הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 8269-08-19

לפני
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקשת

שושנה ארוגטי
ע"י ב"כ עו"ד יניב סטל ועו"ד ישראל ארוגטי

נגד

המשיבה
עיריית הוד השרון
ע"י ב"כ עו"ד ליה גרנות

פסק דין

המבקשת הגישה בקשה להסתלקות מבקשתה לאישור תובענה כייצוגית לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו"החוק" בהתאמה).
בבקשת האישור נטען כי המשיבה, עיריית הוד השרון, מחייבת שטחים המסווגים כחלק מדירת המגורים אך נמצאים מחוץ לשטח הדירה (למשל: פרגולות, סככות וכניסות מקורות) בתעריף זהה לתעריף של שטח הדירה עצמה. לטענת המבקשת, חיוב זה מנוגד לצו הארנונה של המשיבה.
המבקשת הוסיפה וטענה כי נושא בקשת האישור כבר נדון על ידי ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית הוד השרון בערר 131/17 שי קדרון נ' מנהלת הארנונה, עיריית הוד השרון. ועדת הערר דנה שם בעניינו של מר קדרון, שכנה של המבקשת, וקבעה כי המשיבה שוגה בפרשנות סעיף 2 בצו הארנונה מקום שהיא גובה בגין שטחי חוץ תעריף זהה לשטחי הפנים.
המשיבה התנגדה לבקשת האישור מהטעמים הבאים: יש לדון בטענות המבקשת באמצעות הליכי השגה וערר הקבועים בדין. בהתאם להלכת בית המשפט העליון בעע"מ 6685/15 עיריית תל אביב נ' אספיאדה ואח' (16.8.2016) ו-עע"מ 9962/16 שחף טקס בע"מ ואח' נ' עיריית תל אביב (4.10.2018) אין לאפשר למבקשת לעקוף את ההוראות הקבועות בחוק הערר, ולהגיש תובענה ייצוגית, כאשר המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא בגדר המחלוקות שבסמכות מנהל הארנונה; למבקשת אין עילת תביעה אישית שעה שהיא מנהלת שני הליכים במקביל (בקשת האישור וכן עררים שהגישה); לא הונחה על ידי המבקשת תשתית עובדתית ברמה הנדרשת בתובענה ייצוגית; הגדרת הקבוצה וגודלה אינם נכונים; ולגופו של עניין – הפרשנות הנכונה שיש להעניק להוראת צו הארנונה המורה על חיוב "שטחים מחוץ לדירה" בתעריף מופחת יועדה ומיועדת לשטחים אשר אינם צמודים לדירת המגורים או לבית הפרטי של הנישום. סיווג ותעריף זה הוספו לצו הארנונה כאשר כוונת מועצת העיר והשרים אשר אישרו את השינוי המבוקש בצו לשטחים מחוץ לדירה בבניינים משותפים ובהם בלבד.
עוד הוסיפה המשיבה כי הגישה ערעורים מינהליים על החלטת ועדת הערר בעניין קדרון (וכן על שתי החלטות נוספות של ועדת הערר) אשר נקבעו לדיון בפני השופט ש' בורנשטיין (עמ"נ 42620-10-19, עמ"נ 42713-10-19, עמ"נ 42684-10-19).
בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.2.2020 הוריתי כדלקמן:
"נוכח העובדה שהמבקשת הגישה השגה על השומה של הארנונה הן בשנת 2018, הן בשנת 2019, הרי שגילתה דעתה שהיא סבורה שהמסלול של השגה וערר פתוחים בפניה בנושא ועל כן בהתאם להלכת אספיאדה, משכך הדבר, אין מקום לניהול התובענה כתובענה ייצוגית ועל כן ממליץ בית המשפט למבקשת להסתלק מהתובענה." (עמ' 3 לפרוטוקול)
ב"כ המבקשת ביקשו מבית המשפט ארכה של 10 ימים על מנת לבחון את הצעת בית המשפט.
ביום 3.3.2020 הגישה המבקשת בקשת ארכה להגשת עמדתה, וזאת עד להכרעה בערעור המינהלי שהוגש על ידי המשיבה.
ביום 4.3.2020 קבעתי כדלקמן:
"ניתנת ארכה כמבוקש, אך מובהר כי ככל שבית המשפט המנהלי לא יקבל את גישת המבקש, עדין על המבקש לעבור את משוכת הלכת אספיאדה, וביתר שאת נוכח בחירת המבקשת לנקוט הליך של השגה בעניין נושא התובענה."
ביום 24.7.2020 ניתן פסק דינו של כבוד השופט ש' בורנשטיין בערעורים המינהליים שהוגשו על ידי המשיבה.
בתמצית ייאמר כי השופט בורנשטיין קבע שהערעורים של המשיבה – מתקבלים.
