הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 11

לפני כבוד השופט מנחם פינקלשטיין - סג"נ

העותר

יעקב מלכה
באמצעות ב"כ, עו"ד רפאל דיין

נגד

המשיבים

1.משרד הבינוי והשיכון/אגף איכלוס
באמצעות ב"כ, עו"ד אסנת הראל ויינשטיין
2.עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
באמצעות ב"כ, עו"ד עומרי בנימין

פסק דין

כללי
העותר, יעקב מלכה, ביקש להכיר בו כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר"). ועדת האכלוס העליונה, בישיבה מיום 22.10.17, סירבה להכיר בו כ"דייר ממשיך", מן הטעם ש"לא התגורר בדירה הציבורית עם הדיירת החוזית ברציפות מהתאריך הקובע 8.2009 ועד לפטירתה". העתירה הוגשה כנגד החלטה זו.

הדירה הציבורית שבה מדובר היא דירת 2 חדרים ברחוב הלל אברהם 13/2 ברמלה, ששטחה כ-55 מ"ר. העותר, כבן 60, גרוש, הוא בנם של אברהם וסוזן מלכה, שהיו הדיירים החוזיים בדירה זו החל משנת 2000. אברהם נפטר ביום 6.3.2010, וסוזן נפטרה ביום 5.3.2017 (היא תיקרא להלן גם: "האם")

יצוין כבר עתה כי אין חולק על כך שהעותר אינו זכאי בפני עצמו לדיור ציבורי, וזכאותו להמשיך ולהתגורר בדירה תוכר רק אם יוכר כדייר ממשיך, בהיותו בן של זכאי לדיור ציבורי שנפטר.

בשנת 2009, במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2010-2009), התשס"ט-2009, תוקן סעיף 3 לחוק זכויות הדייר, באופן שבוטלה זכאות בנו של זכאי לדיור ציבורי שנפטר להמשיך ולהתגורר בדיור הציבורי אם התגורר עם הזכאי תקופה של 3 שנים בסמוך למועד הפטירה. בהוראות המעבר (בסעיף 70 לחוק משנת 2009 ) נקבע כי הוראות סעיף 3 כנוסחו ערב התיקון יחולו על מי שביום 1.8.2009 – הוא "היום הקובע" – התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית, וזאת אם התגורר בדירה במשך 4 שנים לפחות, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי. הוראה זו היא העומדת ברקע המחלוקת , העובדתית , שבין הצדדים בעתירה זו.
הווה אומר: העותר טוען כי התגורר בבית הוריו עד לשנת 2004, ואז עבר למגורים עצמאיים ביחידת דיור בת חדר ברחובות עד למרץ 2009, שאז, לפי הנטען, שב והתגורר בבית הוריו, וזאת כדי לסעוד את אביו עקב הידרדרות במצבו הבריאותי. לפי טענתו, הוא המשיך לגור בדירה עם אמו גם לאחר מות אביו, וזאת עד לפטירתה במרץ 2017. לעומת זאת, טענת משרד הבינוי והשיכון וחברת עמידר (המשיבים) היא , כי העותר לא התגורר בדירה הציבורית במועד הקובע, היינו ביום 1.8.2009, וכי גם לאחר מכן לא עבר לגור בדירה זו – עד למחצית שנת 2013. אין חולק , שאם יש לקבל את ה טענה העובדתית של המשיבים, כי אז לא זכאי העותר להמשיך ולגור בדירה כ"דייר ממשיך". המחלוקת שבפניי היא אפוא עובדתית גרידא.

