הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 08

לפני כבוד השופטת ורדה מרוז - סג"נ

העותר

רב כלאי אברהם שגב
על ידי ב"כ עוה"ד ניר פלסר

נגד

המשיבה

מדינת ישראל – נציבות שירות בתי הסוהר
על ידי ב"כ עוה"ד קרן אביסרור ושני שלם

פסק דין

כללי
העותר, סוהר בשירות בתי הסוהר, מבקש לבטל צו שהוצא על ידי נציבת שב"ס רב-גונדר עופרה קלינגר (להלן: "הנציבה") ביום 13.10.16 להשעייתו משירותו ובגדרו נקבע כי בתקופת ההשעיה ישולם לו שיעור של 60% משכרו (להלן: "ההחלטה", "הצו" או "ההשעיה"). העותר טוען כי נפלו פגמים בהליך קבלת הצו ובהליך שנערך עובר להוצאתו המקימים עילות לבטלותו.

העובדות

העותר, קצין בדרגת רב-כלאי, משרת בשירות בתי הסוהר מזה כ-25 שנה. לאחרונה נפתחה נגדו חקירה פלילית על ידי היחידה הארצית לחקירות סוהרים (יאח"ס), בגין חשד לביצוע עבירות של הטרדה מינית, מעשים מגונים ושיבוש הליכי חקירה. נכון לעת הזו, ממצאי החקירה הועברו לפרקליטות מחוז דרום לשקילת הגשת כתב אישום.

בתאריך 10.10.16 נערך לעותר שימוע על ידי ראש צוות הליכים מנהליים בענף משמעת, עו"ד טל ארגמן, ובו העלו העותר ובא כוחו, עו"ד ניר פלסר, טיעונים כנגד החשדות התלויים ועומדים כלפיו. לשיטת ם, העבירות המיניות המיוחסות לעותר הן עלילת שווא שנרקמה על ידי המתלוננות, על רקע סכסוך ממושך עמן ויחסי עבודה עכורים. ביחס לעבירה של שיבוש חקירה, טען העותר כי איש לא אסר עליו לשוחח עם אחרים אודות החקירה שנפתחה נגדו ועל כן, נהג בתום לב כאשר עשה כן.

שלושה ימים לאחר הליך השימוע, חתמה הנציבה על צו ההשעיה, אשר נכנס לתוקפו מיד, הגם שנמסר לידי העותר שבוע לאחר מועד חתימתו ביום 20.10.16, במסגרת ראיון שערך לו סגן מפקד מחוז דרום בשב"ס.

בעקבות הצו, הגיש העותר את עתירתו דנן ועמה בקשה למתן צו ביניים לעיכוב תוקף צו ההשעיה עד לאחר מתן פסק דין בעתירה.

בהחלטה בבקשה לצו ביניים מיום 15.11.16 קבעתי כי נוסח צו ההשעיה אינו מקיים את חובת ההנמקה שכן לא ברור הימנו על אילו ראיות מנהליות הוא נסמך. כן צוין, כי אף אם הליך ההשעיה נערך כדין – ועל פניו דומה כי אלו פני הדברים, הרי שלא הוכחה הזיקה הקיימת בינו לבין הצו. עוד צוין, כי בנסיבות המתוארות "נפל פגם בהליך ההשעיה וממילא, חזקת התקינות אינה יכולה לעמוד למשיבה". עם זאת, לנוכח חומרת החשדות נגד העותר, נותר הצו על כנו וקוים דיון דחוף בעתירה לגופה, בתאריך 30.11.16.

עובר לדיון בעתירה, בתאריך 21.11.16, חתמה הנציבה על מסמך הבהרה כדלקמן:
"א. ביום 13.10.16 החלטתי על השעייתו מהשרות של הקצין, ר/כ אברהם שגב וחתמתי על צו ההשעיה בעניינו לאחר שעיינתי במסמכים הבאים: פתיח לשימוע, פרוטוקול השימוע (הכולל טענות הסוהר בשימוע) חו"ד של ענף משמעת והמלצת רמ"ל מש"א.

