגוז, היא שחוזה הזיכיון בוטל על ידיה כדין, ולכן המשיבים אינם זכאים להמשיך ולפעול מתוכו ובמסגרתו, ואינם זכאים לעשות כל שימוש בזכויות שניתנו להם לפי אותו חוזה.
המבקשת טוענת כי הנזק הכספי שנגרם לה בשל אי תשלום התמלוגים הוא נזק רב ביותר, וכן נגרם לה נזק למוניטין בשל אי התשלום ובשל אי הפעלתו של חוזה הזיכיון באופן מניח את הדעת.
המבקשת טוענת כי אין לאפשר למשיבים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כאשר מצד אחד הם מבקשים להחזיק בחוזה הזיכיון ובזכויות שניתנו להם מכוחו ולהשתמש באותן זכויות, ומצד שני להימנע מקיום חיוביהם לפי החוזה, ולהמשיך ולעשות זאת לבלי קץ, דהיינו להימנע מתשלום התמלוגים וממתן דוחות על ההכנסות.
לכן עתרה המבקשת בין היתר לסעדים הזמניים נושא הבקשה שבפניי – הצהרה זמנית על ביטולו כדין של חוזה הזיכיון בשל ההפרות המתמשכות של המשיבים, וכן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים כל פעילות שהותרה להם לפי חוזה הזיכיון.

10. המשיבים מתנגדים לבקשה לסעדים הזמניים.
טענותיהם התמקדו בשלושה מישורים:
ראשית, שהגשת הבקשה לסעד זמני עומדת בניגוד להוראה מפורשת בחוזה הזיכיון, בסעיף 9.3 שבו, המורה כי במקרה של ביטול החוזה כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים, יהיו המשיבים זכאים להמשיך ולפעול לפי חוזה הזיכיון עד להכרעה של בית משפט מוסמך באותה מחלוקת. לטענת המשיבים, קיימת מחלוקת, והיא בעיקרה בעניין אופן ההתנהלות של המבקשת בקיום החוזה בהקשר לנושא הדיגיטל (אף שהדיגיטל אינו כלול בחוזה), וזאת בכך שהמבקשת אפשרה להם אורכות והסדרים מסוימים בעניין התשלומים (אורכות והסדרים בהם עמדו לטענתם) בצד קידום נושא הדיגיטל. עוד טוענים המשיבים, כי על אף האמור לעיל, מנעה מהם המבקשת את ההתקדמות בנושא הדיגיטל, וכך הכשילה את הפעילות נושא הזיכיון, פגעה בעסקיהם וגרמה להם להפסדים. לטענת המשיבים, זוהי מחלוקת של ממש בין הצדדים, כפי שעולה מהתכתובת ביניהם, ולכן אין לתת צו מניעה זמני ויש לפעול לפי הוראת סעיף 9.3 לחוזה.
שנית, טענו המשיבים, כי הסעדים הזמניים המבוקשים זהים לסעדים העיקריים שבתובענה, ומתן סעדים כאלו עומד בניגוד להלכות בנושא זה, ויסכל את בירור הגנתם במשפט העיקרי.
שלישית, כך לגישת המשיבים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן מובהק, והשיהוי הרב של המבקשת משך שנים אף תומך בכך. לפי טענה זו, הנזק הנטען למבקשת הוא נזק כספי גרידא, של אובדן רווחים, והתנהלותה של המבקשת לכל המאוחר מאז הביטול בשנת 2017 מעיד שהדבר אינו כה משמעותי מבחינתה. עוד נטען כי אין כל פגיעה במוניטין של המבקשת בכך שלא תקבל תמלוגים ובכך שהעסק ימשיך לפעול – ההפך הוא הנכון. ומצד שני, הנזק למשיבים, אם יינתנו הצווים הזמניים, הוא נזק בלתי הפיך, משום שהדבר יחסל את עסקיה לחלוטין.
לשאלתי, הצהיר ב"כ המשיבים, כי באופן בלתי מותנה בהסדרים דיוניים שהוצעו (בוררות) מתחייבים בזאת מרשיו לשוב ולשלם את התמלוגים ולתת דוחות, באופן שוטף, בהתאם להוראות החוזה, החל מעכשיו, יולי 2019. למען הסר ספק יובהר כי מדובר בתשלומים ובדוחות לפי המתואר בסעף 4.2 לחוזה, דהיינו שבגין כל חודש קלנדרי ישולמו תמלוגים בשיעור 3.5% מהמחזור של אותו חודש (לא כולל מע"מ), כשהתשלום נעשה מחציתו ב-20 לחודש הבא לאחריו, ומחציתו יחד עם שאר המחציות שבגין ששת החודשים שבאותה חצי השנה, ב-20 ינואר שבתום אותה חצי שנה וב-20 יולי שבתום אותה חצי שנה (לפי העניין).