צוינה לעיל החלטת ועדת האכלוס העליונה מאוקטובר 2017 שהיא למעשה נושא העתירה. יצוין שגם קודם לכן, ביום 10.5.17, החליטה "ועדת לגליזציה חטיבתית", לאחר שבחנה את בקשת העותר להקניית זכויות חוזיות בדירה כדייר ממשיך, שלא להיעתר לבקשה זו. נימוקי הוועדה היו: "הנ"ל בן של הדיירים החוזיים שנפטרו. אין רצף מגורים מזכה. על פי הביקורים בשנים 2009-2012 לא גר בדירה. על פי תמצית כתובת נכנס למען ב-19.8.14".
(אציין, כי לא ברור לי לגמרי האם אכן נכתב בכתב יד "2012" או מועד אחר; ואולם מכל מקום לא נכתב 2003 כהשערת המשיב 1 בתגובתו, סעיף 10).

"הביקורים" שצוינו בהחלטה האחרונה הם "ביקורי המעגל" שעליהם ידובר בהרחבה בהמשך. לגבי ה"תמצית" יצוין כי בתמצית רישום ממרשם האוכלוסין (נספח ז' לעתירה) נכתב כי העותר גר בדירה נושא העתירה, וכי תאריך כניסתו למען זה הוא: 19.8.14.

ההליך
קיימתי שני דיונים ארוכים בעתירה זו, ביום 3.7.2019, וביום 16.9.2019. אעיר כי בכל אחד מהדיונים נשמעו טענות עובדתיות חדשות על ידי ב"כ העותר. בדיון הראשון ביקשתי התייחסויות של הצדדים , וכן ניתנה רשות לב"כ העותר להגיש מסמכים כדי ל נסות ולהוכיח את טענותיו. בנוסף חייבתי את חברת עמידר, המשיבה 2, להגיש התייחסותה לעתירה זו.
יצוין עוד כי ב"כ העותר ביקש לזמן לחקירה את המצהיר מטעם חברת עמידר, מר שלומי מרדכי, שהוא גם הרכז שחתם על "ביקורי המעגל" בין השנים 2015-2009. מר מרדכי נכח בדיון השני, ואולם באותו מעמד ויתר ב"כ העותר על חקירתו.

דיון והכרעה
לאחר שמיעת דברי ב"כ הצדדים ועיון במכלול המסמכים שהוצגו בפניי, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות.

אפתח בדוחות הביקור בדירה הנדונה. מדובר בדוחות שנערכו בדירה על ידי חברת "עמידר" לאורך השנים הרלוונטיות. אלה הם ביקורות שנערכות בזמן אמת, ללא התראה מוקדמת (ראו גם דברי הרכז, מר מרדכי, בישיבת 16.9.19, בעמ' 8 לפרוטוקול). על כן יש להם משקל ראייתי רב, כפי שנקבע בפסיקה ענפה. דוחות אלה מכונים "ביקורי מעגל".

שנת 2009: הביקור בדירה נערך ביום 23.2.2009. שני הדיירים בדירה היו הוריו של העותר.

שנת 2010: הביקור בדירה נערך ביום 10.5.2010. לפי הדוח, בדירה התגוררה סוזן מלכה בלבד (לגבי מספר הנפשות צוין: "1"), והיא זו שסומנה כמי שעמה נערך העדכון. לביקור זה מצורף תצהיר החתום לכאורה על ידי הדיירת, והיא מצהירה שהיא גרה בדירה בגפה, כי מלבדה לא מתגוררים דיירים נוספים בדירה, וכן שאיננה מסתירה פרטים או נתונים לצורך קבלת הנחה בשכר דירה, ושאין בדירה חפצים או ציוד של בני משפחה אחרים.

שנת 2011: הביקור בדירה נערך ביום 31.3.2011. מספר הנפשות בדוח צוין גם הפעם: "1", ואולם לגבי השאלה "האם גר/ה בגפו/ה?" נכתב: "לא". בקשר לכך צורפה ההערה הבאה: "הנכדה בר מלכה הגיעה לפני חודשיים לדירה, ישנה לעיתים עם הסבתא, כל הציוד נמצא אצל הוריה בשכונה ההולנדית ברמלה, סוזן גרה בדירה אופן פעיל". העדכון נערך עם הדיירת עצמה, סוזן, והדבר מפורט בדוח.