ב. הנימוקים להחלטתי מיום 13.10.16 בדבר השעייתו של הקצין, מפורטים בחוו"ד ענף משמעת על נימוקיה המצ"ב, אשר אותם אימצתי והם מהווים חלק בלתי נפרד מהחלטתי.

ג. אציין כי לעניין גובה השכר, כללה החלטתי תשלום שכר בשיעור של 60% וזאת בהתאם לקבוע בפקנ"צ ולאחר ששקלתי את המפורט בחוו"ד בדבר חומרת המעשים המיוחסים לקצין מחד ואת מכלול נתוניו וטיעוניו בשימוע מאידך" (להלן: "מסמך ההבהרה").
העותר עומד על עתירתו אף לאחר שהומצא לו מסמך ההבהרה.

טיעוני העותר
העותר גורס כי העדר ההנמקה בצו ההשעיה , טרם מסמך ההבהרה , מהווה עילה לקבלת העתירה. לשיטתו, בעצם קיום הפגם הופרכה חזקת התקינות אשר אינה עומדת עוד למשיבה ולפיכך, הנטל להוכחת חוקיות הליך קבלת הצו רובץ לפתחה או כלשונו " קיימת חזקת התערבות שיפוטית בהחלטת המשיבה".

העותר מוסיף כי על בית המשפט לבחון את מכתב ההבהרה בחשדנות רבה, בהינתן העובדה שנולד אגב ההליך התלוי ועומד ובתגובה לטענותיו. משכך, חלה על המשיבה חובת הוכחה מוגברת.

העותר טוען כי תצהיר אימות העובדות שצורף לתגובת המשיבה ניתן על ידי סגן גונדר סילביה הלמן המשמשת בתפקיד קצינת משאבי אנוש מחוז דרום בשירות בתי הסוהר ואין בו משום 'אימות עובדות' לנוכח הצהרתה כי "המקור לידיעתי ואמונתי הוא עיון במסמכים אשר הועברו לידיעתי במסגרת וייעוץ משפטי אשר קיבלתי". יוצא, כי התצהיר נסמך על עדות מפי השמועה להבדיל מעדות מקור. יתירה מזו, העותר מוסיף כי עולה ממסמכי המשיבה שהמצהירה לא נטלה חלק בהליכי ההשעיה ועל כן, תמוהה הבחירה בה כמצהירה על אף תפקידה ששולי בהליך ההשעיה.

העותר מוסיף כי יש לזקוף לחובת המשיבה את הימנעותה מלהגיש תצהיר, ככל הנראה מ החשש שמא תיחשף לחקירה נגדית.

העותר טוען כי המשיבה סמכה החלטתה על חוות דעת מטעם ענף משמעת, ללמדך כי כלל לא בחנה את חומר החקירה הגולמי וממילא לא תמכה החלטתה בראיות מנהליות. העותר מדגיש כי קנויה למשיבה זכות להסתייע בחוות דעת של גורמים מקצועיים, אולם אין בכך כדי לפטרה מבחינת החומר הגולמי. זאת ועוד, שומה היה עליה לבחון את טיעוני העותר "בלב פתוח ובנפש קולטת".

העותר מוסיף, כי במהלך השימוע העלה טענות עובדתיות ובהן, היעדר יחסי מרות בינו לבין המתלוננות, סכסוך שעמד בינו לבינן, כבישת התלונות לאורך זמן, היעדר מהימנות של המתלוננות והעדר תלונות מטעם נשים אחרות לרבות סוהרות בהינתן העובדה ששלושת המתלוננות עובדות ב"ביקור רופא". הנה, שומה היה על המשיבה לבחון טענות אלו אל מול החומר הגולמי ומשלא עשתה כן, הופעלה סמכותה שלא כדין.
העותר טוען כי השעייתו בנסיבות המתוארות אינה מידתית וניתן היה להסתפק בהעברתו מתפקידו לתפקיד אחר במקום אחר.