11. ב"כ המבקשת השיב לטענות המשיבה, ובמספר מישורים.
אשר לעניין ההסדר הקבוע בסעיף 9.3 לחוזה – לטענתו שוגים המשיבים בפרשנות שהם נותנים לדבר, ומשני טעמים. ראשית, משום שהמונח "issue" בסעיף 9.3 משמעו "מחלוקת של ממש" ולא כאשר אין בעצם כפירה בחוב, וכאשר לא הייתה כל הסכמה להרחבה לדיגיטל אלא רק נכונות לדבר על כך אשר החוב יסולק, דבר שלא נעשה. ו שנית, משום שהזכות של המשיבים להמשיך ולפעול לפי החוזה בהתאם לסעיף 9.3, מותנית בקיום התחייבויותיהם בהתאם לחוזה, דהיינו תוך שהם משלמים את התשלומים החודשיים ומדווחים את הדוחות החודשיים, דבר שהם מתמידים שלא לקיימו.
אשר לשיהוי טען ב"כ המבקשת כי זהו טיעון מביש, משום שלא ניתן לבוא בטענות על כך שמרשתו הייתה נכונה ללכת לקראת המשיבים, ולתת להם עוד הזדמנות למצוא משקיעים חלופיים לאחר הודעת הביטול הראשונה, וכי רק כאשר קצו כל הקיצים ניתנה הודעת הביטול העדכנית, ובעקבותיה מיד הוגשה התובענה.
עוד ציין ב"כ המבקשת, כי הנזק למוניטין של מרשתו רב משום שהמשיבים אינם מפעילים את הזיכיון כהלכה, שהרי גם לדבריהם העסק אינו רווחי כעת ואף נושא הפסדים.
כן ציין כי מדובר בהפרה מתחדשת, כאשר כל יום ישנה הפרה חדשה.
עוד טען כי מדובר בתביעה קניינית, ושיקול הדעת של בית המשפט לסרב לתת צו זמני מוגבל יותר.

12. שקלתי בדברים, ולדעתי דין הבקשה להידחות.

13. ככלל, בבקשה לסעדים זמניים אנו בוחנים מספר שיקולים באופן משוכלל, במה שנהוג להיות מכונה "מקבילית כוחות".
מצד אחד נשקלת הרלוונטיות של הסעד הזמני המבוקש לסעד העיקרי שבתובענה, והוא אמור לשרת אותו, ולשמש כדי להבטיח את קיום פסק הדין הצפוי. מצד שני נבחנת הזכות הלכאורית, בהסתמך על ראיות מהימנות – כלומר הסיכוי של המבקשת לזכות בתובענה לעומת סיכויי ההגנה. מצד שלישי, אנו שוקלים שיקולים של מאזן נוחות – הנזק שיגרם למבקשת כתוצאה מאי מתן הצו אם בסופו של יום תתקבל התביעה, לעומת הנזק שיגרם למשיבים אם יינתן הצו ובסופו של יום תידחה התובענה. מצד רביעי אנו שוקלים שיקולי תום לב וצדק, ומה שהיה קרוי בשעתו כשיקולים של דיני היושר, ובכלל זה באים גם שיקולים כמו שיהוי. מצד חמישי אנו שוקלים שאלה של מידתיות הסעד הזמני המבוקש. ומצד שישי אנו שוקלים שיקולים מאזנים, בין בדרך של קביעת ערובות לנזק ובין בדרך של הצעת התחייבות-שכנגד לשיפוי הנזקים (התחייבות אפשרית של המשיבים, שתתקן נזקים אפשריים). ובצד כל אלו קיימים לעיתים שיקולים נוספים, כגון הסדרים דיוניים והסכמות חוזיות לעניין הסעד הזמני.