שנת 2012: הביקור בדירה נערך ביום 22.2.2012. שוב צוין מספר הנפשות כ-"1", ולגבי השאלה האם הדיירת סוזן גרה לבדה, נכתב "כן". שוב חתמה הדיירת החוזית על כך שהיא גרה בגפה בדירה, אלא שהפעם שונה במקצת נוסח ההצהרה, ונכתבה תוספת מפורש ת יותר: " ידוע לי כי הצהרתי זו על מגורים בגפי וללא בני משפחה לא תאפשר לקרובי לטעון כי גרו איתי בדירה, לרבות לצורך הוכחת משך מגורים בדירה כדי להיחשב 'דיירים ממשיכים'".

שנת 2013: הביקור בדירה נערך ביום 6.10.13, והפעם, לראשונה, הוסף שמו של העותר לפרטי המשתכנים בדירה. בסעיף ההערות, רשם עורך הביקור:

בשעת הביקור סוזן בביקור משפחתי אצל אחותה ואמורה לחזור היום. יעקב עבר לגור לפני כ-4 חודשים/חצי שנה.

ברור הדבר שבירור דברים זה לא נעשה עם אמו של העותר (שהייתה בביקור משפחתי) אלא עם העותר עצמו. ואכן צוין במפורש כי בן המשפחה שעמו נערך העדכון הוא יעקב (אעיר כי מעיון במסמך אינני שולל גם את האפשרות שהחתימה באותו מסמך נעשתה על ידי העותר עצמו; ליד המילים ת.ז יש שתי מילים הנראות דומות למילים: "מלכה יעקב", שמו של העותר, וכן חץ המוביל לשורת חתימה).

בשנת 2014, בשנת 2015 ובשנת 2016 נרשמו העותר ואמו כמשתכנים בדירה, ואין חולק על כך שהשניים התגוררו בדירה בשנים אלה.

יצוין כי כל הדוחות של ביקורי המעגל בשנים 2015-2009 נערכו על ידי אותו רכז, מר שלומי מרדכי, ונכתבו בכתב ידו. מעיון במסמכים אלה עולים רישומים שונים המשקפים בהכרח שיחה עם הדייר (ובשנת 2013, כאמור, שיחת הרכז עם העותר עצמו).

העיון בדוחות הביקור מעלה לכאורה תמונה ברורה למדי. אחרי פטירת האב במרץ 2010 , התגוררה תחילה אשתו סוזן בגפה בדירה. העותר עצמו עבר לגור בדירה, כדבריו הוא, מספר חודשים לפני אוקטובר 2013 . הדבר גם עולה בבירור מהעובדה שבשנת 2011 צוין בדוח (מחודש מרץ אותה שנה), מפי הדיירת סוזן (אמו של העותר), כי נכדתה הגיעה לדירה חודשיים לפני כן, והיא ישנה לעיתים עם הסבתא. ומכלל ההן נלמד הלאו, היינו, שלא היה באותה שנה דייר נוסף באותה דירה. הדברים גם עולים מההצהרות של סוזן שהיא גרה בגפה בדירה.

כנגד דברים ברורים אלה ביקש ב"כ העותר להעלות טענות עובדתיות שונות, וביניהן שהדיירת המנוחה לא שמעה טוב ולא שלטה בשפה העברית. מן הראוי להדגיש שטענה זו לא נטענה בעתירה ולא נסמכה על מסמך כלשהו. אדרבה, בעתירה צוין כי הרישומים בביקורי המעגל אינם נכונים משום "שהעותר ואימו חששו לעדכן ברישומי המשיבה כי העותר מתגורר עימה בדירה בכדי שלא יעלו להם את תעריף השכירות החודשית" (סעיף 18 לעתירה, וכן סעיף 44). צודקים ב"כ המשיבים בטענתם שמדובר בטענות סותרות. לפי הטענה הראשונה אין לסמוך כלל על מה שנכתב מפי הדיירת המנוחה כמשקף את דבריה. לפי הטענה השנייה, היו אלה דבריה אלא שהיה ביודעין מצג שווא מצידה.
בנוסף צירף העותר, בהתאם לרשות שניתנה לו, תצהירים שונים במטרה להוכיח את טענותיו העובדתיות.