העותר טוען כי הליך ההשעיה בעניינו נערך תוך חריגה מהמתווה שנקבע בפקודת הנציבות 02.07.00. כך, בסעיף 16(ב) לפקנ"צ נקבע כי "רע"ן משטר ומשמעת יחווה דעתו באשר לקיומה של עילה חוקית לפתיחת הליך השעיה" דא עקא, בפועל, חוות הדעת נערכה על ידי עו"ד ארגמן (רב כלאי). לא זו אף זו, אין ראיה עובדתית לכך שרע"ן משטר ומשמעת האציל סמכויותיו לעו"ד ארגמן. הנה, פעם נוספת נסתרת חזקת התקינות, כך לדידו של העותר.

העותר מלין על הזמן שחלף – כשבוע – מיום הוצאת צו ההשעיה (13.10.16) ועד המצאתו לידיו (20.10.16) כאשר שלושה ימים לאחר הוצאתו (16.10.16) הודע לו טלפונית על קיומו . לשיטתו, ההמצאה המאוחרת נעשתה בכוונת מכוון, כדי למנוע הימנו את תקיפת הצו מיד לאחר הוצאתו.

העותר מבקש לחייב המשיבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בין אם יזכה בעתירתו ובין אם תידחה, לנוכח ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים אשר הכירה בפגם שנפל בהחלטת המשיבה.

טיעוני המשיבה
המשיבה טוענת כי הצו נחתם בהתאם לאמור בסעיף 80(ג)(2) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: "הפקודה") ולפי הוראות 02 - 'סוהרים' לפקנ"צ, סעיפים 19- 15. לשיטתה, בהתקיים הליך ההשעיה כמפורט בפקנ"צ וכפוף לאמור בסעיף 80(ג)(2) לפקודה, הייתה הנציבה רשאית לחתום על הצו בלי לנמקו. בגדר הליך ההשעיה הוצגו ראיות מנהליות, נערך שימוע והוגשה המלצת ענף משמעת. לפיכך, מתקיימת בהליך חזקת התקינות והצו שניתן - תקף.

המשיבה מטעימה כי השעית העותר נסמכת על עילה ספציפית הקבועה בפקודת בתי הסוהר לפיה קיומה של חקירה נגד סוהר בחשד לביצוע עבירה מקימה עילה להשעייתו. בנסיבות אלו, לא חלה על הנציבה חובת הנמקה, למצער לא הנמקה מיוחדת. למעשה, השעיה על רקע ניהול חקירה היא 'טכנית' במהותה.

לחילופין, טוענת המשיבה, אין בפגם שנפל בצו שעניינו העדר הנמקה כדי עילה לביטול ההשעיה. נקבע בהלכה הפסוקה כי הרשות רשאית להניח ההנמקה לפתחו של בית המשפט להוכחת תקינות החלטתה.

המשיבה טוענת, על יסוד הליך השימוע (הארוך והיסודי) שנערך לעותר, לרבות המלצת ענף משמעת ופרוטוקול השימוע - כי הנציבה היתה רשאית לאמץ את ההמלצה מבלי להוסיף עליה נימוקים משלה. יתירה מזו, במסמך ההבהרה היא פירטה את הנימוקים שעמדו ביסוד החלטתה. המשיבה מוסיפה כי אין לראות במסמך ההבהרה משום הנמקה בדיעבד, הואיל וזו היתה קיימת בזמן אמת ומתועדת כדבעי.

בנוסף, מוסיפה המשיבה, אין הרשות המנהלית כבולה להרשעה פלילית כדי להשעות סוהר מתפקידו, ודי בקיומן של ראיות מנהליות. לעניין זה, טיעוני העותר נשמעו במהלך השימוע ב'לב פתוח ונפש חפצה' והובאו במלואם לפני הנציבה טרם החלטתה.

המשיבה מבקשת לדחות מכל וכל את טיעוני העותר ביחס למועדים שחלפו בין השימוע לבין עריכת ההמלצה, כמו גם ביחס למועד המצאת צו ההשעיה לידי העותר.