14. בענייננו, המבקשת אכן הציגה זכות לכאורית לביטול החוזה בשל הפרה באי תשלום ובאי מתן דוחות על ידי המשיבים – אלא שהמשיבים העלו טענות, שאין לדחות אותן כבלתי אפשריות, לעניין התנהלות מסכלת ופוגענית מצד המבקשת בעניין הדיגיטל, דבר שגרם להם נזקים לפי הנטען ואינו עולה בקנה אחד עם קיום בתום לב של החוזה.
לכאורה, הזכות הנטענת על ידי המבקשת לביטול החוזה חזקה מטענות הנגד של המשיבים, ואף מבוססת יותר מהן, אך אין זהו מקרה שבו מדובר בתיק "ללא הגנה".

15. מבחינת מאזן הנוחות – ברור שהדברים נוטים באופן מובהק לטובת המשיבים.
מבחינת המבקשת, מדובר אך ורק באובדן הכנסות, שהוא עניין כספי גרידא, שניתן לפיצוי.
אינני מקבל את הטענה בעלמא לפגיעה במוניטין, מה גם שהטענה נסמכה באופן אבסורדי בעיקר על אי התשלום לידי המבקשת – אך מה לאי קבלת הכסף ולפגיעה במוניטין בציבור? כמו כן, לא הוסבר מדוע יפגע המוניטין כל עוד העסק מתנהל על ידי המשיבים . לא היו כל טענות, ובוודאי שלא ניתנו כל תימוכין לטענה שהעסק מתנהל באופן רשלני הפוגע במותג. כל הטענות היו במישור הכספי שבין הצדדים.
מבחינת המשיבים, לעומת זאת – מתן הצו הזמני משמעו חיסול העסק. כל שיש להם הוא העסק שבגדר הזיכיון, אם יינתן צו האוסר עליהם כל פעילות בגדר הזיכיון, אזי המשמעות היא סגירת העסק ללא אפשרות חזרה.
יתרה מכך, הסעדים הזמניים המבוקשים זהים לסעדים הסופיים, ומתן הסעדים הזמניים יהפוך את העניין כולו לתיאורטי, ויסכל את בירור המשפט לגופו. לא תהיה משמעות לדחיית התובענה ולביטול הביטול של הזיכיון בתום המשפט כעבור שנתיים או יותר מהיום במקרה הטוב (ואציין, כי למרות שהתובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה, הרי שהועברה כבר לפסים רגילים, כעת יש גם בקשה לתיקון התביעה והוספת סעדים כספיים, ומצד שני ניתנה רשות להגשת תביעה שכנגד כפי שהתבקש). בחלוף פרק הזמן הזה, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. כלל עזר זה, של זהות הסעדים הזמניים והסופיים אינו כלל מחייב אלא כלל מנחה בלבד, ואולם מקרה זה ידגים את הצדקתו.
16. במישור הנגדי והמאזן לשיקולי מאזן הנוחות – המשיבים התחייבו לתשלומים ולדוחות שוטפים לפי החוזה מכאן ואילך.
התחייבות זו דינה כ"cross undertaking" המוכרת מהמשפט האנגלי ומוכרת אף במשפטנו. התחייבות זו תימנע למעשה את הנזק ההולך ומתהווה (של אובדן רווחים והכנסות למבקשת) משלב זה, בו נבחנת הבקשה לסעד זמני , ועד למתן פסק הדין. התחייבות זאת מאיינת גם את הטענה לחוסר תום לב ולהחזקת המקל משתי קצותיו – שהרי מהעת הזו לא ימנעו עוד המשיבים מקיום חיוביהם הכספיים, ולא "ייסעו עם המשאית מבלי לשלם שכירות" (כך בלשון הציורית בה נקט ב"כ המבקשת).
להתחייבות זאת יש אף השלכה נוספת, וזאת בהקשר להסדר הדיוני הנטען מכוח סעיף 9.3 לחוזה, ועל כך בהמשך.
בשולי דברים אלו אציין, כי לא התעלמתי מטענת ב"כ המבקשת, שלא די בהתחייבות מכאן ולהבא, וכי יש להשלים זאת גם בתשלום חובות העבר – אלא שעניין זה אינו קשור לסעד הזמני ולתוצאותיו. כאשר בוחנים מאזן נוחות וכאשר בוחנים שיקולים מאזנים, אזי אנו בוחנים את ההשפעה של מתן או אי-מתן סעד זמני על הצדדים, דהיינו נזק שנגרם בשל מתן הצו או בשל אי-מתן הצו. ודבר זה רלוונטי כמובן, לתשלום מכאן ולהבא. אלא שחובות העבר עניינן בעבר, וקיומם והשלכתם על מי מהצדדים אינם נגזרים ממתן או מאי-מתן הסעד הזמני. כמו כן, עניינים של חובות עבר מוצאים את ביטויים בתביעה כספית ובסעדים זמניים שעניינם בהבטחת תביעה כספית. לכן, אין בטיעון זה כל רלוונטיות לענייננו.