ביום 30.9.2020 הגישה המבקשת הודעה על הסתלקות מן התובענה.
המבקשת ובאי כוחה הצהירו שלא קיבלו ושלא יקבלו טובת הנאה כלשהיא בקשר להסתלקות המבקשת מההליך דנא (התצהירים הוגשו ביום 11.11.2020).
לבקשת המבקשת, יש להורות על מחיקת בקשת האישור והתביעה האישית ללא צו להוצאות, ממספר טעמים: בין הצדדים הייתה מחלוקת עניינית, אשר הוכרעה סופית במסגרת החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים (פסק דינו של השופט ש' בורנשטיין מיום 24.7.2020) כשנה לאחר הגשת בקשת האישור; קיומה של המחלוקת העניינית באה לידי ביטוי בראי החלטות ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית הוד השרון, כאשר בעניין קדרון קיבלה ועדת הערר את טענת קדרון, אשר הייתה דומה לטענת המבקשת, וקבעה כי אין לסווג את השטח הפתוח בחצר הנכס כ"שטח מגורים" אלא שיש לחייבו בתעריף מופחת; המשיבה לא ערערה, תחילה, על 5 החלטות ועדת הערר שדחו את פרשנות המשיבה; בית המשפט לעניינים מינהליים לא חייב את המשיבים בערעורים שם בהוצאות, נוכח קיומה של מחלוקת אמיתית בין הצדדים; בקשת האישור הוגשה לאחר בירור מעמיק שביצעה המבקשת, לאחר שנעשתה פנייה מקדימה למשיבה, ולרבות בשים לב להליך דומה שהתנהל ביחס לחיוב ארנונה בעיריית רעננה – ת"צ 17527-11-11 רחמים נ' עיריית רעננה; בקשת המבקשת לחזור מבקשת האישור מבוססת על מידע שהמבקשת לא יכולה הייתה לדעת בטרם הגשת בקשת האישור.
המשיבה עומדת על חיוב המבקשת בהוצאות ואלה בתמצית טעמיה: המשיבה הבהירה לב"כ המבקשת, בטרם הגשת תגובה לבקשה, כי סיכויי הצלחת בקשת האישור נמוכים ביותר לאור הלכת אספיאדה ושחף טקס, והעובדה כי המבקשת הגישה בכל השנים הרלוונטיות השגות ועררים בסוגיה נושא הבקשה; בדיון שהתקיים ביום 20.2.2020 המליץ בית המשפט למבקשת להסתלק מהבקשה. המבקשת בחרה שלא להענות להצעת בית המשפט ולאורכה שניתנה לה להודיע את עמדתה אלא היא פנתה בבקשה להסתלק רק כעת; בית המשפט לעניינים מינהליים כבר לקח בשיקוליו את עניין הסוגייה המשפטית שעמדה לדיון, כאשר לא חייב את המשיבים שם בהוצאות במסגרת ההליכים שהתנהלו בפניו. הדברים אינם דומים בבקשה לאישור התובענה כייצוגית; לפנים משורת הדין, המשיבה אינה עומדת על פסיקת הוצאות ריאליות אך סבורה כי אין מקום לקבל את הודעת ההסתלקות ללא חיוב בהוצאות כלל.
לאחר שעיינתי בבקשת האישור, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש, ולנוכח הצהרת המבקשת בתצהירה - אני מאשרת את ההסתלקות . בנסבות העניין כפי שפורטו לעיל לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) בחוק תובענות ייצוגיות.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת. תביעתה האישית של המבקשת נדחית.
51לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין ההוצאות נחה דעתי כי אכן אין לפטור את המבקשת בלא כלום. המשיבה טענה כבר בתשובתה כי נוכח העובדה שהמבקשת הגישה השגות ועררים על החיובים נושא התובענה הרי שאין סמכות לבית המשפט נוכח הלכות אספיאדה ושחף טקס. חרף זאת הגישה המבקשת תשובה לתגובה. כמו כן בתובענה התקיים דיון שבו המליץ בית המשפט למבקשת להסתלק מן התובענה, ואולם היא הודיעה על הסתלקותה רק לאחר חודשים נוספים ולאחר החלטת כב' השופט בורנשטיין בערעורים המנהליים. עם זאת נוכח חשיבותן של התובענות הייצוגיות והתכלית שלא להרתיע הרתעת יתר מהגשתן, ובשים לב להודעתה של המשיבה כי אינה עומדת על פסיקת הוצאות ריאליות, אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בסכום 3,000 ₪.
1
3הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.