המשיבה טוענת כי הליך ההשעיה מידתי ומקיים את תנאי סעיף 80 לפק', קל וחומר לנוכח התקופה הארוכה בה שהה העותר בחופשה כפויה וקיבל שכר מלא. המשיבה מוסיפה כי בטיעוניו, העיד על עצמו העותר כי לא הפנים את חומרת העבירות המיוחסות לו ודי בטרונייתו על כך שלא הועבר לתפקיד אחר בשירות, ובכלל זה תפקיד מקדם כדוגמת מנהל אגף בכלא קציעות כדי ללמד על כך.

בהסתמכה על ההלכה הפסוקה, טוענת המשיבה כי התערבות בית המשפט בשיקול הדעת הרחב המוקנה לנציב שירות בתי הסוהר בהחלטת פיטורין, קל וחומר בהחלטת השעיה, מצומצם. רק מקום בו ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, נסמכת על שיקולים זרים או איננה מידתית באופן מובהק – יעשה כן בית המשפט.

המשיבה מבקשת לדחות את טענת העותר לפיה ההמלצה להשעותו נעשתה תוך חריגה מהסמכות המנהלית בשל העובדה שלא ניתנה על ידי ראש רע"ן משמעת. לדידה, לעו"ד ארגמן, המשמש כראש צוות צעדים מנהליים בענף משמעת, קנויה הסמכות להכין חוות דעת עם המלצה להשעיה ולהביאה לחתימת הנציבה (סעיפים 2-3 להגדרת תפקידים, נספח א' לעיקרי הטיעון). יתירה מזו, חוות הדעת של עו"ד ארגמן הועברה לאישורו של עו"ד שלמה כהן, רע"ן משטר ומשמעת בהודעת דוא"ל מיום 13.10.16.

בהתייחסה לטענות העותר ביחס לתצהיר התומך את כתב התשובה, ציינה המשיבה כי המצהירה היא קצינת משאבי אנוש של מחוז הדרום אשר ליוותה את הליך ההשעיה, ראיינה את העותר ויידעה אותו על החלטת ההשעיה. יתירה מזו, התצהיר נערך בהתאם לתקנה 10(ג) לתקנות בתי משפט מנהליים (סדרי דין) ועונה על הוראת תקנה 5(ג) לתקנות לפיה רשאי מצהיר להצהיר על עובדות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו ובלבד שיצוין המקור לידיעה זו.

דיון והכרעה
כללי
דלתות בית המשפט נפתחו לפני העותר בהחלטה שניתנה בבקשתו למתן צו ביניים, אז נקבע כי נפל פגם בהחלטת הנציבה, אשר השעתה את העותר ללא הנמקה או הפנייה למקור התוקף החוקי בהחלטתה.

בעקבות החלטה זו, תוקן הפגם באמצעות מסמך ההבהרה, אשר הניח את המסד העובדתי והמשפטי לצו ההשעיה. לדידי, עם הצגתו ולנוכח תכנו, הסתתמו טענות העותר. דא עקא, לשיטתו, אין במסמך ההבהרה כדי לתקן את הפגם ובכל מקרה, בשל טענותיו הנוספות ע ומד הוא על עתירתו.

בחינת מכלול טיעוני העותר אינה מצביעה על עילה לביטול צו ההשעיה , בהינתן העבירות החמורות המונחות בבסיסו והליך ההשעיה היסודי שהתקיים בעניינו, על פי הפקודה והנהלים . לפיכך, איני רואה מקום להתערב בהחלטת הנציבה ולהורות על ביטולה.

משתוקן הפגם באמצעות מסמך ההבהרה, הפנה העותר את חיציו לטענות פרוצדורליות, אשר אינן מצדיקות התערבותו של בית המשפט, אשר מלכתחילה סמכותו להתערב בהחלטה מנהלית שכזו - מצומצמת. אין בטענות העותר כדי לפגוע בזכויותיו, הן אף אינן חורגות מגבולות ההליך המנהלי, בוודאי לא באורח שאינו מידתי.