17. מבחינת שיקולי תום הלב והיושר, וסוגיית השיהוי – הרי שאמנם קשה לבוא בטרוניות אל מי שנכון לתת לצד שכנגד אפשרות לתקן ומוצא מהסכסוך אליו נקלעו הצדדים.
יחד עם זאת, ובמובחן משאלת הזכות לסעדים המבוקשים כסעדים עיקריים שבתובענה – הרי סעדים זמניים נועדו כפתרון למצב מצוקה ולעניין דחוף, שהרי הם חריג לניהול המלא והרגיל של הליך ראוי והוגן, ואין לתתם כלאחר יד. ובענייננו, כאשר הסכסוך קיים כבר באופן ברור משנת 2017, וכבר אז ניתנה הודעת ביטול ראשונה – אזי אי אפשר לבוא היום ולומר שהעניין "דחוף".
אגב כך אציין גם, שאין מדובר בתביעה קניינית שבה רבה יותר הנטייה להגן על הקניין בצו זמני, כפי שטען ב"כ המבקשת – מדובר בתביעה חוזית, המבוססת על ביטול חוזה, והקניין הרוחני אף לא פורט בתובענה (אף שברור ונהיר, גם מתוך חוזה הזיכיון, שיש למבקשת קניין רוחני) .

18. ומעבר לכל העניינים הללו עומדת ההוראה החוזית המפורשת שבסעיף 9.3 לחוזה הזיכיון.
סעיף 9.3 דן בסיטואציה של ביטול החוזה על ידי נותן הזיכיון (המבקשת) לפי סעיף 9 בכללותו.
סעיף 9.3 רישא מורה כי במקרה של ביטול כאמור יחדלו הזכיין ובעלי מניותיו (המשיבים) מפעילות מכוחו של החוזה תוך שימוש בקניינים הרוחניים של נותנת הזיכיון.
ואולם סעיף 9.3 ממשיך ומורה לעניין ההתנהלות במקרה של "issue", דהיינו מחלוקת בין הצדדים. לשם הדיוק אביא את הדברים כלשונם:
"If an issue shall exist regarding the right of Franchisor to terminate this Agreement, then the Franchisee shall have the right to continue to operate the business franchised hereunder in the manner authorized hereby until resolution of such issue by a court of competent jurisdiction".
ההדגשות שלי – ר.א.