בשלב זה אעבור לניתוח מספר פסקי דין שבהם נדונו טענות דומות לטענות העובדתיות העולות בענייננו. העיון בפסיקה זו יועיל לדעתי לבחינת טענותיו העובדתיות של העותר במקרה דנן.

כאמור, נקבע בפסיקה במפורש כי יש לייחס "משקל ראייתי רב" לדוחות הביקור בדירות הציבוריות הנערכים על ידי חברת עמידר ("ביקורי מעגל"). ראו למשל בעניין זה עע"מ 2732/14 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (28.1.2015), פסקה 10. באותו פסק דין גם הסתמך בית המשפט העליון (מפי השופט מזוז) על התצהירים של הדיירת שלפיהם היא התגוררה בדירה בגפה (שם). גם באותו עניין נטען כי אין לייחס משקל לתצהירים כאלה, וזאת מאחר שלפי הנטען הדיירת עשתה כן כביכול בשל החשש ששכר הדירה שלה יועלה אם תצהיר על כך שאדם נוסף גר עמה. בית המשפט העליון לא היה מוכן לקבל טענה זו (בפסקה 10):

אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש לייחס משקל נמוך לדוחות המעגל ולתצהירי הסבתא. אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת. ואין לקבל בדיעבד טענות של שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הביקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים. אציין כי טענה זהה לזו של המערער דנן נדחתה מכל וכל זה לא מכבר על ידי בית משפט זה: עע"מ 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.6.2014).

בעניין סויסה שאליו הפנה בית המשפט העליון בסיום דבריו אלה, התייחס השופט מלצר לטענה של הסתרת מידע מכוונת לגבי מגוריו של דייר נוסף בדירה שנעשתה לצורך קבלת הנחה מקסימלית בשכר דירה: "הסתרה זו בוודאי איננה יכולה לפעול לטובתו של המערער, ואם יש לייחס לה משקל – אזי ההיגיון אומר כי זו תפעל לרעתו. הניסיון להיבנות כיום מאותה הסתרה – אין בו תום לב, במשמעותו ובנפקותו המשפטית" (עניין סויסה, שם). בהתייחסו לדברי ביהמ"ש העליון בעניין סויסה, ציין השופט פוגלמן בעניין שניידר: "הטענה העקרונית שלפיה יש משקל נמוך לדוחות המעגל, בשים לב לכך שקיים 'תמריץ' להכחשת קיומו של דייר נוסף בשל הרצון לשלם שכר דירה נמוך יותר, זכתה להתייחסות בפסיקתנו ונשללה".
גם בפרשה אחרת הביע השופט רובינשטיין את מורת רוחו מעצם הטענה של שיתוף פעולה בעריכת תצהירים שקריים המסתירים מגורי דיירים נוספים בדירות ציבוריות: "שאחרת נמצא מערימים על קופת הציבור גם אנו" (רע"א 357/13 אינסה נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (19.5.2013), פסקה י'); יצוין שהערכאה הראשונה באותו עניין סברה שבמקרה כגון זה אין כלל מקום להעניק סעד (פסקה ה').
בחוזרי לעניין שניידר אוסיף כי בפסק ד ינו של בית המשפט העליון הודגש עוד שהנטל להוכחת המגורים הוא על הטוען לזכאות כדייר ממשיך (פסקה 12). באותו פסק דין גם ניתן משקל לכתובת המגורים שנרשמה במרשם האוכלוסין (פסקאות 12-11).
אפנה גם לפסק דין שניתן לאחרונה בערכאה זו על ידי חברתי השופטת ורדה מרוז, סג"נ, ואשר דן במקרה דומה לענייננו: עת"מ 44118-09-17 חדד נ' משרד השיכון והבינוי (3.9.2019). בית המשפט המחוזי נסמך על פסיקת בית המשפט העליון בדבר הענקת משקל ראייתי רב לביקורי המעגל, ובין השאר התייחס לתצהירים שהוגשו מטעם שכניה של הדיירת המנוחה, שלפיהם בנה העותר התגורר בדירה ביחד עם אמו באופן המזכה אותו במעמד של דייר ממשיך: "באשר לתצהירים שהוגשו מטעם שכניה של המנוחה... מדובר בתצהירים של מקורבים לעותר המעוניינים בטובתו ולפיכך משקלם אינו גבוה, בוודאי שהם אינם שקולים לדוחות המעגל" (פסקה 37).