כך, הסתייגות העותר מזהות המצהירה מטעם המשיבה, סגן גונדר סילביה הלמן – אין בה ממש לנוכח ההלכה הפסוקה לפיה קנויה למצהירה בעתירה מנהלית סמכות לחתום על תצהיר 'מנהלי' הנסמך על 'מיטב האמונה' ועל יסוד מסמכים שהונחו לפניה. קל וחומר כאשר התשתית העובדתית ביחס לקיומה של חקירה בעבירות חמורות נגד העותר אינה שנויה במחלוקת ! זאת ועוד, אמנם המצהירה לא נטלה חלק פעיל בהליך ההשעיה אולם היתה שותפה מלאה לניהולו בתוקף תפקידה כקצינת משאבי אנוש במחוז דרום.

ביחס למועד קבלת הודעת ההשעיה, כשבוע לאחר הוצאת הצו – המועד נגזר מתקופת החגים אשר עכבה את המצאת ההודעה. אין בשיהוי זה כדי ללמד על העדר תום לב מטעם המשיבה, מה גם שזכויות העותר לא נפגעו במאומה כתוצאה הימנו ולראיה, הליך זה שנקט נגד השעייתו.

באשר לעובדה שעו"ד ארגמן חתם על דו"ח ההמלצה להשעיית העותר – אמנם ההוראה בפקנ"צ מסמיכה את "רע"ן משמעת" להמליץ על השעיה, אולם מקום בו הוסמך עו"ד ארגמן לערוך הליך שימוע – ו העותר לא מחה על עריכתו באמצעות עו"ד ארגמן – הרי שקנויה לעורך השימוע סמכות לערוך ההמלצה על בסיס השימוע שערך. בידיו הכלים הדרושים לבחינת טיעוני העותר ומתן המלצה מתאימה. זאת ועוד, בעיקרי הטיעון ציינה ב"כ המשיבה, כי עו"ד ארגמן הוסמך לערוך המלצות בהיותו חלק מצוות מצומצם של ענף משמעת . מסמך המאשר זאת צורף לעיקרי הטיעון . למען הזהירות, נשלחה המלצתו לאישורו של ראש ענף משמעת עו"ד כהן.

אין ספק אפוא, כי עו"ד ארגמן ה וסמך להמליץ על השעיית העותר כחלק מצוות בענף משמעת ובתוקף תפקידו כמי שערך השימוע. לפיכך, הוא מילא תפקידו ללא דופי. ודוק; שב"ס הוא גוף סבוך ומורכב אשר האצלת סמכויות בו היא חלק אינטגרלי מדרך הפעלתו ושליטתו בכלל הכפופים לו, שאם לא כן, יתקשה לעמוד בכל המטלות בהן הוא נושא.

הנה כי כן, אין בשלל הטיעונים שהעלה העותר כדי לכרסם בתוק ף צו ההשעיה או בהליך שננקט טרם חתימתו. החקירה נגד העותר בגין חשד לביצוע עבירות חמורות מקימה עילה להשעיה כפי שיפורט בהמשך ומסמך ההבהרה יצר את הזיקה בי ן החקירה לבין הליך ההשעיה וה ניח תשתית ראייתית מוצקה לחוקיות הצו.

עילת ההשעיה
סעיף 80(2)(ג) לפקודה מעניק לנציב שרות בתי הסוהר סמכות להשעות, לשחרר או לפטר סוהר בגין עילות שונות, החל מהתרשלות, אי יעילות או אי התאמה במילוי התפקיד ועד להתנהגות שלא כשורה, התנהלות חקירה בחשד לביצוע עבירה או עבירת משמעת.