19. סעיף זה מסדיר למעשה את הסיטואציה של ביטול החוזה כאשר הצדדים חלוקים בדבר הזכות לביטול. וההסדר הוא, שאין משנים דבר, והזכיין ימשיך לפעול מכוח החוזה עד להכרעה של בית משפט.
שלושה הם ביטויי המפתח בהקשר זה: Issue; in the manner authorized ; resolution by a court of competent jurisdiction.
אפתח דווקא באחרון שמבניהם, משום שהוא זה שמבהיר את ההקשר הדיוני אליו מתייחס הסעיף. resolution by a court of competent jurisdiction – משמע, הכרעה של בית משפט מוסמך . וברור לי, ולמעשה לא הייתה מחלוקת על כך, שהכרעה פירושה הכרעה סופית; הכרעה בזכויות שניתנה בהליך ראוי והוגן מלא. אין מדובר בהכרעה טנטטיבית, שזוהי למעשה ההחלטה בשלב של בקשה לצו זמני.
לכן, עניינו של סעיף 9.3 האמור הוא הסדר שמאפשר את פעילות הזכיין עד לפסק הדין הסופי בתיק, ושולל את האפשרות לקבל צו מניעה זמני כאשר מתקיימים תנאיו של הסעיף. ומה הם אותם תנאים?
כאן אנו נכנסים לתנאי המקדמי, דהיינו שקיים issue בין הצדדים; והתנאי הממשיך שעניינו בהגדרת הזכויות והחובות של הזכיין במקרה של תחולת הסעיף, דהיינו שהזכיין יפעל in the manner authorized.

20. הביטוי issue משמעו מחלוקת, והוא נסב בהקשר של סעיף 9.3 לחוזה על הזכות לביטול. הזכות לביטול צריכה להיות במחלוקת בין הצדדים. פרשנות נכונה של הסעיף היא שלא מדובר במחלוקת מלאכותית או במחלוקת שאינה אמיתית, כי אם במחלוקת של ממש. ואולם, כאשר אנו מצויים בשלב של צו מניעה זמני, יש לבחון את הדברים באופן לכאורי; ולא התרשמתי כי טענות המשיבים הינן טענות סרק מלאכותיות. ייתכן ובסופו של דבר יפסידו במשפט, וטענותיהם יידחו – ואולם יש להם טענות נגד הביטול, ויש להם טענות שנתמכות בהתכתבות שבין הצדדים, כפי שנטען בפניי, גם אם בסופו של דבר יידחו אותן טענות כאמור לעיל. המבחן איננו האם מדובר בטענות צודקות אלא האם קיימת מחלוקת בדבר. ומחלוקת כזו אכן קיימת. לשון אחרת, ישנו issue שצריך הכרעה.

21. והעניין האחרון הוא, כיצד על המשיבים לפעול כאשר הם פועלים מכוח הפרוביזו האמור שבסעיף 9.3 לחוזה? והתשובה לכך ניתנה בביטוי in the manner authorized.
ב"כ הצדדים נחלקו בפרשנות מונח זה, האם הוא מתייחס להוראות החוזה כולו (כך אליבא דב"כ המבקשת), או שמא להמשך הוראות סעיף 9.3 (כך אליבא דב"כ המשיבים).
אציין כי הדברים לא נאמרו בסעיף בלשון ברורה, ואולם לדעתי הדין עם ב"כ המבקשת. רוצה לומר, כי אם בוטל החוזה, וקיימת מחלוקת בין הצדדים, וכתוצאה מזה נכנס לפעולה סעיף 9.3 לחוזה, והמשיבים רשאים להמשיך ולפעול לפי החוזה – הרי הם רשאים לעשות כן, ובלבד שיפעלו "באופן שבו הוסמכו לפעול לפי החוזה", דהיינו שישלמו את תשלומיהם כסדרם ויגישו את דוחותיהם כסדרם.
הדבר מתחייב לדעתי מלשון הסעיף – משום שהמש כו של סעיף 9.3 עוסק באופן בו יפעלו המשיבים לאחר שיוחלט בסופו של יום על ביטול החוזה בהכרעה מחייבת וסופית של בית המשפט , וממילא אינו רלוונטי לשלב הביניים בו אנו מצויים , ולשאלה כיצד על המשיבים לפעול בשלב ביניים זה.
הדבר מתחייב לדעתי גם מהתכלית של הסייג האמור בסעיף 9.3 – להסדיר את המשך הפעילות בזמן הביניים עד להכרעה סופית, מתוך הכרה במשמעות של זיכיון ארוך שנים, ובנזק העצום שנובע מהפסקתו המידית מצד אחד; כאשר מצד שני חייב להינתן משקל מאזן , בדמות של קיום הוראות החוזה ומניע ה של כל הפרה נמשכת, אפילו היא במחלוקת. בעצם, מדובר בהבטחת האיזון, שלא יימצא הזכיין אוכל את העוגה ומותיר אותה שלמה, כלומר ממשיך ליהנות מהחוזה אך לא משלם את התמלוגים המגיעים מכוחו.
אלא שהמשיבים עמדו ועומדים כעת בקיום התנאי האחרון הזה, גם לפי פרשנותו האמורה – כך משום שנתנו התחייבות-נגד, אותה אני מאמץ כחלק מהחלטתי זו, לפיה הם התחייבו לשלם תמלוג ים ולהגיש דוחות מרגע זה, מיולי 2019 ואילך, בהתאם לחוזה, אף שיש להם טענות מטענות שונות כנגד המבקשת. ותשלום התמלוגים והגשת הדוחות להם התחייבו המשיבים כעת ייעשו בהתאם להוראות החוזה - in the manner authorized.