כאמור, התמונה העולה מהעיון ברצף ביקורי המעגל שנערכו בדירה הנדונה היא ברורה למדי, וממנה עולה כי העותר לא התגורר בדירה ביום הקובע, ואף לא מספר שנים לאחר מכן. העיון במסמכים אלה על פניהם אינו מעלה מקום לתהייה שמא לא הבינה אמו של העותר את אשר נשאלה, בין אם משום קשיי שמיעה ובין אם משום קשיי שפה. בסופו של דבר מדובר בנושא עובדתי פשוט למדי, וסוזן נרשמה בדרך כלל כמי שעמה נעשה העדכון, והיא נחזית כמי שחתמה על הדברים. היא גם חתמה על ההצהרות כאמור. אם למשל נרשם בשנת 2012 "נמצאת בהליך מול מרפא בעיסוק" – נראה שהיא עצמה שימשה כמקור המידע. אזכיר גם בהקשר זה שב"כ העותר ויתר על בקשתו לחקור את עורך הביקורים, מר מרדכי, שנכח בעת הדיון בפניי.

כיוצא בזה, עולה מהפסיקה שאין לקבל ככלל טענות הבאות להפחית ממשקל ביקורי המעגל מחמת אותו "תמריץ" נטען להציג מצג שווא בדבר העדר מגורים של דייר נוסף בדירה הציבורית.

דברים דומים אמורים לגבי המסמכים הנוספים שצורפו על ידי ב"כ העותר, שהוכנו כולם למעט אחד לאחר הדיון הראשון בעתירה.
אפתח במסמך שנכתב על ידי עו"ד כובשי ביום 17.3.19, ואשר צורף לעתירה המקורית (נספח ה'). במסמך זה ציין הכותב כי טיפל מטעמו של אביו המנוח בהשכרה של יחידת דיור שהייתה בבעלותו, וכי מחודש ינואר 2004 עד חודש מרץ 2009 הייתה יחידת הדיור מושכרת לעותר. בחודש מרץ 2009 הודיע העותר כי הוא "נאלץ לסיים את תקופת השכירות, לחזור להתגורר בבית הוריו בכדי לסעוד את אביו, עקב התדרדרות במצבו הבריאותי". יצוין כי מסמך זה כשלעצמו אינו מעיד על כך שהעותר אכן עבר להתגורר בבית הוריו בשנת 2009. גם בתצהירו של מר יצחק דבורה נאמר שהעותר חזר לגור בדירה הנדונה כאשר אביו חלה. ואולם, במסמך של דבורה שצורף לפנייתו המקורית של העותר לעמידר להכיר בו כדייר ממשיך, נאמר שהעותר גר בדירה מאז שאביו נפטר (נספח 12 לתגובת המשיבה 2). זאת ועוד, במסמך בכתב ידו של העותר עצמו נאמר שהוא נמצא בדירה מספר שנים מאז שאביו נפטר. המסמכים סותרים אפוא.

יצוין כי בתצהירו של מר דבורה נאמר לגבי האם סוזן, שהיא דיברה גם עברית וגם מרוקאית, וכן: "לא הייתה שומעת טוב, היה לה בעיות בשמיעה". בדומה כתב מר אברהם סבג כי האם דיברה "יותר מרוקאית", וכן "שומעת פחות טוב". דברים אלה אינם מלמדים על חוסר הבנה או חוסר בתקשורת אלמנטרית בין עורך דוחות הביקור לבין האם. אעיר כי גב' שולמית דמרידרה, אחותו של העותר, לא ציינה מאומה בתצהירה בדבר בעיות שמיעה או בעיות שפה של האם.