בין היתר נקבע בס"ק ג' כי על הנציב:
"(2)(ג) להשעות, לשחרר או לפטר סוהר, אם הוכח להנחת דעתו שהסוהר מתרשל או בלתי יעיל במילוי תפקידו או אינו מתאים לתפקידיו מסיבה אחרת וכן להשעות סוהר שהואשם בהתנהגות שלא כשורה או שמתנהלת נגדו חקירה על ביצוע עבירה או עבירת משמעת ובלבד שסובה ר בכיר לא יושעה וסוהר מדרגת מישר ומעלה לא יפוטר אלא באישור השר. הושעה סוהר, יבחן הנציב את ההשעיה מזמן לזמן".

לשון ההוראה מבחינה בין השעיה שמקורה בהתרשלות, העדר יעילות או העדר התאמה לתפקיד – אזי נדרשת הוכחה "להנחת דעתו" של הנציב, לבין השעיה בעטיה של חקירה פלילית או עבירת משמעת – המקימות עילה עצמאית להשעיה ובלבד שהן נסמכות על ראיות מנהליות המבססות את קיומן. אף אם תמצי לומר כי יש 'להניח את דעת' הנציב גם בקשר לקיומה של חקירה או עבירת משמעת לצורך השעיה - הרי די כאמור בראיות מנהליות ואין להידרש להרשעה בפלילים. לנוכח הודאת העותר בקיומה של חקירה הרי שמתקיים בו התנאי בחוק המקים עילה להשעייתו (ראה בג"ץ 2234/06 שאדי שרוף נ' נציב שירות בתי הסוהר ).

יתירה מזו, בחינת טיעוני העותר מלמדת כי אלו מתמקדים במהימנות ן של המתלוננות ומשקלן של הראיות שנאספו במהלך החקירה. ואולם, אין זה מתפקידו של הנציב לבחון משקלן של ראיות אף לא את הפוטנציאל הגלום בהן להרשעת העותר. סמכות זו קנויה לרשות החוקרת ולפרקליטות. שיקול הדעת הקנוי לנציב מוגבל ומצומצם לבחינת קיומה של חקירה – הא ותו לא. בהתקיימה – קמה סמכות ההשעיה.

הרציונל העומד ביסוד ההוראה נהיר; סוהר שדבק בו חשד לביצוע עבירה יורחק מהשירות ולו למען שמירת השקיפות, האמון וטוהר המידות של השירות, מבלי להיכנס לסיכויי הרשעתו בדין. לפיכך, משנחה דעתו של הנציב כי הליך ההשעיה בוצע כדין ובהתאם לנהלי הפקנ"צ – קמה חובתו להשעות הסוהר.

החלטת הנציבה מעוגנת אפוא בחוק ובפקודה. מבלי להקל ראש בטיעוני העותר - אשר ייבחנו על ידי הגוף המוסמך, קרי הרשות החוקרת או הפרקליטות – טענותיו לפיהן היה על הנציבה לבחון את החומר הגולמי שבבסיס החקירה נדחית .

חובת ההנמקה המנהלית
המצב העובדתי-משפטי המתואר משליך על היקף חובת ההנמקה שחלה על הנציבה, אשר על חשיבותה עמדתי בהרחבה בהחלטתי . בנסיבות המתוארות, חובה זו מצטמצמת עד מאוד והופכת ל'טכנית', בהינתן קיומה של חקירה פלילית. לפיכך הגם שלא היה מקום להסתפק בצו הפורמאלי כפי שניתן מלכתחילה, הרי שדי במסמך ההבהרה כדי לתקן הפגם.

מסמך ההבהרה שופך אור על התנהלות הנציבה, שהבהירה כי טרם שחתמה על צו ההשעיה, היא בחנה את ההליך המנהלי ועיינה בפרוטוקול השימוע ובהמלצת ענף המשמעת. נקשרו אפוא הקצוות בין הצו לבין ההליך המנהלי שקדם לו.