22. סופו של דבר, בשוקלי את כל השיקולים, ובנותני משקל מיוחד להסדר הדיוני שנקבע בחוזה שבין הצדדים בסעיף 9.3 שבו, וכן לשיקולי מאזן הנוחות – אני רואה לדחות את הבקשה לסעדים הזמניים.

23. נותרה שאלת ההוצאות.
הבקשה נדחתה, והכלל הוא של הוצאות לפי התוצאות, ובסדרי גודל של הוצאות ריאליות וסבירות. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקיים חוב עבר לא מבוטל, אף שיש טענות נגד באשר להפסדים בשל התנהגות הצד שכנגד. ואי אפשר להתעלם מהעובדה, שהמשיבים שבים כעת לשלם באופן תדיר רק בעקבות הבקשה לסעד הזמני, ורק כהתחייבות-נגד לצורך דחיית הבקשה לצו זמני, וגם זאת רק מיוזמתי.
לכן יש למעט בצורה משמעותית בהוצאות, ואני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 25,000 ₪ בלבד, וזאת תוך 30 יום מהיום לידי ב"כ המשיבים.

24. יש לקבוע הוראות לעניין המשך ניהול התיק.
ביום 15.5.19 הוריתי על העברת התובענה לפסים של תובענה רגילה, וכי המרצת הפתיחה תשמש ככתב התביעה (משום שבעת הדיון נמנע ב"כ המבקשת מלבקש לתקן את התובענה).
כן הוריתי אז על הגשת כתב הגנה, והתרתי אף תביעה שכנגד תוך 60 יום.
מאז הוגשה בקשה לתיקון התביעה, והנתבעים התנגדו. טרם היה סיפק בידי ב"כ התובעת להגיב לתשובה.
כיוון שהדיון היום בעניין הצו הזמני הסתיים לפני כשעתיים והצדדים כבר אינם כאן, ולא הספקנו ללבן הנושא – לא אחליט בשלב זה, בוודאי לא בטרם שתינתן לב"כ התובעת זכות התגובה לתשובה.
ואולם, על פני הדברים ברור כי אין להקל ראש בטענות הנתבעים, שבקשת התיקון אינה נתמכת בתצהיר למרות שהיא משנה באופן מהותי מהעובדות ומהסעדים המבוקשים, ובפרט במישור הטענה לנזק כספי.
לפיכך אציע לצדדים להסכים על מחיקת הבקשה, ולאפשר למבקשת להגיש בקשה חדשה ונתמכת בתצהיר כדין.
תשובת ב"כ הצדדים לעניין זה עד יום 14.7.19.
לעת הזו תעוכב החלטתי בעניין המועדים להגנה ולתביעה שכנגד.

התיק יובא לעיוני ביום 15.7.19.
באותו מועד אקבע הוראות בהתאם להודעות שיתקבלו, ככל שיהיו בהסכמה, וכן מועד לדיון בתיק עצמו.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ט, 08 יולי 2019, בהעדר הצדדים.