אכן, מספר בני משפחה ושכנים מסרו בתצהירם על כך שהעותר גר עם הוריו החל משנת 2009, וזאת במידה כזו או אחרת של פירוט (האחות, האחיין מר ממן, וכן מר אביטן, מר דבורה, מר רפאלוב, מר אטיאס ומר סבג). ואולם, אינני סבור שיש להעניק משקל רב למסמכים אלה. המדובר במסמכים של מקורבים הרוצים בטובתו של העותר , ו הם נעשו בעת האחרונה לצורך ההליך המשפטי . מסמכים אלה אינם שקולים כנגד ביקורי המעגל שנעשו בזמן אמת כאמור. לא הוצגה ראיה אובייקטיבית, חשבון רלוונטי או ביקורים בקופת חולים וכיו"ב, המלמדים כי הדירה הנידונה שימשה כמקום מגוריו של העותר בשנים הנוגעות לטענתו. בוודאי שאין לומר על העותר כי עמד בנטל המוטל עליו כדי להוכיח את טענתו בדבר מגוריו בדירה הנידונה החל משנת 2009 ועד שנת 2013.

אציין עוד כי אחד המסמכים שייחסתי להם משקל הוא דוח הביקור בדירה מאוקטובר 2013, שבו נרשם על ידי עורך הביקור כי האם יצאה לביקור משפחתי, וכי העותר עבר לגור בדירה מספר חודשים קודם לכן. ציינתי קודם כי דברים אלה נרשמו בהכרח מפיו של העותר עצמו (וכך גם צוין במסמך שהעדכון נעשה עם העותר). אכן, דברים אלה סותרים באופן מובהק את טענת העותר. במהלך הדיון הצגתי לעותר את הדברים האלה (לפי הצעת בא כוחו), אלא שתשובת העותר הייתה: "הבנתי את השאלה. לא היה כזה דבר. כלומר אני לא אמרתי את הדברים האלה. היה ביקור אבל לא אמרתי את הדברים האלה. אימא לא הייתה בביקור" (ישיבת 16.9.2019, עמוד 7). מטבע הדברים, מתקשה אני לקבל תשובה זו.

לנוכח כל זאת, אינני סבור כי נפלה טעות בהחלטת ועדת האכלוס העליונה שלא להכיר בעותר כדייר ממשיך. יצוין כי בעתירה גם נאמר, בחצי פה, כי עמדתו של העותר לא נשמעה "באופן אמיתי" (סעיף 24 לעתירה). ואולם, מקובלת עליי תשובת המשיבה 1 כי הועברה לעותר ההודעה על החלטת הוועדה מיום 10.5.201 ש לא לקבל את בקשתו, ועל זכותו לערער על החלטה זו ולצרף בין היתר מסמך בקשה מפורט ומנומק לצד מסמכים התומכים בבקשה.

ולבסוף, בדיון בעתירה מסוג זה, מן הראוי לזכור שהביקוש לדיור הציבורי עולה על ההיצע, וכי זכאים רבים מחכים בתור כדי לזכות בדיור ציבורי. על כן, עם כל האהדה למי שלא שפר עליהם גורלם, על בית המשפט להקפיד על עמידה בתנאי הזכאות בדיור הציבורי, וזאת כדי שלא להפר את עקרון השוויון בחלוקת משאבי הדיור. לא למותר לציין כי בעת מתן התגובה לעתירה מטעם המדינה, לפני כ-3 חודשים, צוין שכיום ממתינים כ-24 זכאים לדירה בת שני חדרים ברמלה, וכי אי פינוי הדירה מונע את האכלוס המבוקש.

לאור כל זאת, נדחית העתירה.
לפנים משורת הדין, לא יהיה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב תשרי תש"פ, 11 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.