טענת העותר לפיה מסמך ההבהרה מהווה הנמקה 'בדיעבד' אשר יש להתייחס אליו 'בחשדנות' – אינה מקובלת. עולה ממסמך ההבהרה, כי התשתית העובדתית משפטית הונחה לעיון הנציבה טרם שחתמה על הצו. לעניין זה יודגש, כי קנויה לנציבה זכות לאמץ את המלצת ענף משמעת מבלי להוסיף עליה , בהתחשב במכלול תפקידיה וחובותיה. המתווה לגיטימי ולא דבק בו פגם, ראה לעניין זה בג"ץ 6827/07 ד"ר מוט בריל ראש עיריית ערד נ. שר הפנים:
"גם לא מצאנו פגם בכך ששר הפנים אישר את המלצת המנכ"ל, מבלי שהוסיף נימוקים משלו. בהחלטתו זו אימץ שר הפנים את המלצת מנכ"ל המשרד על נימוקיה, ומשכך, אין בידינו לקבוע כי החלטת השר אינה מנומקת כנדרש."

משהוכח כי העילה המונחת בבסיס הצו היא סטטוטורית – נשמט היסוד לכל טיעוני העותר.

הליך ההשעיה
לעותר טענות נגד חוקיות הליך ההשעיה, דא עקא, ההליך נוהל בהתאם לנהלי פקנ"צ, תוך שמירה על זכויות העותר. כך, התאפשר לעותר (לאחר שהגיש עתירה בנדון) לעיין בחומר החקירה הפלילית על אף שטרם הוגש נגדו כתב אישום, הוא זומן לשימוע וקיבל מראש את הפתיח לשימוע כדי לאפשר לו להיערך לקראתו.

בפתיח לשימוע (נספח 2 לתגובת המשיבה) צוין החשד המיוחס לו "ביצוע עבירות חמורות של הטרדה מינית כלפי 3 עובדות מטעם חברת 'ביקור רופא' במתקן חולות עליהן אתה אחראי במסגרת תפקידך וכן בחשד לשיבוש הליכי חקירה בכך שבתאריך 19.7.16 לאחר חקירתך ביאח"ס דיברת ושלחת הודעות ווטס אפ לגורמים שונים בשב"ס בעניין חקירתך".
כן צוין כי "מעשיך כפי שבאים לידי ביטוי בחקירתך מהווים לכאורה עבירה פלילית, התנהגות שאינה הולמת סוהר והמשך שירותך בשלב העלול לפגוע בתדמית הארגון... מכלול מעשיך והתנהגותך המפורטים לעיל מעידים כי לכאורה בשלב זה אינך מתאים לשרת בשב"ס. "

במהלך השימוע העלו העותר ובא כוחו את טענותיהם באריכות ובפירוט. בסיומו עתר בא כוחו 'ליהנות את העותר מהספק' עד לקבלת החלטת פרקליטות מחוז דרום אם להגיש נגדו כתב אישום. יוצא כי אף לשיטתו לא נפל פגם בהליך, אלא שהוא עתר שייהנו אותו מהספק.

סיכום
קיומה של החקירה בעבירות חמורות מלמדת לכאורה על העדר התאמת העותר להמשיך ולשרת כסוהר בשב"ס. מהטעם הזה הוחלט להשעותו. אין בהחלטה כדי לחרוץ את גורלו לעתיד לבוא. היה ויוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום או לחילופין, יזוכה מהאשמות המיוחסות לו, כי אז תיסלל לפניו הדרך לחזור לשרות.

ההשעיה נועדה לשמור את אמון הציבור בגוף ציבורי בעל חשיבות כמו שב"ס. על כן קבע המחוקק כי התנהלות חקירה פלילית מקימה עילה להשעיה.
עם זאת, ההשעיה כפופה לתשלום שיעור 60% משכרו ובכך מתקיים האיזון הראוי בין האינטרס האישי של העותר לבין האינטרס הציבורי.

יש לצפות כי החלטה בדבר הגשת או אי הגשת כתב אישום בעניינו של העותר תתקבל בתוך פרק זמן סביר ובאופן שהפגיעה בו תהא מידתית.

על יסוד כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ז, 08 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.